קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני השר, שר המשפטים, חברי הכנסת – – –
אדוני היושב-ראש – זה היה – – –
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי כנסת, אני מסתכל על סדר-היום של המליאה הזאת ומה הממשלה עסוקה בו מסביב לשעון, ואני אומר לעצמי: באמת, זה סדר-היום של הציבור הישראלי? נמצאים עכשיו על גבול רצועת עזה, בתוך הטנק, חיילים חילונים, דתיים, מימין, משמאל, עולים, ותיקים – באמת מה שמטריד אותם זה חוק-יסוד: השפיטה? זה עכשיו? זה האירוע?
לייצר משהו שעליו החברה הישראלית נקרעה לפני 7 באוקטובר ולהמשיך ולחפור בתוך האירוע הזה? אני מהראשונים שאומרים שצריך לעשות רפורמה, אבל רפורמה אמיתית. אתה גם יודע, אדוני השר, על איזה דברים אני מדבר בתוך רפורמה שהמשמעות המרכזית שלה – אני חושב שאולי החלל הכי גדול שיש כרגע זה חוקה לישראל שדרכה יוסדרו מערכות היחסים בין הרשויות.
אבל מה שמעניין את החיילים האלה שבחזית זה העובדה שבשנת 2024 ממוצע ימי המילואים ללוחם היה 136 ימים; ממוצע ימי המילואים למפקד – 168 ימים. זה אומר שאנשים, בממוצע – אני לא מדבר איתך על אלה שעשו 300 ויותר ימי מילואים בשנה. בממוצע אנשים עשו כמעט חצי שנה מילואים. איך אפשר לנהל כך עסק? איך אפשר לנהל משפחה ככה? זה מה שמטריד את החבר'ה האלה. זה מה שמטריד אותם – מטריד אותם המעמד שלהם. אז מה הם רואים שהממשלה הזאת עושה בזמן שהם נאנקים תחת עומס ימי המילואים האלה? בזמן שהם נאנקים תחת עומס ימי המילואים, הממשלה הזאת עסוקה בחקיקה שקרעה את החברה הישראלית לפני 7 באוקטובר.
ולא זו בלבד שבזה היא עסוקה, ראש הממשלה שלהם עסוק בקידום חוק השתמטות בכל רמ"ח אבריו. אין רב שהוא לא פנה אליו ולא הלך אליו בשבועיים, שלושה האחרונים כדי להסביר לו ולהבטיח לו שהוא יעביר את חוק ההשתמטות. זה מה שעושה ראש ממשלת ישראל כשהחיילים שלנו נמצאים במילואים? זה מה שהוא עושה כשאימהות לא ישנות בלילה מהפחד מדפיקה בדלת? על זה הממשלה הזאת נאבקת?
אני אומר לעצמי, ריבונו של עולם, אנחנו יכולים להתווכח כאן ואנחנו לא צריכים להסכים על הכול – ולי יש אג'נדה כלכלית ימנית, והממשלה הזאת מובילה אג'נדה כלכלית שמאלנית. בסדר. הכול בסדר. אני חושב שמבחינה ביטחונית הממשלה הזאת פועלת הפוך וחלש מדי ממה שהיה צריך לפעול, ושהיא הייתה צריכה להקים אזור חיץ ולהגן על יישובי הצפון ולא לסגת בהפסקת אש שמחזירה אותנו ל-6 באוקטובר. אפשר להתווכח על זה. אפשר להתווכח על תפיסת הביטחון שלי או תפיסת הביטחון הזאת, אבל בזמן מלחמה, בזמן שהחיילים והחיילות שלנו נמצאים על הגבולות, מסכנים את חייהם – בזמן הזה הבניין הזה עסוק מסביב לשעון בחוק השתמטות?
ראש ממשלת ישראל עסוק בלעלות לרגל לרבנים שונים מכל הסוגים והמינים רק כדי להסביר להם שהוא יפעל לזה שעשרות אלפים יקבלו פטור משירות. הוא ייתן להשתמטות שלהם גושפנקה. אין דבר מביש מזה, בטח בתקופה הזו. זה היה מביש בכל מקרה, גם לפני 7 באוקטובר, אבל אחרי 7 באוקטובר? הרי זו כבר לא שאלה של ערכים ושל דיון של "כולם צריכים להיות שווים" ו"כולנו צריכים". זו לא השאלה הזאת. אנחנו זקוקים לכל חייל וחיילת. צה"ל זקוק לעוד אוגדות. אנחנו צריכים עוד אוגדות בעוטף עזה, אנחנו צריכים עוד אוגדות בצפון, אנחנו צריכים עוד אוגדות ביהודה ושומרון – בכל הגבולות. מאיפה יבואו החיילים? מה, מעוד 150 ימי מילואים? 200 ימי מילואים? 300 ימי מילואים? כמה אפשר לשים על הגב של החיילים האלה? כמה אפשר לשים על הגב של המשפחות שחיות בחרדה מתמדת מהדפיקה בדלת? לא כמו שאמר השר גולדקנופ, שהם חרדים מהדפיקה בדלת שמא יבואו מלשכת הגיוס – לא, הם חרדים שמא חס וחלילה תגיע הבשורה הנוראה מכול של "הותר לפרסום".
אני אומר לכם שזה בדיוק סדר העדיפויות העקום, של להביא את החוק הזה עכשיו, מנותק לחלוטין ממה שקורה בחברה הישראלית. לצערי, הממשלה הזאת מצליחה שוב ושוב לקרוע את העם ואת הציבור הישראלי, כאילו אתם חיים מתוך המריבה הזאת, כאילו החיים של הממשלה שלכם הם מתוך המריבה הזאת שמייצרת את הקרע הזה. האויבים שלנו עומדים מבחוץ על הגבולות שלנו וגם הרחק מהגבולות שלנו, ומה הם רואים? הם רואים שבזמן שהם מאיימים עלינו, בממשלה הזאת עסוקים בלריב על המינוי של שופט עליון כזה או אחר, ומהצד השני על איך פוטרים אחוזים ניכרים באוכלוסייה מגיוס. זה בעיניי הדבר הקשה ביותר לראות, כשאני רואה את הדיונים האלה פה. יש דיונים בכנסת, יש מריבות בכנסת, יש ויכוחים, אבל ללכת דווקא לנקודה הזאת, ואת סדר-היום הזה בוחרת הממשלה ואתם בוחרים אותו במודע ומתוך רצון לייצר את הקרע הזה, כאילו לא למדתם כלום ממה שקרה כאן ב-7 באוקטובר 2023.
ואז אני מסתכל על עוד מאבק איתנים שהממשלה הזאת מנהלת. זאת אומרת, יש לה כמה מאבקים חשובים: האחד הוא איך היא פוטרת עשרות אלפים בהשתמטות, השני הוא איך היא קורעת את העם עם חקיקה שנויה במחלוקת, והמאבק השלישי שאתם מושקעים בו הוא איך מונעים ועדת חקירה ממלכתית לאירועי 7 באוקטובר – איך אנחנו נמנע את זה שיגלו את הפרוטוקולים של מה שהיה כאן לפני 7 באוקטובר ולמה הגענו לנקודה הזאת, שעל הגבול יושב ארגון טרור שבונה לעצמו עוצמות צבאיות בלתי רגילות, ומדינת ישראל היא זאת שמאפשרת להכניס לו כסף וציוד כדי לבנות את העוצמות האלה.
אני שומע את הקונספירציות שיוצאות חדשות לבקרים, כי צריך לתרץ למה לא לעשות ועדת חקירה ממלכתית. אני אומר לעצמי: מה הפחד? מה הפחד הקמאי הזה מוועדת חקירה ממלכתית שתחשוף את הפרוטוקולים של הדיונים שקדמו למה שקרה כאן? אני אומר לעצמי: הפחד הכי גדול, אדוני היושב-ראש, הוא שכשיהיו פרוטוקולים כאלה, לא יהיה אפשר להפיץ קונספירציות; לא יהיה אפשר יותר לספר שההוא אשם וההוא אמר לי. הכול כתוב; הכול מוקלט; הכול מתועד, אחד אחרי השני. כי בוועדת חקירה ממלכתית אפשר יהיה להציג את המסמך שהגיש אביגדור ליברמן לראש הממשלה ב-2016 שמזהיר מפני חדירה ליישובים, השתלטות על יישובים, טבח וערעור הביטחון בחברה הישראלית שיביא לסיכון אסטרטגי. המסמך כתוב שחור על גבי לבן מ-2016. כי כשתהיה ועדת חקירה ממלכתית, היא תלך לראות מה הדיונים שהיו פה, בוועדה לביקורת המדינה, ושראש הממשלה מספר ב-2017 שהוא יודע שאלה התוכניות של החמאס. הוא יודע. ומה עשית מאז? מה עשית מאז שאתה יודע? אז הוא מספר ב-2017 שהוא יודע מה חמאס רוצה לעשות ולאן הוא רוצה להוביל: חדירה עם אלפי מחבלים, השתלטות על יישובים, רצח, חטיפה ובעצם ערעור יסודותיה של החברה הישראלית.
ואז, ב-2018 אותו ראש ממשלה, שעסוק כל היום בלהפיץ קונספירציות, אותו ראש ממשלה, ב-2018, אחרי שחמאס יורה מאות רקטות על יישובי הדרום, מביא החלטה לקבינט של המילה המופלאה הזאת שקיימת במילון העברי: הסדרה. לא הביא את זה אף אחד אחר, את ההצעה הזו. ראש הממשלה הביא את ההצעה הזו לקבינט. ראש הממשלה הוביל את אותה הסדרה, ומכבסת המילים הזו מנסה להסתיר את העובדה שממשלת ישראל תאפשר לקטר להעביר כסף מזומן לארגון טרור בתירוץ – הם אומרים: לא, זה ילך אך ורק לאנשים, לאוכל. זה עניין הומניטרי. הוא גם מגדיל ומתראיין בחוץ והוא אומר: לא, אני פועל כדי למנוע משבר הומניטרי. הוא פעל כדי למנוע משבר הומניטרי למחבלי חמאס במחיר של משבר הומניטרי לאזרחי ישראל, זה מה שהוא עשה.
אני לא יודע, ושווה שהנושא הזה ייבדק, אם באותו זמן גם היו איזשהם יועצים בלשכת ראש הממשלה עם נאמנות כפולה למדינות אחרות, אבל בוועדת חקירה ממלכתית הדברים האלה ייחשפו. אז הפחד הקמאי מכך שחס וחלילה ידעו את האמת מוביל לאינפלציה של קונספירציות. רק שלא תהיה ועדת חקירה ממלכתית, כי בוועדת חקירה ממלכתית כזאת, אדוני היושב-ראש, יגיע השלב שבו יורדו המסכות מעל כל המתחפשים למראה ביטחון, יוסר האיפור הכבד, כל התפאורה תיפול, והפחד הגדול שלכם מוועדת חקירה ממלכתית הוא שאז כולם יראו שהמלך הוא עירום. אני מניח שגם יהיה איזה ילד שיצביע עליו ויגיד שגם אין לו את מה שצריך שיהיה לו כדי שאולי יהיה אמיץ מספיק לקחת אחריות, או אמיץ מספיק לעשות את מה שנדרש ממנו לעשות, וזה לקבל את ההחלטות הנכונות.
אבל מי שנמצא בשלטון כל כך הרבה שנים, שפעם אחר פעם מביאים לו המלצות גם לסיכול ממוקד לראשי חמאס, גם לעצור את הכסף הקטרי הזה, פעם אחר פעם – כמה צומתי החלטה היו לראש הממשלה הזה שהוא יכול היה להחליט: אני הולך על סיכול ממוקד? אני יוצא למבצע יזום כדי למנוע את ההשתלטות של חמאס על יישובים? כמה פעמים הוא יכול היה להגיד: תפסיקו לספק להם ציוד, והוא לא עשה את זה? הוא לא עשה את זה כי הוא קנה את השקט לטווח הקצר. הוא פחד לקבל את ההחלטה הנכונה, ואת המחיר שילמה מדינת ישראל בטווח הארוך. לצערי, מחיר דמים כבד מנשוא, מחיר שאנחנו עדיין משלמים אותו היום, כש-59 חטופים נמצאים עדיין במנהרות חמאס. ואני לא מדבר על ועדת החקירה שצריך לנהל על איך יכול להיות שהממשלה הכושלת הזאת, ממשלת 7 באוקטובר, מנהלת מלחמה מאז 7 באוקטובר נגד ארגון טרור כבר למעלה מ-530 יום, וארגון הטרור הזה עדיין עומד על הרגליים ועדיין שולט בשטח. אנחנו צריכים פה שתי ועדות חקירה: אחת ל-7 באוקטובר ומה שקרה לפניו, והשנייה למה שקרה מאז 7 באוקטובר.
אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, לצערי, המציאות מוכיחה שלא למדתם כלום. המציאות בצפון מוכיחה שחזרנו לקונספציה שהייתה, קונספציית האיומים, כששר הביטחון מאיים: דין ביירות כדין מטולה – ותוך ארבע שעות כבר ראש הממשלה מוציא הודעה שביירות לא נמצאת על שולחן המטרות של צה"ל. אבל במטולה אפשר לספוג טילים, ואומרים לתושבי מטולה: תחזרו. לאן הם יחזרו, אדוני, כשהם רואים את החיזבאללה יורד אל הגבול, שהוא מעבר לפינה? הם רואים את זה מהבית, הם פותחים את החלון והם רואים את החיזבאללה. במקום לייצר מציאות שונה בצפון, של אזור חיץ שלא היה מאפשר לא השתלטות על תושבים ולא ירי נ"ט, שוב הממשלה הזאת – ראש הממשלה הזה מקפל את הזנב. הוא יודע לעמוד פה על הדוכן ולספר סיפורים, אבל בקבלת ההחלטות בסוף הוא נכשל שוב ושוב ושוב, ולצערי, מי שמשלם את המחיר זה אזרחי ישראל.
1,525 מילים של עודד פורר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.