קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אתה יודע, צריך פה הרבה טישו, כי שמעתי הרבה דמעות, הרבה דמעות תנין. צריך טישו גם בשביל דמעות התנין.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, כבר בראשית הדברים אני רוצה לומר תודה רבה גם לשר המשפטים יריב לוין, גם לשר החוץ, שר המשפטים לשעבר גדעון סער ובאמת אחד האנשים הבודדים שיכולים להחזיק בטייטל שהם הכניסו, והיו חלק משמעותי ביותר בשני שינויים בעבודת הוועדה לבחירת שופטים. בעיניי, הדבר הזה חשוב.
אני רוצה לומר את התודה הזאת כי באמת, כמו שאמר השר לוין בדבריו, ההצעה הזאת, גם כאשר היא לא ההצעה שאני הייתי רוצה והיא לא ההצעה שהשר לוין היה רוצה והיא לא ההצעה שחלק גדול מאנשי הקואליציה היו רוצים – אני כן חושב שהיא לכבודו של הבית הזה. כי לכבודו של הבית הזה הוא שאנחנו נעבור ונביא הצעה שזוכה לרוב גדול כאן בכנסת. הרי חוק-יסוד: השפיטה לכאורה לא צריך אפילו 61 בשביל לשנות אותו. אין דרישה בשום מקום שיהיה צורך ברוב של חברי הכנסת, בוודאי לא ברוב מיוחס של חברי הכנסת. אפשר לשנות אותו ברוב רגיל. אבל אני חושב שבהחלט חשוב ששינוי שכזה, שכל-כולו מדבר על רצון העם, על רצון הבוחר ועל הצורך להגיע להסכמות רחבות, יעבור בכמה שיותר חברי כנסת שתומכים בו.
למען האמת, אדוני היושב-ראש, אלמלא פוליטיקה מפלגתית זולה של חלק מהיושבים פה, הייתה לחוק הזה תמיכה של למעלה מ-80 חברי כנסת. אלמלא הצורך האוטומטי של מפלגות אופוזיציה להתנגד לחוק באשר הוא, אנשים שהפכו – – –
חבר הכנסת מיקי לוי, אדוני יושב-ראש הכנסת לשעבר, אני דווקא שמח שאמרת את המשפט הזה. אני רק אסיים את המשפט שלי, ואני אתייחס למה שאמרת. עבור חלק מהיושבים בבית הזה מערכת המשפט הפכה להיות דת, שלא לומר כת קיצונית. המינוח אולי הנכון ביותר ששמעתי בהקשר הזה – יש את חסידות ברסלר, שיש לה פלג קיצוני ביותר של נטורי קפלן. כאשר אתה מדבר על מערכת המשפט, הם נזעקים. כאשר אתה מביא שינוי, גם יהיה השינוי המינורי ביותר, הם אומרים – – –
הם אומרים – חלקם, אגב, אמרו את הדברים האלה. אתה יודע, עכשיו אנחנו שמענו, לאחרונה, רעש וצעקות על אנשים שאמרו – ובצדק שמענו את הרעש והצעקות, גם אני מבקר את האמירות האלה: "נמות ולא נתגייס". נורא ואיום. אבל אנשים צריכים לזכור שהיו פה אנשים במדינת ישראל שבערב 7 באוקטובר אמרו: "תמותו ולא נתגייס".
הם אמרו: אתם נוגעים במערכת המשפט שלנו, בבבת עינינו, בדת שלנו ובכת שלנו? גם אם תהיה תקיפה מאיראן – זה המינוח שלהם – מיקי, אל תלך, אני רוצה לענות לך, אל תברח – גם אם תהיה תקפה מאיראן, לא נבוא. "תמותו ולא נתגייס". אם תיגעו בקצת מיסודות תורתנו הקדושה, שאומרת: לא משה קיבל תורה מסיני, אלא אהרן ברק קיבל תורה מסיני – וגם לא מסיני, נעשו לו שתי כליותיו כמעיין המתגבר ממש. משם, מכליותיו, מליבו, מכבדו וממוחו של אהרן ברק תצא תורה, לא מציון תצא תורה.
בוודאי, אני יכול לומר שמות. לא ראוי שנגיד שמות. לא מגיע להם שנדבר עליהם. כשעם ישראל כולו מאוחד ונמצא עכשיו ונלחם, ברוך השם, שכחנו אותם, לא רוצים לזכור אותם, את אותם אנשים שאמרו: אנחנו נזרוק את ביטחון ישראל לכל הרוחות כי העזתם לגעת בעילת הסבירות.
לא ראוי שיעלו שמותיהם פה בבית הזה.
לא ראוי שנדע מיהם בכלל, אבל אנחנו יודעים וזוכרים. כן, אנחנו יודעים וזוכרים שאותם אנשים שעכשיו מתלוננים למה אנשים לא מתגייסים לצבא – ובצדק מתלוננים, ואני איתם בתלונה הזאת – אותם אנשים ישבו בשקט כשהאנשים פה באו ודיברו ואמרו: אם תיגעו בבבת עינינו, בתורתנו הקדושה – רק היה חסר שהיו שרים: בשלטון הכופרים איננו מאמינים, ובחוקותיהם איננו מתחשבים. רק זה מה שהיה חסר.
הם אמרו, הם היו צריכים להגיד – אגב, היו כאלה שאמרו את זה.
היו כאלו שאמרו את זה. היו כאלו שאמרו את זה. הכנסת הזאת ברוב של 64:0 אפס תיקנה חוק-יסוד, ופה בבניין ליד שמונה חבר'ה, שעם כל הכבוד, אני מאוד מכבד אותם – אם הם שופטים, אם הם שופטים, וזה אומר שהם מחויבים לחוק, הם ראויים לכל הכבוד של מדינת ישראל. הם הדמויות המכובדות ביותר במדינת ישראל מכוח חוק. אבל אם הם לא פוסקים על פי חוק – כמה יוסֵי איכא בשוקא. הם אנשים רגילים. אם הם מכוח חוק, אז הם שופטים, שופטים של בית המשפט העליון. נכבד אותם, כי יש חוק שאומר שהם שופטים. הם מצהירים אמונים למדינת ישראל ולחוקיה. אבל אם הם אומרים: החוק לא מחייב, חוק-יסוד: השפיטה לא מחייב, אז מה הופך אותם לשופטים? הם כרתו את הענף שעליו ישבו. ישבו שמונה אנשים ואמרו: בשלטון הכנסת אין אנו מאמינים, ובחוקי-יסודיה אין אנו מתחשבים. רק אין להם קצב, אז הם לא שרו. אולי היה צריך להביא איזה זמר שהיה אומר להם: כולם יחד – הם היו שרים. אין להם קצב, זו הבעיה. הבעיה היחידה היא שאין להם קצב.
הדבר הזה עבר פה בשתיקה. אתם יודעים למה זה עבר בשתיקה? זה עבר בשתיקה כי עם ישראל כולו היה מאוחד, נלחם, ולא חשב לרגע להתעסק בשטויות האלה, לא חשב לרגע שבזמן מלחמה ישבו שופטי בית המשפט העליון, ששניים מהם בכלל, מה שנקרא, בתקופת המעבר מהפרישה שלהם, שיצרו הרכב במחטף, וקיבלו החלטה. ועכשיו הם עוד יבואו ויגידו לנו: חבר'ה, יש בעיה בהליך החקיקה. קיבלתם החלטה חפוזה, הרוב לא מספיק גדול, אין הסכמה רחבה. הם פסלו חוק-יסוד על חודו של קול עם שתי שופטות שכבר אמורות לפרוש, הכריחו שופטים לתת פסקי דין לפני הזמן, דנו בחוק-יסוד שהכנסת פה השקיעה מאמץ ודנה בו במשך חודשים – דנו בו עשר דקות – אה, והייתה שם הדלפה. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, הייתה הדלפה של אותו פסק דין. וההדלפה של אותו פסק דין – מינה נשיא בית המשפט העליון לחקור מי הדליף את אותו פסק דין. מי גילה רז זה לבניי – את מי הוא מינה? שניים מהעותרים. לקח שני עותרים, אנשי שב"כ – מפלגת בג"ץ ומפלגת השב"כ, כנראה שהן עשו ביניהן איזה הסכם עודפים, רוטציה, אני לא בקיא בהסכמים הפוליטיים בין שתי המפלגות הללו – והוא מינה שני אנשי שב"כ לשעבר, שהיו מהעותרים, שיבדקו את השופטים, כשהם עצמם – השופטים – בתיק שלהם. ניגודי עניינים? מאן דכר שמיה? מאן דכר שמיה? עכשיו מספרים כל מיני סיפורים. אם חוקרים מישהו מהעוזרים של אחד משרי הממשלה, אז הממשלה לא יכולה לקבל החלטה, כי כולם בניגוד עניינים. ברור, ככה זה עובד. אבל אם ממנים לחקור הדלפה של תיק מבית המשפט, וממנים את העותרים לחקור את השופטים שלהם – זה סבבה, זה הגיוני.
אז קודם כול דיבר שר המשפטים על כך שבבית המשפט העליון יושבים גם בני אדם – אני חושב שהוא טעה טעות קשה, מה פתאום בני אדם; אפילו מלאכים, אני חושב שהם בדרגת שרפים. ניגודי עניינים פשוט נשרפים כשהם עוברים לידם. סיפורי צדיקים – אתה מכיר את סיפור הצדיקים הידוע, ששלושה אנשים התווכחו למי יש רב גדול יותר. אחד אמר, העגלה שלו תעתה ביער, הוא לא מצא את הדרך. עשה יד ימין לפה, יד שמאל לשם, העצים זזו הצידה. הוא עבר באמצע, יצא מהיער, וניצל מהאובדן. אומר השני: אתה לא מבין, הוא היה – פתאום ירד החושך. התחיל לרדת גשם זלעפות. עשה יד ימין לכאן, יד שמאל לכאן, פינה את העננים. הוא עבר בחורבה, בתוך היבש, לא נרטב מהגשם. אומר לו השלישי – הוא היה בדרך וירדה השבת: הרב שלי הכי גדול. ירדה השבת, הוא ראה ששבת מתקרבת והוא לא מגיע לעיר – עשה שבת לפה, שבת לשם, והוא עבר ביום חול באמצע. אז בבית המשפט העליון יושבים אנשים שאומרים: ניגוד עניינים לפה, ניגוד עניינים לשם – והם עוברים באמצע. "ייפול מצידך אלף ורבבה מימינך, אליך לא ייגש".
"רק בעיניך תביט ושילומת רשעים תראה" – נכון, נכון, חבר הכנסת ביטון.
נאמר, באמת יושבים צדיקים שכאלה, שכל ענייני הבשר, כל ניגודי העניינים, כל הנגיעות האישיות, פשוט לא נוגעים להם, לא מעניינים. הם מצליחים להתגבר על זה. אתם יודעים, קרא לזה השופט עמית שמי שמעז לערער אחר מידותיו של השופט העליון ברוך הוא ואומר שיש לו ניגודי עניינים, לא חוטא באי-הכרת הדנ"א השיפוטי. לכן, לצערי, כבוד השר, טעית כאשר אמרת שיושבים שם בני אדם, כי לבני אדם יש דנ"א של בני אדם, ושם יושבים אנשים עם דנ"א שיפוטי. לכן אנחנו, קרוצי החומר כאן בבניין, לא יודעים להבין כיצד להתמודד עם אותה תופעה. אנחנו פשוט לא יודעים.
אבל חבל מאוד – או-הו, הינה, הוא חזר.
אני לא עושה. אני לא מדבר לווידיאו.
אה, אוקיי. עשו את זה בעבר. טוב.
אסור לצלם אחרים, לא את עצמך, אבל בסדר.
בסדר גמור. הסיטואציה – חבר הכנסת מיקי לוי, אני שמח שחזרת, כי אתה אמרת דבר לגבי הקואליציה הקודמת, ואתה אמרת שאנחנו התנגדנו לכל דבר, לכל דבר, לכל חוק, נכון?
אז אני רוצה לספר לך על חוק שבו דווקא אתם התנגדתם לכל דבר. מעשה שהיה, והוא קשור מאוד למה שאנחנו עושים היום, הוא קשור מאוד לאופן בחירת השופטים, הוא קשור מאוד להסכמות קואליציה-אופוזיציה והוא קשור מאוד לקרע בעם, מאוד מאוד קשור. אולי אתה זוכר, אבל בכנסת הקודמת היה קרע, היה פה לא נעים, לא נעים בבניין. גם מחוץ לבניין היה לא נעים. הייתה התנגדות מאוד מאוד קשה לממשלה שלכם, מאוד קשה.
הייתה התנגדות מאוד קשה, כי הקמתם קואליציה מאוד בעייתית, עם מפלגה תומכת טרור. היה מאוד קשוח.
לא אני קראתי להם – חבר הכנסת מיקי לוי, חבר הכנסת מיקי לוי, לא אני קראתי להם תומכי טרור. גם אני קראתי להם. מי שקרא להם תומכי טרור, ולא רק קרא להם תומכי טרור, אלא הגיש לוועדת הבחירות המרכזית בקשה לפסול אותם מלרוץ לכנסת, כי הם תומכי טרור – – –
סליחה, מיקי, אינך מדייק. מי שהגיש בקשה לפסול את רע"מ, את רע"מ, ואמר שהם תומכי טרור ולכן צריך לפסול אותם מלרוץ לכנסת, היה ראש הממשלה הקודם קודם נפתלי בנט ומפלגתו. הם הגישו בקשה, הם אמרו שמדובר תומכי טרור. עזוב אותי, מה אני, אני הייתי אופוזיציה, עמדתי לא רלוונטית. לא ספרתם את האופוזיציה. ראש הממשלה נפתלי בנט הגיש בקשה לוועדת הבחירות המרכזית באותה מערכת בחירות לפסול את רע"מ, אמר שהם תומכי טרור, אמר שעצם העובדה שהליכוד מוכן לדבר איתם זה בושה וחרפה, ואז הקים ממשלה עם מי שהוא קרא להם תומכי טרור. זה לא עניין של ויכוחים, זאת עובדה.
אגב, אני באמת רוצה להודות מכאן – – –
שנייה. אני רוצה להודות מכאן לחבר הכנסת מנסור עבאס, ששומר אמונים לנפתלי בנט, ואמר שהוא ממשיך לעבוד איתו יחד גם היום.
זה חשוב. מי אמר שבבית הזה אין חברויות אמיתיות שנוצרות? מי אמר? זה חשוב. בסופו של דבר, אנשים רואים אותנו – – –
לא, מיקי, זה חשוב, כי אנשים רואים אותנו כשאנחנו רבים. הם חושבים שאלה מריבות אמיתיות. הם לא יודעים שיש פה בבית חברויות אמת שנוצרות, שממשיכות גם אחרי שאנשים יוצאים מהבניין.
מנסור עבאס ונפתלי בנט חברים לעד.
אז דבר ראשון, אני מכיר את שר החינוך. אפשר לומר עליו הרבה דברים – הוא לא דרייבר, הוא טייס.
בוא נגיד ככה, אינני יודע אם מה שאתה אומר זה נכון – – –
אינני יודע אם מה שאתה אומר זה נכון, אבל מאחר שאנחנו עוסקים בטייס, כנראה שזו לא הייתה העבירה היחידה בנסיעה. סתם, זה בהומור.
יש התיישנות. מיקי קיבל את הנתונים ישר מהמשטרה, ויש התיישנות.
אבל אני רוצה שנייה לחזור ברצינות אליך, מיקי, כי בכנסת הקודמת היה חבר כנסת צעיר מהאופוזיציה, פעם ראשונה בכנסת, עבדך הנאמן, שהגיש הצעת חוק כדי לפתור פלונטר ביטחוני-קואליציוני של הקואליציה שלכם. קראו להצעת החוק הזאת הצעת חוק האזרחות. אמר ראש המפלגה שלך במסיבת עיתונאים – כי כידוע, לפלג ולהסית זה משהו שעובר בדנ"א של המפלגה – אמר בפוטו-אופ בישיבת הסיעה: הצעת החוק הזאת, אני אתנגד לה, כי מבחינתי הציונות הדתית היא כמו בל"ד, וצריך להתנגד לכל מה שהם מציעים. כך אמר, אבל זה בסדר, למוחרת הוא אמר משהו אחר. כשזה לפיד אני לא נעלב, מחר הוא יגיד משהו אחר. כמו שפעם הייתה פרסומת: מחר יהיה עוד אבוקדו – מחר יהיה עוד לפיד יומי. זה בסדר, לא מתרגשים. אבל זה מה שהוא אמר – אמר: זה כמו בל"ד, לא נצביע. בסוף הצביע, אל תדאג, אל תדאג. בסדר, נו, אנחנו לא מתרגשים, הלפיד והיפוכו – אבל אמר: לא נצביע.
במשך כמה חודשים עבדנו, רם בן ברק מהמפלגה שלך, אז יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, שרת הפנים דאז אילת שקד, קואליציה ואופוזיציה, כדי להעביר חוק ביטחוני מהמעלה הראשונה. אתה תמכת בו, אתה הצבעת בעדו, אתה חשבת שהוא טוב, הגענו פה לאיזונים של כל הבית. מה עשה בג"ץ עם החוק הזה? מה עשתה היועצת המשפטית עם החוק הזה? לקחה את כל ההסכמות שהגענו אליהן פה בבית, קיפלה יפה, וזרקה.
עכשיו תבוא ותגיד לי, איך אפשר להגיע להסכמות פוליטיות במדינה הזאת? איך אפשר לקדם אחדות במדינה הזאת? מה, לא תמכתם? לא תמכתם? רם בן ברק הביא את הצעת החוק הזאת, הוא הציג אותה פה. זה היה בוועדת חוץ וביטחון.
הגיע זמן קריאת שמע של שחרית, חבר הכנסת גלעד קריב? אבל זה קריאת שמע של שחרית גם אצלכם או רק אצלנו?
אחרי התפילה? אז יש זמן. אני לא יודע, השר קרעי, לי אמרו שאני מדבר עד 12:00. אני לא יודע. אין לי בעיה.
אני יצאתי מהמלון ב-05:00. בכל מקרה, הדבר הזה, חבר הכנסת מיקי לוי – אי-אפשר להגיע להסכמות כאן בבית הזה על שום נושא, אם כל דיון פה הוא רק בעיטת פתיחה במשחק שמשחקים בבג"ץ.
הפוך, מיקי, הפוך. כדי שיהיה מי שיגן על אזרחי מדינת ישראל, אנחנו חייבים להגביל את הכוח של בג"ץ.
חבר הכנסת מיקי לוי, השאלה כמה חוקים בג"ץ פסל היא שאלה לא רלוונטית. אני אגיד לך למה היא לא רלוונטית. אני פעם שאלתי פה את אחד מחברי הכנסת – ואני לא אנקוב בשמות – שאלתי אותו – לא חס ושלום בתפקידי הצבאי כמש"ק דת – שאלתי אותו כחבר: תגיד, אתה אוכל כשר? מיקי, אתה יודע מה הוא ענה לי? הוא אמר לי: אני אוכל גם כשר. התשובה הזאת, "אני אוכל גם כשר", אומרת, אתה לא אוכל כשר; אתה אוכל כשר כשיש, וכשמתאים, אתה אוכל טרף. זה בסדר, זה לגיטימי, אבל אל תספר לי כמה פעמים אכלת כשר. אז השאלה כמה חוקים בג"ץ פסל איננה רלוונטית. בשנייה שבג"ץ אומר לכנסת: חוקי הכנסת אינם מחייבים אותי – באותה שנייה הוא חותר תחת עצם סמכותה וקיומה.
הוא לא יכול לבוא ולהגיד – אתה יודע, יש עבירה בספר החוקים שנקראת הפרת אמונים. היא עבירה עמומה, אבל יש דבר אחד לא עמום – שכאשר שופט מגיע לבית הנשיא ומה הוא עושה? הוא מצהיר אמונים, והצהרת האמונים כתובה בחוק-יסוד: השפיטה, וכתוב בה: אני מצהיר אמונים למדינת ישראל ולחוקיה. אם הוא לא נאמן לחוקי המדינה, הוא מפר את הצהרת האמונים שלו בצורה הברורה והחדה ביותר. בשנייה שהוא אומר שהוא מעל החוקים, שום דבר לא מגביל את הסמכות שלו. ומי שאכפת לו מהבית הזה – ואתה היית יושב-ראש כנסת – ומי שאכפת לו מהסכמות כאן בבניין, ומי שאכפת לו שתהיה כאן מדינה דמוקרטית, צריך לעמוד כחומה בצורה גם כאשר הם מבטלים חוקים שהוא לא אוהב. כי זו לא חוכמה להגיד: את החוקים שאני אוהב – תשאירו, ואת החוקים שאני לא אוהב – תבטלו. זו לא חוכמה.
אתם כבר גייסתם? אפשר לרדת? אין בעיה. אופיר, הם אומרים שהם גייסו ואני יכול לרדת. אני לא חושב שככה זה עובד, אבל ככה הם טוענים. ירון, אני לא יכול לתת לך את העונג הזה.
בכל מקרה, מאיר, 12:00, ככה אמרו לי. אמרו לי. מאיר ביקש נאום אמיתי, לא מהדרדלה האלה, שנגמרים אחרי עשר דקות. מאיר ביקש נאום אמיתי.
החוק הזה, שכמו שפתחתי בדבריי, הוא לכבודו של הבית הזה, כחוק שלא היה ניתן להעלות פה בגלל האי-הסכמות גם עם חלקים באופוזיציה אבל גם בתוך הקואליציה, עבר שינויים. הכנסת – וזה הדבר החשוב ביותר – הכנסת, בניגוד – – –
יש ביטוי שאומר: לפעמים אתה בא לבית המשפט ואתה אומר לו: טעית בפסק הדין. הוא אומר: יכול להיות, אבל אני כבר לא יכול לתקן. תגיש ערעור. למה? השופט כבר קם מכיסאו. בית המשפט כבר קם מכיסאו. ביטוי בפסקי דין. בשנייה שהוא קם מהכיסא, העט נופל, והוא לא יכול לגעת יותר בהליך. כמובן, לא מדברים על אותם שופטים בעלי דנ"א שיפוטי – הם אף פעם לא קמים מכיסאם, הם ממשיכים את ההליך עוד ועוד, הם מתקנים את העתירות עבור העותרים, הם טוענים עבור העותרים, הם מחליפים, יושבים בכל הכיסאות. פעם חשבתי ששכפול שופטים זה רק לשכפל את השופטים; עכשיו אני רואה שהרבה פעמים השופטים גם טוענים גם עבור התביעה, גם עבור ההגנה, גם ההתקפה. הם משחקים סטנגה לבד. זו יכולת מדהימה של שופטי בית המשפט העליון. אבל בשופטים רגילים – אומרים להם: הם קמו מכיסאם והם לא יכולים יותר להתעסק. המחוקק לעולם איננו קם מכיסאו. אם טעינו – נתקן; אם עשינו משהו לא טוב – נעשה משהו יותר טוב מחר; אם עכשיו הפשרה של החוק, שנקראת פשרת סער–לוין או פשרת שמחי–שי – לא משנה באיזה שם יקראו לה – – –
שמעתי מה אמר. אמר שהחוק טוב. אמר כמה וכמה פעמים שהחוק טוב. אבל אתם שומעים מה שבא לכם. אתם שומעים מה שבא לכם.
אמר וחזר ואמר שההצעה היא טובה, רק מה הוא אמר, חבר הכנסת ביטון? הוא אמר: חבל, לא הצלחנו לגרום להסכמה רחבה.
בידך הדבר. ביד חבר הכנסת מתן כהנא, שאמר בוועדה שמדובר בחוק טוב, בוועדה, ועכשיו אורית נוזפת בו על זה שהוא אמר את האמת. אורית, אל תנזפי בו, הוא אמר את האמת. תני לו להצביע לפי מצפונו. פנינה, תשחררי אותו ממשמעת סיעתית. חבר הכנסת גנץ, שחרר את הטייס, תן לו לעוף, תן לו לפרוס כנפיים, תן לו להצביע כמו שהוא רוצה.
אופיר, אני לא יודע מה הם רוצים.
לא הבנתי, את רוצה להגיד שאצלכם אין חופש מצפון? תראו, טלי עלתה פה, אמרה בלי להתבלבל: אני נגד. תצביע בסוף מה שתצביע, אבל אמרה. מה, אתם סותמים פיות? תנו לה לדבר.
אני אומר, חבר הכנסת גנץ, הדבר הכי גרוע שיש זה טייס שקוצצים לו את הכנפיים. אסור לעשות את זה.
להפך, עודד, אנחנו רצינו שהטייסים לא יפסיקו לטוס. אתה פספסת. אנחנו רצינו שהטייסים לא יפסיקו לטוס.
אבל, אדוני היושב-ראש – ובזה אסיים – אני רוצה לפני ההצבעה להגיד תודה לצוות הייעוץ המשפטי של הוועדה. אני רוצה – להישאר או לא? מה שעליזה תגיד. זהו? אני רוצה להגיד תודה רבה לעליזה, שקיצרה לי את הנאום בערך בחמש שעות. תכננתי יותר. תודה, עליזה. אני רוצה להגיד תודה רבה לצוות הוועדה, לאיל ולכל הצוות; אני רוצה להגיד תודה לצוות המשפטי של הכנסת, גם בוועדת הכנסת, גם בוועדת החוקה, לגור ולכל החברים, שבאמת התייצבו בכוח רב וגדול; רוצה להגיד תודה לאשתי, שיושבת פה, ושחררה אותי במשך כל הזמן של העבודה. תודה, חנה.
ואני רוצה להגיד תודה למירב. היינו יכולים להיות פה עוד ארבע שעות. תודה שקיצרתם. תודה, מירב. בהצלחה בפריימריז. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
2,954 מילים של שמחה רוטמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.