קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, איחור אופנתי של שנתיים, אדוני היושב-ראש. הצעת החוק בעניין חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 4) והצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 105).
אני מתכבד להביא את שתי הצעות החוק הללו, שהן הצעות חוק מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט. ההצעות הללו הונחו על שולחן הכנסת בחודש מרץ 2023, לפני שנתיים. הוועדה החליטה בחודש ינואר השנה למשוך אותן להמשך דיון בוועדה לפי סעיף 89 לתקנון הכנסת. כעת הן מונחות שנית על שולחן המליאה עם תיקונים שערכה ועדת החוקה בדיוניה. התיקון המוצע כולל שני מרכיבים עיקריים: האחד – שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, והשני – שינוי סדרי עבודת הוועדה וכללי ההכרעה שלפיהם היא מקבלת החלטות.
באשר להרכב הוועדה – אדוני היושב-ראש, מפריעים לי.
אדוני היושב-ראש, הוא ממש מפריע.
לפני שאני אפרט מה כוללת ההצעה, אני רוצה לפרט מעט על ההליך, מאחר שעלו שתי טענות לגבי ההליך. אני רוצה כבר בתחילת הדברים להגיד: ההצעה הזאת מבוססת על המתווה שהוצג על ידי השרים לוין וסער ועל ידי שני ההורים שהגיעו לוועדה – –
– – שני ההורים השכולים דדי שמחי – – –
אדוני היושב-ראש, אני מעריך לפי סדרי הדיון – – –
אתמול נכחתי בישיבת ועדת הכנסת שבה נקבעו סדרי דיון, וגם נאור היה שם. הוא אפילו התרגש שנכחתי.
נכון. ולמיטב ידיעתי, בוועדת הכנסת נקבעו סדרי דיון, ובסדרי הדיון אף ניתן מקום נרחב לאופוזיציה לומר את אשר על ליבה ולנסות לשכנע. אני מבקש שמה שנקבע בסדרי הדיון – נכבד את החלטת ועדת הכנסת, שבה כתוב שיוצג החוק על ידי. מה לעשות? אז תן לי לסיים להציג, ואז יהיה לך כמה זמן שאתה רוצה לדבר.
Dear Sir, let me speak, please.
בכל מקרה, אני רוצה לומר כמה מילים על ההליך של חקיקת החוק, גם כי עלו טענות לא נכונות לגביו, וגם באמת לפחות לגבי היועצת המשפטית לממשלה הטענות – אין לי דרך אלא לכנות אותן מגוחכות, לצערי. קודם כול לגבי ההליך. ההליך של משיכת הצעה – –
– – על ידי ועדה הוא הליך המופיע בתקנון הכנסת שמטרתו הכנסת תיקונים, שיפורים ועדכונים, ולמעשה דינו כמשיכת ההצעה והמשך ההצעה. המבחן לשינויים שיוכנסו הוא בדיוק כמו המבחנים של נושא חדש, זאת אומרת, כל זמן שאתה במסגרת הצעת החוק לקריאה הראשונה, אתה יכול לשנות את ההסדר.
אני רוצה להזכיר שגם במסגרת הדיונים שהיו עד חודש מרץ 2023 בוועדה עלו הצעות שונות וכללים שונים, עד שההצעה שהונחה על שולחן המליאה במרץ 2023 גובשה, ואנחנו המשכנו בתהליך הזה גם לאחר שנמשכה ההצעה לוועדה. מדובר בהליך שהוא אומנם – אני חושב שלא היה הליך מתאים יותר לעשות בו שימוש מאשר ההליך הזה, כי באמת מדובר בהצעה שבגלל הקונטרוברסליות שבה, בגלל ההתנגדות גם של סיעות האופוזיציה וגם שם חלקים מהקואליציה להסדר שהונח על שולחן המליאה, לא קודמה להצבעה.
אני חושב שזה לשבחו ולגדולתו של הבית הזה שכאשר יש הצעה שממתינה להעלאה להצבעה ואין עליה הסכמה נרחבת בבית הזה, לא מעלים אותה להצבעה אלא מושכים אותה לוועדה ומנסים להגיע להסכמות. הדבר הזה הוא בהחלט לשבחו של הבית הזה ולשבחה של ההצעה הזאת ולשבחו של היושב-ראש לשעבר של ועדת החוקה, שכאשר הייתה סיטואציה דומה, כאשר הוא היה יושב-ראש הוועדה, גם הוא עשה זאת. הייתה הצעת חוק בעניין הקורונה שהגיעה לפה להצבעה ולא נהנתה מקונסנזוס. האופוזיציה התנגדה לה, אז הוא משך אותה לוועדה, תיקן אותה לבקשתי גם בנוגע למקומות תפילה וגם בנוגע לתפקידו של שר האוצר באירוע, כמו שכבודו זוכר.
כמו שכבודו זוכר. אז ההצעה חזרה ונהנתה באמת מתמיכה מלאה כאן במליאה. הלוואי שזה היה קורה גם כאן, כשאנחנו היינו – שהאופוזיציה הייתה משתפת פעולה ונכונה להגיע להסכמות, שהיינו זוכים לאופוזיציה שכזאת גם היום. אבל אולי ב-20 שעות הם ישכנעו את עצמם להסכים כך. זה לעניין שבחו של הבית הזה, שכאשר אין הסכמה, הוא מושך את ההצעה, מעביר אותה לוועדה ומכניס בה שינויים ותיקונים.
הטיעון השני שעלה, שדווקא הועלה על ידי היועצת המשפטית לממשלה, הוא אחד הטיעונים – צר לי לומר – המופרכים שיצא לי לשמוע מעודי. הטענה שלפיה אם שני חברי כנסת שהם גם בכירים כל אחד ואחד בסיעתו באים ומציעים לכנסת, ליושב-ראש הוועדה, למשוך את ההצעה כדי להכניס תיקונים שהם מעוניינים לעשות זאת, בגלל שהם שרים – זה הטיעון – בגלל שהם נושאים בתפקיד שרים, הם לא יכולים לעשות את זה, אלא הדרך הראויה לעשות את זה היא באמצעות הצעת חוק ממשלתית.
הטיעון הזה הוא אחד מההזויים ששמעתי, אני חייב לומר. אם הייתה מעיזה הממשלה להביא הצעת חוק ממשלתית בנושא שמונח על שולחן הכנסת בהכנה לקריאה השנייה והשלישית, ולנסות להעביר אותו כאן בקריאה ראשונה, אני רוצה לקוות ואני יודע – והדבר הזה גם נאמר – שהייעוץ המשפטי של הכנסת וחברי הכנסת היו עומדים כחומה בצורה נגד הניסיון כזה להתערב בחקיקה קיימת על ידי הכנסת. אני אפילו לא מדבר על זה שזה לא היה משנה את ההסדר. בדיוק בגלל זה לממשלה יש זכות להגיש גם הסתייגויות לחוק. לכל שר משרי הממשלה יש זכות להגיש הסתייגויות לחוק, בדיוק כדי שלא להתחיל הליך חקיקה ממשלתי כאשר שר רוצה לשנות משהו בחוק. הטענה שהעלתה היועצת המשפטית לממשלה מעידה – סליחה שאני אומר זאת – על בורות עמוקה בהליכי החקיקה הנהוגים במדינת ישראל. זה לא מפתיע. אני לא אשתמש בבמה שיש לי כדי להראות את ההתנהלות המשונה מאוד וגם את הבורות בהליכים בעבודה בתוך הממשלה. אני מאמין בהפרדת רשויות. אני לא אתערב ליועצת המשפטית כאשר היא מנסה להמציא כל מיני מניעות משפטיות בתוך הממשלה. אני ממליץ ליועצת המשפטית לממשלה שלא תנסה לייצר כל מיני הערות על הליכי חקיקה בתוך הכנסת. לצערי, ככל הנראה היא איננה מבינה בנושא.
עכשיו נמשיך. אז השינוי האחד היה שזה נעשה באמצעות משיכה. אני חייב לומר, כבר בשלב הזה של המשיכה, על שלושה נושאים עיקריים, כשנמתחה ביקורת על ההצעה שהייתה מונחת פה לקריאה השנייה והשלישית, ניתן מענה על ידי הקואליציה. הדבר הראשון, הטענה הראשונה שעלתה נגד המתווה שהיה פה, שהונח, הייתה שמדובר במתווה בעל תחולה מיידית. הדבר הזה עורר התנגדות כאמור גם בקרב סיעות האופוזיציה וגם בקרב חלק מאנשי הקואליציה. כדי להגיע להסכמות רחבות בנושא הזה – למרות שיש טעם בשינוי מיידי, ואנחנו רואים שהשיטה הנוכחית היא מאוד מאוד בעייתית – הסכמנו לשנות ולקבוע שהתחולה תהיה מהכנסת הבאה והלאה.
אני רוצה לציין – חברת הכנסת טלי גוטליב יושבת פה. היא לא אהבה את זה. נימוקיה עימה, ואני חושב שיש משקל גדול לדבריה. אבל בשם הצורך להגיע למכנה המשותף הרחב ביותר, כדי שכלל חברי – האמת היא שכבר לא כלל חברי הקואליציה. באותו זמן זה היה חלק מהאופוזיציה והקואליציה בזמן ההצבעה. עוצמה יהודית בינתיים נכנסה כבר לקואליציה, אבל בהצבעה תמכו גם סיעת עוצמה יהודית, שהייתה באותו זמן באופוזיציה. כדי להגיע להסכמה רחבה של 68 חברי הכנסת, הדבר הזה – התחולה המיידית נזנחה. נושא אחד.
הנושא השני שנמתחה בו ביקורת על ההצעה היה שבהצעה שהונחה על שולחן המליאה בעבר היה רוב של פוליטיקאים, ואמרו: צריך שיהיה בוועדה שבוחרת שופטים רוב של אנשי מקצוע. אני חייב לומר את עמדתי האישית: אני חושב שזו לא הדרך הנכונה. אבל שוב, אנחנו צריכים להגיע לתיקון בהסכמה רחבה ככל הניתן, ולכן ויתרתי על התפיסה שלי, שאומרת שצריך ששופטים ייבחרו באופן עקרוני על ידי הכנסת. ויתרתי על זה גם כבר במתווה הראשון, אבל בוודאי ביתר שאת במתווה השני.
לכן, בוועדה שיש, עכשיו יש רוב של אנשי מקצוע – שלושה שופטים מכהנים ושני אנשי מקצוע, שאחד מהם ממונה על ידי הקואליציה ואחד מהם ממונה על ידי האופוזיציה, שחייב להתקיים בהם התנאי של כשירות לבית המשפט העליון. לא סתם אנשי מקצוע; לא סתם עורכי דין במקצועם. בניגוד לנציגי לשכת עורכי דין, שאין להם שום תנאי כשירות מלבד להיבחר במועצה הארצית, כאן יש תנאי כשירות של כשירות לכהן כשופט בית המשפט העליון. הדבר הזה הוא מענה על ביקורת נוספת שהייתה על הצעת החוק, וכך הגענו להסכמה רחבה.
הדבר השלישי שהכנסנו בו שינוי היה אמירה שבהצבעה הקודמת הייתה יכולה הקואליציה למנות ברוב שלה עצמה לבית המשפט העליון, הייתה יכולה למנות שני שופטים בקדנציה לבית המשפט העליון ללא מעורבות של גורם זר. חשבתי שזה דבר נכון. אני הרי חשבתי שבכלל צריך שתהיה בחירה על ידי הכנסת, והקואליציה סוברנית לעשות זאת. אבל גם זה עורר חששות אצל אנשים, ולכן בהצעה הזאת הקואליציה לא יכולה למנות בעצמה אפילו לא שופט אחד. יש מנגנון deadlock – נדבר עליו עוד שנייה – אבל אין לקואליציה יכולת למנות את מי שהיא רוצה.
אלה ויתורים גדולים ומשמעותיים לביקורות העיקריות שהושמעו על ידי האופוזיציה על הנוסח הקודם. העובדה שחלק מהאנשים שנמצאים באופוזיציה באו לוועדה ואמרו בצורה ברורה שמדובר בהצעת חוק טובה, שמדובר בהצעת חוק שאינה סוף הדמוקרטיה, העובדה שאנשים שהיו מראשי המוחים נגד הגרסה הקודמת – – –
גם לא יצאו, אבל הם גם אמרו: מדובר בהצעה שאינה קץ הדמוקרטיה. לכן מדובר בהליך –שוב אני אומר: הבית הזה צריך להתגאות בו, בגלל שהוא קשוב ומנסה לייצר ששינוי שכזה יהיה בהסכמה הרחבה והאפשרית ביותר.
אני רוצה לברך את שר המשפטים יריב לוין ואת השר גדעון סער, שביחד הצליחו. השר גדעון סער הוא דוגמה מצוינת לזה, כי באופוזיציה הוא התנגד לזה, וגם כשהוא נכנס לקואליציה, בהסכם הקואליציוני שלו היה כתוב שהוא לא מחויב לתמוך בתיקון הזה. החריגו את זה מההסכם הקואליציוני שלו, שמחייב את כל הסיעות של הקואליציה. בכל זאת ישבו, הגיעו להסכמות והגיעו להסדר אחר.
אני חושב שרוח ההסכמה הזאת, אנחנו מרגישים אותה. כן, למרות הפמפום האין-סופי של המחאה השולית על ידי התקשורת, אנחנו מרגישים את רוח ההסכמה הזאת גם ברחוב. אז שלושת הדברים הללו – שינויים שהוכנסו לדרישת ולבקשת הגורמים שלא הסכימו להצעה שהייתה קודם, בין שהם היו בקואליציה ובין שהם היו באופוזיציה.
עכשיו בואו נגיד מה התיקון הזה עושה. על פי המצב הקיים, הוועדה לבחירת שופטים מונה תשעה חברים הכוללים שלושה נציגים של הרשות השופטת – נשיא בית המשפט העליון ושני שופטי עליון נוספים שבוחר חבר שופטיו, שני נציגים של הרשות המבצעת – שר המשפטים, שמשמש גם יו"ר הוועדה, ושר אחר שקובע את הממשלה, שני נציגי הכנסת, חברי כנסת שבוחרת הכנסת בהצבעה חשאית, ושני נציגים של לשכת עורכי הדין שבוחרת המועצה הארצית של הלשכה.
בהצעות שלפניכם מוצע כי במקום שני נציגי לשכת עורכי הדין יבחרו סיעות הקואליציה וסיעות האופוזיציה, כל אחת בנפרד, שני נציגי ציבור שהם משפטנים שכשירים להתמנות לשופט בית המשפט העליון. בתיקון המשלים בחוק בתי המשפט מוצע כי הגמול שיקבלו ייקבע בתקנות של שר המשפטים באישור ועדת החוקה. אנחנו רוצים שהם יהיו מסוגלים לפעול בנושא הזה ללא ניגודי עניינים וללא תלות בגורמים חיצוניים, והדבר הזה צריך לקבל את הביטוי שלו.
בנוסף, מוצע לעגן בחוק-היסוד את הנוהג שלפיו מקרב שני נציגי הכנסת בוועדה אחד יהיה מסיעות הקואליציה והשני מסיעות האופוזיציה. אני רוצה לומר שהנוהג הזה איננו נוהג מחייב, הוא מעולם לא היה נוהג מחייב, אבל בתור מי שנהנה ממנו באופן אישי כנציג האופוזיציה שנבחר על ידי הכנסת כולה, אני חושב שהוא דבר שבדרך כלל טוב. הוא לא נוהג מחייב, אבל עכשיו, עם התיקון של החוק, הוא יהפוך להיות לא רק מחייב אלא גם אינסטרומנטלי לאופן פעולת הוועדה. אנחנו רוצים ייצוג לאופוזיציה בוועדה, לכן החוק הזה גם מהבחינה הזאת מעגן את הקול של האופוזיציה ושואף להגיע להסכמות. הנציגות של הרשות השופטת ושל הממשלה בוועדה לא משתנה.
בשל העובדה שהן נציגי הציבור והן חברי הכנסת שהם חברים בוועדה נבחרים על ידי הקואליציה והאופוזיציה בכנסת, מוצע לקבוע הוראות משלימות בחוק בתי המשפט שיסדירו את המצבים שבהם שינויים קואליציוניים יביאו לבחירה חדשה של החברים בוועדה. כמו כן, מוצע בחוק-היסוד לקבוע הוראות מיוחדות למצב שבו סיעות הקואליציה מונות יותר מ-80 חברי כנסת. הוועדה סברה כי האיזון בין קואליציה לאופוזיציה במקרה כזה צריך להיות שונה. כמו כן, הצעת החוק מסדירה כי בתקופת בחירות ובתקופה שהממשלה התפטרה, קרי, במצבים שבהם החלוקה הפורמלית של קואליציה ואופוזיציה איננה משקפת בהכרח את המציאות הפוליטית החדשה, לא תבחר הוועדה שופטים, וכי החלטות אחרות של הוועדה יתקבלו על דעת כל חבריה באותן תקופות שבהן הוועדה לא יכולה למנות שופטים.
אשר לסדרי עבודת הוועדה וכללי הכרעה בה, מוצע כי המניין החוקי בישיבות הוועדה יעמוד על חמישה חברים, וכן מוצע לשנות את הרוב הדרוש להחלטה לעניין בחירת שופט. במינוי שופט לערכאות הנמוכות, בחירת שופטת תהיה ברוב של חמישה חברים בוועדה, ובנוסף היא מחייבת הסכמה של אחד מנציגי הקואליציה בוועדה ושל אחד משני נציגי האופוזיציה בוועדה ושל אחד משלושת השופטים. זאת אומרת, צריך שיהיה רוב של חמישה לפחות, ובחמישה הללו חייב להיות נציג אחד של השופטים, נציג אחד של האופוזיציה, או מהמקצועי או מחברי הכנסת, נציג אחד של הקואליציה, או חבר הכנסת, אחד מהשרים, או הנציג המקצועי. כלל ההכרעה הזה הוא כלל ההכרעה הרגיל, שחל גם על החלטות אחרות של הוועדה שאינן בחירה בשופטים, כמו למשל אישור כללי עבודת הוועדה וההחלטה על בחירה בנשיא ובמשנה לנשיא לבית המשפט העליון.
במינוי שופט לבית המשפט העליון, בחירת שופט מחייבת, נוסף על רוב של חמישה מחברי הוועדה, הסכמה של אחד מנציגי הקואליציה ושל אחד מנציגי האופוזיציה, אבל אין צורך בהסכמה של אחד השופטים החברים בוועדה. זה אחד הדברים המרכזיים ברציונל של הצעת החוק הזאת. הווטו שהיה לשופטי בית המשפט העליון מי ייכנס בשעריהם נמחק. הסיבה לכך היא מאוד פשוטה: עקרון יסוד של הפרדת הרשויות הוא שאין רשות שבוחרת את עצמה. אנחנו חברי הכנסת לא בוחרים את עצמנו, אנחנו נבחרים על ידי הגוף הבוחר של מדינת ישראל, דהיינו כלל האזרחים בעלי זכות ההצבעה. אנחנו בכנסת בוחרים את הממשלה, לא הממשלה בוחרת את עצמה. אם הממשלה לא נהנית מאמון הכנסת, הממשלה מתחלפת או מתפרקת. אנחנו בוחרים את הממשלה, לא הממשלה בוחרת את עצמה. אפילו שר הממשלה לא יכולה למנות בעצמה; היא באה לפה, ואנחנו ממנים אותו. זאת אומרת, אין לממשלה את היכולת למנות את עצמה, וגם לא להטיל וטו על השאלה מי יהיה בממשלה או מי ייבחר לממשלה הבאה. הדבר הזה לא קיים. לעומת זאת, אצל השופטים, במצב הנוכחי היום לשופטים המכהנים יש וטו על מי ייכנס בשערי הבניין שלהם. הדבר הזה מנוגד לעיקרון היסודי ביותר של הפרדת רשויות. רשות לא יכולה למנות את עצמה.
הם רוצים לראות איך עובדת הכנסת. אומרים משהו – גם על זה אפשר להתווכח.
אז באמת, שיעור באזרחות. תודה שבאתם. שיעורי באזרחות, שגם כשאומרים משהו שכולם מסכימים לו, עדיין בכנסת אפשר להתווכח עליו.
חבר הכנסת קריב, בוא נעשה חלוקה: אני לא אהיה מורה ואתה לא תהיה סורר.
תודה, תודה. אני סיימתי על הנושא של שופטי בית המשפט העליון. הווטו לשופטים בוטל.
נוסף לכללי ההכרעה האלה, מוצע לקבוע מנגנון הכרעה במצב של מבוי סתום – – –
אמרתי, אמרתי. אמרתי. את זה כבר הפרוטוקול זוכר.
נוסף לכללי ההכרעה האלה מוצע לקבוע מנגנון הכרעה במצב של מבוי סתום בבחירת שופטים לבית המשפט העליון, שניתן להפעילו פעם אחת בכל כנסת, רק אם יש שני תקנים פנויים בבית המשפט העליון שהוועדה לא מצליחה למלא במשך תקופה של שנה מהיום שבו הסתיימה הכהונה של השופט הראשון או מתחילת כהונת הכנסת, לפי המאוחר. בעיקרו של דבר, המנגנון מאפשר לנציגי הקואליציה בוועדה להציע שלושה מועמדים מטעמם, ומחייב את יתר החברים לבחור מהם מועמד. הוא נותן אפשרות מקבילה לנציגי האופוזיציה.
במענה על הערות שעלו בדיוני הוועדה, ההסדר המוצע כולל כמה מרכיבים נוספים שטרם הזכרתי. ראשית, בשל החשש כי ההסדר המוצע יתמרץ את הקואליציה ואת האופוזיציה למנות שופטים צעירים מאוד לבית המשפט העליון כדי להכניס, מה שנקרא, מסמרים בלי ראש לתקופה מאוד מאוד מאוד ארוכה, וכך להנציח רוב פרלמנטרי מקרי או הסכמות פרלמנטריות מקריות או דיל פוליטי מקרי למשך תקופה מאוד מאוד מאוד ארוכה לבתי המשפט, ממוצע לקבוע בחוק בתי המשפט כי לא ימונה שופט לבית המשפט העליון שטרם מלאו לו 55 שנים. אבל לא מדובר בתנאי כשירות, זאת אומרת, אם באמת יגיע מאור הגולה, שכולנו רוצים להכניס אותו לבית המשפט העליון ובאמת חשוב מאוד שהוא ייכנס, אם כל חברי הוועדה פה אחד, קואליציה, אופוזיציה ויש שופטים, אומרים: יש לנו פה איזה מועמד בן 50 שאנחנו רוצים אותו 20 שנה קדימה בבית המשפט העליון – ניתן למנות אותו.
אני בטוח שאתה תצליח – – – את כולם.
אני לא יודע אם היא תהיה בוועדה הבאה.
שנית, מוצע לקבוע כי שני שלישים לפחות מהשופטים בבית המשפט העליון יהיו שופטים שכיהנו בבית המשפט המחוזי, בשל החשש שימונו לבית המשפט העליון מספר רב של שופטים שבאים מבחוץ. דהיינו, מאחר שעכשיו אנחנו מוציאים את הווטו מהידיים של השופטים, ההסכמות הפוליטיות בתוך הבניין הזה, קואליציה ואופוזיציה, עלולות לייצר מציאות שבה ממנים רק שופטים מבחוץ. אנחנו רוצים שבית המשפט העליון יהיה מאוזן בהרכבו, יכלול שופטים מתוך המערכת ושופטים שמגוונים בתפיסות מחוץ למערכת. לכן, שני שלישים מהשופטים בבית המשפט העליון יהיו מתוך המערכת ושליש, בעזרת השם – כמובן, זה לא חובה, אבל אפשר למנות עד שליש מבחוץ.
לבסוף, תחולת שתי הצעות החוק היא עתידית, מהכנסת הבאה. הוועדה לבחירת שופטים הנוכחית – ופה אני מתמודד עם פייק ניוז שפורסם, לצערי, אפילו על ידי חלק מכתבי המשפט, שלא קראו כנראה את הצעת החוק כמו שצריך. לא מפתיע, לצערי. הצעת החוק לא משפיעה בכלל על תפקודה של הוועדה לבחירת שופטים בכנסת הנוכחית. היא תוכל להמשיך לעבוד עד תחילת הכנסת הבאה. בתחילת הכנסת הבאה, עד שתוקם ועדה לפי החוק הזה, הוועדה לא תוכל למנות שופטים, הוועדה הקיימת. אבל זה יחול רק מתחילת הכנסת הבאה. בכנסת הנוכחית – וברוך השם, בעקבות ההצבעות על התקציב, אנחנו מאחלים לכנסת הנוכחית שתאריך ימים על ממלכתה ותכהן עד סוף תקופת כהונתה – בכל התקופה הזאת הוועדה לבחירת שופטים יכולה להמשיך לעבוד ולמנות שופטים לכל הערכאות, בדיוק כפי שעשתה, או שלא עשתה, קודם לכן. לכן מדובר בתחולה עתידית.
אציין שלאור התיקונים המוצעים, יידרש תיקון לתקנון הכנסת וכן לכללי העבודה של הוועדה לבחירת שופטים. תקנון הכנסת יתוקן כמובן בוועדת הכנסת. כללי העבודה של הוועדה לבחירת שופטים ייעשו על ידי הוועדה שתקום בהתאם להוראות החוק הזה.
להצעה הוצעו מספר רב של הסתייגויות; אני מבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את שתי הצעות החוק בקריאה השנייה והשלישית. רק לקראת סיום – – –
אני חושב שהאופוזיציה פשוט תקריא את כל ההסתייגויות, זה יהיה העונש שלהם.
לא הבנתי, יאיר גולן לא אמר שלא תשתתפו? אז מה אתה עושה פה?
– – שההתייחסות השנייה להליך – לא, שיהיה לקארין על מה לדבר.
ההתייחסות השנייה להליך – מדובר בהצעת חוק מטעם ועדה, וגם על זה קמו פה עוררין, כמובן, מסיבות מאוד מאוד לא ענייניות, אבל חשוב לא לפטור את האירוע הזה בלא כלום. ועדת החוקה היא הוועדה המוסמכת על ידי הכנסת ועל פי תקנון הכנסת להציע חוקי-יסוד. עלתה טענה כאילו הצעת החוק הזאת היא בעצם הצעת חוק פרטית שלי. כמה שאני אוהב לקחת קרדיט, ואיזה פוליטיקאי לא אוהב לקחת קרדיט – אמרתי פה רק לפני שנייה בכמה דברים הצעת החוק הזאת איננה משקפת את תפיסת עולמי – –
– – או אפילו רחוקה מתפיסת עולמי. לכן, אני לא מוכן לקחת אחריות. זו לא הצעת חוק פרטית שלי, זו הצעת חוק מטעם ועדת החוקה. עכשיו, באו והתלוננו: אם זו הצעת חוק מטעם ועדה, למה אתה לא מעלה להצבעה את ההצעות שלנו? למה אתה לא דן בהצעה שלנו? ואני הזמנתי כמה וכמה פעמים, גם לפני מרץ 2023 וגם במהלך חידוש דיוני הוועדה – כל מי שרוצה להציע נוסח. אגב, יש גם את המנגנון של הצעת הסתייגויות, אבל אני אומר, מעבר למנגנון של הצעת הסתייגויות – להציע נוסח. חלק מהתיקונים וההצעות שהכניסו חברי הוועדה הוכנסו לנוסח, כמו המנגנון לעניין החלפת סיעות וכדומה, שהוצע על ידי חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, כמו מגבלות הגיל, שהוצעו על ידי חברי המחנה הממלכתי, כמו הנושא של השני שלישים – – –
ארז, אתה מקנא באבי מעוז? אתה מהקואליציה, אתה לא מהאופוזיציה.
נכון. אני רק אסיים בזה – גם בהצעות חוק פרטיות של חברי כנסת אני מאפשר לחברי כנסת אחרים להציג נוסחים מטעמם, והדבר הזה גם קרה, בוודאי ובוודאי בהצעה הזאת. כל הצעה עניינית וכל הסתייגות עניינית שהוגשה, נשקלה לגופה, הוכנסה לנוסח, ובסופו של דבר התכנסה הוועדה והצביעה – דרך אגב, ברוב שכולל, כמו שאמרתי, גם חברי קואליציה וגם חברי אופוזיציה. הצעת החוק הזאת, עד כמה שאני גאה בכך שוועדת החוקה בראשותי סיימה את העבודה עליה, ובזמן המתוכנן – –
– – הצעת החוק הזאת איננה שלי, היא של ועדת החוקה, היא של הבית הזה, היא משקפת הסכמות רחבות בבית הזה. ואם היה חשש שלהצעה שעלתה פה במרץ 2023 לא יהיה רוב של 61, להצעה הזאת ככל הנראה צפוי רוב של כ-68 חברי כנסת, ואם חלק מחברי האופוזיציה היו מצביעים מצפונית ומצביעים על החוק הזה בעד – –
– – ועניינית, לפי מה שהוא, החוק הזה היה נהנה מתמיכה של מעל 80 חברי כנסת. לכן, אני קורא לחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
3,240 מילים של שמחה רוטמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.