קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אמרתי שעם הגיל אני צריכה משקפים – לידות והכול. אתה יודע שזה משפיע?
כשבאתי לבדיקת עיניים, שאלה אותי האחות אם ילדתי לאחרונה. אמרתי לה שכן, והיא אמרה שזה קורה.
יש לי. הסתכלתי מי השר התורן, אמרתי, אם אין שר תורן, נקרא לו, אבל יש.
אבל אני דווקא רוצה לפתוח – את הנאום הזה אני פותחת ומקדישה למפגינים ולמפגינות, למוחים, למוחות, למחאה הכי גדולה, הכי פטריוטית, הכי ציונית שידעה ישראל – המחאה עבור המשטר הדמוקרטי-ליברלי, עבור קדושת החיים, עבור ישראל שלנו; המחאה – נשמת אפה של ישראל.
אני חושבת שאתם לא מבינים מי הם האנשים האלה שיוצאים לרחובות, האנשים האלה שצועדים בחום, ברחוב לוהט, עושים צעדה עד ירושלים; האנשים האלה שצועדים ומפגינים בגשם, בגשם זלעפות, בכפור; אנשים שימחו גם בטמפרטורה אפס, ובשיא של גל חום; אנשים שעומדים כנגד בואשים ומכת"זיות, פרשים, רימוני הלם, אלימות משטרתית. אי-אפשר להסביר מהו הדנ"א המדהים הזה של עם שקם והתחיל ללכת, עם שיעשה הכול עבור המדינה שלו. אני גאה להימנות עימם, עם האנשים האלה, הגיבורים האלה, האמיצים האלה, החלוצים החדשים של ישראל.
המחאה הזאת היא מחאה אמיתית. אתם לא יכולים להוציא אנשים על החרטוטים שלכם בדפי המסרים. אף אחד לא יצא על החרטוטים של נתניהו על דיפ-סטייט. זה לא – כולם מבינים שזה טרלול. אף אחד לא יצא על הזכות של נתניהו לפטר ראש שב"כ כדי לגנוז חקירות על קשרים עם מדינה עוינת. זה לא מוציא אנשים לרחוב. זה אולי ממלא את פאנל הפטריוטים בערוץ 14, אבל זה לא מוציא אנשים אל הרחוב.
אנשים שבעודם מגויסים לסבב מילואים רביעי יוצאים בסופי השבוע, ובכל רגע שיש להם להפגין עבור המדינה וכנגד הממשלה הזאת, הם אנשים שלא יפסידו.
הם הסימן הראשון לניצחון של המאבק שלנו על ישראל. ישראל תנצח בזכות האומה שלה והעם שלה. התקווה תנצח, כי יש מי שמחזיקים את התקווה. האנשים המדהימים האלה – עמדתי איתם עכשיו, ואתה יודע, כשאני עומדת איתם ואני חוזרת לכאן, תמיד מגיעה לכאן עם איזה חיוך, כי אני יודעת שאין סיכוי שהרודן יביס אותנו. הוא לא מבין מה זה העם הזה. העם הזה יותר חזק מכל דף מסרים. העם הזה יותר חזק גם מ-30 שנות הדה-לגיטימציה של נתניהו.
נתניהו פיזר פה רעל כהוגן. המקום הזה הורעל תחתיו, אבל זה לא משנה את העובדה שישראל של החיים, קדושת החיים, של הערבות ההדדית והסולידריות, ישראל הדמוקרטית, תנצח גם את הרעל הזה. היא מנצחת את הרעל הזה, גם אם זה נראה קשה. הוא מפחד, הם מפחדים. הם לא יבחלו בכלום. זאת הסיבה שהם מרסקים את הדמוקרטיה הישראלית. הם חייבים לבצר שררה כי אין להם כבר אחיזה בציבור.
הציבור הישראלי מבין טוב מאוד מה קורה פה. זה אפילו לא כמו בינואר 2023. זה ציבור מפוכח לחלוטין. הוא גם יודע איזו מדינה הוא רוצה לראות, והוא לא ינוח עד שהוא לא יגשים את המדינה הזאת – מדינה שלוקחת אחריות על אזרחיה; מדינה שמושיטה יד לאזרחיה; מדינה שבה נבחרי ציבור, בית העם, המקום הזה, משרת אזרחים ואינטרס ציבורי ולאומי ולא כיסא, כסף, כוח וכבוד. זאת ישראל שאנחנו חולמים עליה. זאת ישראל שנגשים פה.
זה רק עניין של זמן, וכל אחד ואחת ממי שלקחו חלק בחורבן המדינה ייזכרו לדיראון עולם – ייזכרו לדיראון עולם כמי שהעדיפו את עצמם ואת הכיסא שלהם על פני הנס שנקרא מדינת ישראל. אז אני אומרת לכל האזרחים והאזרחיות: אל תתייאשו. הייאוש הוא הכלי של נתניהו; ככה הוא עולה. התקווה היא הכלי שלנו; ככה אנחנו מנצחים. התקווה חייבת תמיד לעמוד גבוה מהייאוש. זו תקומתנו.
אני רוצה להגיד לכל משפחות החטופים: אני כואבת את ההפקרה הזאת. כולנו כואבים את ההפקרה הזאת. היה צריך לצאת שלב ב'. היו צריכים לחזור לפה עוד אחים שלנו, חיים, למשפחות שלהם. הממשלה הזאת איבדה כל מוסר ומצפן. אין לה אלוהים, אין לה ערכים, אין לה לב. אבל עם ישראל לא ייתן יד להפקרה. עם ישראל איתכם. אנחנו נעשה הכול יחד כדי להציל את האחים שלנו. אין תקומה ואין מדינה אם יש הפקרה.
שיקום ישראל, ריפוי המדינה הזאת, תלויים בערבות ההדדית שלנו, בקדושת החיים. זאת האמונה שלי. זאת היהדות שלי. מי שלא נמצאים שם לא ראויים למקום הזה. מי שמפקירים אזרחים שנחטפו במשמרתם להירצח תחת ארגון טרור שהם מימנו, שהם טיפחו, הם לא בני אדם. ממשלה ללא מוסר וללא מוסר יהודי היא ממשלה שמחשבת את קיצה לאחור. בבית הזה ישבו אנשים ראויים. בבית הזה יהיו אנשים שמקדשים חיים. בבית הזה יהיו אנשים שלוקחים אחריות ויודעים מה החשיבות של אחריות ומה כובד המשקל שיש בתפקיד.
קרה פה השבוע דבר נורא, לפני שבוע. יש מפלגה שיצאה מהכנסת כי מצילים חיים, ויש ממשלה שהחזירה את המפלגה הזאת לממשלה ולתפקידים כדי להקריב חיים. החזרתם את בן גביר כדי להקריב בני אדם. אין מילים. באמת לדיראון עולם.
היום היה פה נאום 40 חתימות על רצח ופשיעה בחברה הערבית. אתמול כשהוא נכתב היו פחות נרצחים. היום כשהקראתי אותו היו 58 נרצחים. היום, מאוחר יותר, כבר יש 59 נרצחים. אתם באמת הפכתם הכול ליקר ורק את החיים הוזלתם יותר ויותר.
אני רוצה גם לדבר על החוק הזה שאנחנו מדברים עליו פה היום, החוק לריסוק הוועדה לבחירת שופטים, גולת הכותרת של ההפיכה המשטרית. לא נתפס שבזמן מלחמה, כשאתם מחזירים לתמרון קרקעי, כשאתם מפקירים את שלב ב' של העסקה, זה בער לכם. זה בער לכם. אתמול העברתם תקציב השתמטות, והיום – ריסוק הוועדה לבחירת שופטים. ריבונו של עולם, מאיפה עזות המצח? מאיפה ערלות הלב לעסוק בזה בזמן שחיילינו נקראים שוב לעוד סבב מילואים? מתגייסים לשרת את המשתמטים שבממשלה.
איך אתם מעיזים לקרוע את העם? איך אתם מעיזים לעשות פוליטיזציה בוועדה לבחירת שופטים? כשהחוק הזה, כשהנוהג הזה, התחילו בשנת 1953 תחת מפא"י, מפלגה שהייתה עם רוב מוחלט בממשלה, הם עשו אז את הוועדה למינוי שופטים וקבעו שהיא לא תהיה פוליטית. יכלו שהיא תהיה פוליטית, אבל קבעו ועדה ללא פוליטיזציה, שכל חלקי הבית יהיו מיוצגים בבית הצדק. אתם מחליטים להחריב נורמה בסיסית, ועדה לבחירת שופטים לא פוליטית.
רוצים לתקן את הוועדה? אין בעיה. אבל אתם רוצים שררה, פוליטיזציה. אתם רוצים כוח. אתם רוצים לשלוט – לשלוט גם במה שמחייב איזונים ובלמים, מה שמחייב אותנו להיות כלפיו ביראה. אתם לא רוצים יראה – אתם רוצים שררה. והחוק הזה, שנחקק בזמן מלחמה, שמגדיל את הקרע, שמחריב אותנו מבפנים, הוא עוד מחדל עליכם, הוא עוד סימן ליהירותכם, הוא עוד סימן לעיוורונכם. ממשלה שאיבדה מוסר היא ממשלה שתאבד את העם. אתם לא ראויים לעם הזה, והעם הזה יוקיע אתכם – היום, מחר או עוד כמה חודשים. יוקיע אתכם, בצדק.
ולמי הבאתם להעביר את החוק הזה? למי שרומסים ללא הכר, למי שגם טבח לא הזיז להם. שמחה רוטמן, שמסלק משפחות חטופים מהוועדה שלו, מעביר חוק הפיכה, האיש שמגדיל את הקרע בכל יום שהוא מגיע לכנסת.
אנחנו נבטל כל חוק הפיכה, ואני אומרת כאן: את חוקי ההפיכה אפשר לבטל. אנחנו מתחייבים לבטל. אנחנו נעיף מהחיים האלה ונתקין חוקים אחרים, נחוקק חוקים אחרים, טובים, שמחזקים את הדמוקרטיה, מחזקים את ישראל, מחזקים את האיזונים והבלמים. אבל הפקרת חיים היא לא דבר שניתן להחזיר לאחור. כל יום שהם מעונים שם כי אתם מפקירים הוא דם על הידיים שלכם, דם נוסף על הידיים שלכם. להשאיר את האחים שלנו בשבי בשביל עוד שנה על כיסא – איזו חרפה, איזו רשעות.
אני אספר גם שהיום אנחנו מציינים 46 שנים להסכם השלום עם מצרים, אחד מההסכמים החשובים והאסטרטגיים ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל. תארו לכם מציאות אחרת, מציאות ללא הסכם שלום עם מצרים. הרי לא מדובר בתרחיש דמיוני. אם צה"ל היה נלחם בחזית דרומית נוספת בזמן שהוא עסוק בהתמודדות מול חמאס, חיזבאללה ואיראן, המחיר האנושי והכלכלי היה בלתי נסבל; מחיר גם קיומי.
מה היה קורה אם היינו מקשיבים לכל אלו שטענו כי אין אפשרות לעשות שלום עם אויבים? איפה היינו היום? כי הרי עם מי עושים שלום, עם חברים? עם אויבים. אבל היום, אחרי 46 שנה, ברור שזאת הייתה אחת ההחלטות האסטרטגיות החכמות ביותר בתולדות מדינת ישראל. בגין הבין את מה שנתניהו מסרב להכיר בו. אין גדול מהשקר שניהול הסכסוך מביא ביטחון. קשה לדמיין זאת היום, אבל לפני חמישה עשורים המחשבה על שלום עם מצרים נראתה בלתי אפשרית. מדינה עם צבא חזק, אויבת מרה של ישראל, זאת שנלחמנו בה במלחמות עקובות מדם, הפכה לשותפה להסכם שלום. אומנם זהו שלום קר, אך הוא מחזיק מעמד כבר 46 שנה של שקט באחד מהגבולות הארוכים ביותר של מדינת ישראל, 46 שנה שבהם חיילים לא נשלחים לקרבות עקובים מדם מול מצרים. זהו המסר החשוב של היום הזה: עדיף שלום קר על פני מלחמה חמה.
דווקא בימים הללו, הקשים הללו, כאשר אנחנו שרויים במלחמה קשה, כאשר נראה שהשלום רק מתרחק, אנחנו חייבים לזכור: השלום עם מצרים לא היה מובן מאליו. הוא היה בחירה אמיצה, והבחירה הזו הוכיחה את עצמה. גם הגבול שלנו עם ירדן, מדינה נוספת שהייתה אויבת גדולה בעבר, הוא היום מהגבולות הבטוחים ביותר שלנו. זה מוכיח ששלום הוא לא רק ערך מוסרי – הוא הביטחון האמיתי. כל פעולה צבאית חייבת לבוא עם מהלך מדיני משלים. ישראל חזקה ואיתנה לא רק בכוחה הצבאי אלא גם ביכולתה לקדם מהלכים מדיניים שיביאו לשקט וליציבות לטווח הארוך. הביטחון של ילדינו לא יגיע רק מכוח הנשק; הוא יגיע מהיכולת שלנו לייצר מציאות אחרת, מציאות של תקווה ופיוס. שנים ספורות לפני הסכם השלום עם מצרים אף ישראלי לא האמין שזה אפשרי, אבל זה קרה. וזה מלמד אותנו שגם היום, בימים הקשים ביותר, אנחנו חייבים לזכור: אנחנו חייבים להמשיך ולשאוף לשלום, ציווי יהודי של כולנו.
הגיע הזמן למנהיגות אמיצה שלא תחזק ארגוני טרור כדי להחליש גורמים מתונים, שלא תפעל בכלים צבאיים, אלא תפעל בכלים צבאיים ומדיניים כאחד. ביטחון הוא גם ביטחון בכלים דיפלומטיים ומדיניים. כדי להוביל את ישראל, הגיע הזמן להנהגה שמבינה ששלום הוא לא חולשה, הוא העוצמה האמיתית של מדינה ריבונית בטוחה עם כוח, עם ראייה כלפי העתיד, כלפי הדורות הבאים; מדינה שצופה למרחוק ולא ששה אלי קרב; מדינה שלא מורחת מלחמות עבור שרידות פוליטית.
זאת מלחמה שהיא הכרחית, אבל הייתה צריכה להסתיים כבר.
היא הייתה צריכה להסתיים. לא, החשבון עם החמאס לא ייסגר, לא היום, לא מחר ולא בעוד שנה. ארגוני טרור צריכים לחסל, לא לרפד בכסף. ארגוני טרור הם לא נכס עבורנו, הם אויב. עבורכם ארגוני טרור הם נכס.
יו"ר המפלגה שלך אמר: חמאס הוא נכס.
וראש הממשלה ולשכתו סוחרים עם קטר. תקשיבו – – –
אני רוצה להגיד את הדברים כמו שהם.
אני לא חלקתי על החובה לצאת למלחמה, אני חלקתי על השימוש במלחמה לשרידות פוליטית ולהפקרת חטופים. מנהיגים שמוציאים ילדים אל הקרב, מחויבים לאמינות מהמעלה הראשונה ואחריות כשהם שולחים את הילדים שלנו עם נשק אל הקרב. לא לחוקק השתמטות; לא להשתמש בחיילים ככלי פוליטי; לא למרוח מלחמה כדי להחזיר שותף לממשלה.
אני קושרת. אני אמרתי שהמלחמה הייתה צריכה – מן הסתם, אחרי האירוע, אף אחד לא חולק על זה, אז אין טעם להציג את זה. אני אומרת שהיום המלחמה היא כלי פוליטי עבור ממשלה שעושה הכול עבור שרידות פוליטית ולא רואה את עם ישראל. ממשלה שאתמול העבירה תקציב השתמטות, לא תלמד אותנו על ביטחון ועל חיילים ועל רוח צה"ל ועל פטריוטיות. זאת ממשלה לא פטריוטית, לא ציונית ולא מוסרית. ממשלה שמעבירה תקציב השתמטות ושוד היא ממשלה לא מוסרית ולא לגיטימית. ממשלה שמעבירה את החוק הזה בזמן שחיילים שלנו דורשים שנרפה מחוקי ההפיכה כרגע היא ממשלה באמת מרושעת, שלא מעריכה את ההקרבה ולא מעריכה את הילדים שלה ולא מעריכה את חיילינו. ממשלה שמחזירה מפלגה כדי להקריב אנשים שנחטפו במשמרת שלכם היא באמת לדיראון עולם. אתם באמת תהיו הכתם הכי גדול על ההיסטוריה של המקום הזה. אתם תהיו השיעור הכי גדול שנלמד בבתי הספר איך מנהיגות נרקבת.
איך מנהיגות הופכת להיות כלי שמפרק חברה ואמון.
אני יודעת לומר שבכל סקר שהוא אמון הציבור בכנסת הוא הנמוך ביותר. זה בגללכם, ובצדק.
משה, אני באופוזיציה, אתה בקואליציה. אנחנו במקום אחר.
אני אומרת, אתם שוכחים – את המעשים עושים החיילים שלנו, הגיבורים. הם עושים את המעשים.
אתם מבזים את גבורת הלוחמים כשאנשים כמו גולדקנופ מפזזים ואתם אומרים איזה משפט דל כדי לצאת ידי חובה. זאת בושה.
זאת בושה שאתה מעדיף שותפים קואליציוניים על פני כבוד החיילים הגיבורים והלוחמים, מה זאת אומרת בכלל.
אתה נמצא עם ממשלה של "נמות ולא נתגייס", עובדתית.
אתמול העברנו תקציב של "נמות ולא נתגייס". אתמול עבר תקציב של "נמות ולא נתגייס".
קודם כול, שירתנו בצבא, כבר אנחנו לא במשקל שווה.
תראה, יוראי התנדב לשירות, יכול שלא לשרת. יבגני עלה ושירת, בחר לשרת. אני הייתי קצינה ועשיתי מילואים. וזה באמת בושה שאתם מטפחים – – –
אני יודעת שאתה סגן אלוף, אני מעריכה אותך על זה.
אבל אם אתה, אדם ששירת שירות משמעותי – –
– – ותחת הדרגות שלך והשירות שעשית אתה נותן לגיטימציה להשתמטות ממוסדת, זה עליך לא פחות מאשר זה עליהם.
חוק הגיוס לא רלוונטי. חוק ההשתמטות עבר בתקציב.
אמרתי את זה. אתה יודע שאני צודקת. הוא יודע. הם מכרו את החיילים הגיבורים עבור שרידות פוליטית.
יוראי, זה כלום. מיליארד שקלים ברזרבה, כי זה עדיין לא עובר חוקי, בגלל שיש לנו יועמ"שית שאומרת: החוק אומר גיוס – בגלל זה רוצים לפטר אותה, מחכים – –
– – מחכים לפיטורי היועמ"שית – –
– – כדי להעביר למשתמטים תוספות.
אתה מבין שהגדילו גירעון לכולנו בשביל המיליארד רזרבה להם? אתה מבין שמקצצים – – –
הגדילו גירעון בצורה משמעותית, כי הרי שמו 3 מיליארד.
זה הגירעון הכולל, שזה מעבר למה שבתוספת, שזה בעוד 2%, שזה סכום מטורף – אגב, אנחנו אמרנו את זה – –
– – מה שמודי'ס אומרים. אבל פה, תבין, מקצצים בתוך תקציב החינוך, בתוך תקציב החינוך, 300 מיליון שקלים.
כי יש בו עוד מיליארד ברזרבה שממתינים למשתמטים.
אתה היית בוועדות או אתה לא הייתה בוועדות?
אני אגיד לך, קיצצו את תקציב הגיל הרך, קיצצו בחינוך הלא-פורמלי – תנועות הנוער, שזה חשוב גם לך – קיצצו בהשכלה הגבוה, שזה למילואימניקים בעצם, קיצצו באין-ספור שירותים בחינוך. שמרו מיליארד שקלים למשתמטים.
אתה יכול לכסות את מה שאתה רוצה, אבל תקשיב.
בוא נראה מה משה אומר על הנתון הבא: לקחו לעובדים במשק יום הבראה.
1.3 מיליארד ש"ח כדי – נכנסים מתחת לאלונקה, נכון? שבוע אחרי שהעבירו את זה בוועדת העבודה והרווחה אצל אייכלר, גדול האנטי-ציונים בכנסת ישראל, כן? המניפסטים האנטי-ציוניים שיש לו, לא ראיתי בחיים שלי, אין דבר כזה. זה פשוט חולני. תחתיו העבירו את יום ההבראה, ואז, בכספים הקואליציוניים, שבוע אחרי – תוספת לאברכים, 1.3 מיליארד. האדם העובד והמשרת משלם על השתמטות. אתה עושה עלינו – אתה אומר עליי שאתם תומכים במילואימניקים? אין לי איך להגיב על השטות הזאת. זו בושה. אתם מכשירים השתמטות ממוסדת בתקציב לדיראון עולם.
2,331 מילים של נעמה לזימי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.