קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה, ברשותכם, להסביר את החוק שמונח פה, כי כרגיל, החוק הוצג בזה שהגיע רוטמן – יש לו טכניקה מעניינת של דיבור שבה הוא אומר 12 דברים שמתוכם עשרה הם דווקא נכונים ומדויקים ושניים הם קשקוש מוחלט ושקר גמור. אז אני רוצה להסביר מה החוק הזה אומר.
החוק הזה אומר בעצם רק דבר אחד פשוט – שהפוליטיקאים יבחרו את השופטים. זו משמעות החוק. זו מהות החוק. פוליטיקאים, האנשים שיושבים פה, האנשים שבכל סקר אפשרי הציבור סומך עליהם הכי פחות מעל כל אדם בעולם, הם יבחרו את השופטים. לא יבחרו שופטים לפי מיומנות מקצועית, לא יבחרו שופטים לפי הגינותם ויושרם; יבחרו אותם לפי השאלה כמה הם נאמנים לפוליטיקאים שבוחרים אותם. מאותו רגע ואילך כמובן שאין טעם לפנות לבית המשפט. נניח שאתה אזרח שרב עם העירייה – קורה לכל אחד – ואתה תגיש תביעה נגד העירייה. ראש העיר יצלצל לשר או לחבר הכנסת שמינה את הפוליטיקאי ויגיד לו: תקשיב, יש לי בעיה, והשר יצלצל לשופט ויגיד לו: אתה, את התביעה הזאת תדחה. והוא ידחה אותה, כי הוא מינה אותו, והקידום שלו תלוי בו, והוא נמצא לגמרי בכיס שלו.
אז השאלה שצריך לשאול את עצמו כל אזרח בישראל: האם הוא מעוניין בזה שהשופטים יהיו בכיס של הפוליטיקאים? כי זה מה שיריב לוין ורוטמן אומרים. הם אומרים: אנחנו נארגן לעצמנו מצב שבו השופטים בכיס של הפוליטיקאים, ואז לא יהיו לנו יותר בעיות עם חקירות, כי אין טעם לחקור, כי אם זה יגיע לבית המשפט, יש לנו את השופטים בכיס; לא יהיו לנו יותר בעיות עם מינהל תקין, כי אין טעם להתלונן, כי אם זה יגיע לשופטים, השופטים אצלנו בכיס. זה החוק הזה. בזה הוא עוסק. זו השאלה שצריך לשאול את עצמו כל אזרח ישראלי: האם הוא רוצה שהפוליטיקאים ימנו את השופטים והשופטים יהיו בכיס של הפוליטיקאים? תודה רבה.
288 מילים של יאיר לפיד. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.