קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האמת היא שאין לנו זכות לעמוד מנגד. למרבה הצער, הממשלה הזאת החזירה אותנו ל-6 באוקטובר ומבקשת לעלות עם 9D על בית המשפט; מבקשת להפוך את הוועדה לבחירת שופטים לוועדה פוליטית, לוועדה שתהיה מורכבת מנאמני שלטון שיבחרו נאמני שלטון. לא רק שראש ממשלה מבקש ליצור סביבו סביבה נקייה משומרי סף ומשאיר לצידו רק את ה"נאמנים" לו, כעת הם רוצים לחוקק חוק להחלשת בית המשפט העליון.
זה לא שינוי טכני, וזה לא תיקון סמנטי, וזה לא איזון בין רשויות. למרבה הצער מדובר בניסיון בוטה וברוטלי לפגוע במערכת המשפט של מדינת ישראל ולהכפיף אותה לרצונו של הרוב הקואליציוני. והרי כל המנגנון האזרחי עובד אחרת, ככל שמדובר במדינה דמוקרטית. זו פוליטיזציה של בית משפט עליון. זו לא רפורמה, זו הפיכה משטרית. זו פגיעה המושתתת על פגיעה בערכים דמוקרטיים ופלורליסטיים במדינה דמוקרטית.
והניסיון הזה, לצערי, לא בא בחלל ריק – ניסיון שלמרבה הצער יהפוך או-טו-טו להיות חוק. זה מגיע אחרי חודשים ארוכים של שחיקה מתמשכת באמון הציבור, של מהלכי פיטורים בוטים של שומרי סף, ואחרי מגמה עקבית – – –
מהלכים לפיטורי שומרי סף זה היועצת המשפטית לממשלה. מהלכים לפיטורי שומר סף זה פיטור של רונן בר ראש השב"כ.
שומר סף הוא גוף ביטחוני, ויש לו מטרה.
ותבדוק את החוק, אדוני היושב-ראש.
הנאמנות של השב"כ צריכה להיות למדינה ולא לממשלה.
אז אדוני, אני אשמח לעשות איתך קריאה מודרכת של חוק השב"כ, שנחקק לדעתי בראשית שנות האלפיים. אפשר לעשות על זה קריאה מודרכת, ותראה את הסעיפים שקשורים לראש השב"כ בכל הנושא של שמירה על הדמוקרטיה.
זה בא אחרי שמירה על הדמוקרטיה.
הדמוקרטיה זה לא רק שלטון הרוב.
הדמוקרטיה זה לא רק שלטון הרוב, זה איזונים ובלמים.
אתה יודע מה הבעיה? הבעיה היא שאתם עוסקים באופן עקבי במהלכים של פגיעה בממלכה.
אנחנו לא מחפשים שהרמטכ"ל יהיה נאמן למלך.
– – יהיה נאמן למלך. אנחנו מצפים שראש השב"כ יהיה נאמן לממלכה.
אנחנו לא בשלטון מלוכני, ואתה יודע מה – – –
דמוקרטיה במדינת ישראל, אדוני, דמוקרטיה במדינת ישראל שהיא מדינה יהודית ודמוקרטית, זה לא דמוקרטיה חלולה.
ועצם העובדה, עצם העובדה, אדוני – – –
עצם העובדה, אדוני, ששב"כ, צה"ל, משטרה, היועצת המשפטית לממשלה – –
– – כולם נמצאים אצלכם על הכוונת.
אנחנו כל דקה שומעים שכל מי שלא נאמן למלך או מעז להשמיע עמדה מקצועית, הוא מושמץ, הוא מודר, קובעים עליו כבר תיאוריות דיפ-סטייט, הוא כבר בהליכי פיטורים, אנחנו כבר רואים את זה.
תגיד לי, אתה חושב שאזרחי ישראל הם מטומטמים? איפה נשמע דבר כזה – –
– – שבמדינת ישראל, איפה נשמע, אדוני, איפה נשמע דבר כזה שבמדינת ישראל קיימת הכרזה מצד שרים בכירים – שמענו את השר קרעי, מזל שהוא גם כתב את זה בציוץ, שלא תוכלו גם את זה להכחיש, שהוא לא יכבד את פסיקת בג"ץ, שמצהיר בגלוי שהוא לא יישמע להכרעת בית המשפט העליון.
אה, כולם כפופים לממשלה, גם בג"ץ כפוף לממשלה.
כי יש ממשלה נבחרת וכולם כפופים, גם הבג"ץ.
אז אתם, אדוני, מובילים אותנו לאנרכיה, ואתם יודעים מה? זה ששרים בכירים אומרים דבר כזה, אתה יודע מה, אדוני?
בית המשפט העליון כפוף לחוק כמו שאתם כפופים לחוק.
מי שלא מוכן להקשיב לפסיקת בג"ץ, מוביל אותנו בדרך למשבר חוקתי.
ואני רוצה להגיד לכם נקודה – אני רוצה להגיד לכם במעבר בין דמוקרטיה לדיקטטורה, זו בדיוק נקודת ההצתה הזו – –
– – של אי-הקשבה לפסיקת בג"ץ. אני מחכה, אתם יודעים, מחכה ל-8 באפריל, לראות אם מובילים אותנו לאנרכיה, כי זה לאן שהממשלה הזו מובילה אותנו, באמצעות חוקי-יסוד כמו החוק הזה שרוצים לחוקק הלילה; באמצעות חוק שברור לחלוטין שהוא חלק מסדרת חוקים של שינוי הוועדה למינוי שופטים; באמצעות חוקים אישיים שמדברים על חסינות לחברי כנסת – לשים חברי כנסת מעל החוק. אנחנו הופכים להיות דמוקרטיה פורמלית בלבד, וזה בדרך לדיקטטורה.
אז אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, הציבור לא טיפש.
הציבור רואה אתכם ורואה לכם, והוא שומע את ההצהרות. הממשלה, מה שאתם עושים היום, הלילה – חזרתם לסורכם. אתם מעמיקים את השסע בעם, את הקרע בעם. אתם מעמיקים את כל השסעים האפשריים.
ואתם מייצרים – אתם, אתם, אתם גורמים לציבור הפטריוטי, אתם גורמים לציבור הפטריוטי שיוצא החוצה.
אלה שמוחים במדינה דמוקרטית בצורה לגיטימית.
אדוני, אתה תיאלץ להוסיף לי חמש דקות, אבל בסדר.
מי שמוחה בצורה דמוקרטית ולגיטימית, זאת מחאה לגיטימית.
היועצת המשפטית היא שומרת סף בעיניך, אדוני היושב-ראש?
שינוי ההרכב שבו הרוב הפוליטי שולט במינויים של שופטים – זה לא דמוקרטיה, זה פוליטיזציה.
זאת פוליטיזציה של מערכת המשפט. זה לנסות להגביר את הכוח והשליטה. זה שלושת הכפי"ם – כוח, כסף וכבוד. ואתם לא רוצים איזון, אתם רוצים שליטה, זה ברור לכולם. בגלל זה יוצאים אנשים פטריוטים למחות בצורה לגיטימית. ואני לא מדברת על אנשים שלא מוחים בצורה לגיטימית, אני מדברת על מחאה לגיטימית. זה עדיין מותר במדינה דמוקרטית.
אז אני אומרת שקודם כול ההשתלטות הבוטה שלכם על מערכת המשפט, יחד עם חוק ההשתמטות, מהווים עדות חותכת לזה שאנחנו נמצאים במצב חירום. אנחנו נמצאים במצב חירום, כי יש כאן ממשלה שפוגעת בקונסנזוס הישראלי – הקונסנזוס שאומר דבר כזה: נתגייס, נשרת, נשלם מיסים, נאהב את הארץ הזאת. זה אני, אני מחשיבה את עצמי בקונסנזוס. אני חושבת שהזעתי בשביל זה עשרות שנים.
הזעתי בשביל להיות בקונסנזוס ובמיינסטרים המון שנים. נילחם על הארץ הזאת בכל מחיר. גם אם נתווכח בינינו, בסוף נהיה עם אחד ונשמור על דמוקרטיה ועל מדינה יהודית דמוקרטית.
והיום, לצערי, המנהיגות כושלת, המנהיגות מנותקת, יוצרת פיצול של העם שכואב לנו מאוד. לי כואב מאוד לראות את הפיצול הזה של העם; לי כואב מאוד שהממשלה חוצה את כל הקווים האדומים; לי כואב מאוד שהממשלה חוצה את הקווים המוסריים. עם ישראל לא רוצה לחיות במדינה שבה מינוי שופט עליון ייעשה לא לפי כישוריו אלא לפי מידת הנאמנות שלו לממשלה, אדוני היושב-ראש. זה מה שעם ישראל רוצה. שופט בבית משפט עליון צריך – – –
שופט בבית משפט – כמו סולברג, כמו עמית. מגוון.
העם רוצה שכולם יהיו כפופים לחוק.
העם רוצה לדעת, אדוני, אדוני, העם רוצה לדעת לפני הכול שהמדינה לא תוותר על חטופיה ושלא תפקיר אותם בשבי. ואני רוצה באמת להקדיש בנאום הזה גם לחטופים. אני מדגישה שבסוף יש לנו 59 חטופים. 59 משפחות שקמות כל בוקר עם שברון לב – את חלקן אנחנו רואים פה במשכן – עם שאלה אחת: מי שהפקיר אותנו זוכר להחזיר לנו את היקרים שלנו? אי-אפשר שנושא החטופים יידחק לקרן זווית. חטופים זה לא בעיה תקשורתית, חטופים צריכים להיות מטרה לאומית בליבו ובכוונותיו של כל מי שנמצא פה בבית הזה.
ממשלה שהשרים בה מצהירים ללא בושה בדיונים, אפילו עם משפחות חטופים: שמענו אתכם יותר מדי, ממשלה שלא שמה את החזרת החטופים בראש סדר העדיפויות, זו ממשלה שאיבדה את הזכות שלה למשול. נמאס לנו לראות את שמות החטופים מתחלפים במספרים. זה לא 59, זה 59 אנשים, פנים, שמות, משפחות. כל אחד מהם זה עולם ומלואו. אלון אהל, יוסף חיים אוחנה, אבינתן אור, רום ברסלבסקי, עידן אלכסנדר, החייל מתן אנגרסט, אלקנה בוחבוט, גלי ברמן, זיוי ברמן, גיא גלבוע-דלאל, אביתר דוד, איתן הורן, מקסים הרקין, נמרוד כהן, שגב כלפון, איתן מור, עומרי מירן, תמיר נמרודי, מתן צנגאוקר, אריאל קוניו, דוד קוניו, בר קופרשטיין – אלה שמות של חטופים שידוע שהם חיים, צעירים שחולמים לשוב הביתה. חובתנו להזכיר אותם, לדרוש את שחרורם, כל אחד מאיתנו, מאלה שיושבים בבית הזה פה, להילחם על חייהם. אי-אפשר להפוך את זה לאיזושהי הפרעה לסדר-היום. זה חובה מוסרית של ממשלה שהפקירה אותם.
ואלה שאינם בין החיים צריכים לחזור לקבר ישראל. סהר ברוך ז"ל, גיא אילוז ז"ל, אריה זלמנוביץ' ז"ל, עמירם קופר ז"ל, יוסי שרעבי ז"ל, יונתן סמרנו ז"ל, אל"ם אסף חממי ז"ל, סרן עומר נאוטרה ז"ל, אביב אצילי ז"ל, רס"ל רן גואילי ז"ל, סמל עוז דניאל ז"ל, טל חיימי ז"ל, סמ"ר איתי חן ז"ל, סמ"ר שי לוינסון ז"ל, סרן דניאל פרץ ז"ל, תמיר אדר ז"ל, ליאור רודאיף ז"ל, רונן אנגל ז"ל, עפרה קידר ז"ל, ענבר הימן ז"ל, ג'ודי ויינשטיין ז"ל, מני גודארד ז"ל, רס"ם מוחמד אל-אטרש ז"ל, אוריאל ברוך ז"ל, אילן וייס ז"ל, יאיר יעקב ז"ל, איתן לוי ז"ל, גד חגי ז"ל, עידן שתיוי ז"ל, אליהו מרגלית ז"ל, דרור אור ז"ל – אלה שמות האחים שלנו והאחיות שלנו זועקים אלינו ממעמקי מנהרות החמאס, אנשים חפים מפשע שהופקרו ב-7 באוקטובר וממשיכים להיות מופקרים. זה נשמות, זה לא מספרים. זה אנשים חיים וזה נשמות שמגיע להן לחזור לקבר ישראל. אין להם זמן לחכות, לחיים, והמתים צריכים לחזור לקבורת ישראל.
ואני רוצה לדבר על חוק ההשתמטות, כי אני לא יכולה להירגע מאתמול מתקציב ההשתמטות שהעברתם. ברור לחלוטין שה-target הבא שלכם זה חוק ההשתמטות, שמקודם גם הוא, יקודם על מזבח האינטרסים הפוליטיים הצרים של הממשלה הזאת, וגם הוא ייעשה על גבם של עשרות אלפי לוחמים שנאנקים תחת הנטל ונשחקים יום-יום. במשך חודשים אנו בוועדת החוץ והביטחון מושכים את החוק הלא-רלוונטי הזה, שלא משקף את המציאות הנוכחית, ומעיד יותר מכול על ניתוק הממשלה מהמציאות הביטחונית הנוכחית, מכל הזירות. על פי הערכות, גיוס חרדים לצה"ל יכול לחסוך 8.5 מיליארד שקלים, שהם 6% מהוצאות הביטחון בשנת 2024. אז איך יכול להיות שבצד אחד עשרות אלפים משתמטים, ו-400,000 מקבלים צווים עכשיו? אנשי המילואים מוזמנים כבר בפעם הרביעית בשעה שלוחמי הסדיר צפויים להארכה ל-36 חודשים, והממשלה ממשיכה בדרישתה לחוקק חוק השתמטות הקובע פטור לעשרות אלפי צעירים בריאים וכשירים שיכולים לתרום רבות לצה"ל.
צה"ל איבד בקרבות מאות לוחמים, אלפי לוחמים נפצעו, לוחמי המילואים נשחקים, המשפחות קורסות תחת הנטל. אי-אפשר להיות מנותקים מהמציאות. חוק ההשתמטות מעמיק גם הוא את השסע בעם. אני כבר אומרת את זה כפרומו למושב הבא: העברת חוק ההשתמטות זאת יריקה בפרצופם של המשרתים בצה"ל בסדיר ובמילואים. זה לא רק פגיעה באחדות העם – זה פגיעה בביטחון, בביטחון המדינה.
אז הדבר היחיד שהממשלה צריכה לעשות, וזה באמת, אני חושבת, צריך להיות בקונסנזוס פה של כולם, זה להחליט על חוק אחד שקובע שירות של כולם, אזרחי או לאומי, ללא מכסות, ללא יעדים וללא משתמטים. כולם בגיל 18 צריכים להתגייס לשירות צבאי, אזרחי או לאומי. הצבא זועק שהוא צריך 12,000 אנשים. אי-אפשר לגלגל עיניים מול הצבא. פעם זה שר ביטחון אחד, פעם זה שר ביטחון שני, פעם זה ראש אכ"א. הם צריכים אנשים.
אדוני, ליל הסדר מתקרב, והשנה יותר מבכל שנה אחרת נרגיש כמה השולחן חסר, כמה כסאות ריקים יעמדו, כמה קערות לא יוגשו, כמה קולות לא יישמעו. לא סביר שעוד חג פסח מתקרב והם עדיין בשבי. זה כשל מוסרי. אי-אפשר לנרמל את המצב הזה שיש חטופים בשבי. אם אנחנו נמשיך לנרמל את זה אז באמת הפסדנו. אם לא נשיב את החטופים אז באמת לא תהיה לנו תקומה. אדוני, ייאוש זה לא תוכנית עבודה. אנחנו נמשיך להיאבק בכל הכלים החוקיים שעומדים לרשותנו עד שאתם תבינו מה שצריך לעשות, עד שתשיבו את החטופים, עד שתמנו כאן ועדת חקירה ממלכתית ולא תתנערו מאחריות באופן בוטה, חסר תקדים. הארץ הזו היא של כולנו.
אדוני, אני רוצה להקריא מתוך ספר שקיבלתי אתמול, ספר חדש שיצא לאור, "מעשה בצדיק ואלונקה" של חיים נבון, סיפור חייהם של חללי ישיבות ההסדר בשנה הראשונה של מלחמת שמיני עצרת. יש כאן קטע שמאוד דיבר אל ליבי, קטע של אבא של אייל מבורך טוויטו, השם ייקום דמו, דברי הספד מאת אביו:
"אייל אהוב ליבי, בכל פעם שאני מתפלל, אומר קדיש, קורא הפטרה או עולה להיות חזן, אני נזעק בתוכי. למה? מדוע? איך יכול להיות שעולם הפוך אני רואה?
"שאלו אותי האם לאור מה ששמעתי עליך בשבעה למדתי להכיר אייל אחר. השבתי שעדיין אינני מצליח לגשר בין הבן הרך, האהוב, המלטף, המעניק, המתמסר לעיסויים ברגליים או מתרפק על אוכל מפנק; הבחור המוקף בחברים, במשחקי טניס שולחן, בכדורסל, בקטאן – לבין המפקד, הקצין, המוביל את חייליו בעוצמה ובנחישות לביצוע משימות מסכנות חיים, תוך הקפדה על מקצועיות ללא פשרות". אייל היה קצין בצנחנים.
"לפני 14 שנה", כותב לו אביו, "סבא מבורך, שאתה קרוי על שמו, שכב על ערש דווי בבית החולים. מיהרתי לבוא מקליפורניה. נחתי בשעה 15:00 ביום שישי והגעתי לבית החולים כשעה לפני כניסת השבת. יוסי ורחל חזרו לביתם, ואני נשארתי עם סבא בבית החולים. סבא היה רדום, לא ממש ידעתי אם הוא איתי או לא. פתחתי את הסידור והתחלתי להתפלל. תפילת מנחה, שיר השירים, לכו נרננה, לכה דודי, תפילת ערבית, יגדל אלוהים חי. כשסיימתי, יצאתי לחפש יין לקידוש. כשחזרתי – סבא החזיר את נשמתו לבורא.
"לא ידעתי את נפשי. איך זה שטסתי מרחק של 15 שעות כדי לבוא לעזור, ותוך שבע שעות מנחיתתי אבא מחזיר את נשמתו לבורא?
"ואז בעצם הבנתי", כותב האבא, "סבא חיכה למפגש. הוא חיכה לי. הוא דאג. לא לגופי, אלא לנפש. כששמע אותי מתפלל ליד מיטתו, בנעימה המוכרת, הוא נפרד והלך לבית עולמו רגוע ושלו.
"איילי שלי, הבוקר שמעתי מפי הרב יונתן רעיון יפה. כאשר הושע בן נון וכלב בן יפונה יצאו לרגל את הארץ, הוסיף משה את האות י' לשמו של יהושע" – הושע, יהושע – "כדי להגן עליו. ומה עם כלב? עליו לא צריך להגן? התשובה היא שכלב התבודד מחבורת המרגלים, ושמר על עצמו מהשפעתה. יהושע, לעומתו, היה חלק מן החבורה, וכשם שהוא משפיע – כך היה יכול חלילה להיות מושפע.
"לאורך השנים בחייך הנפלאים תמיד חששתי", איילי, "לרוח שלך. הרי הפכת לדרך חיים את המעורבות באחר, בשונה. בחרת קבוצת חברים מדהימה, אך עם רקע שונה לחלוטין משלך, ואיתם טסת לבולטימור, להעניק מאהבת העם והמולדת לקהילה רחוקה. התגייסת לצנחנים במחזור שבו כולם הגיעו מרקעים שונה משלך.
"ואני תמיד עמדתי מהצד, משתאה לדעת 'היצליח ה' דרכך'. חששתי לרוח שלך, חששתי שלא תעמוד ברוחות המנשבות שם, חששתי שתחזור שונה. אך בכל פעם שהיית מגיע הביתה היית מקפיד להגיע לתפילת מנחה וערבית בשבת. גם אם היית באמצע משחק קטאן או כדורסל, היית עוזב הכול והולך להתפלל".
"ביומנך כתבת חוויות מהשירות בעזה" – ואז הוא מצטט את אייל: "'אחד האירועים היותר מרגשים ומשמעותיים שחוויתי בלחימה'", כותב אייל, "'היה קבלת שבת שעשיתי עם הצוות. כל היום הלוחמים דיברו על הקידוש שהם רוצים לשמוע בערב, ואני רק רציתי לשיר קצת שירי קבלת שבת. ידעתי שהם לא ידעו את רוב המזמורים'" – כי הם היו שונים ממנו. "'לקחתי את אונטר איתי, והתחלנו להתפלל. כולם ישבו בסלון, התעסקו בשלהם. לאט-לאט יותר ויותר חבר'ה השתתקו והתחילו להקשיב. ידיד נפש, לכו נרננה, מזמור לדוד ועוד. כשהגענו ללכה דודי, כל מי שלא היה בשמירה כבר עמד יחד איתי. מי שהכיר – שר, ומי שלא – פשוט עמד, הסתכל והרגיש שייך... לא אשכח את התחושה הזו – להתפלל בקבלת שבת ולחוות שבת על אדמת עזה. בערב הזה התעצמה בי התחושה של השליחות שאני מרגיש כשאני פה. עם ישראל סומך עלינו. אנחנו מחויבים לנצח פה, וכך גם נעשה'.
"השבוע קיבלנו סרטון", כותב האבא, "שבו אתה עושה קידוש לכל הצוות. כולם במעגל, כל אחד שם את היד שלו על ראש חברו ואתה מקדש: 'כי בנו בחרת ואותנו קידשת מכל העמים'.
"איילי שלי, אנחנו כואבים את לכתך, את הבור שנפער בליבנו. אני רוצה אותך לידי, לחבק אותך, להתווכח איתך, לשיר איתך יה אכסוף, שיר שאימא לא מסכימה שנשיר מאז לכתך. אתה חסר ולעולם תחסר. אני אוהב אותך כל כך, גאה בך על מה שעשית והשארת בימיך בקצרים, קצרים מדי. אבא".
אז הינה, אפשר גם ביחד. אפשר גם ביחד. אפשר בצוות שבו נמצא אייל מבורך טוויטו, שהוא מפקד הצוות, ויש שם אנשים שונים ממנו, לעמוד ביחד, להתפלל ביחד, גם אם יש כאלה שלא יודעים ולא מכירים את השירים, גם אם השירים הם קצת אחרים. אפשר ביחד. אפשר ביחד לעשות את הדברים כשהכוונות הן טהורות, ומי שנותן לנו היום את הדוגמה זה אותם לוחמים בשטח, זה אותם הצדיקים.
"מעשה בצדיק ואלונקה" – יש כאן עשרות סיפורים של צדיקים, עשרות סיפורים של צדיקים שמספרים לנו את דרכם. והדבר המרכזי שהוביל אותם זה בדיוק אהבת אדם וזה שהם אהבו אחד את השני, והם אהבו באמת את אהבת ישראל.
אחד הדברים שאני חושבת שאנחנו צריכים לשים לנגד עינינו זה באמת את המדינה הנפלאה הזאת, את המפעל הציוני הגדול ביותר שיכולנו לדמיין לעצמנו. אבא שלי, זיכרונו לברכה, במרוקו, בגיל תשע, שעשה דרך-לא-דרך כדי להגיע לכאן, הוא לא ראה כלום, הוא הגיע יחף, אבל הוא ראה לנגד עיניו מפעל ציוני, וכל מי שהגיע לכאן הגיע למען מפעל ציוני שגדול, גדול מכולנו, גדול מכל היושבים כאן. אנחנו זמניים; המדינה הזאת היא נצחית, ועלינו לשמור על המדינה הזאת, על ערכיה ועל עקרונותיה היהודיים דמוקרטיים. תודה רבה, אדוני.
2,642 מילים של שרון ניר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.