קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש לי כמה נושאים. יש לי חצי שעה איתך, ואני רוצה שיהיה לך מעניין, שתשמע על כמה דברים שקורים במדינת ישראל. אין לנו שר, רק לידיעה.
אתם יכולים לשבת לשמוע אותי גם חצי שעה.
אספר לכם מקרה שקרה. אני רוצה להאיר זרקור על אירוע דרמטי במדינת ישראל שאנחנו בכנסת לא מתייחסים אליו בכובד ראש. בוועדה למניעת סמים ואלכוהול, בוועדת החינוך ובוועדה לזכויות הילד נעשו שלוש פעמים דיונים בנושא העלייה הדרמטית בהתמכרויות לסמים, לאלכוהול, למסכים ולהימורים בלתי חוקיים במדינת ישראל. זה נוגע כמעט לכל בניין במדינת ישראל – שכנים, חברים, ילדים-של. במקום שהמדינה, שיודעת שיש את הבעיה הזאת, תגיד: אנחנו הולכים לטפל בנושא הזה, אנחנו הולכים לגרום לזה שההתמכרויות לסמים ולאלכוהול ירדו בצורה דרמטית, המדינה עושה הכול כדי שהילדים שלנו יהיו יותר ויותר מכורים.
התחלנו לראות את המספרים האלו עולים בתקופת הקורונה, ויש התפרצות גדולה מאוד בתקופת המלחמה, מ-7 באוקטובר. בכל מקום ובכל מגזר, אדוני – בחברה החרדית, בחברה החילונית, דתיים כיפות סרוגות, דרמטית בחברה הערבית, אצל הבדואים, אצל הדרוזים – אצל כולם רואים את זה. אבל מה עושה המדינה? בואו אספר לכם, שתדעו את הרקע.
בשנת 2017 הייתה רשות למניעת סמים ואלכוהול. הרשות הזאת פעלה ללא מחסומים בשולחנות עגולים, היא ידעה לתפעל את כל המשרדים הנוגעים בדבר, וזה נוגע לכל משרד – זה נוגע למשרד הביטחון, זה נוגע למשרד הרווחה, זה נוגע למשרד החינוך, זה נוגע לכל משרד כמעט שעובד מול אוכלוסייה, מול אנשים. אבל מה עשתה הממשלה המדהימה הזאת, ממשלת השוד הציבורי? שר הביטחון הלאומי החליט לפני שלושה ימים – שלח מכתב לכל המועצות, לכל הרשויות – שהגוף הקטנצ'יק הזה שנשאר בתוך המשרד שלו, שצריך לדאוג למניעת סמים ואלכוהול, הולך להיסגר כמעט לגמרי. 60% מהתקציב שלו הולך להיות מקוזז עכשיו.
זאת אומרת, אותם אנשים שפעלו ברשות הזאת בכל המועצות, בכל הרשויות, שהתפקיד שלהם היה תפקיד של הסברה וחינוך ועבודה מול ההורים ולתת את היד לילד כדי שלא ייפול לסמים ולאלכוהול, כדי שלא יידרדר לשם – גם אותו עובד, שעבד באמת במשכורת מינימום, גם הוא לא יהיה. זאת אומרת לא תהיה בכלל פעילות לגדיעת הדבר המטורף הזה של התמכרות לסמים ולאלכוהול.
אני שואל את הממשלה הזאת: מתוך 620 מיליארד שקלים, לא היו 60 מיליון שקלים להשאיר את הגוף הזה? מפה אני פונה לשר בן גביר, שיתעשת על עצמו, שיבין שהרשות הזאת חשובה דרמטית לכל ילד וילדה במדינת ישראל, בפריפריה ובערים, גם במרכז הארץ. כי סמים ואלכוהול יש גם בסביון וגם בקריית שמונה וגם בתל אביב וגם בשדרות וגם בכפר סבא. אם אנחנו לא ניתן לרשות הזאת להמשיך לתפקד, המספרים שאנחנו רואים היום במדינת ישראל ילכו ויגדלו, ובמקום שאנחנו נשים שקל כדי לחסוך עשרה שקלים בעתיד, אנחנו נשלם רק את העשרה שקלים, כי יצטרכו לדאוג להם בבתי חולים ובאשפוזיות יום ובגמילה ואחרי זה בבתי הכלא, לצערי. זו הידרדרות מפחידה, מסוכנת, שהורסת משפחות.
אדוני היושב-ראש, אתן לך דברים שהאוכלוסייה פה לא מבינה. מה זה הימורים בלתי חוקיים? לפני חודש עשיתי דיון בוועדת הספורט בנושא ההימורים הבלתי-חוקיים בספורט. אתם יודעים מה המספר של ההימורים הבלתי-חוקיים במדינת ישראל? 20 מיליארד שקלים. 20 מיליארד שקלים בשנה מגלגל עולם ההימורים הבלתי-חוקיים. מי שולט בהימורים הבלתי-חוקיים? משפחות הפשע. זה הכסף הכי קל שהם יכולים להרוויח.
איך הם עושים את זה? על ידי אתרי אינטרנט שהם פותחים עם אנשים מאוד מאוד חכמים שבונים את האתרים האלה. אתה יכול להמר כמעט על כל משחק בעולם. אתה יכול להמר על ליגה לכדורעף בפינלנד לנשים בליגה השלישית; אתה יכול להמר על טורניר באולינג, לא יודע, בירוחם. כל דבר נפתח, ועל כל דבר אפשר להמר. אתה יכול להמר על באיזו דקה יהיה גול, שער, לקבוצה מסוימת, או באיזו דקה יהיה קרן. על כל דבר מהמרים.
איך זה מתחיל? במקומות שמשחקים טוטו הם עוקבים אחרי נערים ואנשים צעירים שהולכים ומשחקים בטוטו. הם באים ואומרים: חבר יקר, יש לי עולם טוב יותר בשבילך, יש לי עולם שתרוויח בו יותר כסף. העולם הבלתי-חוקי, זה נקרא "בטים", ההימורים בבטים. הוא אומר לו: יש להורים שלך דירה? הוא אומר: כן. הם הולכים ובודקים שהדירה באמת של ההורים, ואומרים: הינה, אנחנו נותנים לך עכשיו 100,000 שקלים. יש לך – זה נקרא קופסה – 100,000 שקלים. תתחיל להמר.
הוא מתחיל להמר על משחק פה, משחק שם. בהתחלה מרוויח, מפסיד, מרוויח, מפסיד. אחרי שהוא מפסיד את ה-100,000 שקל הם באים ואומרים לו: אתה רוצה עוד 200,000 שקל? הוא אומר: כן. פותחים לו עוד קופסה, והוא ממשיך להמר. כשהוא מגיע לסכומים של מאות אלפי שקלים הם אומרים לו: סטופ, עכשיו אנחנו רוצים את הכסף. הם הולכים להורים שלו, דופקים להם על הדלת באמצע הלילה, מפנצ'רים את הרכב שלהם ולפעמים שורפים את הרכב. ראיתי סרטים מזעזעים שמגיעים אליהם הביתה ומאיימים עליהם, וההורים נכנסים לבהלה כי הם לא ידעו בכלל שהילד שלהם מהמר בבטים. ואז המשפחה מתרסקת, והילד כבר בתוך ההימורים, בגלגל שהוא לא יוצא ממנו. זה נמצא בכל מגזר ובכל חברה. במקום שהמדינה הזאת תגיד: סטופ, ונתחיל לטפל בזה, המדינה מאפשרת לזה לקרות. היחידה שאמורה הייתה לקום במשרד לביטחון לאומי, בהחלטת ממשלה ב-2016, לא קמה. ככה הדברים נמשכים, כמו בהרבה מאוד דברים במדינת ישראל שלא מטפלים בהם. ואם לא מטפלים ועושים תוכנית ארוכת טווח, הדברים האלה רק מידרדרים.
השבוע אנחנו היינו בשבוע של תקציב. לפני שאדבר על התקציב, אני הייתי רוצה לשאול את ראש הממשלה. היום בדיון 40 חתימות הקראתי מכתב של רובי חן, אבא של איתי חן, שחטוף בעזה, חייל, גיבור ישראל, שנחטף ב-7 באוקטובר. בסוף הנאום שלי נתתי לו מספר טלפון. הוא קם, לחץ לי יד והבטיח שהוא יתקשר. עכשיו דיברתי עם רובי, אבא של איתי, והוא אמר לי: סימון, אתה אופטימי, בחור אופטימי. כמובן, הוא לא התקשר עדיין.
אז אני פונה שוב לראש הממשלה בנימין נתניהו: תתקשר לאבא של איתי, רובי חן, תן קצת יחס, תתייחס למשפחות החטופים. זה לא מספיק להגיד: אתמול עשיתי שיחה. זה לא עובד ככה. רובי חן כבר היה כמה פעמים אצל טראמפ, היה אצל ביידן, נמצא בכל העולם. עכשיו הוא בארצות הברית, נפגש עם כל ראשי השלטון בארצות הברית. פה, במדינת ישראל, ראש הממשלה לא מתייחס אליהם; הם כאילו אוויר, לא קיימים.
אני שואל את ראש הממשלה: מה קרה לך? מה קרה לך? איך הפכת להיות ראש הממשלה של 2025? כי כשר האוצר בשנת 2003 היית אדם אחר לגמרי, היית ראש ממשלה אחר, של כל מדינת ישראל. איך הפכת משר האוצר שהוציא את ישראל מהבוץ בשנת 2003 – כי היינו במשבר מאוד גדול – איך הפכת להיות בשנת 2025 ראש ממשלה שדואג לקבוצה מסוימת פוליטית? ואני כבר אומר, מה שאני אגיד, זה לא נוגע לקריית צאנז. לא נוגע לקריית צאנז. נוגע להרבה מגזרים אחרים. אתה יודע כמה שאני אוהב את קריית צאנז. עובדים, הולכים לצבא, חלק מהמדינה, לא תראה אף פעם את ההפגנות המטורפות האלה. פלג אחר לגמרי. לא נוגע אליהם.
אמרת בשנת 2003, אדוני ראש הממשלה, ואני מצטט מהפה שלך: רבים מהם יושבים בבית או בישיבות ולא עובדים. קצבאות הילדים שהגדרת – ואני מצטט מהמילים שלך – המוגזמות מאוד, אתה, בשנת 2003, במשבר הכלכלי, פגעת בתקציבי משרדי הממשלה, קיצצת ללא רחם. המושג שאתה הגית – אתה, ראש הממשלה, אתה ולא אחר. מה אמרת? אני מצטט: "האיש השמן והאיש הרזה". אתה אמרת – "האיש השמן במגזר הציבורי, שבמקום עבודה מעודד בטלה". אלה היו המילים שלך, לא שלי ולא של מיקי לוי. אתה אמרת את זה.
בזמן הכהונה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, לא תאמינו, הנגיד היה פרופ' יעקב פרנקל, ביחד עם ביבי ראש הממשלה, עבד איתו צמוד צמוד, ותתפלאו – בהצלחה גדולה. כמה פרגונים נתן ראש הממשלה לפרופ' פרנקל, כמה הוא שיבח אותו וכמה הוא אמר שהוא שותף שלו לדרך. שמעתם לאחרונה את פרופ' פרנקל, מה הוא אומר על כלכלת ישראל? שמעתם מה פרופ' פרנקל, אחד הנגידים הכי מוצלחים שהיו במדינת ישראל, מה הוא אומר על כלכלת ביבי נתניהו? בדיוק הפוך. ב-12 בפברואר 2003 – אני אגיד לכם מה עשה ביבי נתניהו כשר האוצר, יחד עם פרנקל: הוא הוריד את המע"מ ל-17%, בשנת 2003, במשבר הכלכלי הגדול. מה הוא עשה ב-2025? הוא העלה אותו ל-18%, בדיוק הפוך מביבי של 2003.
נתניהו של לפני שני עשורים, בשנת 2003, היה שר האוצר עם חזון. קראו לו שר ההפרטה – הוא הפריט את כל החברות; קפיטליזם, שר האוצר ימני. מה אתם רואים בשנת 2025? בדיוק הפוך: ריכוזיות. ריכוזיות. בשנת 2003 שיבחו את שר האוצר בכל העולם. בכל העולם. ומה היום? אתה וסמוטריץ' בכל העולם הפכתם לבדיחה, בדיחה כלכלית. היה חשוב שאולי רק תקראו את הדוחות של מודי'ס, מה הם מספרים על מדינת ישראל.
מיום הקמת הממשלה הזאת לא הובלתם. לא הובלת אתה, ראש הממשלה, לא הובלת רפורמה אחת. רפורמה אחת לא הובלת במדינת ישראל. ב-2003 הובלת לקיצוץ בקצבאות שדחף את שיעור העובדים בחברה החרדית דרמטית. ירדו הקצבאות – אנשים יצאו לעבוד. יצאו לעבוד – זה הניע את כלכלת המדינה. יצאו לעבוד – זה מיסים למדינה. היום אתה עושה בדיוק הפוך. ואני לא יודע אם שר האוצר לשעבר וראש הממשלה הנוכחי ראה את הסרט מציצים, אבל זה בדיוק הפוך: הפוך גוטה, הפוך. ברגע שאתה מעודד בטלה, אנשים יהיו בבטלה. ברגע שאתה מעודד עבודה, אנשים יצאו לעבוד. אנשים מוכשרים, חכמים, חרוצים, רק תן להם את האפשרות הזאת, תדחוף אותם לזה. במקום זה, אתה מעלה את הקצבאות של החרדים, וזה עולה 2.5 מיליארד שקלים למדינת ישראל רק הקצבאות האלו. 2.5 מיליארד שקלים.
ביולי 2003, אני מצטט מה אמר שר האוצר דאז, קוראים לו בנימין נתניהו: "אנחנו חייבים לצאת מתרבות של קצבאות לתרבות של עבודה – – – כי אז אנו דנים אותם ואת הילדים שלהם ואת הנכדים שלהם, להיות במלכודת של עוני ולסעוד על קצבאות לעולמי עד". את זה אמר בנימין נתניהו, והוא המשיך והוסיף, ואני מצטט: "אני רוצה שאנשים יעשו ילדים כשהם יכולים לפרנס אותם – – – אדם צריך להבין שיש לו אחריות – – – לכלכל את הילדים שלו ולדאוג לעתידם". את זה אמר בנימין נתניהו. ומה עושה בנימין נתניהו היום? בדיוק הפוך. גוטה, הפוך.
ואני אגיד לכם מה הוא עושה היום. שוב, כספים קואליציוניים הופכים לכלי פוליטי מול המפלגות, לסחר-מכר, תקציב חסר אחריות, כאשר 5 מיליארדים ויותר מחולקים כדי לקנות שקט פוליטי במקום לשרת את הציבור הישראלי כולו, יותר מ-5 מיליארדים. זה מספר בלתי נתפס, שמתגלגל מחוץ לתקציב הרשמי, מחוץ לסדרי העדיפויות הלאומיים, מחוץ לכל היגיון כלכלי – והכול רק כדי לרצות קבוצות לחץ פוליטיות, כדי לוודא שלממשלה הזאת יהיה מספיק קולות כדי שימשיכו לשבת על הכיסאות שלהם.
הסעיף הגדול ביותר, בהמשך למה שאמרתי מול ביבי של 2003, הוא תקצוב התמיכה בישיבות. אף שהסכום צומצם במעט, הוא היום 1.2 מיליארד שקלים. ומי משלם? מי משלם את המחיר, חברים יקרים? האזרח הישראלי הממוצע. כל אזרח שעושה מילואים, כל אזרח שעובד, כל אזרח שיש לו עסק קטן, בינוני או גדול – הוא משלם את המחיר הזה. המעמד הבינוני, אותם שכירים ויזמים שמחזיקים את המשק על הכתפיים שלהם. הרי מי מחזיק את הכלכלה הישראלית? הם, אותם שכירים ויזמים שעובדים קשה כדי לממן את המשפחה שלהם. הם רואים איך הכסף שהם משלמים במיסים לא חוזר אליהם אלא מוזרם ישירות לקבוצות מסוימות, לא לפי הצורך האמיתי של מדינת ישראל אלא לפי אינטרסים פוליטיים.
אנחנו מדברים פה על הקצאות תקציביות שמנופחות בעשרות אחוזים למגזר החרדי, על תוכניות שאף אחד לא בדק את התועלת שלהן, על עודפים תקציביים שזורמים היישר למוסדות פרטיים שמסרבים ללמד לימודי ליבה, בזמן שמערכת הבריאות קורסת, מערכת החינוך הכללית צועקת לעזרה ויוקר המחיה שובר שיאים חדשים.
אספר לכם מה יש מאחורי המיליארדים האלה. אנשים לא כל כך מבינים מהם המיליארדים האלה. מאות מיליונים יועברו למוסדות חינוך חרדיים שלא מלמדים מתמטיקה ואנגלית, בזמן שתלמידים בבתי הספר ממלכתיים לומדים בכיתות צפופות עם מחסור במורים. עוד תקציבים יזרמו ישירות למשרדה של השרה אורית סטרוק. למה? מה בדיוק קורה שם שמצריך הגדלות תקציביות? את קיבלת הגדלה תקציבית, עידית? למה? למה סטרוק קיבלה ואת לא?
קודם כול, המשרד של המשימות הלאומיות עושה הרבה דברים חשובים. החטיבה להתיישבות נמצאת שם.
עכשיו, גם כדי לקבל את זה בתקציבים קואליציוניים – אתה יודע, תקציבים קואליציוניים זה כספים שהיו צריכים להיות בכללי בבסיס התקציב, ולאורך כל השנים, אף אחד לא רוצה לשים אותם בבסיס התקציב. אני אומרת לך שהחברה החרדית והמפלגות החרדיות, כדי להפיל את הממשלה הזאת, היו מקבלות מיליארדים מכל אחת מהמפלגות האחרות שנמצאת פה. אני הייתי בממשלה הקודמת, ואני יודעת גם מה הוצע להם על מנת שהם יכנסו או על מנת שהם יתמכו בשקט מבחוץ. אז על מה אנחנו דנים פה?
טוב. אז בואי, אני אספר לך משהו. בשנת 2013 – –
אז אני רוצה לענות לך למה את טועה. בואי, אני אסביר לך למה את טועה.
אין בעיה. אני אסביר לך למה את טועה.
בן אדם, כל בן אדם שאתה נותן לו כסף, הוא עם הכסף הזה יכול לחיות, לעשות מה שהוא רוצה. אין לו מוטיבציה ללכת וללמוד ולעבוד – – –
רגע, שנייה. עידית, הקשבתי לך, תקשיבי לי. אני אספר לך סיפור. את היית יושבת-ראש הקואליציה במקרה.
סליחה, סליחה, כן, את היית יושבת-ראש הקואליציה. אני יצאתי החוצה פה – עידית, אני לא אשכח את הפגישה הזאת. יצאתי פה לחדר אוכל ח"כים. פגש אותי ב-02:00 בחור חרדי ואמר לי: חבר הכנסת דוידסון, אני יכול לדבר איתך? אמרתי: בבקשה. ואז הוא אמר לי את המשפט הבא, חשבתי שהוא צוחק עליי. הוא אומר לי: אני רוצה שתלך ללפיד ותגיד לו תודה רבה. אמרתי לו: על מה? הוא אומר: בשנת 2013, כשלפיד היה שר האוצר ועשו את כל ההורדה של הקצבאות ותוכניות הלימוד לחרדים, הוא אמר לי: אני יצאתי ללמוד משהו בתחום המחשבים – –
רגע. – – אני היום עובד ומרוויח משכורת שיכולה לפרנס את המשפחה שלי, ועל זה אני רוצה להגיד לו תודה. וכמוהו גם הרבה מאוד חברים. כשאתה – – –
עידית, אבל זה לא עובד ככה. יש לי – – –
זה לא אני אמרתי, זה הבחור אמר לי. לא אני אמרתי.
עכשיו, בואי נדבר רגע על המקרו. בואי נדבר על המקרו.
את יודעת מה? אני אלך איתך להדמיה של הספורט. את באת מהספורט. את יודעת מי הכוכבים הכי גדולים בעולם? מעולם הכדורגל, מאיפה הם באים? הם באים מהפאבלות, מהמקומות הכי עניים, מהמקומות הכי קשים, כי שם הכדור והמוטיבציה להצלחה הייתה הרבה הרבה יותר גדולה. נתנו להם את האפשרות, באמצעות הספורט, אם יש לו קצת כישרון והרבה רצון לעבוד והורים שדוחפים אותו, לצאת מהפאבלות.
לא, זו סתם דוגמה שאני נותן לך. ולמה אני נותן לך את הדוגמה הזאת? כי זה מקביל לכל דבר בחיים. כשאני מגדל את הבנות שלי – ואני בטוח שגם את, ואני בטוח שמיקי לוי – אנחנו נותנים להם את הכלים להצליח.
זה קשור מאוד. עידית, אם יהיה – –
נכון. אז בואי ניתן את הכלים להתניע. לא נותנים להם.
כי אם ילד נמצא במסגרת ללא לימודי ליבה, היכולת שלו להגיע אחרי זה לאקדמיה היא הרבה יותר קשה.
אבל זה המצב, זו הסיטואציה. משאירים אותו בגטו כלכלי. משאירים אותו בגטו כלכלי.
טוב, אני יכול להתווכח איתה שעות ובסוף היא תסכים איתי.
מה זה בכפייה? מה כפייה פה? אם אני בא ונותן למוסד כלכלי כסף של מדינת ישראל, ואני אומר: אתה רוצה את הכסף? הוא אומר: כן. אני, כמדינה אומר: אתם חייבים שהילדים ילמדו א', ב', ג'. מה, אני הופך אותם ללא חרדים? מה, אני הופך אותם לאנשים שהם – – –
למה בקריית צאנז לומדים לימודי ליבה? למה?
בוודאי שאפשר לכפות, מה זאת אומרת?
אבל הם לא בתוך מערכת החינוך. זה כל הקטע.
אבל זה כל הרעיון. כשאת נותנת כסף לגוף ללא ביקורת וללא בקרה של משרד החינוך, זה בסדר? זה בסדר? אני שואל אותך.
עשינו לא מעט, גם ב-2013 וגם בקואליציה הקודמת, גם מבחינה תקציבית, גם מבחינת כספים קואליציוניים – –
– – אצלנו, היו 5 מיליארד – מיקי, כמה היו?
אין בעיה, זה מאוד מעניין. אבל אני אגיד לך מה ההבדל, עידית. בקואליציה שלנו היה פחות ממיליארד שקל כספים קואליציוניים, ועכשיו יש מעל 5 מיליארד; אצלנו לא הייתה מלחמה. לא היינו בזמן מלחמה – – –
לא היינו בזמן מלחמה. על מה את מדברת?
מה זה לרע"מ? מה זה לרע"מ? שילמנו לרע"מ? קודם כול, את יודעת טוב מאוד שה-53 מיליארד זה פיקציה, זה לא נכון.
בסדר, הוא יעלה ויגיד להם את כל המספרים בפרצוף. אבל כל השקרים האלה של רע"מ וכסף – עזבי, נו, זה הכול שטויות. אני מכיר את המספרים. זה לא נכון.
זה לא נכון, לא היה את הכספים האלה, לא 53 מיליארד ולא את כל שאר הכספים. אבל בוא, אני רוצה לחזור חזרה, אני כבר לא זוכר איפה הייתי, היא בלבלה אותי לגמרי. אני רוצה לחזור לעתיד הילדים שלנו ולעתיד המדינה.
אמרה פה השרה עידית סילמן שאי-אפשר לחייב, אי-אפשר לכפות – –
לא, את אמרת שאין מה לעשות, שיש משא ומתן קואליציוני.
אז בואו אסביר לכם: היום במדינת ישראל, אם אנחנו נמשיך בתהליך הזה שבו יותר ויותר ילדים במדינת ישראל, לא יהיה להם עתיד אקדמי או עתיד תעסוקתי, אנחנו נגרום לזה שאת ואני וכל אדם במדינה ישלם הרבה הרבה יותר מיסים למדינת ישראל. לא תהיה ברירה. אנחנו גם בסוף לא נחזיק מעמד, אנחנו נגיע למצב שהכתפיים הצרות של מעמד הביניים פשוט לא יצליחו לסחוב את העגלה הזאת, את האלונקה הזאת.
אם כל הזמן מדברים על ביחד, אז בנושא הכלכלי על אחת כמה וכמה חייבים להיות ביחד וחייבים לעשות תוכנית לטווח ארוך. זה אומר שילד שמתחיל היום לימודים בכיתה א', המטרה שלנו כמדינה היא שהוא יסיים את הבגרות שלו, את החיים הבוגרים שלו, בסיטואציה כזאת שהוא יכול ללמוד מקצוע, יכול אחרי זה לצאת לעבודה, לשלם מיסים כמו כל אדם במדינה, כדי שלא הכול ייפול על מעמד הביניים. למה הכול צריך ליפול על מעמד הביניים? ולכן אני בטוח ויודע – אני ראיתי אתמול כתבה מעניינת מאוד על הרב לייבל, שעושה, דואג ופותח ישיבות מיוחדות לאנשים שעובדים ודואג לזה שילכו לצבא, והוא היה המנוע החשוב ביותר בהקמת היחידה המיוחדת לחרדים. פתחו את היחידה, ויש כבר 200 לוחמים שם, וזה מדהים לראות את זה, מדהים לראות את זה. אז במקום לחזק אותו, עומדים לו מתחת – – –
2,755 מילים של סימון דוידסון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.