קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני לא רוצה להתחיל להתייחס לנאום של יו"ר ועדת החוקה, כי איך נאמר – הוא רצוף באי-דיוקים, ואני מאוד מנומסת. ביום ה-537 למלחמה 59 חטופים קבורים במנהרות החמאס – במה הממשלה בוחרת לעסוק? לאחד? להתרכז באויב? לא. היא בוחרת לעסוק בביצור הכוח שלה. במקום להילחם בחמאס, נלחמים בדמוקרטיה.
כשיש טילים שמאיימים עלינו, נשמעת אזעקה עולה ויורדת, ואז אנחנו יודעים שצריך להיכנס למרחב המוגן. אבל יש אזעקות שלא שומעים; הן לא בוקעות מצופרים, הן לא מהדהדות בשמיים. הן מגיעות בתור הצעת חוק, הצעת חוק-יסוד. היום יש אזעקה שאנחנו לא שומעים – אזעקה שאומרת: שיטת המשטר שלנו בסכנה. מה עושים כשיש סכנה לדמוקרטיה? כשמה שמאיים עלינו הוא לא איום חיצוני, הוא בא מתוך הממשלה עצמה? אין אזעקה, אבל אזרחי ישראל, תדעו, יש כאן אזעקת אמת.
אומרים שהדמוקרטיה לא מתה ביום אחד. אין איזה אירוע שמסמל את העניין. אבל החוק הזה הוא אירוע משמעותי בריסוק הדמוקרטיה הישראלית בחסות המלחמה, ניסון בוטה לבטל את מערכת האיזונים והבלמים בשיטה שלנו. זה קו פרשת המים שבסופו איזון הרשויות לא יתקיים כמו שהכרנו אותו. הממשלה לא תסתפק בכוח הביצועי שלה. היא לא תסתפק ברוב שיש לה בכנסת. היא רוצה להשתלט על הכול, גם על מערכת המשפט. זה לא יהיה יותר גוף עצמאי; זה יהיה כלי שרת בידי השלטון. מעתה לא תהיה בחירת שופטים מקצועית, עם איזונים בוועדה, שמתקיימת גם על ידי שופטים, גם נציגי הכנסת, נציגי הממשלה ולשכת עורכי הדין. זו תהיה בחירה ברורה של פוליטיקאים – יהיו מהצד הזה, ויהיו מהצד השני.
בואו לא נטעה, ההצעה הזאת היא לא פשרה, היא פשרה בין שני חלקים בקואליציה. גדעון סער רצה להיטמע שוב בליכוד, אז הוא אמר: יאללה, נתפשר. והוא אמר – מה הוא אמר בוועדה? כל ההצעה הזאת באה כי לא נתנו ללוין למנות את השופטים שהוא רצה. זה האירוע. הדמוקרטיה לא נמדדת רק בקלפי, היא נמדדת גם ובעיקר אצלנו, בשיטה העדינה, קיומם של איזונים ובלמים.
כשממשלה מבקשת לעצמה כוח בלתי מרוסן, טוטלי, כוח בלי גבולות – אנחנו נמנה את השופטים, אנחנו נחוקק את החוקים – לאן זה מגיע? בשרשור: לפגיעה באזרחים. כי מה יגיד האזרח שהולך לבית המשפט ומבקש סעד? מה, זה השופט שלא הנציגים שלי מינו, הנציגים של הצד השני בפוליטיקה, אז הוא בעצם לא יפסוק לטובתי? אולי הוא באמת לא יפסוק לטובתו, אולי השופט יקבל טלפון, באיזו עתירה מינהלית, ממי שמינה אותו: תזכור מי מינה אותך, תפעל בהתאם.
אז תראו, חוק אחרי חוק, סעיף אחרי סעיף, פוליטיקאים בקואליציה רוצים רק עוד כוח. זה על חשבון זכויות האדם, על חשבון האזרחים. זה לא תיקון, זה השתלטות. זו לא רפורמה, זו הפיכה משטרית. וכל זה קורה כשעוד לא התחלתי לדבר על ההדחה של היועמ"שית, על שיטת מינוי נציב התלונות על שופטים, שיהיה כל-כולו פוליטי, כן, על ההדחה של רונן בר, ראש השב"כ, וכששרים מודיעים שלא יצייתו לפסיקת בג"ץ. אחלה דמוקרטיה סידרו לנו.
אז תדעו, אזרחי ישראל, זוהי אזעקת אמת. הדמוקרטיה בסכנה וזאת לא סיסמה, ואם לא נעצור עכשיו, יום אחד נגלה שאין יותר דמוקרטיה בישראל. זה לא מאבק בין ימין לשמאל, לא קואליציה ואופוזיציה; זה מאבק בין שלטון מוגבל לשלטון ללא רסן, בין שלטון מוגבל לשלטון ללא רסן, בין מדינה שבה יש שופטים מקצועיים למדינה שהשופטים חייבים לממנים.
אני רוצה לנצל את המשפט האחרון ולהגיד שאני רוצה לפנות לאנשים ההגונים בקואליציה – תדעו לכם שיש כאלה: אל תתנהגו כחשופיות, תשמיעו את הקול שלכם, יש לכם הזדמנות, כי אם לא, אתם תיזכרו בהיסטוריה כמי שהחריבו את הדמוקרטיה. תודה.
547 מילים של קארין אלהרר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.