קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, זה ערב קשה. קשה לי מאוד. לפני שאתחיל לדבר על הצעת החוק הזו שתצביעו עליה הלילה, אני רוצה לדבר על התחושות שלי. אני עומדת פה הערב ואני לא מאמינה. אני באמת לא מאמינה: איך ייתכן שחזרנו למקום הזה? איך ייתכן שאנחנו עומדים כאן הערב, בעודנו בחידוש לחימה, ומצביעים על הצעת חוק שתשנה את פניה של הרשות השופטת במדינת ישראל ותהפוך אותה לפוליטית שוב? איך ייתכן שבחוץ נמצאים שוב אלפי ישראלים מפגינים, שמרגישים כאובים, נבגדים? איך ייתכן שיצרתם שוב מלחמת אחים באמצע מלחמה?
אני באמת שואלת את עצמי: איך ייתכן שחזרנו לערב 7 באוקטובר? איך יכול להיות שהממשלה הזו החזירה אותנו לאותו מקום נורא, אותו מקום שהחליש אותנו בעיניי אויבינו, שפירק את החברה שלנו והחליש אותנו בעיני אויבינו? למקום הזה שגרם ל-7 באוקטובר לקרות?
זה ממש חוזר אליי, ההפגנות, הפראות של הממשלה הזו, ההיבריס הזה, התחושה שמפרקים את עוגני היסוד של ישראל כמדינה דמוקרטית, תחושה של חרדה גדולה. רק שהלילה זה עוד יותר גרוע. אני חווה את אותה חוויה, אבל אחרי שקרה 7 באוקטובר אני חווה את זה עוד יותר קשה. החוויה שלי היא חוויה של זדון, של זדון מצד הממשלה הזו, של כזה שפל מוסרי, של זדוניות ואכזריות מאין כמותן, כי ראיתם מה זה עשה לנו, ואתם עושים את זה שוב.
איך ייתכן שנפלה עלינו הממשלה הזו, שפשוט הורסת אותנו? עובדת בלרסק את המדינה, לרסק את החברה. איזה מין אדם יכול, אחרי מה שקרה ב-7 אוקטובר, ראש ממשלה, להסתכל לנו בעיניים ולהחזיר את כל מה שהחליש אותנו כחברה מול אויבינו? איזה מנהיג רשע מסוגל לנצל את העייפות של הציבור, את המועקה שלו, את הדאגה שלו לחטופים ולחיילים, ובחסות מלחמה לקדם הפיכה משפטית? לאיזו תחתית מוסרית צריך להגיע כדי לעשות את זה? באמת.
איזה מנהיג, אחרי שבמשמרת שלו נרצחו 1,300 ישראלים, לא משפיל מבט ופועל במעשים לעשות חשבון נפש עמוק עם עצמו כדי להיות ראוי לעם הזה, כדי להרגיע את החרדות של העם, כדי להשקיט את העם בימים קשים? איזה בן אדם עושה את ההפך וגורם לכל כך הרבה עוגמת נפש וצער בחלקים כל כך רחבים של הציבור? איזה מנהיג, רק בשביל לברוח מאחריות, משסה איש באחיו כדי שלא נדבר על האחריות שלו? איזה בן אנוש – עזבו מנהיג, איזה בן אנוש – המצפון שלו לא מייסר אותו על הצער שהעם שלו שרוי בו? איזה בן אדם לא לוקח על עצמו, לפחות בימים כאלה של מלחמה וחטופים ונופלים, להיות המנהיג של כולם ולעשות הכול כדי לגרום כמה שפחות כאב נוסף? איך יש לנו ראש ממשלה שמסתכל בכזאת יהירות ואטימות על הרחובות שלו בוערים, על הישראלים המתוסכלים, כשציבור כל כך רחב פשוט עובר כזאת עוגמת נפש בגלל ההפיכה המשטרית? ואז אתה בא לפה ובכזאת יוהרה ושפלות קורא להם אנרכיסטים. איך יש לנו כזה בן אדם כראש ממשלה? ואיך יש לנו 67 כאלה בקואליציה, ואיש לא פוצה פה ומצפצף? פשוט כואב לי. מה קרה לחשבון הנפש שעשו כל מובילי ההפיכה המשפטית אחרי 7 באוקטובר? מה קרה לכם? מה קרה לכם שהשתניתם כל כך?
שבוע וחצי אחרי הטבח עמד שמחה רוטמן ואמר בריאיון לערוץ הכנסת – זה היה ב-16 באוקטובר, ואני מצטטת: כרגע, מבחינתי, בהרבה מאוד תחומים, כל מה שהתרחש עד בוקר שמחת תורה לא קיים, ההתעסקות ברפורמה, כל זמן שהמטרה שלנו לנצח את חמאס – לא, לא, אנחנו מאוחדים לניצחון. ב-8 בינואר 2024 הוא אומר, ואני מצטטת: הנושא של הרפורמה "יחכה לאחרי המלחמה – – – אני לא חושב ששום דבר יהיה חד-צדדי – – – צריך לקדם גם רפורמה בהסכמה". שמחה רוטמן, שיקרת. תתבייש. שר המשפטים לוין, ב-29 באוקטובר 2023, גם הוא עשה חשבון נפש. יריב הסתובב פה אבל וחפוי ראש, אפור, אפור מרוב שהוא הצטער על מה שקרה. כך הוא דיבר: "אני לא עוסק עכשיו בנושא הרפורמה. אני לא חושב שכרגע נכון לעסוק בכלל בשום דבר שלא קשור לדברים שדרושים כדי לנצח במלחמה". ראש הממשלה שלנו, ב-28 באוקטובר, ממש אחרי 7 באוקטובר, שלושה שבועות, אומר: "הרפורמה המשפטית לא עומדת – – – על סדר-היום. הסרנו את חילוקי הדעות בינינו והתייצבנו יחד".
אז איפה כולם עכשיו? מה קרה? מה קרה? השררה חזרה. חזרתם לסורכם. חזרתם לשחיתות שלכם. אתם עושים שקר בנפשותיכם. איזה עומק, זה עומק של חוסר מנהיגות אתם שרויים בו, שהכיסא שווה הכול, ששכחתם את הכול. והכי גרוע, ראש הממשלה הבוקר עמד כאן במליאה ולא הפסיק לשקר. עמד פה ודיבר כאן, כאן, כאן הוא דיבר, עם העניבה האדומה שלו, סיפר לנו שהוא עושה הכול בשביל אחדות: תהיה אחדות, יהיה ניצחון, רק רצון העם, תהיה דמוקרטיה, לא תהיה מלחמת אחים. כמובן, על הדרך הסית נגד המפגינים. לא היה אפשר להקשיב לכמות השקרים שלו. אני בערתי, בערתי. באמת, שלא כהרגלי צעקתי: שקרן, שקרן. הוציאו אותי מהמליאה. אני הייתי על סף התקף לב. באמת? באמת? ביום שבו אתה מעלה למליאה את ההצבעה על הצעת החוק לפוליטיזציה של מינוי שופטים במדינת ישראל, אתה, אתה, שלכל מי שמציב לך גבולות קורא דיפ-סטייט, מלין על הסתה? ראש הממשלה, שבוזז את כספי המיסים שלנו למימון תקציבי השתמטות ובוגד בחיילי ישראל, מדבר על אחדות? ראש ממשלה שרוב מוחלט בציבור רוצה שהוא יתפטר ושנצא לבחירות, הוא מדבר על רצון העם, עומד פה ומדבר על רצון העם? רק ב-25 בינואר 63% מהציבור חשב שאתה צריך להתפטר ושנצא לבחירות. ראש ממשלה שרוב מוחלט בציבור רוצה שהוא יקים ועדת חקירה ממלכתית – אתה מדבר על רצון העם? אתה מדבר על רצון העם? 75% רוצים את זה. ראש ממשלה שרוב מוחלט בציבור חושב שאין לו אמון בניקיון הכפיים ובשיקולים שלך כשאתה מקבל החלטות – אתה מדבר על רצון העם? 53%. אדם כמוך, שמרים יד על שלטון החוק ועל הדמוקרטיה ועל שומרי הסף ועל השופטים ואומר שלא יקיים צו של בג"ץ ומחזיר את מלחמת האחים בתוכנו, אתה עומד כאן ואומר לפרוטוקול: לא תהיה מלחמת אחים? תגיד לי, אתה לא מתבייש? איך זה שיש לנו ראש ממשלה שעשה את זה פעמיים, פעמיים מלחמת אחים? איך היד שלו לא רועדת? איך הוא ישן בלילה?
אז העם, אדוני ראש הממשלה, רוצה אחדות. העם רוצה שלום בתוכנו. אתה זה שמפעיל כוח נגד רצון העם. אתה זה שיצרת מלחמת אחים ולא אחדות, פירוק ולא ניצחון. בוא תקשיב מה העם רוצה. בוא תקשיב מה רצון העם. תקשיב – רצון העם, שאתה מדבר בשמו ובפועל מרסק אותו, מרסק אותנו. צבי גרינגליק, אביו של החייל שאולי גרינגליק, שנפל בעזה, אמר משפט מצמרר רק אתמול, ואני מצטטת: "אם העם יחליט שבשביל להחזיר את כל החטופים עזה תחזור ל-6 באוקטובר", לא אגיד שבני נפל לשווא. אבל "אם המדינה שלנו ומה שקרה בתוכה יחזור ל-6 באוקטובר, אני אוכל להגיד את זה בפה מלא". זה רצון העם, אדוני ראש הממשלה. העם רוצה אחדות. העם רוצה שלום. העם לא רוצה מלחמת אחים ולא רוצה פירוק. והדבר הזה פשוט בער בי לומר שאני לא מבינה איך אני עומדת פה היום, איך חזרנו למלחמת אחים, איך אתה מפרק אותנו, פעמיים, כשאתה יודע מה זה גרם לנו. איך אתה ישן בלילה, אדוני ראש הממשלה?
ועכשיו בואו נדבר כמה דקות על הצעת החוק הזו. הצעת החוק משנה את ההרכב של הוועדה למינוי, לקידום, שופטים במדינת ישראל. אני יודעת שנהיה באופנה לומר: זה לא קץ הדמוקרטיה, זה לא קץ הדמוקרטיה. אני לא מסכימה. מדובר בחקיקה שהיא אבן הראשה של ההפיכה המשפטית. היא מרסקת את העצמאות של הרשות השופטת כרשות עצמאית לחלוטין, שבמערכת הדמוקרטיה הישראלית זוהי המערכת היחידה שמציבה בלמים ומסוגלת לתת בלמים לממשלה, לרשות המבצעת. במערכת מוחלשת, ללא חוקה, וכשהרשות המחוקקת בכנסת היא לגמרי שבויה של הרשות המבצעת, זו בעצם השלמה של השתלטות של רשות אחת על כל הרשויות במדינת ישראל באופן הדרגתי וארוך טווח.
קודם כול, בואו ניזכר איך אנחנו מגיעים לכאן הלילה, איך אנחנו מגיעים לכאן הלילה. אנחנו מגיעים לכאן עם אלפי מפגינים, אבל אחרי שהממשלה הזו, בחסות המלחמה, כבר ריסקה כל כך הרבה יסודות מהחוזקה של המוסדות הדמוקרטיים שלנו. עבר במושב הזה חוק לשכת עורכי הדין, שמתנקם בלשכה על כך שהלשכה מסרבת להיענות למרותו של ראש הממשלה במינוי שופטים. חוק חסינות חברי הכנסת, ככה, בבישולים – חוק שבעצם יהפוך את המקום הזה למקלט לעבריינים בעבירות באמת רבות מאוד וישים את הפוליטיקאים מעל החוק במדינת ישראל. חוק נציב תלונות השופטים, שכבר עבר, זהו חוק שלפיו בעצם התליין של השופטים, המבקר של השופטים, האדם שמבקר, בודק תלונות עליהם, יכול – עד כדי סמכות להתניע או להמליץ על הליך הדחה של שופט – עכשיו ימונה על ידי רוב פוליטי. הינה, תיזהרו, מי שלא יעשה את מבוקשנו, אנחנו גם יכולים להטריד את השופטים כך.
הייעוץ המשפטי, עוד דבר שאנחנו מגיעים אליו היום בערב, הוא בעצם ריסוק של הדין. הממשלה הזו עבריינית. היא בפועל כבר חצי רגל עמוק במשבר חוקתי. היא לא מקיימת את הנחיות היועצת המשפטית לממשלה, שבין שאוהבים ובין שלא אוהבים – אני אוהבת אותה הרבה יותר מהם ברמת חוות הדעת שלה, בדברים הנוראיים שהיא עוצרת את הממשלה הזו מלעשות, אבל הכלל הידוע מאז ומעולם היה שייעוץ משפטי לממשלה הוא הפרשנות המוסמכת של הדין עבור כל הממשלה – שריה, ראשי ממשלתה ופקידיה לכל אורך השדרה – אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת. אנחנו כבר יודעים שהדבר הזה לא קיים.
הדחת ראש השב"כ, רק לאחרונה, דוגמה, וניסו לעקוף הרי את מימון חייבי הגיוס, האברכים – פשוט כבר אין ייעוץ, אין דין ואין דיין בממשלה הזו ספציפית. יש לנו הליך של הדחה של היועצת המשפטית לממשלה, שהתחיל. יש לנו רפורמה שבעצם מתחילה להפריש את כל היועמ"שים הוותיקים ממשרדי הממשלה.
יש לנו בעצם שר משטרה מורשע בפלילים, והיועצת המשפטית לממשלה אספה ראיות ואמרה: השר הזה מתערב התערבות פסולה בניגוד לחוק בהפעלת הכוח של המשטרה, כלומר, באיפה המשטרה תדגיש, מה היא תעשה ברמת הפעלת הכוח – מה שאסור לעולם. המשטרה היא לא פוליטית, היא לא של אדם, היא לא של שר; היא של המדינה. המשטרה כבר שם. ולמרות זאת, אולי דווקא בגלל זה, ראש הממשלה שלנו רץ ואץ ומינה אותו לשר המשטרה. כי זה חלק מההפיכה המשטרית – לרסק את כל הבלמים, את כל הבלמים, בדרך לכוח בלתי מוגבל, שאז, אם אנחנו נצטרך גם להתחיל איזושהי חקירה קטנה, שר המשטרה ידאג שזה לא יקרה. ראינו את זה כבר בפועל. היה כאן איזה תחקיר נוראי על השרה מאי גולן. מה קרה לחקירה הזאת? לא יודעת. חודשים לא קורה איתה כלום, נכון? אבל את נדב ארגמן, ראש השב"כ לשעבר, רצו לחקור בתוך שעתיים. ככה נראית משטרה פוליטית, ויש לנו שר עבריין שהוא שר המשטרה.
אז אמרנו, חוק לשכת עורכי הדין; חסינות; נציב תלונות הציבור על שופטים; ייעוץ משפטי לא מחייב כבר; התחלה של הדחת יועמ"שית; הדחת כלל היועמ"שים; שר משטרה שמתערב בפעילות המשטרה ומדרדר אותה; איומים בפיטורי ראש השב"כ; כמובן, ביזוי והסתה פרועה נגד שופטים במדינת ישראל, נגד שומרי סף במדינת ישראל, פשוט קמפיין שלם נגד נשיא העליון בימים של מלחמה – לא מכיר בו, כן מכיר בו; והדובדבן שבקצפת: ראש הממשלה ושרים שהודיעו שהם לא יצייתו לפסיקות בית המשפט. נחיה ונראה.
בעצם, הלילה אנחנו מגיעים להצעת החוק הזו – מה שנקרא, עוד לבנה בגדר – כאשר הקרקע לא נקייה. התוכנית ברורה, היא מהמקפצה: כוח ללא גבולות, בחסות המלחמה. באמת, יש פה משהו בזוי מאין כמותו בעיניי, חסר מוסר מאין כמותו. פשוט פתאום גילו טריק. אמרו: רגע, העם מוחלש, העם כואב, העם דאוג – זה הזמן לעשות את זה, כשפשוט לכולם אין כוחות. אבל לנו יש עם נהדר, לנו יש גיבורים, לנו יש אלפים שנמצאים בחוץ – ואתם לא תיתנו לזה לקרות, והטוב ינצח.
עכשיו, בואו נרד ונמשיך את החוק הזה. כיד היצירה הטובה, יש כאן הצעת חוק של רוטמן, כרגיל, הצעת חוק פרטית ולא ממשלתית – כל הדפוסים שמאפיינים את החבילה של חקיקה משפטית מושחתת, בעצם: תמיד זה בא כהצעת חוק פרטית, למרות שזה נוגע לסוגיות יסוד במשטר, בלי עבודה מקצועית מקדימה עם הממשלה; תמיד בסופו של יום ההצבעה דוחה את כל ההצעות שבאות לתקן את הפגמים בהצעת החוק; המנגנון תמיד מסורבל ועקום ודפוק ובלתי ניתן ליישום, וזה טלאי על טלאי מרוב שהכול עקום ולא מקצועי. ככה נראות כל החקיקות מבית היוצר של שמחה רוטמן. זה גם לא תואם את העולם, ולמרות מה שמציגים לכם בעולם – בעולם, קודם כול, המגמה היא התרחקות ממינויים פוליטיים, ויותר מכך, מנגנון של מינוי פוליטי נכון בעיקר בבתי משפט לחוקה. בישראל אין לנו בית משפט לחוקה, ובמקום לעבוד מסודר ולהגיד: בואו נעשה את העבודה כפי שצריך, כרגיל, הורסים, לא מתקנים.
פה יש גם אלמנט נוסף, אלמנט מרושע במיוחד, בהצעת החוק הזו, וזה אלמנט הנדסת התודעה. השיקו לנו פה הצעת חוק בהסכמה. איזו הסכמה? תגידו, איזו הסכמה יש פה? זה בערך כמו הניצחון המוחלט – הסכמה בין יריב לוין לגדעון סער, כדי לפרוס לו את הדרך חזרה לליכוד זה מה שהוא היה צריך לעשות. שום הסכמה. אפילו יזהר שי ביקש שיעצרו. אבל אין באמת הסכמה.
באמת, אם כבר עסקינן בהסכמה, לפני שנצלול לחוק הזה, אני חייבת לומר שכשאני באתי ודיברתי עם שר המשפטים על ועדת חקירה ממלכתית, הוא אמר לי: את יודעת משהו, אורית? אני באמת מכבד את הרצון של העם, אבל חלק מהעם ייפגע מהמבנה הזה, וחייבים לעשות ועדת חקירה בהסכמה, במבנה עם הסכמה רחבה. אבל פה, בוועדה שמרסקת את האופי המקצועי של הוועדה לבחירת שופטים במדינת ישראל והופכת אותם לפוליטיקאים מהאופוזיציה ומהקואליציה, פה לא צריך הסכמה רחבה. זו הצביעות של הממשלה הזו.
אם כך, נצלול להצעת החוק. הצעת החוק הזו מרסקת את עצמאות השופטים, את רמתם המקצועית, הופכת אותם לפוליטיקאים. בעצם הם הופכים להיות תלויים בשלטון, בין באופוזיציה ובין בקואליציה. אמור מעתה: אין על השופטים שלנו אלא את מרות הדין, יש מהיום עליהם את מרות הפוליטיקאים.
הצעת החוק הזו משנה את המבנה של הוועדה כך שמרוב מקצועי שהיה בה יש בה רוב פוליטי; היא מעלימה את השופטים – הם ממש משקיפים במינוי שופטים לעליון. במחוזי הם יכולים, או בערכאות נמוכות, רק צריכים שיהיה קול אחד מהשופטים; אין שום דרישות מקצועיות מנציגי הציבור שישבו בוועדה הזו, וגם אין שום דרישות מקצועיות מהשופטים שייבחרו במנגנון שהוא כל כך כל כך פוליטי; מבטלים את הרוב המיוחס של גדעון סער; היהלום שבכתר – יש לנו את מנגנון ה-Deadlock הידוע, והוא: אם מתפנים שני תקנים בעליון ועדיין אין הסכמה למנות שופטים, אפילו במנגנון הפוליטי הזה, בעצם מתחיל מין איזה אירוע הזוי שבו כל צד מביא שלושה אנשים, מה שנקרא, מן היקב ומן הגורן – בלי שום בלמים, בלי שום דרישות; לדעתי זה צריך להיות בן אדם בן 55, אבל מבחינת הכישורים שלו זה יכול להיות גם חמור – שלושה מהאופוזיציה, שלושה מהקואליציה, וחייבים לבחור אחד מכל אחד.
אני רוצה לשאול אתכם: איזה שופטים אנחנו נקבל במנגנון כזה? נכון? בעצם, קודם כול נעלם הקול המקצועי של צורכי המערכת. יבוא נשיא העליון, יגיד: אנחנו צריכים שופטים כלכליים בחיפה – את מי זה מעניין? צריך מהקואליציה או מהאופוזיציה. אני צריך שופט כלכלי פה – מוחקים את הדנ"א של המקצועיות ושל ההצטיינות. איך קראתי לזה בוועדה? יביאו חמורים. הרי בסוף, מי ייבחר פה? שופטים אמיצים במיוחד? שופטים מצטיינים במיוחד? ידועים בעולם בתחומם? שופטים פורצי דרך? בעלי עמוד שדרה? הקריטריון היחיד הוא אם זה חבר של הקואליציה או חבר של האופוזיציה. באמת, כל ההצעות לתיקון ולהעלאת הרמה המקצועית נדחו ופשוט לא התקבלו.
אני רק אתן דוגמה ואומר, בואו נדמיין עכשיו שופט שלום בעכו. מגיע אליו מפגין מקפלן. מה יעשו השופטים המסכנים האלה? כל הקידום שלהם עכשיו תלוי בפסיקות שלהם, כי הם צריכים להיות – אז או ששופטים יתרחקו כמו מאש מתיקים משמעותיים או נפיצים, או שהם דווקא יתחילו לקרוץ לבייס, יקצינו את הפסיקה שלהם על המפגין ההוא בשביל הימנים, או לגמרי יגנו מדי על המפגין. איך שלא יהיה, זה פתח לשחיתות, זה פתח לבחור שופטים בינוניים, או לצורך העניין, דווקא מאוד מאוד קיצוניים. זה יהפוך את כל המערכת לאט-לאט לפחות טובה. אני באמת חושבת שיש כאן אירוע מאוד מאוד קשה.
אני רוצה לסיים, אדוני היושב-ראש, בכל זאת באמירה שאני לא חושבת שאתם קולטים עד כמה מה שאתם עושים היום מנותק, עד כמה אתם מתעסקים במה שהעם לא רוצה. לסיום אני רוצה לשתף אתכם, באיך הפעולות האלה, החקיקה הזו, נראות כלפי הציבור. תדמיינו עכשיו, אחרי 220 שיגורים מתימן לעבר ישראל ופגיעת כטב"מ חות'י בתל אביב – נהרג ישראלי מזה – 20 ביולי 2024: מטוסי קרב ישראלים תקפו בנמל חודיידה בתימן; המלחמה בצפון בעיצומה – משוגרים לישראל מאות טילים וכטב"מים; שני חיילי צה"ל נפצעו מפגיעת כטב"מ ברמת הגולן; 120 חטופים. ומה קורה בממשלה הזו? ועדת החוקה מאשרת לקריאה ראשונה את הצעת החוק לבחירת נציב תלונות הציבור על שופטים.
24 בנובמבר 2024: שנה עברה מעסקת החטופים הראשונה, 101 חטופים עדיין בשבי חמאס; 20,000 ישראלים מפונים; כמעט 550 אזעקות; 250 שיגורים מלבנון; פגיעות ישירות, נזק כבד למבנים בחיפה, בפתח תקווה, בנהריה; גבר נפצע קשה בכפר בלום; מיליונים במקלטים. במה אתם מתעסקים? ועדת השרים לענייני חקיקה מאשרת לקדם את חוק החסינות של טלי גוטליב.
השבוע של 13 ביולי 2024: שבוע שבו נפלו 11 חיילים שלנו. 11 חיילים שלנו. היית מאמין שזה השבוע שבו השיקו גדעון סער והשר לוין את הרפורמה שלהם בוועדה למינוי שופטים?
נמשיך. 21 בינואר: צה"ל פותח במבצע חומת ברזל בג'נין; באותו הערב מחבל דקר ארבעה ישראלים בנחלת בנימין בתל אביב, דריסה, דקירה שביצעו מחבלים, חמישה פיגועי ירי, ובהם גם פיגוע הירי בפונדוק, שבו נרצחו אלעד יעקב וינקלשטיין, עליזה רייז ורחל כהן, זיכרונם לברכה; 62 חטופים; 13,000 ישראלים מפונים. ומה אנחנו עושים בכנסת? דיון ראשון של שר המשפטים לוין ושר החוץ גדעון סער בשינוי ההרכב לבחירת שופטים. כשהצבא יוצא למבצע נגד הטרור הכנסת חייבת לצאת למלחמה נגד מערכת המשפט.
והשבוע המלחמה נמשכת, מכסת המילואימניקים עומדת על 400,000 איש; התקציב הגרוע ביותר בתולדות ישראל; אזעקות כל היום בעוטף עזה מכניסות לטראומה עוד ילדים; שיגורים מתימן; לוחם צה"ל נפצע קשה.
משפט סיום. סמל חיים צבי סרלין נפטר במהלך אימון; 59 חטופים; אלפי מפגינים. ועל מה אנחנו מצביעים, אדוני היושב-ראש? הממשלה הזו מצביעה הלילה על הרכב הוועדה למינוי שופטים.
אני פונה מכאן אליך, היושב-ראש, ולכולם. אני לא פונה לראש הממשלה, אני פונה לעם הנפלא שלנו שנמצא עכשיו באלפיו ברחובות, ואני פונה אליכם, ואני אומרת לכם, אתם מדהימים, אתם נותנים לנו כוח. ובעזרת השם, כל הזדון הזה, כל הרוע הזה, כל חוסר המנהיגות הזה – לא יישאר. למה? פשוט מאוד, כי העם שלנו פשוט טוב מדי. תודה רבה.
2,841 מילים של אורית פרקש הכהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.