קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, השר, חברות וחברי הכנסת, הצעת החוק המונחת לפניכם איננה ההצעה המקורית שהצגתי לפני שנתיים. האמנתי אז, ועודני מאמין, שהדרך הראויה ביותר לבחירת שופטים היא זו שנהוגה במרבית הדמוקרטיות המערביות, כאשר הרוב הפרלמנטרי, כפי שנקבע על ידי כלל האזרחים בבחירות, הוא זה שיש לו משקל עודף אך לא בלעדי במינוי השופטים בכל עת נתונה.
כאשר הצגתי את הרפורמה המשפטית בראשית 2023 אמרתי שלא כל החוכמה נמצאת במקום אחד, ושהכרחי לקיים שיח על מנת להגיע לתוצאה הטובה ביותר. לצערי, כל פניותיי לאופוזיציה לקיום שיח כזה מאז ועד היום לא נענו. למרות זאת, ולאחר שהצעת החוק המקורית כבר הוגשה על ידי ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת ואושרה לאחר דיונים רבים בהכנה לקריאה השנייה והשלישית, מצאתי לנכון לבקש מיושב-ראש ועדת החוקה להביא אותה לדיון חוזר. זאת, נוכח מתווה הפשרה, מתווה ההסכמה, שגיבשתי יחד עם שר החוץ גדעון סער, שהיה ממתנגדי הרפורמה שהצגתי בשעתו. השר סער ואני השקענו מאמץ רב כדי להגיע למתווה שיגשים את עיקרי המטרות המקוריות של הצעת החוק. מטרות אלה כוללות את פתיחת שעריה של מערכת המשפט לכל הקבוצות באוכלוסייה, את הבטחת הגיוון בבחירת השופטים ואת השמירה על מקצועיות בדרך שתשיב את אמון הציבור במערכת המשפט.
הצעת החוק המונחת בפניכם עברה שינויים נוספים בוועדת החוקה כתוצאה מהדיונים הרציניים שהתקיימו בה. הנוסח הסופי שם סוף לשיטת חבר מביא חבר שנהוגה במינויים, מפסיק את ניגוד העניינים שנבע מחברותם של נציגי לשכת עורכי הדין בוועדה, ולצד זאת, הנוסח הזה נותן מענה מלא לחששות שהועלו על ידי מתנגדי הרפורמה, בפרט מהשתלטות – אגב, שלא הייתה ולא נבראה, אבל החששות האלה קיימים ואני ער להם – החששות מהשתלטות של הממשלה ושל הקואליציה על הליכי בחירת השופטים.
אני מבקש לשוב ולהדגיש: ההסדר שהצגתי מלכתחילה עלה בקנה אחד עם הנהוג במרבית הדמוקרטיות המערביות. למען האמת, הוא היה מתון מזה הנהוג בדמוקרטיות מפוארות דוגמת ארצות הברית, שבה, לדוגמה, שופטי בית המשפט העליון מתמנים על ידי הנשיא באישור הסנאט בתהליך שנעשה כולו על ידי נבחרי הציבור. בערכאות נמוכות יותר נבחרים לא פעם בכלל בבחירות דמוקרטיות על ידי כלל האזרחים במדינות השונות בתוך ארצות הברית; מה שנהוג בדמוקרטיה מפוארת לא פחות כמו אוסטרליה, שבה לצד תפקידיו של שר המשפטים, שכוללים הרבה מאוד מהסמכויות שישנן לתובע הכללי וליועץ המשפטי לממשלה אצלנו, הוא גם האיש שממנה כמעט באופן בלעדי את השופטים, ומרכז בידיו את מרבית הסמכויות שנוגעות לתהליך המינוי שלהם. אני חושב שגם ארצות הברית וגם אוסטרליה הן דמוקרטיות מפוארות לא פחות ממה שלנו יש, לצערי הרב, בהרבה מאוד מובנים הרבה יותר, ותכף אגע בזה.
למרות כל זה גיליתי אחריות, חבר הכנסת קריב, בניגוד לדרך שבה אתם פעלתם, וראיתי לנכון לנסות ולתת מענה על החששות שהעליתם ולא להתעלם מהם, גם אם – כפי שציינתי קודם – לא היו להם לא אחיזה במציאות ולא אחיזה במה שמתקיים כמעט בכל דמוקרטיה מערבית מתוקנת בעולם.
התוצאה שאליה הגענו מהווה מודל יוצא דופן של מינויים בהסכמה בין הקואליציה לאופוזיציה בדרך שמסירה כל חשש וכל בדל טענה על איזושהי השתלטות של צד כזה או אחר על בית המשפט. אני רוצה לומר לכם, הקשבתי – לא לכל הנאומים, היו פה באמת שעות ארוכות של דיונים, אבל הקשבתי ללא מעט מהם. על הכול דיברו כאן, מחוק חשוב מאוד – שאני מוביל, אגב – שעוסק במאבק בתופעת הזנות, ועד נושאים אחרים. לא שמעתי שום הערה לגופו של עניין.
לא שמעתי אף הערה אמיתית לגוף ההצעה מצד ראשי המפלגות שדיברו כאן. אפילו אחת; שום ביקורת של ממש, שום דבר שבגללו יש הצדקה בכלל לבוא ולהתנגד לחוק הזה, וכל שכן לומר את הדברים חסרי האחריות שאתם אומרים בקשר אליו. אגיד גם יותר מזה, במסגרת ההצעה הזו נתנו מענה על טענה נוספת – עלתה טענה שיש צורך ברוב של אנשי מקצוע בתחום המשפט בתוך הוועדה, כפי שלכאורה הדבר קיים היום; אני אומר לכאורה, ותכף אסביר למה.
להגיד את האמת, גם הדבר הזה הוא לא דבר מקובל כל כך בהרבה מאוד מדינות. יש שטוענים אפילו שההפך הוא הנכון, שדווקא משום העוצמות של המערכת הזו, חשוב שהאזרחים, אם אפשר לקרוא לזה "הפשוטים", יהיו אלה שיש להם את המילה האחרונה בנושא המינויים, או לפחות מילה מרכזית. אבל אנחנו קיבלנו גם את הדברים האלה וגם את החשש הזה, ואכן, הרוב הקיים של חמישה משפטנים מתוך תשעה חברים נשמר גם בהצעת החוק הזו.
אבל – כשאתה אומר "נו, באמת", אסביר למה זה בכלל לא "נו, באמת". אני חושב – והגיע הזמן לומר את זה באופן ברור – שההבחנה המלאכותית בין נציגות פוליטית לבין נציגות מקצועית, אין לה שום אחיזה במציאות. אומר כאן דבר כל כך מובן מאליו, עד שקשה להאמין עד כמה התבססה מין תפיסה נטולת כל קשר לאמת ולמציאות, שרואים אותה כאילו זה איזה דבר ברור מאליו, אז אני רוצה לומר לכם, חברות וחברי הכנסת: כולנו בני אדם – פוליטיקאים, עורכי דין וגם שופטים. לכל אחד מאיתנו – כן, כל אחד מאיתנו, ולא חשוב אם הוא יושב בבניין הזה, באולם הזה, או באולם של בית המשפט העליון בבניין הסמוך – לכל אחד מאיתנו יש דעות, יש אמונות. אתם יודעים מה? יש גם אנשים שהוא אוהב ואנשים שהוא פחות אוהב. אין דבר כזה אדם שהוא רק מקצועי, מין מלאך שרת כזה, נטול השקפת עולם, נטול רגשות, נטול חברויות. איזה מין איוולת זאת בכלל לנסות אפילו לטעון דבר כזה. אגב, אני לא חושב שזה טעון הוכחה, אבל אם מישהו רוצה הוכחה, אני יכול לומר לכם שזה מוכח בדיוני הוועדה לבחירת שופטים, גם הנוכחית וגם קודמותיה, באופן הברור ביותר.
אני רוצה לומר לכם, נציגת האופוזיציה בוועדה, חברת הכנסת קארין אלהרר, וגם אני, שנינו משפטנים. אז אני שואל, אני באמת שואל – אולי, אני לא יודע, חבר הכנסת ביטון יוכל לענות לי – אני שואל איך קורה שכמעט בלא יוצא מן הכלל עמדותיה של נציגת האופוזיציה בוועדה זהות לאלה של השופטים, ואילו עמדותיי – ואגב, עמדות של חברי כנסת מהאגף הימני של המליאה הזו, שישבו בוועדות קודמות – כמעט תמיד היו שונות בתכלית מהעמדות של השופטים? איך קורה הפלא הזה?
יש שתי אפשרויות של תשובות על השאלה הזו: 1. יכול להיות שכל המשפטנים מימין שיושבים בוועדה הזאת לדורותיה הם אנשי מקצוע גרועים שלא מבינים שום דבר, ואילו המשפטנים מהשמאל הם ברמה כל כך גבוהה, שהם תמיד מגיעים לאותן מסקנות מקצועיות, כביכול, שאליהן מגיעים השופטים. באמת, יכול להיות. תשמע, מי שרוצה להאמין בזה – בבקשה. או שיש אפשרות אחרת – שדווקא השופטים, כמו נבחרי הציבור, תאמינו או לא, הם רק בני אדם, עם דעות ואמונות, ובמקרה הזה של השופטים, הן תואמות לאלה של הצד השמאלי של המפה כל הזמן.
עכשיו, אני חושב שכל אחד, כל אדם הגון, יודע היטב מה התשובה, יודע היטב שמה שקורה הוא שהדבר הזה לא מקרי. הוא לא נובע מזה שהיכולות המשפטיות, לצורך העניין, של חבר הכנסת האוזר, שכיהן בוועדה בפעם הקודמת, נפלו כל כך מיכולותיו המשפטיות של אבי ניסנקורן, שהיה שר המשפטים. זה פשוט נובע מזה שמי שקרוב יותר בעמדותיו לאגף הימני, חושב אחרת ממי שנמצא באגף השמאלי. ואם השופטים, באופן שיטתי, נמצאים באותה עמדה כמו נציג האגף השמאלי או להפך – כלומר, נציג האגף השמאלי תמיד בעמדתם – אז נשאלת השאלה: אולי פשוט הם באים, גם הם, מאותן עמדות, מאותן אמונות, מאותן השקפות עולם? אגב, דבר לא מפתיע – –
– – לאור שיטת הבחירה הנוכחית, של חבר מביא חבר, של חסימת הדרך – –
– – של חסימת הדרך באופן שיטתי לכל מי שחושב אחרת. אנחנו ניסינו לעשות בעניין הזה הסדר שיהיה הסדר ראוי והסדר נכון, וההסדר הוא כזה: יהיה בוועדה רוב של משפטנים – מתוך תשעה, שלושה שופטים ושני עורכי דין, אבל עורכי הדין לא יהיו יותר נציגיו של הגוף הפוליטי, הקיצוני, המוטה, שמכונה "לשכת עורכי הדין".
אגב, אני רוצה לומר לך, חבר הכנסת קריב, אני הייתי שש שנים סגן ראש לשכת עורכי הדין ועוד שנתיים ממלא מקום ראש לשכת עורכי הדין. בכל שמונה השנים האלה, מי שעמד בראש הלשכה היה עורך דין משכמו ומעלה, ד"ר שלמה כהן. אין השוואה בכלל למי שעומד בראש הלשכה היום. הוא לא היה בדעותיי כמעט בשום נושא, אבל כן בנושא אחד – בנושא המקצועי של עורכי הדין. שם פעלנו ביחד, בשיתוף פעולה, ועבדנו ביחד שמונה שנים. ולמה? מסיבה פשוטה: כי התעסקנו בנושאים מקצועיים – –
– – כי לשכת עורכי הדין לא הייתה – –
– – כי לשכת עורכי הדין לא הייתה גוף פוליטי, קיצוני.
היא הייתה גוף מקצועי, שדאג לכלל ציבור עורכי הדין. והסיעה שלי בלשכת עורכי הדין – – –
הסיעה שלי בלשכת עורכי הדין הייתה מורכבת מעורכי דין בעלי השקפות עולם שונות לחלוטין בעניינים שמזכותנו על ארץ ישראל ועד דברים אחרים, אבל עם שותפות אמיתית בנושאים מקצועיים, ובזה עסקנו: במעמדם של עורכי הדין השכירים, באתיקה המקצועית, בדברים שלשמם יש לשכת עורכי הדין.
לא כך המצב בשנים האחרונות, עוד לפני שהייתי שר משפטים, וביתר שאת לא כך המצב מאז – –
– – לא כך המצב מאז בחירתו של ראש הלשכה הנוכחי. ואני מציע לך, חבר הכנסת קריב, לשאול את מי שהיו נוכחים היום באולמה של הנשיאה הפורשת של בית הדין הארצי לעבודה ורדה וירט לבנה – וזאת הזדמנות להודות לה, באמת, על שירות מסור ויוצא מן הכלל של למעלה מ-35 שנה, לרבות שבע שנים כנשיאת בית הדין הארצי לעבודה. אפילו באירוע פרישתה ראש הלשכה לא הצליח להתעלות מעל ההתנהלות המבישה הזו. אני מציע שתשאל מה היה שם. כבוד זה לא הוסיף לאף אחד.
ולכן, מה שאנחנו מציעים הוא שבמקום נציגים של לשכת עורכי הדין, הנגועים גם בניגודי אינטרסים קשים, יכהנו שני עורכי דין, אחד ייבחר על ידי הקואליציה, אחד – על ידי האופוזיציה, וזאת מתוך הבנה והכרה באמת הפשוטה שכל אדם, לרבות איש מקצוע בתחום המשפט, מביא בהכרח לוועדה גם את עמדותיו הפוליטיות וגם את השקפותיו האישיות וגם את מטען חייו. באופן הזה אנחנו נקבל נציגות מקצועית, עם הידע המקצועי, ומצד שני – אנשים שכל אחד מבטא ומביא גם את השקפת עולמו, ולא תחת הכסות המקצועית כביכול נקבל קבוצת אנשים שבאופן לגמרי מקרי, כביכול, הם כולם מסכימים עם נציגת האופוזיציה בכל דבר, כפי שקרה לנו בוועדה האחרונה באופן שיטתי.
חברות וחברי הכנסת, אני מוכרח לומר שאנחנו נמצאים במדינת ישראל במציאות שאין לה אח ורע, לא רק בשל האופן שבו נבחרו עד היום שופטים.
אתה רואה? אנחנו מסכימים, זה כבר טוב.
– – היא שבית המשפט העליון, בתהליך שנמשך, חבר הכנסת קריב, כבר כמה עשורים, ונמצא בתאוצה מתמדת – בית המשפט העליון ביטל הלכה למעשה את הכנסת. הוא לקח לעצמו את הסמכות לבטל חוקים – –
– – לקח לעצמו את הסמכות לבטל חוקי-יסוד, דבר בלתי נתפס שאין כמוהו באף דמוקרטיה בעולם. הוא אפילו – – –
הוא אפילו התערב בשאלה מי יהיה יושב-ראש הכנסת. אבל בית המשפט העליון שלנו לא הסתפק ברמיסת הכנסת. הוא שם את עצמו גם מעל לממשלה. הוא יכול לפסול כל פעולה של הממשלה, לחייב את הממשלה לבצע כל פעולה, לפסול כל מינוי של הממשלה, לחייב את הממשלה למנות, להחליט במקומה אם היא יכולה לפטר או לא יכולה לפטר, מי יהיה היועץ המשפטי שלה, מי יהיה ראש השב"כ, מי יהיה בכל תפקיד ובכל עמדה, ואפילו, לאחרונה, חידוש עולמי – גם במקום שבו לשר יש סמכות להאריך כהונה של מישהו והוא מחליט לא לעשות את זה, בית המשפט נכנס בנעליו ומאריך את הכהונה. גם זה כבר קרה.
עכשיו, אתה אומר: אוקיי, אז הכנסת נרמסת, והממשלה, נוטלים ממנה את כל יכולת הפעולה – –
– – אבל לבית המשפט שלנו גם זה לא מספיק – –
– – והוא אפילו שם את עצמו במקום העם, בשאלות שנוגעות לכהונת שרים, ואפילו לכהונה ולנבצרות של ראש ממשלה – דבר מטורף שאין כמוהו באף מקום. זה מצב אנטי-דמוקרטי לחלוטין, שבו במקום שוויון בין שלוש רשויות השלטון – הכנסת, הממשלה ובית המשפט – –
– – אנחנו מקבלים רשות שופטת שעומדת מעל הכנסת, מעל הממשלה ואפילו מעל העם, נוטלת את סמכויותיהם והופכת את עצמה לפוסק אחרון בכל דבר ועניין.
ואז מה קורה? ואז מה קורה? אולי פעם אחת, חבר הכנסת קריב, תקשיב לזעקה של ציבור עצום, עצום, כמו שאני ידעתי להקשיב לחששות שאתם העליתם.
ועוד איך הקשבתי, וגם הראיתי לך. במצב הזה – – –
במצב הזה, שבו בית המשפט שם את עצמו מעל הכנסת, בית המשפט שם את עצמו מעל הממשלה, אתה מצביע לכנסת, ואתה מגלה שקולך נלקח על ידי בית המשפט. אתה בוחר ממשלה – –
– – ואתה מגלה שהיכולת למשול נלקחת ממנה.
למה אתה צועק? למה? למה, כי האמת קשה כל כך?
אתה הרי יודע שהכול אמת. אתה יודע שהכול אמת. אתה יודע את זה.
אני חוזר: כאשר אתה מצביע לכנסת ואתה מגלה שקולך נלקח על ידי בית המשפט, כאשר אתה בוחר ממשלה ומגלה שהיכולת למשול נלקחת ממנה – במצב הזה אפשר לצפות שלפחות תינתן לעם באמצעות נבחריו היכולת להשפיע על בחירת השופטים, שלקחו לידיהם את כל הכוח העצום הזה. אבל אצלנו המצב הוא שגם אם רוב מוחלט בעם לא מקבל פעם אחר פעם את הערכים שהשופטים מנסים לכפות עליו, אין יכולת לשנות את זה, מפני שהשופטים מחזיקים בווטו שאין כמוהו באף מקום על בחירת השופטים לבית המשפט שבו הם עצמם מכהנים. ואגב, הם עושים שימוש באופן גלוי בווטו הזה לא מסיבות מקצועיות, אלא כדי למנוע מינוי של אנשים רק משום שדעותיהם שונות או הרקע שממנו הם הגיעו הוא אחר.
חבר הכנסת יבגני סובה, אני אפילו רוצה להזמין אותך למיקרופון, תאמין לי, אם רק תהיה לך תשובה.
תקשיב, תקשיב, תאמין לי, שאלה שצריכה להטריד אותך מאוד. אתה יודע מה זה משטרים דיקטטוריים, אתה מכיר. אתה צריך לשמוע את מה שאני שואל אותך עכשיו ולחשוב על זה טוב, האמן לי. כפי שאתה יודע מצוין, הדמוקרטיה בנויה על איזונים ובלמים בין שלוש רשויות השלטון – הכנסת, הממשלה ובית המשפט. אני יכול לגלות לכם, חברות וחברי הכנסת, אני ביקשתי פעם אחר פעם משופטי בית המשפט העליון החברים בוועדה לבחירת שופטים – ואגב, אני ביקשתי מעל הדוכן הזה גם מראש האופוזיציה יאיר לפיד, לא מזמן, והינה, עכשיו אני מבקש גם מכם, כולל ממך, חבר הכנסת סובה: תנו לי דוגמה אחת לבלם שישנו על בית המשפט העליון שלנו. אחת. בבקשה, אתה מוזמן למיקרופון, אני מחכה. אחת. תראו את השקט באולם הזה.
לא נכון? דוגמה, תן לי דוגמה. תן לי דוגמה, חבר הכנסת מיקי לוי.
תן לי דוגמה, חבר הכנסת קריב. אין לכם דוגמה אחת.
אתה מחוקק חוק בכנסת – הם מבטלים; אתה מחוקק חוק-יסוד – הם מבטלים; אתה מחליט למנות מישהו – הם מבטלים; אתה רוצה למנות שופט – יש להם רוב בוועדה, וזה טרום כל מינוי. בלם אחד אין, אחד, בהסדר שאין כמוהו באף דמוקרטיה בעולם, באף אחת. והדבר הזה הוא גם לא מקרי.
הוא לא מקרי. אתם יודעים למה אין מצב כזה?
אתם יודעים למה אין מצב כזה באף דמוקרטיה בעולם? מסיבה פשוטה: משום שמקום שבו יש בית משפט שאין עליו שום בלם, ששופטיו בוחרים את עצמם ולוקחים לידיהם את סמכויות הפרלמנט והממשלה, הוא מצב שאפשר לקרוא לו בהרבה מאוד שמות, אבל בשם אחד לא – זו לא דמוקרטיה. זו לא דמוקרטיה. זה בדיוק מה שאנחנו מתקנים כאן היום. אנחנו רוצים להשיב את הדמוקרטיה, לתקן את מה שנלקח מהמוני המוני אזרחיות ואזרחים שמגיע להם שקולם ייספר ויישמע.
אבל אני רוצה בכל זאת, חבר הכנסת מיקי לוי, על רקע הדברים האלה, ואחרי שהסברתי אותם בצורה כל כך פשוטה וברורה וגלויה לעין כול – אני רוצה לפנות בכל זאת פעם נוספת להרבה מאוד אזרחיות ואזרחים יקרים שעדיין חוששים ואומרים לעצמם את הדבר הבא: אם ישתנה הרכבו של בית המשפט העליון, אם בית המשפט יהיה מגוון, לא יהיה מי שיגן עלינו מפני שלילת זכויותינו.
ואני אומר, חבר הכנסת לוי – תקשיב, חבר הכנסת לוי – – –
חבר הכנסת לוי, תקשיב, אני מדבר לציבור שאתה מתיימר לייצג. שוב, בניגוד אליכם, אני לא מתעלם מהחשש הזה, אבל אני רוצה לומר לכם משהו: המחשבה שעל ידי העברת כל הסמכויות לבית המשפט העליון ושעל ידי סגירת שעריו בפני ציבורים רבים אפשר יהיה לשמור לאורך זמן על אותן זכויות, היא מחשבה שגויה מהיסוד. לכן, מה שאנחנו מציעים כאן ומה שנדרש הוא הסכמה ופשרה שתעשה צדק מצד אחד, ותיתן ביטחון והגנה למה שחשוב, הן למי שתומכים ברפורמה והן למי שמתנגדים לה. אנחנו נקבל ועדה לבחירת שופטים שבה יישמע קולם של הקואליציה והאופוזיציה גם יחד.
בדרך שלא תאפשר לצד אחד לדרוס את השני.
נקבל מערכת משפט פתוחה לכולם עם מינויים מגוונים ועם איזון שכה דרוש לה; נקבל בית משפט מאופק יותר, אבל כזה שכל החלטה שיקבל, יהיה בה אמון ציבורי רחב, שלאורך זמן יעצים ויחזק אותו.
אני רוצה לומר עוד דבר לאלה שחוששים ומתנגדים לשינוי המוצע: הליכי החקיקה בחוק הזה הם הדוגמה הטובה ביותר לכך שדווקא הכנסת היא שיודעת יותר מכל רשות אחרת לכבד את עמדת המיעוט ולתת לה ביטוי נאמן בחקיקה.
בבית הזה נדרשות פשרות כל הזמן, והפשרות שמגיעים אליהן כאן טובות בהרבה מהחלטות חד-צדדיות שמתקבלות בבית המשפט.
כך היה בעשורים הראשונים לעצמאותנו, טרם החלה המהפכה החוקתית, שהרסה כל חלקה טובה.
אני רוצה לענות על עוד שאלה אחת, שכן נשמעה וחזרה על עצמה: מדוע אנחנו עושים זאת עכשיו? לשאלה הזאת יש תשובה פשוטה: אנחנו אלה שעצרנו את כל החקיקה ב-7 באוקטובר. ומה עשה בג"ץ מאז? קודם כול, בשיאה של המלחמה, בתוך שלושת החודשים הראשונים שלה, מיהר בג"ץ לנצל את המצב וביטל בחוסר סמכות, בפסק דין תקדימי שאין לו אח ורע בעולם, את חוק-היסוד בעניין הסבירות. כל זאת במהירות שיא, טרם פרישתן של שתי שופטות שהחלטתן הטתה את הכף לטובת הפסילה. הם עשו – ואנחנו הבלגנו. אבל לצערי, גם בזה לא היה די. אז הגיע בג"ץ נוסף, שבו באמצע המלחמה החליטו השופטים להשתלט סופית על הוועדה לבחירת שופטים, להפקיע באופן סופי את סמכויות שר המשפטים ולהעביר לידיהם את כל סמכויות ניהול הוועדה. הם גם כפו בהליך פסול מיסודו בחירה כביכול של נשיא לבית המשפט העליון, בחירה שלא הייתה שנויה במחלוקת ממנה – – –
אתה יכול להמשיך לצעוק. הם כפו בהליך – – –
הם כפו בהליך פסול מיסודו בחירה כביכול – – –
הם כפו בהליך פסול מיסודו בחירה כביכול של נשיא לבית המשפט העליון, בחירה שלא הייתה שנויה במחלוקת ממנה מאז קום המדינה, כל זה באמצע המלחמה. אז אני שואל אתכם, תענו לי בכנות: למה לא דרשתם מבית המשפט לעצור? למה לא התייצבתם במלוא העוצמה ואמרתם: זו לא העת? איזה מין צביעות זו? איזו חד-צדדיות זו?
איזה מין צביעות זאת? איזו חד-צדדיות זאת? לבוא ולומר שלכנסת אסור, אבל לבית המשפט מותר.
לכן לא הממשלה, ואני מקווה שבהצעה היום נראה שגם לא הכנסת, אינן מוכנות להשלים עם מצב שבו ידיהן כבולות, ובית המשפט לא רק ממשיך כאילו אין מלחמה, אלא גם מנצל את זה כדי ליטול את סמכויותיהן ביתר שאת.
חברות וחברי הכנסת, ישנם רבים שמגיעה להם תודה, ובזכותם הצעת החוק החשובה הזו מגיעה היום לידי סיום. ברשות היושב-ראש אני אודה להם לאחר שתסתיים ההצבעה, כמקובל.
אבל אני כן מבקש לפנות מכאן כבר עכשיו ולהודות למיליוני אזרחיות ואזרחים יקרים שיש לי זכות ענקית לעמוד כאן בשמכם: היום, אחרי עשרות שנים שקולכם לא נשמע, שהצבעתכם בקלפי נרמסה, אנחנו פותחים דף חדש. ימי ההשלמה – – –
חבר הכנסת מיקי לוי, תקשיב לי טוב, תקשיב לי טוב: ימי ההשלמה וימי ההשתקה חלפו לבלי שוב. מהיום הקול שלנו בקלפי בעל משמעות. השקפת עולמנו מכובדת. אנחנו והילדים שלנו נקבל הזדמנות שווה גם במערכת המשפט. חברות וחברי הכנסת, אזרחיות ואזרחי ישראל, אני גאה לעמוד כאן ולתבוע צדק. אני עוד יותר גאה לעשות צדק. תודה רבה.
3,103 מילים של יריב לוין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.