קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
את יודעת איך התחלתי? בזה שאני אוהב את קריית צאנז, שהם דוגמה למופת.
למה כולם לא יכולים להיות כמו קריית צאנז?
בואי. אני מזמין אותך לקריית צאנז, תראי איזה יופי, תראי איזו אוכלוסייה מדהימה.
נו, אז את מכירה את זה. את מכירה את זה.
אז למה אי-אפשר לקחת משהו יפה ולהגיד: בואו נהיה אנחנו ככה? למה לא?
יש לי עשר שניות. אני רוצה לסכם. בואי, אני רוצה להגיד לך משהו.
בסדר, אני מכיר את המשפט הזה. בואי נסכים שאנחנו לא מסכימים בהרבה דברים – –
שאנחנו חייבים לשנות את כל תהליך הלמידה לילדי ישראל, שכל ילד ילמד את מה שיגרום לו אחרי זה להצלחה בחיים.
אז מה יהיה? מחר, מוחרתיים, בעוד 30 שנה, תיאורטית כולם, אחיי החרדים – ואני אומר אחיי – מי יגן על המדינה? מי ישקיע? מי יעבוד? הם יום אחד יהיו הרוב. אין לי בעיה עם זה. יש לי בעיה שצריך ללכת לעבודה, יש לי בעיה שצריך ללכת לשירות בצבא, כי אנחנו עייפים ואנחנו מתפוררים. נכנס האלוף שטרן, שהילדים שלו וחתנו – ארבעה במספר – נמצאים במילואים מעל 250 יום, חלקם משרתים בקבע, וראש הממשלה שעומד על הדוכן הזה מטיל בו סרה: אתם לא רוצים.
בכולנו, בכל האופוזיציה. אז אני רוצה לשאול: מי משרת? ראש הממשלה בנאומו במליאה היום, עם המעבר של תקציב המדינה, אין לי אפשרות אחרת אלא לכנות את הנאום נאום עלוב. מה היה בנאום הזה? סיסמאות, סיסמאות, סיסמאות. עבר תקציב המדינה, אדוני ראש הממשלה – איך אתה לא מדבר על התקציב? מילה אחת על התקציב, אחת. אתה הרי יודע – אתה מבין בכלכלה – שהתקציב הזה הוא תקציב נוראי. 620 מיליארד שקל, אתה לא מדבר מילה? חלקו חשוב מאוד להתעצמות צה"ל – מעל 100 מיליארד.
לא מדבר על החטופים; לא מדבר על יוקר המחיה – מקום שלישי ב-OECD, וראש הממשלה ושר הכלכלה מבטיחים לנו גדולות ונצורות. מקום שלישי ב-OECD ביוקר המחיה. מה שטוב לאירופה טוב לישראל – לא רואה את זה על המדפים בסופר. מקום שלישי ב-OECD. כבוד גדול. לא מדבר על מעמד הביניים הקורס, המעמד שמשלם מיסים, משרת בצבא, משרת במילואים. לא מדבר עליהם. על מה מדבר ראש הממשלה? על הדיפ-סטייט. נמאס לנו לשמוע את השטויות האלה, דיפ-סטייט, כאילו הפקידות אוחזת בגרונם של פוליטיקאים. הרי אתה מוביל ממשלה שמקבלת החלטות, על איזה דיפ-סטייט אתה מדבר? מדבר על האופוזיציה הממורמרת – כך פונה לחבר הכנסת שטרן על השירות בצבא. לא מדבר על ועדת חקירה ממלכתית, כי אין לו אומץ. אין לו אומץ להגיד שני משפטים, בכל משפט שלוש מילים: ועדת חקירה ממלכתית; אני מקבל אחריות. אגב, קבלת האחריות לא אומרת שאתה אשם, אבל גם את זה אין לך אומץ להגיד. רגליך רועדות. רועדות. לא היה כדבר הזה. האסון הגדול ביותר שקרה לנו מאז קום המדינה, אזרחינו נטבחו, ילדים, נשים וטף, כן, גם תינוקות, מבוגרים, נשים נאנסו, ואתה כאילו אתה לא אשם. לא משכו בדש בגדך.
לא מדבר על האזרחים והיישובים בצפון; לא מדבר על שיקום הקהילות בדרום, בצפון ובעוטף עזה; לא אומר מילה. אני מתכוון לבקר ביקור מתוכנן בניר עוז, הקהילה שעברה טבח נוראי ואיבדה 30% מחברי הקהילה. זה ראש הממשלה שממשיך להגיד: לא ידעתי שהכספים מתועלים לחמאס. לא ידעתי. מעולם לא הוצג לי מסמך הקובע שהכספים הקטריים הועברו לטרור.
יש את אחת העדויות של הרמטכ"ל לשעבר חבר הכנסת איזנקוט, ששימש אז גם כמזכיר הממשלה, שמעיד ממקור ראשון שב-2019 ראש הממשלה נתניהו ידע על הכספים הקטריים שהועברו לחמאס ולטרור. אלא מה הוא אמר? חמאס הוא נכס. שר האוצר אמר: חמאס הוא נכס. זה הנכס שטבח בנו. ואכן, נתניהו אישר את זה. ביבי – סליחה, ראש הממשלה, בקולו, בוועדה לביקורת המדינה ב-2017, מתייחס לכך שהכסף הקטרי מועבר לחמאס לצורכי טרור. בקולו, מוקלט ומצולם. איזנקוט חשף את זה כבר ב-2019. הורם דגל אדום בפני ראש הממשלה שהכסף הקטרי עובר ידיים מכסף לאזרחים לכסף לידי חמאס. זה הכסף – 30 מיליון דולר כל חודש – שגרם לחמאס להתעצם צבאית, וזה הכסף שאפשר לו לבחור ולבצע ולבנות את מנהרות עזה. אתה ידעת מזה. אין לך אומץ לבוא ולהגיד את זה. בוויכוח בינך לבין הרמטכ"ל לשעבר חבר הכנסת איזנקוט אני בוחר להאמין לחבר הכנסת איזנקוט.
תראו מה אתם עושים לחברה בישראל – אתם מרסקים אותה, מפרקים אותה. תביטו מה קורה לדמוקרטיה בישראל. ואתה עומד פה היום ואתה אומר שאתה מגן הדמוקרטיה, עם צבר החוקים המטורפים, כולל החוק הזה שעומד כרגע להצבעה ובגינו אנחנו עומדים כאן ומדברים. החוק הזה הוא חוק נוראי. החוק הזה אומר דבר אחד – שהפוליטיקאים בוחרים את השופטים. אי-אפשר לתרגם ולפרש אותו אחרת. כל נאשם, חבר מרכז כזה או אחר, ירים טלפון לפוליטיקאי שלו, שידבר עם השופט שהוא בחר כדי שיעשה לו משהו.
תראו מה עשיתם לכלכלה – מקריסים אותה. אתמול עומד פה שר האוצר ומפליג בשבחה, בשבחו של התקציב. לא צריך ללכת רחוק, אפילו אל תשמעו אותנו; תאזינו לכלכלנים הבכירים, פרופסורים לכלכלה שכתבו היום בשני עיתונים כלכליים במדינת ישראל. די אם תביטו בכותרות על תקציב הבושה, תקציב הביזה הזה שהגשתם – תקציב עלוב, ללא מנועי צמיחה, תקציב שיורק בפרצופם של המשרתים והעובדים ומעמיס עליהם מיסים. ולמי הוא מעניק מיליארדים? נכון, לציבור החרדי, אותו ציבור ששר ורוקד יחד עם שר בממשלה "בשלטון הכופרים אין אנחנו מאמינים" – אני לא יודע להגיד את זה במנגינה – "בלשכותיהם לא נתייצב"; "נמות ולא נתגייס". לא רוצה שתמותו, אחיי, ממש לא. אם לא תתגייסו ואם לא תעבדו ואם לא תשלמו מיסים – לא תקבלו. זה יקרה, המיליארדים ייעצרו יום בהיר אחד, כי אי-אפשר. ואני מברך על הילודה, אני באמת מברך על הילודה. תיאורטית, בבוא היום, כמה עשרות שנים קדימה, אם לא נדאג לעצור את זה היום, לא יהיה מי שיעבוד ולא יהיה מי שישרת; ישרת, אבל זה יהיה צבא קטן מאוד מאוד, שספק אם יהיה מסוגל להגן על המדינה, ספק רב. אי-אפשר להמשיך כך. הרבנים הנכבדים שלכם צריכים להבין שהמדינה תקרוס. היא תקרוס גם עליהם, לא רק עלינו.
מה עושה הממשלה הרעה הזאת? מעבירה אתמול, או היום, תקציב מטורף, ענק, שכולל בתוכו 5.3 מיליארד שקלים כסף קואליציוני. לא היה כדבר הזה. תאמינו לי, הייתי סגן שר האוצר. לא היה סכום מטורף כזה. כל האמירות פה: מה, 3 – לא, לא 3 מיליארד בממשלה שלנו. ממש לא. 1.3 מיליארד שקל עבור מגזרים.
הממשלה הרעה הזאת יורקת בפרצופם של האזרחים המשרתים והעובדים ומעמיסה עוד ועוד מיסים כדי לשבור את הגב של מעמד הביניים. עיקר העיסוק שלכם – לפגוע בחברה, בכלכלה, ביועצת המשפטית לממשלה, בצה"ל, בשב"כ. בכולם. שום דבר אינו קדוש בעיניכם. איך מישהי אמרה? ושתישרף המדינה. מה שקדוש בעיניכם הוא ההישרדות הפוליטית שלכם, כאילו אין מדינה. גם זה ייגמר יום אחד. יהיו בחירות, והעם, מעמד הביניים, יבוא איתכם חשבון. ההיסטוריה תבוא איתכם חשבון על ריסוק ערך, ערך מדינת ישראל.
התקציב המופרע הזה – אין לי מילה – אתם בוזזים בו את תקציב המדינה ואת הקופה הציבורית. ורק לשם הדוגמאות: תקציב משרד ירושלים קפץ מ-28 מיליון ל-118 מיליון, זינוק של 420%, לא קשור למלחמה, לא קשור לכלכלה, לא קשור למנועי צמיחה, סתם כך; תקציב משרד המורשת – עוד תקציב מומצא ועוד משרד מומצא – מ-71 מיליון קפץ ל-77.9 מיליון, עלייה של 6 מיליון; תקציב התרבות היהודית, מ-6 מיליון קפץ ל-76 מיליון, זינוק של 70 מיליון; תקציב המוסדות התורניים – מ-367 מיליון ל-1.1 מיליארד, 1.1 מיליארד, זינוק של 200%; תקציב מוסדות הפטור – מ-273 מיליון ל-294 מיליון. שום משרד מיותר לא נסגר.
כספים קואליציוניים אמרנו? תמיכה במוסדות תורניים – 1.3 מיליארד; תוכנית למניעת נשירה בישיבות – 28 מיליון. אתם יודעים מה, אני בעד התקציב הזה, אני בעד שלא ינשרו מהישיבות. תקציב תלמידי חו"ל במוסדות תורניים, תלמידי חוץ לארץ, מה שנקרא, על חשבון משלם המיסים הישראלי – 60 מיליון, 60 מיליון לתלמידי ישיבה שמגיעים מארצות הברית ומשאר ארצות העולם. למה בכלל זה צריך ליפול על כתפיו של משלם המיסים הישראלי?
לא יאומן. תודה רבה, חבר הכנסת שטרן. אותם בחורי ישיבה שמגיעים, שמדינת ישראל –הכספים שלנו – מעניקה להם 60 מיליון שקל להביא אותם, לתחזק אותם שנה, לא מוכנים להכניס לתוכנית הלימודים שלהם ביקור בהר הרצל, שם טמונים אחינו, ילדינו, נשינו, בנותינו, אלה שהצילו את המדינה, אלה שהקריבו את עצמם למען ביטחונה וחירותה. לא מוכנים לבקר בהר הרצל. לא מוכנים לבקר ביד ושם, מוזיאון השואה. הדעת אינה תופסת זאת.
תמרוץ ופיתוח בבתי ספר חרדיים – 75 מיליון; סבסוד צהרונים במוסדות הפטור – 50 מיליון; תמיכה בתרבות יהודית חרדית – 70 מיליון; מכוני מחקר תורניים – 2 מיליון.
בתקציב הזה אין אפילו מנוע צמיחה אחד שמעודד את ההייטק הישראלי. תסתדרו, תמצאו משקיעים. אזרחי ישראל, ההייטק הישראלי אחראי ל-48% מהייצוא במדינת ישראל. מזלנו שיש שם חבר'ה מוכשרים שלמדנו והתפתחו ויצאו מ-8200 ומובילים את ההייטק הישראלי. תקציב ביזה של הקופה הציבורית, אין מילה אחרת. אין בתקציב הזה רפורמות; אין מנועי צמיחה, אפילו אחד. אחרי שהוצאתם את התקציב הנוראי הזה, יש איום נוסף בהורדת דירוג האשראי, מכיוון שאין רפורמות ומנועי צמיחה.
אה, כן, כמעט שכחתי. מהאנשים הלומדים, העובדים, המשרתים, ירד גם יום חופש. ממי לא יורד יום חופש? ממי שלא עובד. הינה, עוד פעם מעמד הביניים משלם. הינה, את התחבורה הציבורית העליתם ב-2 שקלים, ב-42%, אם אינני טועה. מי נוסע בתחבורה הציבורית? האנשים החלשים. פשוט לא ייאמן. אין כבר כוח לספור את הכשלים, את ההתנהלות.
אנחנו בפתחו של חג החירות. 59 חטופים אזרחים, בני עמנו, נמצאים בשבי מפלצות החמאס במנהרות עזה. 538 ימים בשבי מפלצות החמאס. איזה חג חירות, אדוני ראש הממשלה, אנחנו נחגוג בביתנו? האם נוכל לשבת מסובין לשולחן? אני, יהיה לי קשה מאוד. אם אעשה את זה, אעשה את זה רק למען הנכדים שלי, כדי לא לקטוע את התרבות. שמחה לא תהיה בליבי. איך אפשר לחגוג בכלל? איזה חג חירות העם הזה יעבור בפסח?
אתה, אדוני ראש הממשלה, הפרת את ההסכם עם מפלצות החמאס, השלב השני לעצירת המלחמה והחזרתם של כל החטופים. אתה פשוט מפחד מפירוק הממשלה שלך. כפסע, כפסע מהניצחון המוחלט, שנה וחצי. קשה לנהל מלחמה. הצבא הגיבור הזה יכול להכריע אותם בלי שום בעיה. קשה לנהל מלחמה כשהם נמצאים במנהרות עזה.
אדוני ראש הממשלה, לא תהיה סליחה. לא תהיה כפרה. ההיסטוריה תשפוט אותך ואת חברי ממשלתך. אתה יודע מה, אדוני ראש הממשלה? את כולנו. את כל 120 חברי הכנסת, מי פעל לשחרור החטופים, מי הביע עמדה, מי הזיל דמעה. אתה בטוח לא. אתה, אדוני ראש הממשלה, ראש ממשלת החורבן. האחריות עליך. לא יעזור לך שתגיד מלחמת תקומה. לא, זה לא, זו מלחמת 7 באוקטובר, או חרבות ברזל, מה שתבחר. האסון הגדול ביותר שקרה לעם היהודי מאז קום המדינה, מאז השואה. אתה נושא באחריות. ההיסטוריה תשפוט אותך. ההיסטוריה תשפוט את כל 120 חברי הכנסת. לא תוכל להימלט מכך. זה שאתה עומד בסירובך להקים ועדת חקירה ממלכתית, זה לא לזכותך. זכות השתיקה במשפט לא תמיד עובדת, או כמעט אף פעם לא עובדת, לזכותו של הנאשם.
חבריי חברי הכנסת, ראש השב"כ פוטר לא רק בגלל פרשת קטרגייט. לא רק. הרפש הזה הגיע ללשכת ראש הממשלה הרבה לפני. פרשת אלי פלדשטיין, שטען בהתחלה ראש הממשלה, אתם זוכרים? אני לא מכיר אותו, את פלדשטיין הזה, הוא לא עובד במשרדי. אחר כך, כשיצאו התמונות שהוא מטר וחצי מראש הממשלה, עוד יורד מהמסוק שלו, לא הייתה לראש הממשלה ברירה ואמר: כן, אני מכיר אותו, אבל הוא לא מקבל משכורת ממשרדי. נכון, הוא מקבל משכורת מהקטרים. הוא נפסל על ידי השב"כ מלהיכנס ללשכה, קודש-הקודשים של קבלת ההחלטות. אם אתה קיבלת את ההחלטה הזו, אתה אשם. הקטרים הצליחו להכניס חפרפרת אל תוך הלשכה שלך. אנשי לשכתך, חלקם, קיבלו כנראה כסף מהקטרים. החקירה בעיצומה. אנחנו נמתין בסבלנות כדי לראות לאן היא מתפתחת.
חבריי חברי הכנסת, ראש השב"כ רונן בר לא פוטר רק פרשת קטרגייט או בגללה. ראש השב"כ פוטר בגלל תמיכתו בוועדת חקירה ממלכתית, שאמורה לחקור גם את ראש הממשלה, גם את ראש השב"כ וגם את הארגון שהוא עומד בראשו על אירועי 7 באוקטובר. יותר ממדהים הוא הגילוי במאמרו של העיתונאי נחום ברנע – מאמר מיום 17 במרץ 2025 – וכך כתב: כאשר נכנס רונן בר ללשכת נתניהו כשזומן בדחיפות, פתח ראש השב"כ בשאלה: על סמך מה אתה מאשים אותי בסחיטה? מתי סחטתי אותך? התשובה של ראש הממשלה יותר ממדהימה: על סמך המאמר של העיתונאית סימה קדמון בידיעות אחרונות. תגיד, אתה רציני? עיתונאית, ככל שתהיה באמת מוכשרת, על סמך הכתבה שלה אתה מפטר ראש שב"כ? כך כתבה העיתונאית סימה קדמון: "כדאי שנתניהו יחשוב טוב לפני שיקים עליו את ראשי השב"כ לדורותיהם. אחרי הכול, מדובר באנשים שיודעים דבר או שניים עליו, על משענת חייו ועל הבן יקיר לו". כך כתבה. אם זה נכון, זה יותר ממדהים.
זה המודיעין ששימש את ראש הממשלה? תגידו, זה רציני? רונן בר אמר: מעולם לא נפגשתי ולא דיברתי עם העיתונאית סימה קדמון. אני שואל: זה ראש הממשלה שלנו? נתניהו הודיע לראש השב"כ כי הוא מפטר אותו בגלל חוסר אמון מתמשך. כמה זמן מתמשך, אדוני ראש הממשלה? אולי הלחץ על הלשכה שלך, קטרגייט, פחד מהאמת הניע אותך לשלוח את ראש השב"כ הביתה.
חברים, הטריגר המרכזי אשר גרם לפיטורי ראש השב"כ רונן בר הוא מסמך שהוצמד לתחקיר שב"כ על אירועי 7 באוקטובר, והמסמכים האלה, גם של התחקיר וגם המסמך הנלווה, הוגשו לראש הממשלה. זה ה"אני מאשים". המסמך מפנה אצבע מאשימה, אחריות שלא מומשה של ראש הממשלה וממשלת ישראל. המכתב מפרט את ההתראות שהועברו לראש הממשלה על התעצמות החמאס, העברת המיליונים לבניין הכוח של החמאס ומערכת המטרו והמנהרות.
המסמך מציין כי בכמה אירועים המליצו בפני ראש הממשלה נתניהו לחסל חיסול ממוקד את ראשי החמאס, מוחמד סנוואר ושותפיו. ראש הממשלה בחר להתעלם. הרי הוא טבע את הסיסמה "חמאס הוא נכס". שמענו את שר האוצר אומר את זה. חמאס הוא נכס. זה הנכס שטבח בנו באשמתכם. ראש הממשלה נתניהו בחר להתעלם, לא לנקוט עמדה, ודאי שלא פעולה. המסמך אף הועבר ליועצת המשפטית לממשלה. זהו מסמך האני-מאשים של שירות הביטחון הכללי – שב"כ כנגד ראש הממשלה. לא תוכלו לטעון, לא תוכל לטעון, אדוני ראש הממשלה, לא ידעתי או לא ידענו. לא תימלטו כולכם מוועדת חקירה ממלכתית. אתם תשלמו על זה. אני אומר לכם כמי שמבין דבר או שניים בנושא חקירות – מיטב העבריינים, הדבר הראשון שהם אומרים: לא ידענו, לא אני, אנחנו לא אשמים. כל הלשכה הזו היא לשכה של עבריינים. חקירות משטרה מקיפות אותה. זה יותר ממדהים מה שקורה שם.
אני צריך לייחד משפט או שניים לשרה מירי רגב, שרת היהלומים.
גילוי מדהים של העיתונאי ירון אברהם: השרה רגב, שרת היהלומים, נגד הפרקליטות ויחידת העילית 433, יחידת החקירות. השרה רגב: להב הוא גוף של הפרקליטות – לא נכון; הפרקליט המלווה דוחף להביא ראיות נגדי – נכון, תמיד יש פרקליט מלווה לחקירות של אישי ציבור או חקירות מסוג פשע; לא יכול להיות שלהב פותחת תיקים על חברי כנסת או שרים, זו מציאות שמעולם לא היינו בה – לא נכון, להב חקרה שרים, חקרה ראשי ממשלה שסרחו. הוסיפה ואמרה: אומנם אני בניגוד עניינים – היא יודעת שהיא בניגוד עניינים – נכון, אני בניגוד עניינים. יש כתבה של רביב דרוקר – לאן הגענו, הם מנהלים אותנו, הם מנהלים את להב. השרה רגב, תמיד היה פרקליט מלווה, אף אחד לא מנהל אתכם, אבל כן חוקרים את אלה שסרחו, נבחרי ציבור שכשלו, שקיבלו שוחד, כשלו על פי סעיף מרמה והפרת אמונים. את שואלת לאן הגענו? לא הייתם מגיעים לכאן אם הייתם מבצעים את תפקידכם. יש לי הצעה בשבילך, אני לא בטוח שהיא יישומית: חברי לסיעה, חבר הכנסת יואב סגלוביץ', הוא האיש הכישרוני שהקים את להב 433. שלחי לו מסרון, אולי הוא יסכים שתתייעצי איתו. ושיהיה לך בהצלחה.
2,447 מילים של מיקי לוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.