קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אני רוצה לפני שאני מתחיל להגיד שני דברים. א. תמיד אני אוהב להיות אחרי שלי, כי היא שמה את הבמה בגובה הנכון, להבדיל מהרבה אנשים – שאני צריך לעמוד חמש דקות ולחכות שזה יתרומם. דבר שני, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתנצל על הצורה שאני לבוש. אני באתי מההפגנה עכשיו ולא החלפתי בגדים. אני חושב שבכנסת צריך להיות לבוש בחולצה מכופתרת וז'קט, אבל מאחר שאני בא מהפגנה, אז תסלח לי. אני מקווה שאתה סולח.
זה לא בגלל שאני לא מכבד את הכנסת, חס וחלילה. אדוני היושב-ראש, אתה יודע, קיבלו בשבוע שעבר, השבוע, שתי החלטות בקבינט – בממשלה, לא בקבינט, בממשלה המורחבת. החלטה אחת הייתה אם אנחנו מפטרים את ראש השב"כ. זה לא דבר של מה בכך לפטר ראש שב"כ. מעולם, בהיסטוריה של ישראל – נדמה לי פעם אחת, הוא סיים את תפקידו לפני הזמן – מעולם לא פיטרו ראש שב"כ, ויש נימוקים לכאן ולכאן. אני כמובן חושב שאין שום נימוק ענייני. אני חושב שהסיבה שפיטרו אותו היא לא חוסר האמון, כמו שראש הממשלה אמר, כי אני עברתי על כל השנה וחצי האחרונות ולא זכורה לי פעם אחת שראש הממשלה ביקש משהו וראש השב"כ לא עשה. לא זכור לי פעם אחת שראש השב"כ הוציא החוצה ויכוחים ובא בטענות כלפי ראש הממשלה. הפוך, דרך אגב, זה קרה, אבל ראש השב"כ אף פעם לא הוציא החוצה שום דבר.
לכן, השיקול הזה של האמון הוא שיקול שהוא לא רלוונטי. כנראה שיש משהו מאחורי זה ויכול להיות שהיום הוא לא מאמין לו כי – לא יודע מה – כי ראש השב"כ חוקר אנשים בלשכתו וזה לא נוח לראש הממשלה. גם זה תמוה, כי אני חושב שבמידה שיש משהו, זה צריך קודם כל לעניין את ראש הממשלה, אם חס וחלילה אנשים קיבלו כספים והם נמצאים בקודש-הקודשים, באקווריום של ראש הממשלה, אז אני מניח שראש הממשלה היה רוצה לדעת את זה ולא להתעלם מזה.
אבל מה הפתיע אותי בעניין הזה? אחרי זה היה דיון בממשלה על היועצת המשפטית – להדיח גם אותה. מה הפתיע אותי? פה אחד. פה אחד. כמה שרים יש בממשלה? 20? 30? כמה אתם?
אה, 32 שרים. הם יושבים בממשלה, נדמה לי שהסגנים לא יושבים. יושבים 32 שרים, זה המון שרים. פה אחד? לא היה מישהו ששאל שאלה? אולי אנחנו עושים טעות? אתה מכיר איזשהו מקום ש-32 יהודים לא שואלים שאלות וזה לא פה אחד? אחד נמנע, אחד היה נגד – זה לא היה משנה את ההחלטה. פה אחד? מה זה אומר עלינו? מה זה אומר על הממשלה? מה זה אומר על ממשלה שעושה אירוע תקדימי של פיטורי ראש שב"כ, כשאף אחד לא שאל שאלה, אף אחד לא נמנע, אף אחד לא הצביע נגד? פה אחד.
האם זה לא מזכיר לך משטרים של אסד? של סדאם חוסיין? של צפון קוריאה? זה לא משטר ישראלי. אני לא זוכר. שמע, הייתי במוסד. המוסד זה גוף היררכי. אני, כשהיו לי דיונים על מבצעים מסובכים, היו כאלה שתמיד אמרו: אני חושב שזה לא הזמן, זה לא מתאים, אנחנו לא נצליח; או שאמרו לי ההפך: אל תבטל, צריך לעשות, אנחנו כן נצליח. לא היה דבר כזה פה אחד.
אני לא מדבר על התוצאה. ההחלטה פה אחד – – –
לא, אני יודע. היא פה אחד, לא היו מתנגדים, לא היו נמנעים.
אני גם שאלתי. לא היו שאלות. כולם היו באותה דעה.
לכן, אני חושב שהממשלה הזאת – בעצם בנימין נתניהו, בכישרונו הרב הצליח לייצר חבורה של – אם אתה לא היית היושב-ראש הייתי אומר אפסים, אבל מאחר שאני יודע שאתה לא תאהב את זה ותעיר לי אחרי זה, אז אני לא אומר את המילה הזאת, כי אנחנו גם חברים בנוסף לכול. אז אני חושב, אנשים ללא עמוד שדרה, אנשים שלא מסוגלים, שחייבים כל הזמן להתחנף למנהיג העליון, אין להם דעה עצמאית.
זה מה שהמנהיג העליון רוצה שיהיה גם בכוחות הביטחון שלנו. הוא רוצה אנשים כנועים, כאלה שלא מתווכחים. זה צריך להדאיג אותי ואותך. הוא רוצה שהרמטכ"ל שלו – לדעתי הוא לא הצליח במינוי הזה, זה מינוי מצוין. אני מכיר אותו וזה מינוי מצוין, לא הייתה לו ברירה, אבל הוא עושה מהלכים שהבא בתור שמקבל את המינוי יגיד: רגע, שווה אולי להתנהג יפה, כי אחרת אני אמצא את עצמי במקום אחר. אם שואלים ואני אגיד חס וחלילה ועדת חקירה ממלכתית, יכול להיות שאני אמצא את עצמי בחוץ. הרי בגלל זה, על פי חלק מהפרסומים, ראש השב"כ עוזב. מה פתאום הוא העז, פקיד – קראו לו פקיד, כן? פקיד העז להגיד שצריך ועדת חקירה ממלכתית. מה פתאום פקיד קובע מה יהיה פה? במקרה הפקיד הזה הוא ראש שב"כ, שאנחנו כולנו רוצים שתהיה לו דעה בכל דבר; לא חייבים לקבל את הדעה שלו, אבל יש לו דעה, וצריכה להיות לו דעה בכל דבר. אם לא תהיה דעה לארגונים הביטחוניים שלנו, אז אפשר לפרק את העסק.
ולכן, באמת אני בז – אפשר להגיד – אני בז לחברי הכנסת מהקואליציה. אני בז לחברי הממשלה, שהתקרנפו כולם, כולם פה אחד. כולם. בית המשפט הוא אויב העם, כולם בית המשפט. נתניהו אומר שהוא לא מכבד ולא מכיר בנשיא בית המשפט העליון – בום, כולם מתחילים להשמיע: בית המשפט העליון, בית המשפט העליון.
אין בית משפט – אין מדינה. אפשר לבקר, אפשר להעביר ביקורת. אין בית משפט – אין מדינה. מה אתם חושבים לעצמכם? אני אומר לך שראש ממשלה שלא מכיר בסמכותם של שופטי בית המשפט העליון הוא ראש ממשלה לא לגיטימי שמקומו לא בכנסת ישראל. אני חושב ששר שאומר שהוא לא יציית לבית המשפט העליון, מקומו לא בכנסת ישראל. יושב-ראש הכנסת, כשהוא אומר: אני לא מקבל את הדבר הזה, ואני לא אבוא להשבעה שלו, כשיש לו תפקיד ממלכתי – הוא לא נציג הליכוד בכנסת. היושב-ראש, בכיסא שאתה יושב בו עכשיו, הוא לא איש ליכוד; הוא אפילו לא איש ימין, ביושבו על הכיסא. ביושבו על הכיסא הוא האיש של כולנו, הוא מייצג אותי כמו שהוא מייצג את שלמה קרעי. הוא לא יכול להגיד לי: אני לא מכיר בבית המשפט העליון. מי הוא בכלל? הוא לא ראוי לשבת בתפקיד הזה.
יושב כאן יושב-ראש הכנסת אתמול ואומר: ההפגנות הנוראיות שחסמו את הכניסה לכנסת הן פגיעה בדמוקרטיה הישראלית. אני חולק על דבריו, אבל אז הוא אומר את המשפט שאסור היה לו להגיד – הוא אומר: אני חושב, אני מצפה מהמשטרה שתגיש כתבי אישום נגד אנשים שחסמו את המעבר, כשזו מחאה לגיטימית לחלוטין, שאפשר לעשות אותה גם מימין וגם משמאל. המשטרה צריכה לפנות אותם, זה בסדר, זה תפקידה, אבל יושב-ראש הכנסת, הוא מצפה מהמשטרה שתגיש נגדם כתבי אישום? מי שמו? מי שמו?
ואתם רואים את זה ואתם לא מבינים שמשהו מקולקל כאן, מקולקל באמת, ואין אחד שיגיד: חבר'ה, התבלבלנו. 68 אנשים – כולל החבורה של גדעון סער, זאב אלקין, מי עוד יש שם? עוד איזה שניים שהצטרפו לממשלה. יום אחד הם אומרים ככה, יום אחד הם אומרים אחרת, יום אחד הם ממנים את היועצת המשפטית, יום אחד הם נגד היועצת המשפטית, רק בשביל להיכנס לליכוד. כמה נמוך אפשר לרדת? אבל זה לא מפתיע. יושבת כאן השרה סילמן, שגם היא עשתה זיגזגים לאחור.
גם היא עשתה כאן זיגזגים לאחור. יום אחד מקללים אותה, כי היא הייתה באיזו ממשלה אחרת – מקללים אותה בקללות – –
– – לא אומרים לה, מקללים אותך בקללות, ואני לא אחזור עליהן כי אני מתבייש, ויום אחד היא מתחבקת עם המקללים, כי היא קיבלה תפקיד של שרה.
העזו להגיד לה שאולי היא תהיה סגן שר – היא אמרה: לא לא לא, לא סגן שר – –
– – או שרה או שאני מוציאה את הפתק – –
– – את הפתק של השוחד. ואתם חושבים שהכול בסדר.
גברתי השרה, גברתי השרה, את מוזמנת לשבת בשולחן הממשלה ולהגיד את מה שאת רוצה. אני לא שומע אותך.
בואי שבי. למה את לא יושבת? הרי את לא יועצת פרלמנטרית ואת לא מזכירה של מפלגה. את שרה. שבי במקום של השרים.
לגיטימי בעיניי לחסום חברי הכנסת, לגיטימי בעיניי מאוד. זה תפקיד המשטרה לגרום להם – ולמשמר הכנסת – לדאוג שהם ייכנסו למליאה. כן, ככה מוחים.
שאני אזכיר לך, גברתי השרה, איך מחו כלפייך כשהיית בממשלה? כשהיית יושבת-ראש הקואליציה? את רוצה שאני אזכיר לך?
שאני אזכיר לך את המילים שאמרו לך כשחסמו את האוטו שלך? להזכיר לך את זה?
אני חושב שזה לא לגיטימי שיושב-ראש הכנסת, בשבתו כראש הכנסת, אומר שהוא מצפה מהמשטרה לעצור אנשים.
שאני אזכיר לך מה אמר עלייך בנימין נתניהו – –
ומה שאמר עלייך עכשיו קריב לא מתקרב לרבע ממה שאמרו עלייך חברייך לקואליציה, שאת שרה בממשלה שלהם.
אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, אתה מכיר את הנתונים כמוני, ואני יודע שבמקרה הזה אתה גם חושב כמוני לגבי הגיוס, שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שהחרדים לא ישתתפו בנטל.
היום ראיתי את ראש הממשלה עומד כאן על הדוכן – לשמחתי, הדוכן היה קצת יותר נמוך; מה לעשות, אני יותר גבוה ממנו – עומד כאן על הדוכן ומשווה את החרדים לערבים באי-גיוס. אנחנו מדינה שלא רצתה שהערבים יתגייסו. אנחנו פטרנו אותם מגיוס, ואנחנו יכולים מחר בבוקר לשנות את זה. אני בעד לעשות חוק גיוס לערבים, אבל יש כאן תנאי חשוב מאוד. אם אתה אומר להם: אתם חייבים בגיוס, אז אתה חייב לפתוח להם את כל הצבא. אתם תתגייסו, אבל רק לפה, או לא תוכלו להיות טייסים, או לא תוכלו להיות ב-8200. בשביל זה אנחנו לא עושים חוק גיוס, אדוני היושב-ראש. בשביל זה אנחנו אומרים להם: תתנדבו. וכשאתה מתנדב, אנחנו יכולים להגיד לך: אתה יכול להיות פה ואתה לא יכול להיות פה.
למה אנחנו צבועים? למה עומד כאן ראש ממשלת ישראל, שיודע שהוא לא רוצה שיהיה חוק גיוס לערבים? כי הוא יודע שחוק גיוס לערבים במדינה דמוקרטית – ואני בעד, שלא יהיה ספק – אמור לפתוח להם את כל האפשרויות, ולחזק את השב"כ, שמי שבוגד – אנחנו נטפל בו. ועד היום, לפחות בשנה האחרונה, היו יותר בוגדים יהודים שעבדו עם איראן מאשר ערבים, אבל את זה נשים רגע בצד. אני בעד. תהיה אמיץ, תעשה את זה. מדינה של כל האזרחים שלה. זו מדינה יהודית שיש בה 20% ערבים, הם שווי זכויות על פי הדמוקרטיה. אתה רוצה לגייס אותם? תגייס, אבל תן להם להיות איפה שהם רוצים, על פי הכישורים שלהם ולא על פי המוצא שלהם, כי במדינה דמוקרטית לא עושים שיוכים, לא לפי דת ולא לפי צבע עור ולא לפי שום דבר. אבל את זה אין לו. אז הוא יעמוד כאן, הצבוע הזה, שאני יכול להגיד גם שקרן, כי הוא שיקר היום לא פעם ולא פעמיים – כן, לצערי הרב, יש לנו ראש ממשלה שקרן – –
– – ואמר כאן: מה, ערבים לא מתגייסים, אז גם החרדים לא יתגייסו. עכשיו, מה זה "החרדים לא יתגייסו"? תקשיב, לא שהם לא מתגייסים – הם לא מתגייסים והם גם לא לומדים לימודי ליבה, והם לא נמצאים בשוק העבודה, ואנחנו נתמוטט. אנחנו נתמוטט. תודה רבה.
1,738 מילים של רם בן ברק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.