קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, במשך היום קיבלתי לנייד מאות הודעות מאזרחים לקראת ההצבעה היום, אנשים שהיו במחאה. המסר במאות ההודעות היה, בצורה ברורה, שרוצים לראות אותנו כנציגי החברה הערבית בהפגנות ובמחאה על מה שקורה בניסיון ההפיכה המשטרית.
אבל בין מאות ההודעות שהיו הייתה הודעה אחת שאני בחרתי להקריא אותה כי היא משקפת במידה מסוימת את המציאות והמורכבות. אני כל כך מבין את החששות של מאות האזרחים ששלחו את ההודעות ורצו שאנחנו נשתתף במחאה כדי לעצור את כל ניסיון ההפיכה המשטרית שמתבצעת תחת הכותרת והחסות של רפורמה. לכן אני בוחר בהודעה שקיבלתי מאזרח שאומר: ערב טוב, אני מתנצל על כך שלא סופרים אתכם כחלק מהאופוזיציה. אני אזרח מהשורה שחושב שכל זמן שידירו אתכם ממעגל ההחלטות הן בממשלה והן באופוזיציה, לא תהיה כאן דמוקרטיה אמיתית. ושוב אני מבקש סליחה בשמי ובשם הרבה אזרחים שחושבים כמוני. הייתי שמח לראות אתכם יותר בהפגנות, למרות שאתם מודרים. זה לא נזיפה, זאת בקשה. רק ביחד נוכל לעבור תקופה זו ולהצליח לייצר כאן משהו טוב יותר.
אני כל כך מתחבר להודעה הזאת והיא כל כך משקפת את המציאות, כי אנחנו, כמיעוט לאומי ערבי פלסטיני, אזרחי המדינה, יש לנו אינטרס שתהיה דמוקרטיה אמיתית במדינה. דמוקרטיה אמיתית לא הייתה אף פעם במדינה כלפינו כאזרחים ערבים, כמיעוט ערבי פלסטיני. לאורך שנים זכינו להדרה, לאפליה ולהתייחסות שונה בכל התחומים. ברוב תחומי החיים לאורך שנים, בעיני ממשלות ישראל לדורותיהן, היינו בסוגיות החברתיות היום-יומיות אזרחים סוג ב', ג', ד' ואפילו יותר. ובשתי סוגיות לאורך שנים היינו בעיני ממשלות ישראל – עוד פעם, לדורותיהן – לא אזרחים סוג ב' וג'; התייחסו אלינו כאויבים, וזה בסוגיית הקרקעות ובסוגיית הביטחון.
לכן כשיש היום צעקה שהדמוקרטיה היא בסכנה ושהדיקטטורה מתקרבת, אנחנו אומרים ואמרנו כמיעוט לאומי לאורך שנים: הדיקטטורה הייתה קיימת עבורנו. לכן אני אומר בצורה חד-משמעית שכל הניסיון, גם של הממשלה וגם של האופוזיציה, להדיר את המיעוט הערבי הפלסטיני, הוא ניסיון נבזי מצידם. כי עבור האופוזיציה והקואליציה בוויכוח על רפורמה משפטית או הפיכה משטרית הם יכולים לא להסכים ביניהם, אבל הם מסכימים על דבר אחד – גם קואליציה וגם אופוזיציה – כשמדובר באזרחים ערבים במדינה.
ואנחנו לא אומרים את זה בעלמא או בסיסמאות. מי שהיה בבית הזה בשנה האחרונה כל יום רביעי וכל יום ראשון בוועדת השרים לענייני חקיקה, וראה איזה חוקים עוברים בוועדת השרים לענייני חקיקה – וביום רביעי, על ידי חקיקה פרטית – שזוכים לתמיכה מקיר לקיר בקואליציה; ורואים את האופוזיציה, שבחוקים שנוגעים לאוכלוסייה הערבית, שנוגעים לזכויות יסוד למיעוט הערבי הפלסטיני – ראינו אותם יוצאים מהמליאה ולא מצביעים. מי ששתק כל שבוע ולא עמד לידינו – הוא נתן יד לרגע הזה. מי שלא נכח במליאה ולא הצביע בחוקים שפגעו בזכויות יסוד לחברה הערבית – הוא חלק מההפיכה שקיימת היום. כי דמוקרטיה לא ניתנת לחלוקה. דמוקרטיה היא דמוקרטיה, ודמוקרטיה היא לכולם, ומי שמאמין שיש דמוקרטיה רק ליהודים, רק לציונים במדינה – זאת לא דמוקרטיה.
מה שקרה בשנה האחרונה – ראינו את הרדיפה ב-7 באוקטובר, ראינו איך המיעוט הערבי הפלסטיני משלם מחיר כבד. ראינו שעל דברים בסיסיים, על הזכות שלנו להפגין, להביע עמדה ברורה נגד המלחמה ולהביע עמדה אחרת, שמנוגדת לרוב ולמדיניות הממשלה – ראינו איך המשטרה של בן גביר מונעת את ההפגנות שלנו. ראינו אפילו את בג"ץ כשהלכנו לבג"ץ ורצינו להפגין. גם בנצרת וגם בסח'נין ובכפרים שלנו ראינו גם שבג"ץ לא נתן לנו סעד ולא נתן לנו את האפשרות להפגין. מי שלא עמד איתנו ברגעים אלה שמונעים מאיתנו להפגין ולהביע עמדה לגיטימית – הם שתקו. היום שואלים למה האוכלוסייה, החברה הערבית לא משתתפת בהפגנות.
ראינו שנעצרו אומנים, עיתונאים מהחברה הערבית. לא ראינו אף מילה. ראינו איך עצרו את העיתונאי סעיד חסנין ואיך עצרו את האומן נביל בדארנה. לא ראינו שום דעה אחרת, כי הייתה הסכמה ויש הסכמה בין קואליציה לאופוזיציה שזה מיעוט שאפשר ומותר לפגוע בו, בזכויות שלו, בצורה ישירה או בצורה עקיפה. ראינו איך שתקו כששר הביטחון מבטל את המעצרים המינהליים ליהודים, וראינו איך עד רגע זה עשרות צעירים מהחברה הערבית נמצאים במעצרים מינהליים. אנחנו נגד מעצרים מינהליים ברמה העקרונית, כי יש מערכת בית משפט שיכולה לשפוט אנשים. יש חוק ויש מדינת חוק, לפחות אנחנו מאמינים בזה. אבל כשבאים ועוצרים צעירים בחברה הערבית מעצרים מינהליים – ועשרות כאלה נמצאים כרגע – ולא רואים אף מילה לא מהקואליציה ולא מהאופוזיציה, אנחנו אומרים כמיעוט לאומי ערבי פלסטיני, אזרח המדינה: אנחנו בעד רפורמה במערכת המשפט, ואנחנו ביקורתיים מאוד כלפי מערכת המשפט, אפילו בג"ץ.
אבל גם כמיעוט אנחנו רוצים מערכת משפט עצמאית, מערכת משפט חזקה, שיכולה לעשות צדק. אנחנו נגד הניסיון להפוך את מערכת המשפט למערכת פוליטית, כי הפוליטיקה הקיימת היום והקואליציה שקיימת היום, שבמרכזה קיים הכהניזם, היא קואליציה רעה, שצריכה מערכת משפט חזקה ועצמאית. לכל הניסיון להשתלט על מערכת המשפט, אנחנו כמיעוט עוד פעם מתנגדים, כי בדמוקרטיה ובמערכת המשפט הציפייה שלנו היא שמערכת המשפט תגן גם על זכויות המיעוט, כי זה הבסיס של דמוקרטיה.
אני רוצה לתת דוגמה לאי-צדק שמערכת המשפט עושה איתנו. כבוד היושב-ראש, היום בשעה 11:00 יתקיים דיון בבג"ץ על פינוי הכפר הלא-מוכר ראס ג'ראבה. הכפר הלא-מוכר ראס ג'ראבה נמצא מזרחית לדימונה, ממש מזרחית לדימונה. אנשים נמצאו שם – והצילומים מוכיחים את זה – לפחות משנות החמישים, בהוראה מהמושל הצבאי באותה תקופה ששבט אלהואשלה יהיה במקום הזה. אחרי 70 שנה, במקום שהמדינה תבוא, תתכנן ותכיר ביישוב, מרחיבים את דימונה ורוצים להעביר את האנשים מראס ג'ראבה. לי אין ציפייה שהיום בשעה 11:00 בג"ץ ייתן לי סעד צודק, יתקן עוול היסטורי וייתן אפשרות לאנשים האלה להיות – תשמע טוב, כבוד היושב-ראש, האנשים לא מתנגדים להיות חלק מדימונה. הם לא מתנגדים להיות עוד שכונה בדימונה. מינהל מקרקעי ישראל, רשות ההסדרה לבדואים ודימונה, רוצים להעביר אותם ולהקים עוד שכונה לדימונה. אתה היית בדימונה, אני הייתי בדימונה, וגם כבוד השר. הרי מסביב לדימונה אפשר לתכנן בכל הכיוונים כמעט. דווקא במקום שאנשים נמצאים בו, באה המדינה. המקרה הזה חוזר על עצמו פעם ועוד פעם בנגב. בראס ג'ראבה רוצים להעביר את האנשים, לגרש אותם, להרוס להם את הבתים, ובמקומם לעשות שכונה חדשה בדימונה ולהביא תושבים על חשבון האנשים האלה.
המקרה הזה חזר על עצמו גם באום אל-חיראן. כולנו יודעים את הסיפור של אום אל-חיראן וכולנו יודעים איזה מקום רחב זה, כבוד השר. לפני שבע שנים התחיל תהליך של הריסה, של גירוש, שהושלם לפני חודשיים. הרסו את כל היישוב, שיטחו אותו, והעבירו את האנשים משם. במקום אום אל-חיראן מקימים יישוב יהודי שנקרא דרור. מעבירים אנשים שהמדינה הביאה אותם, שקיימים שם 76 שנים, שהמדינה בתקופה הזו התעלמה מהם, לא הכירה בהם, לא סיפקה להם שירותים – והיום באים להעביר אותם.
כשאני דיברתי על זה במליאה ואמרתי שזה טיהור אתני, מישהו התרעם: איך אתה מדבר, שהמדינה נגד האזרחים שלה ועושה טיהור אתני? אני חושב שמה שקורה בנגב היום זה כן טיהור אתני. כשאתה בא ליישוב שקיים, שיש לו שיוך לאומי, בגלל שהוא ערבי אתה הורס אותו, אתה מגרש את האנשים, ודווקא במקומו, על אותו חורבן של היישוב, אתה מקים יישוב יהודי – זה נקרא טיהור אתני בנגב.
מה שקורה בנגב בשנה האחרונה, בשנתיים האחרונות, תחת השר בן גביר כאחראי לאכיפה במקרקעין – לפי דעתי, לפי המציאות, לפי מבחן התוצאה והמראות בנגב, מה שקורה בנגב בשנתיים האחרונות הוא הכרזת מלחמה על החברה הערבית הבדואית בנגב. כבוד היושב-ראש, אנחנו רואים על בסיס כמעט יום-יומי שיש הריסות בנגב. מי שראה רק אתמול בבוקר את התמונות שהגיעו מביר הדאג', מי שראה את השיירה של הדחפורים, של הניידות, ואפילו נמצא מסוק באוויר – באים להרוס בית בתוך יישוב ביר הדאג', שהוא יישוב שהמדינה הכירה בו לפני 15 שנים, ועד היום לא מצליחה לפתח אותו בשום פנים ואופן. מראות ההרס חוזרים על עצמם על בסיס יום-יומי בנגב.
ואני שואל: הממשלה הזאת יודעת רק להרוס? אנשים רוצים הכרה ביישובים הלא-מוכרים בנגב. יש דרך להכיר ביישובים האלה, יש דרך להסדיר אותם, ויש דרך גם לתת להם היתרים. בכל פעם שאנחנו מדברים על הריסות בתים, קופץ לו שר שמנותק מהמציאות ואומר שהם בונים לא חוקי. הם לא בונים לא חוקי; המדינה מאלצת אותם, כי אנשים צריכים להתפתח, אנשים צריכים קורת גג, אבל אין להם שום אפשרות להוציא היתרים. ולכן, כשמדברים על הכרה בכפרים, אנחנו מבקשים, כבוד היושב-ראש, שיהיה שוויון בתכנון בנגב, שיהיה שוויון בין הערבים ליהודים בתכנון. כשמדברים על אי-הכרה בכפרים או הכרה בכפרים, צריך לקחת את המציאות בנגב. שטח הנגב הוא 50% משטח המדינה. בתוך השטח הזה רק 9% מאוכלוסיית המדינה. אוכלוסיית הערבים הבדואים בנגב זה 37%, ויש מקום לכולם בנגב.
באים היום ומקדמים תוכניות, ויש שתי תוכניות: התוכנית הראשונה היא תוכנית המיקודים של השר שיקלי, שכבר שנתיים בתפקיד, אחראי לחברה הבדואית בנגב, ולא הצליח לקדם שום הסדרה ושום הכרה ושום פתרון. הנתונים מראים שבשנת 2024, בין צווי הריסה שחולקו למבנים שנהרסו – כ-4,000 בתים בנגב נהרסו – מולם, אתה יודע, כבוד השר, כמה היתרי בנייה הנפיקה רשות ההסדרה לבדואים עבור הסדרת החברה הערבית הבדואית? כבוד היושב-ראש, תנחש. מול 4,000 צווי הריסה והריסה – 40 היתרים בכל השנה. זה משקף את המציאות הקשה שיש שם.
כבוד היושב-ראש, ברשותך, אי-אפשר לסיים את דבריי בלי להתייחס לנושא האלימות, הפשיעה. גם אחרי הדיון שהיה אתמול, שיזמנו, בשעות הערב נרצח עוד צעיר בחברה הערבית. המצב הזה, כמו שאמרנו אתמול בדיון, אי-אפשר להמשיך אותו. אני חושב שההחלטה או האי-החלטה לטפל היא החלטה פוליטית, כי המדינה, יש לה יכולות לטפל בארגוני הפשיעה. כמו שאמרתי בדיון, אנחנו מבקשים מהממשלה הזו והציפייה שלנו היא לניצחון קטן על ארגוני הפשיעה. תודה.
1,461 מילים של יוסף עטאונה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.