הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 105), התשפ"ה–2025

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

בסדר, במחצית הטובה תהיה.

נו?

הקליטו אותך. כן, במסדרון.

נכון. זה בערך מה שאמרו.

אתה יכול לעצור את הזמן.

אי-אפשר לצאת איתו ראש.

רגע, לא הבנתי. אם צילמו את שנינו, מה היה? אתה אמרת מה?

אה, אוקיי. נכון, כי בדרך כלל לא מצביעים על מערכת המשפט.

אין משילות. אני אגיד לך מי ערכה את הסרטון, אדוני היושב-ראש, כל חבריי חברי הכנסת – גלי בהרב מיארה ערכה את הסרטון, ולכן ככה יצאת. מה אתה רוצה ממני?

טוב, בוקר טוב, ערב טוב, תלוי באיזה צד של כדור הארץ אתם נמצאים. מה שלומך, יאיר נתניהו? אני מקווה שאתה צופה.

קודם כול, אני רוצה לנצל את העבודה ששר הרווחה והביטחון החברתי – נכון? נמצא, כן. בוועדת הכספים ניסיתי להגיד כמה מילים טובות על העבודה שעשית עם סיירת מיכל ולהחמיא לך. לדעתי, ארז מלול – באחת הישיבות ארז לא נתן לי. בכל פעם באתי להחמיא לך, והוא לא נתן לי לדבר.

במה? במה?

אדוני השר, אתה יודע איזה פריימריז קשה יש בש"ס? חביבי.

זה היה פה, שבכל פעם ניסיתי להגיד: ואני רוצה להחמיא לשר הרווחה, שלקח את סיירת מיכל ועשה עבודה טובה. למרות הקושי, למרות הזה, תקצב את זה וטה טה טה, אבל כל פעם הוא לא נתן לי לדבר. באמת, כל הכבוד. אומנם זה היה כבר חדשות יחסית, מה שנקרא – –

– – של פעם, לפני חודשיים, אבל כל הכבוד לך. אני זוכר את הדיון בוועדה לביטחון לאומי, שבאמת לא הצלחתי להבין מה קורה. עזוב, לא ניכנס לזה, אתה מכיר ויודע את זה.

אומנם לא קמתי לחדשות שעשו בערוץ הכנסת, אבל כן הצלחתי לישון איזה שעה, שעה וחצי, וקמתי לחדשות של החקירה, שהזמינו חקירה – ניסים ואטורי יגיע לחקירה, עמיחי אליהו לא יגיע; טוב, שניהם לא יגיעו, ואולי סוכות יגיע. אני מחזיק את התעודה של חברי הכנסת – יש לך כזאת?

אה, לא להציג, לא להציג. הינה, אני קורא. למי אני אציג? בחייאת. אני רק קורא, זה קצת קטן. הכי פשוט בעולם. אתה מכיר את זה, אתה חבר כנסת ותיק, ואנחנו מכירים את זה בערך מאותו זמן. האמת, בדיוק מאותו זמן. יש חופש תנועה בתחום המדינה, שמקנה – – –

בדיוק. עכשיו, רשום במפורש, בעברית הכי פשוטה, אפילו מאחורי זה. הינה, אני לא מציג. זאת לא הכוונה שלי, ואף אחד גם לא יראה את זה: 9(א), חופש התנועה בתחום המדינה: "שום הוראה האוסרת או מגבילה את הגישה לכל מקום במדינה, שאינו רשות היחיד, לא תחול על חבר הכנסת, אלא אם היה האיסור או ההגבלה מטעמים של ביטחון המדינה או של סוד צבאי" – דהיינו, שטח צבאי. לא מבין מה הבעיה. כאילו, למה בכלל אנחנו באירוע הזה?

ברור. אתה, אם אתה לא עונה לי, לאן נגיע?

זאת לא כניסה לבסיס צבאי.

לא, אני אתן לך עוד הרבה דברים בררניים. אתה, יש לך נשק, נכון? לי יש נשק אישי, נכון? מה הוראות השימוש בנשק?

לא, בציבור.

חד-משמעית. יש סגן יו"ר כנסת עם אישור שנצפה ושידר את עצמו ברשתות החברתיות עושה שימוש אסור בנשק. אתה יודע על מי אני מדבר, אני יודע על מה אתה – אתה יודע את זה. למה אף אחד לא חוקר את זה? עזוב חוקר, למה אף אחד לא בא ואומר: שמע, קודם כול – – –

רגע, אני אתן לך עוד הרבה. אתה אומר אכיפה בררנית – אני יכול לתת לך עוד הרבה דוגמאות. שר לביטחון לאומי, בסדר? מצלם את עצמו בלי חגורה, מצלם את עצמו מכניס יותר אנשים לרכב ממה שמותר – – –

לא, רגע, רגע. אני אומר, יש מלא עוולות.

זה לא, זה אירוע אחר.

אבל זה לא, זה לא. כשאני בא ומצביע על עוולה – אני חושב שבסוף, אם כחבר כנסת מזמינים אותך לחקירה על משהו, עבירה שעשית – תהפוך את זה, לא טוב לך, לא חקרו עוד עשרה, זה הדליק מדורה, ההוא קשקש על הלוח, אני שמתי – מה זה קשור? מה זה חבר כנסת? הוא עובר על החוק ביודעין. אם אני הייתי נכנס – ביודעין.

כי אתה בחיים – עם כמה שלפעמים יש לך יציאות, בוא נגיד, על סף הקיצוניות, אתה לא היית פורץ לבסיס צה"ל. מה לעשות?

תגיד, אתה ראית את – נו, חנוך.

עזוב, נו, מה "לא ראיתי"?

בסדר. בקיצור, אם אתם לא יודעים לקרוא, אנא קראו מה רשום לכם בתעודה. בחייאת, חבר כנסת שמוזמן לחקירה – תגיע לחקירה, כי אחרת, מה יגיד האזרח הפשוט? למה שאזרחים פשוטים יגיעו לחקירה? כי מה? אם אנחנו מרשים לעצמנו לדבר ככה, ואם אתה מרשה לעצמך לעבור על החוק – לא אתה ספציפית – כחבר כנסת מרשה לעצמך ביודעין לעבור על החוק – כולם ידעו, שלושתם ידעו שאסור להם להיכנס לבסיס צה"ל. אתה מדמיין את עצמך נכנס דרך השער? בוא, סוכות נכנס שם דרך השער כמו איזה פורץ נוצץ. בחייאת, מה, זה נראה למישהו נורמלי? הסתכלתי עכשיו סתם – החיילים שם נאבקים עם אזרחים. בוא'נה, זאת הזיה.

עכשיו, בוא נתאר לעצמנו סיטואציה שונה. תאר לך שאחמד טיבי במקום סוכות, תאר לך שחבר כנסת ערבי עושה דבר כזה. מה אתה חושב שהיה קורה?

זה משהו אחר – למה? המליצה, המליצה.

לא, לא, לא.

לא, לא. לדעתי הוגש, וגם היא המליצה להגיש נגדו.

ככה זה מדינת ישראל. מה לעשות? זאת המערכת המשפטית.

במקום למנות שופטים – תוסיפו עוד 400 שופטים, ואז הדברים היו – – –

תגיד, אבל למה בכל פעם שאני מעלה – בכל פעם, בפעמיים שהעליתי בכלל בעיה – אתה אומר לי: אבל הוא? לא – – –

אם זה היה חבר כנסת ערבי שמנסה עכשיו להיכנס – צריכים להיות אמיתיים עם עצמנו – מנסה להיכנס ופורץ ככה לבסיסי צה"ל, היו יורים בו. מה זה? בוא נדבר דוגרי.

עזוב עופר כסיף, עזוב – מה זה קשור?

חד-משמעית היו יורים בו.

עופר כסיף, העימות שלו עם השוטר היה סביב האוטו שלו בכלל. סביב האוטו שלו הוא רב איתו. בסדר, אתה משווה את זה לפריצה לבסיס צה"ל? בחייאת.

זה מה זה לא אותו דבר. זה פשוט לא אותו דבר.

אני רק רוצה לומר לך, אהוד אולמרט לא בדיוק ממחוזות הימין שלך – ישב בכלא, ראש ממשלה. מי שהעמיד אותו לדין הוא אותה פרקליטות; מי ששם אותו בכלא זה בדיוק אותם אנשים. הירשזון – אותו הדבר; חיים רמון – אותו הדבר; מרדכי – העמידו, ואנשים ישבו.

ישבו בכלא.

לא חיים רמון, הוא הועמד לדין והורשע.

בסדר, לא אמרתי בכלא, אמרתי ראש ממשלה, והירשזון, זיכרונו לברכה, ישב בכלא. האנשים ישבו בכלא. אותם אנשים, אותה תקשורת, אותו – – –

לא הייתה אותה יועמ"שית. גלי בהרב מיארה לא הכניסה את אולמרט לכלא.

אתה יכול להפריע לי.

למה?

מה? מה?

אז בגלל שהוא מינה את דניאל פרידמן לשר משפטים הוא נכנס לכלא?

הפוך. אם כבר מוטיבציה של אותו עולם, מה שנקרא, עכשיו המוד החדש זה דיפ-סטייט או שלטון הפקידות – כולם מהנהנים בראש: כן, כן, דיפ-סטייט. אתם הדיפ-סטייט, אבל לא משנה – אז המוטיבציה הייתה הפוכה.

כי הוא הלך לצעד התכנסות.

להתכנסות. הוא מינה את פרידמן.

אבל הוא הלך להתכנסות. די, נו.

אי-אפשר ככה כל היום. אי-אפשר לצאת מזה.

קודם כול, אף אחד לא אומר שזה שטויות. איפה שאתה שם בן אדם, אתה לא יכול לדרוש שוויון. אני חושב שזאת דרישה ילדותית.

יש בן אדם, ובן אדם מתוקף היותו אדם – – –

לא, הוא עושה גם טעויות. מה זה? גלי בהרב מיארה היא לא – מהי? מאיפה היא באה, מהר סיני? מה, היא שליחת אלוהים, כמו שחלק חושבים פה? לא, היא עושה טעויות. שופטים עושים טעויות.

גם ראש הממשלה שלכם עושה טעויות. אף אחד לא טוען את זה.

מי היו ל"ו הצדיקים? מישהו יודע להצביע עליהם? יודעים להצביע עליהם? לא, נכון? כי אין כזה דבר. אם אתה בן אדם, מראש אתה עושה טעויות. הכול טוב. גם כאילו אנחנו עכשיו כמו עם רונן בר, כאילו הפכנו להיות המגינים של רונן בר, כאילו הוא לא אחראי או זה – ממש לא. בטוח שהוא עושה טעויות, בטוח שהוא עשה טעות. מה זאת אומרת? זה לא קשור לזה. אותו דבר גלי בהרב מיארה. אבל אתם דורסים – – –

לא, הוא ראש ארגון ביטחון.

אני לא יודע אם הוא שומר סף, אבל יש לשב"כ תפקיד בשמירה על הדמוקרטיה.

רגע, רק חוב – לאריאל ממשמר הכנסת יש יום הולדת. הם יושבים שם עכשיו, וקשה להם ב-24 השעות האלה – אז אני מאחל לך, אריאל – – –

גם יום הולדת שמח, שתזכה, מה שנקרא, למצוות, ברכות, בריאות, בשנה הבאה עם התוספת הפרלמנטרית הקבועה שעכשיו רוצים להוריד לכם, אבל לא ניכנס לזה. שאני לא אעשה להם בלגן.

תקשיב, האירוע הזה עם ואטורי וזה, זה באמת הרג אותי, אבל בסדר. מה אני אעשה? כאילו, אני מתאר לעצמי מה תעשה משטרת ישראל. זה אירוע, זה כאילו מבחן. מה היא תעשה? מה, היא תבוא לכנסת לעצור אותו? לא ברור לי, אבל בסדר, שיהיה בהצלחה. מה אני אגיד לך.

עוד אירוע כחבר ועדת הכספים שקמתי אליו – אני כאילו הלכתי לישון שעה וחצי – ורביבו התפטר מתפקיד מְרַכֵּז הקואליציה. שמעת על זה?

זהו. יצא פוש.

באמת, נשבע לך. יצא פוש. למה? כי לא הכניסו לבסיס התקציב כספים – אני לא יודע מה. ועדת הכספים לא תישאר כמו שהיא הייתה. היה עוד אירוע – לא שישנתי עכשיו.

יכול להיות שאני מדבר עכשיו עם מרכז הקואליציה בוועדת הכספים, אז וואו. אולי סוף-סוף נצליח להשית מיסים על חברות הטכנולוגיה הגדולות. אתה יודע, לך תדע.

של מי?

אז הוא מקודם. אף אחד לא מדבר על זה. אתה רואה שאיך שאנחנו שואלים – – –

כשאנחנו שואלים את רשות המיסים – עזוב – כמה מיסים – –

– – עזוב להעלות – – –

הם יודעים בדיוק להגיד.

למה?

דיפ-סטייט.

עוד פעם אתם. אבל אתם עושים את כל הרפורמות הלא-נכונות.

הינה, גנץ בא איתכם פעמיים ועשה אחלה רפורמות ביחד.

אתם לא רוצים אותנו. לא סתם.

כמעט.

טוב. כרגע פגעת לי בפריימריז, אבל בסדר.

כן. נתניהו היום, בנאום שלו, עשה מעשה שלא ייעשה – הוא הסתכל על שטרן, דיבר אל שטרן, לדעתי גם שטרן יצא, הוא הסתכל על האופוזיציה ואמר: אתם, בניגוד לחיילים שלנו, שהם עם רוח קרב, אתם כאילו רק מורידים – אני לא זוכר מה הוא אמר – אתם בלי רוח ניצחון. עכשיו, הוא כאילו – אתה יודע, אני יודע מה הוא רצה להגיד, אבל הוא הסתכל על שטרן, שיש לו בערך 15 בנים וחתנים במילואים, באמת; על מאיר, שכל הבנים שלו במילואים.

סטרוק.

אתה יודע איך אני יודע? בדיפ-סטייט אמרו לי. הוא הסתכל על מי? על גדי איזנקוט הוא הסתכל? על מי? על גנץ? על רם בן ברק? על מי? מה הקטע הזה, כאילו? אתה יודע, אני מסתכל, אני אומר: מה אתה רוצה להגיד? שאנחנו מה, אנחנו החלשים? אנחנו מחלישים? מה, אנחנו נלחמים פחות מכם? מה, מישהו מאיתנו עשה שירות צבאי פחות משמעותי?

לא, להגיד: ללא רוח ניצחון? מה, אנחנו מורידים? מה, אנחנו לא רוצים לנצח? אנחנו לא רוצים לנצח? אני לא רוצה לנצח? חברים שלי? תסתכל, בוא'נה, זה אירוע. זה כל הניסיון – – –

אתם רוצים.

לא.

לא.

לא. אני חושב, בנוגע לחטופים, שכולם רוצים להחזיר את החטופים. אמרתי את זה גם לגפני פעם בוועדת הכספים. זה קל לרצות להחזיר את החטופים, אבל יש דברים שרוצים יותר. בסוף, שתי המטרות – אין מה לעשות, אנחנו אחרי 16, 17 חודשים – הן מתנגשות, איך שלא תהפוך את זה. כולם רוצים להחזיר את החטופים, כולם רוצים לנצח את חמאס, אממה? זה לא מצליח ביחד. זה לא מצליח. בחצי השנה הראשונה מכרנו – מה זה מכרנו? אני לא הייתי חלק מזה, אבל אמרנו: הניצחון המוחלט. כוח צבאי, לחץ צבאי, לחץ צבאי מחזיר חטופים.

רגע, רגע,. אתה צודק, אתה צודק.

צדקנו. לחץ צבאי לא מביא.

עזוב, במבחן התוצאה, מה זה לא?

יפה.

רגע, יפה. אתה צודק. זה אבי-אבות המחלוקת. כי אתה אומר: אני שמתי מטרה אחת, מטרה שתיים, מטרה שלוש, או ארבע מטרות, לא ניכנס לזה בדיוק – בואו נדבר על שתיים מהן: האחת, להכריע את חמאס, השנייה, החזרת החטופים. בעיניי, הראשונה היא החזרת החטופים. זה לא יכול להתכנס עם שהייה של שלוש, ארבע שנים ברצועה. בטח ובטח, בוא נגיד, אחרי 17 חודשים אפשר לעשות סטופ, להסתכל על המטרות אל מול האפקטיביות של הכלים. ואם אתה מסתכל על זה, אתה רואה שלחץ צבאי לא החזיר את החטופים. השיג הרבה מאוד דברים אחרים – לא קשור, שם הכול בצד, לא קשור – לא הביא את החטופים. הביא חלק מהם; לא יביא, כנראה, את כולם, לא יביא, אין מה לעשות. ברגע שחטפו לנו אזרחים, זה כלי שהוא גיים צ'יינג'ר לחמאס.

עכשיו, אף אחד לא אומר שבגללכם את – אבל לא, צריך לעשות איזה שינוי בתפיסה. צריך להחליט מה יותר חשוב – או שאנחנו מפקירים אותם, וזאת הפקרה, כי אתה בא ואומר: אני מראש מוותר, כי תיעדפתי בסולם הערכים שלי, תיעדפתי את חיסול חמאס. דיברנו על סטרוק? סטרוק אומרת את זה, אתה יודע, עמדה אידיאולוגית. אבל זה לא מתכנס ביחד, זה לא מתכנס ביחד, ואין מה לעשות.

כן, כן.

יש לי כל כך הרבה זמן, אתה יכול לגמרי.

אבל זה חצי שנה.

למה שהם יגידו את זה?

הפסקת הלחימה.

בסדר, וזה יותר חשוב.

בסדר. ובסדר העדיפויות שלך, אמרת, זה יותר חשוב מהחטופים. כי אם היה פחות חשוב – זה לא אומר שאתה לא רוצה.

עזוב, לא, אבל זה התפקיד של הצבא. זה לא אותו הדבר. אמרת, ובצורה קוהרנטית, שבסדר העדיפויות שלך, החטופים מס' 2. בסדר גמור. אז לכן, כשאנחנו עולים ואומרים שזה פחות חשוב, או לא מפרקים ממשלה בגלל החטופים, אני לא מבין מה הכעס. אנחנו מתארים בדיוק את המציאות. אני לא חושב כמוך, אני חושב הפוך בדיוק.

אני חושב שמדינת ישראל יכולה וצריכה להיות הרבה יותר חזקה ומספיק צודקת ומספיק – – –

בסדר, בסדר.

היו גם את אלה ששתקו.

היו גם את אלה ששתקו. אתה בא ואתה אומר: למה – – –

לא לא לא. מי ששחרר את יחיא סנוואר מהכלא, אגב, באותן הפגנות באותה שנה, היה בכלל המחאה החברתית. המחאה החברתית הייתה ב-2011, ואז הוא החליט לשחרר את יחיא סנוואר, לא אנחנו. אגב, אחרי שחרור יחיא סנוואר ב-2011, היו לפחות 13 שנים לטפל באירוע הזה, כשיצאנו לעשרות מבצעים. עשרות מבצעים היו.

לא דין שליט כדין האירוע הזה. שונה לחלוטין.

לא, אבל אני אומר לך, הינה, גם כשלא היו הפגנות – – –

מי זה "שחררנו"?

לא, שנייה. אמרת שהדיבורים האלה עושים בדיוק הפוך ממה שצריך, כי חמאס לומד אותנו. נכון אמרת את זה?

חנוך, אבל גם כאלה משפחות ששתקו עשרות שנים – – –

אבל גם הפוליטיקאים שתקו.

לא, מה פוליטיקאי? אברה מנגיסטו, היו בכלל הפגנות עליו? אולי, בקצה של הקצה.

עשר שנים – כלום.

זה לא – רון ארד – אני איתך. אני אתן לך עוד דוגמאות.

לא כשל מודיעיני.

זו משפחה – נכון, הוא טייס שנטש. זו משפחה שביודעין לא עשתה הפגנות למענו. היו צעדות – אני מהוד השרון, בטח מכיר – היו צעדות, היו אירועים. שקט. נתנו למדינה להתנהל, ולא החזירו אותו. אז כשאנחנו באים וצועקים זה לא כי אנחנו אומרים שאתה לא רוצה את החטופים או שוולדיגר – סתם, עכשיו ראיתי – לא רוצה את החטופים. ברור שכולם רוצים. רוצים יותר דברים אחרים, וזאת עמדה שבעיניי צריך לתקוף, כי אני חושב שזאת טעות. אבל בסדר.

תוקף עמדות.

לא, זה טירוף. תשמע, אני אומר את האמת.

מי? מה פתאום.

לא.

אבל כמה פעמים אמרתי את זה? אתה יודע מה אומרים עלינו? אתה יודע מה אומרים עלינו? אני אצטט לך מוועדת הכספים. יש חבר כנסת בוועדת הכספים, שנינו מכירים, בכל פעם הוא אומר שאני אנטישמי. בכל פעם הוא אומר לי. אז מה, אני אנטישמי?

נו.

יצאתי היום מהכנסת, קראו לי: אנטישמי, בוגד, שמאלני. מה אני ושמאל? נגיד שאני שמאלני, בסדר, איזו קללה, אז מה? אני בוגד בגלל שאמרו לי שאני בוגד? כל אחד אומר מלא שטויות. גם אני אומר שטויות.

בסדר. זה אחרת גם כשנבחרי ציבור פורצים לבסיס צה"ל ואומרים: אני לא בא לחקירה. זה אחרת. בזה אנחנו מסכימים, אבל בסדר, אתה יודע.

תראה, בסוף, אם יש משהו שאפשר להגיד לזכותו הגדולה של ראש הממשלה שלנו – גם אם אני מאוד לא אוהב אותו וגם אם אני מאוד לא הצבעתי לו, למרות שבעבר הצבעתי לו – זה שהוא עושה – –

– – מאמצים עילאיים – מה?

לא הייתי אומר את זה. אבל תראה כמה הוא משקיע בקואליציה שלו. הבנתי שגם היום הוא נפגש עם אבי מעוז – שהוא בכלל הפך להיות מתפטר סדרתי. בכל תקציב הוא מתפטר.

בסדר גמור, אבל אתה לא מתפטר סדרתי. הוא מתפטר סדרתי. כל הכבוד לו. תגיד – עוד שאלה. שר הרווחה, איך אתה נותן שעכשיו יקצצו מהמשרד שלך?

מקצצים.

אה, זהו? יש חדשות?

לא, אבל עכשיו – – –

רגע, בפלאט שהעבירו בשבוע שעבר?

אז הורידו 115 מיליון, נכון? 115?

נאמר לנו אחרת בכספים.

יכולים לומר לי? אני – – –

בהעברות. קיבלת אותו אחרי.

ברור.

אבל יש קיצוצים.

אבל – – –

תדע לך, לפעמים בוועדת הכספים אנחנו מגלים – – –

גם מוטה, אבל לפעמים גם נכון, שתדע.

לפעמים באו שרים וגילינו להם שיש להם פלאטים, בסדר?

אנחנו נעמוד על זה. בראשות ינון אזולאי, שיש מצב שהוא יהיה מרכז הקואליציה – אני לא יודע, יש עכשיו תחרות עם חנוך.

בפועל הוא יו"ר הוועדה.

לא, לא. צריך, בכל זאת, ממפלגת הליכוד, שהיא מפלגה לאומית וליברלית. כאמור, בכלכלה אתם עושים עבודה נהדרת בנושא הליברליות. מה שנקרא, שיהיה לנו בהצלחה.

איך אתה פחות ליברלי?

מה עם הנמלים? למה אתם לא מטפלים בזה? בזה אתה בטוח איתי. למה אתם לא מטפלים בכל האגודות העות'מאניות האלה? למה? מה הסיפור? מה יהיה עם זה? מה?

אחר כך. אתה מבין? בסוף, שם הכסף הגדול. אנחנו פה, תסתכל מה עשינו על 20 מיליון, שם עכשיו בקל, קל, קל, 8 מיליארד. קל, קל. אבל בסדר, תמשיכו עם מדיניות הקצבאות, זה עושה לנו עבודה, מה שנקרא, נהדרת. בוא נדבר קצת על ביטחון אישי, או שאתה רוצה להמשיך בוועדת הכספים? יש לי הרבה נושאים שרשמתי.

עוד כמה זמן יש לך איתי, רבע שעה, נכון? למה אין שעון שניות בוועדת הכספים? אלינור, ידעת את זה? הוועדה היחידה בכנסת שאין בה שעון שניות.

עכשיו, למה time is money זה בהגדרה של ועדת הכספים? תחשבי שעכשיו אנחנו מנמקים 3,000 הסתייגויות בוועדה.

כן.

כן.

אני חושב שאת תקנון הכנסת צריך לגרוס. אבל אתה מביא אותי לעוד נושא – אני אמשיך להגיד את זה כל פעם, נושא השאילתות. אחרי זה אנחנו נדבר על השניות.

מה שעשו לי זה abuse. אלינור, את בטוח תסכימי. זה פשוט כאילו מתעללים, באמת. שאילתות, אתה יודע, יש שאילתות – – –

מה, כעסו עליך?

לפחות מתייחסים אליך. אני סיפרתי לך מה היה לי עם השאילתות לבן גביר?

70 או 60 שאילתות הגשתי בשנתיים האחרונות. יש שאילתות גם מלפני שנה וחצי. לפי תקנון – אומרים לנו כל פעם: תקנון – נגיד, אם אני אציג עכשיו את התעודה של חבר הכנסת, אתה תגיד לי: לא, רד מהבמה, אסור, נכון? לפי התקנון. בסדר גמור. לפי התקנון אמורים לענות לי תוך 21 ימים. אלינור, כמה זמן לא ענו לי על שאילתות? שנה וחצי. ואז היה משבר – – –

לא קיים.

שנה וחצי לא ענו לי על שאילתות.

לא, לא. אמרתי ביטחון.

אין לי חצי תלונה. יש לי תלונה אליך, לא בנושא של השאילתות.

נכון. כבר אין כמוך, באמת, אין שום שרים כאלה. בקיצור, שנה וחצי לא עונים לי על שאילתות, מתחלף השר לביטחון לאומי, נכנס ממלא המקום, שמילא מקום לשמונה משרדים – מחקו לי את כל השאילתות. עכשיו, אני בא לאלינור או ראדה, אני לא זוכר, ואני אומר: מה, איך מחקתם לי 60 ומשהו שאילתות? הוא לא ענה לי ומחקתם. אומרים לי: לפי התקנון, כששר מתחלף, אפשר למחוק. אז אני אומר: ואללה, ומה עם התקנון שאומר שאני צריך לקבל תוך 21 יום תשובה? עכשיו אנחנו צוחקים על זה, בסדר, אבל ואללה, מה אני אמור לעשות?

כל פעם זה ווטאבאוטיזם. כשתצטרפו. חבר כנסת מגיש לי – – –

לא. ממש. איפה תכיל אותה? איפה? בסוף שרים ישבו פה ביציע, כי כבר אין מקום בשולחן הממשלה.

תגיד, 18 שנים הוא ראש ממשלה. מה אתה – כל הזמן יוצאים לרחובות. מה אתה רוצה, תגיד? יוצאים לרחובות כי הוא – שוחד, מרמה והפרת אמונים.

אם אתה תעביר את כולם לממשלה, לא תהיה כנסת.

אולי זה בסוף מה שאתם רוצים.

עכשיו בוא נעבור ל-time is money. 3,000 הסתייגויות בוועדת הכספים. אין שעון שניות, והתייעצות סיעתית בסעיפים. אם אתה תחשב את כמות הזמן שאנחנו איבדנו בגלל שאין שעון שניות, של 30 שניות לכל הסתייגות – זו שערורייה. זה ערמות של זמן שאנחנו איבדנו. זו פגיעה ודריסה של האופוזיציה.

זה הנוהג בוועדת הכספים.

נוהג לא מכבדים? גם נוהג?

כל אחד והסטופר שלו. בסדר, גם את זה אני מקבל בהכנעה. לא שיש לי מלא ברירה – מי ישמע, שואלים אותי בכלל. אבל בסדר גמור.

אבל אתם לא עושים מה שאנחנו אומרים.

אין מחלוקת בינינו. אנחנו, 10 מיליארד שקל עכשיו – שום מחלוקת אתה לא תמצא. מס על הסוכר, אתה חולק עליי? 1.3 מיליארד.

תודה. למה לא עשינו את זה? נגיד, אפילו במקום הרווחה, למרות שלא קוצץ, אבל נגיד חינוך – קוצץ כמעט ב-200 מיליון שקל, והגיל הרך קוצץ בשנתיים האחרונות כמעט ב-60, 70 מיליון שקל.

יום הבראה – 1.3 מיליארד. שני ימי הבראה כבר נתנו. למה? למה לא להעלות את המס על הסוכר? זה טוב לבריאות, זה טוב לאנשים, זה מס חכם. למה לא?

מס על הפלסטיק, מס על הסיגריות – למה?

אבל למה לא לעשות את זה? אתה יודע, זה הכי קל בעולם. אני מבטיח לך אפס הסתייגויות בוועדת הכספים, תקבלו את זה.

לא.

כן, הורידו.

זה כי הם שונאים עיראקים.

זה כי הם שונאים עיראקים. זה הדיפ-סטייט במשרד האוצר, אתה מבין? את הערק אתם משאירים. זה – 1. אמרנו על חברות הטכנולוגיה, עוד קל קל קל, 2–3 מיליארד. העלו את המס על הרכבים החשמליים ב-45%.

עזוב, אתה רוצה – – –

למה? למה? למה 45%?

להשוות לבלו.

אתה בסוף רוצה כלכלה יותר חכמה, עזוב שנייה את התשתית. בסוף כלכלה היא מדינה, היא הכול, היא בריאות. כמה אנשים בשנה מתים מזיהום אוויר, אתם יודעים? כתוצאה מזיהום אוויר – כמעט 5,000 אנשים. זה פסיכי.

לא.

כן, העות'מאנים חזקים אצלנו.

יותר בריאה מה-CT.

במקרה הטוב שלושה חודשים. רגע, מי מחליף אותך?

יהיה לי מעניין.

רגע, תשמור את השאלה הזאת לרוט.

זה מה שהוא אומר, נרדם ולא – אבל לי קרה הפוך.

אה. לא, אבל קרה גם הפוך – שבא בן אדם ומצ'פר אותך, זה ליגה.

לא, הפוך, לא מעיר אותך לשמירה.

אבל זה עובר לך אחרי חודשיים בשמירות או אחרי ה-8:8 הראשונות. הבנת את הפטנט, אתה עם הסטופר. אבל זו שיחה שאנחנו נשמור למשה רוט. נשאל אותו על השמירות בצבא.

אז דיברנו על התקציב. בקיצור, על ה-MRI דיברנו. תגיד, שמעת שמודי'ס – שמעת? קראת על זה?

לא, עזוב את זה שהם מכינים אותנו לעוד הורדת דירוג, אלא שהיא טוענת שהגירעון האמיתי הוא 8.3% ולא 6.9% כמו שהאוצר טוענים. התחלנו לבדוק את זה וראינו – ראינו, כשאני אומר ראינו זה בעיקר ולדי – שכנראה אלה דיווחים על הלוואות הבלון, שהם לא חישבו את הריבית. הרי אתה צריך להכניס את זה לדוח הכספי כל שנה.

נכון, נכון. גם החשבונאיים – אתה צריך להכניס את זה בדוח הכספי.

כנראה.

דיפ-סטייט.

לא יודע. גם קשה לי להאמין שמודי'ס טועים, אבל אתה יודע, לך תדע.

מה?

בסדר, דווקא בגלל זה הייתי מאמין להם. האינטרס שלהם הוא לייצר קרדיביליות גם בתחזיות, גם בנתונים שלהם. זה האינטרס האמיתי פה.

נכון. אבל ככה הם גם – בסדר, הבנו. היום גם ראיתי – אה, נכון דיברנו על זה, על הניצחון המוחלט? זה מתקשר לשיחה. אז שנרב, ראית שהוא עשה את גלגולי הניצחון המוחלט? ב-7 בדצמבר – נביא ניצחון מוחלט.

ישי שנרב, הוא ספר את האבולוציה של הניצחון המוחלט. הוא אמר: ב-7 בדצמבר 2023 – נביא במהרה ניצחון מוחלט; בפברואר 2024 – אנחנו במרחק נגיעה מהניצחון המוחלט; ב-17 בפברואר 2024 – בדרום אנחנו קרובים להשגת היעד; ב-29 בפברואר – אנחנו כל כך קרובים לניצחון; באפריל 2024 – אנחנו כפסע מהניצחון; בסוף 2024, בדצמברּ 2024 – הניצחון המוחלט שלגלגו עליו הופך היום למציאות. היום נאמר בנאום שלו: הניצחון הגדול שאנחנו על סיפו.

סיפּו, סליחה. למרות שהפ"א לא דגושה.

כן? מדגישים את הפ"א? למה, בגלל הוי"ו?

אתה רואה? לא, לא, בסדר. אני ולשון – לדעתי זה הציון הכי גרוע שלי. מה קורה, ירון? מה שלומך?

טוב שהצטרפת אלינו.

על מה אתה רוצה לדבר?

לא, הכול בסדר. עלה לפה היום מנסור עבאס, שלבן גביר קשה לאכול אותו. אתם שמים לב לזה? הייתם בדיון?

הוא כאילו אומר לו: תשמע, אני לא רוצה להגיד שאתה גזען – והוא מתכוון לזה – אבל אני רוצה להגיד לך שאתה פשוט שר לא טוב. הוא פונה לנתניהו והוא אומר: כדאי שתשים אותו במשרד אחר. אני הצעתי במשרד המורשת, לא כזה התייחסו אליי.

תגידו, אתם רוצים לדבר? השר לביטחון לאומי, לפי המספרים המוחלטים – עזוב, תנקה איך קוראים לו, מה קוראים לו, מה נאור אומר, תנקה הכול – הוא שר טוב בעיניך? לא נרשמה תגובה.

אתה יודע שאכזבת אותי עכשיו.

אבל הוא אמר חבריי.

מה, אתה לא נותן ציונים? למה?

אני לא – טוב, עזוב, הרפורמה של הנשק היא לא התפקיד שלו. בסוף אני חושב שיש – – –

בתור אזרח, שיש לי כבר, לא יודע כמה, מאז גיל בערך 19 אני עם זה, כשאתה נותן לאזרחים נשק ואתה מתאר את זה כפתרון שלך – זה בטוח פתרון, אז אני יחסית מסויג בנושא, אבל בסוף תפקידה של המדינה הוא לשמור על הביטחון האישי, ולבוא ולהגיד אחרי 7 באוקטובר – הוא תמיד אומר, השלב הראשון: פתחתי כיתות כוננות וחילקתי נשקים – – –

לא, עזוב, עזוב, אבל זה כמו שתגיד עכשיו: היה שינוי דרמטי בכל היערכות צה"ל, או היה שינוי דרמטי בציוד שניתן למילואימניקים. אחרי 7 באוקטובר זה לא חוכמה. אם היית עכשיו בא ואומר: עשיתי שינוי בכיתות הכוננות – היית צריך לעשות את זה לפני.

להגיד עכשיו: פתחתי 1,000 כיתות כוננות – – –

אנשים אחרי 7 באוקטובר, אם אתם זוכרים את הימים הראשונים, כל מי שצלצל להם בפעמון, העלו ישר ואמרו: עכשיו באים להוריד אותנו.

אז אני אתן לך דוגמה דווקא מהמפלגה שלך. אתה מכיר אחד בשם יובל שטייניץ?

יובל שטייניץ היה יו"ר ועדת חוץ וביטחון, נכון?

הוא עשה עבודה טובה, נכון? אתה מסכים איתי? אתה יודע מה, הוא הלך – אתה יודע שכל נושא הכור הסורי – וזה כבר פורסם – היה בעצם עבודה פה של הכנסת? ועדת חוץ וביטחון אתגרה באופן נכון את גורמי הביטחון, גם בממשלה – – –

כן, כן.

בסדר, החברים – – –

לא, אין בעיה, אין בעיה.

בסדר, ותגיד תודה על זה, בוא נגיד ככה, כי גם בדיעבד אנחנו כבר לא מקבלים בוועדות אחרות. אבל בסוף הכנסת עשתה את העבודה שלה והביאה לידי שינוי עמוק.

נו.

איזו?

לא.

שתיים?

לא, זו הייתה ועדת בדיקה ממשלתית.

אה, הוא עמד – – –

בסדר.

יושמו? מעט מאוד.

זה כמו שאני אגיד לך: קרא את דוח מבקר המדינה על מה שאתה רוצה – אף אחד לא מיישם.

מה? כיתות הכוננות?

של שרי ביטחון או פה, בכנסת?

מה אני אגיד לך, קודם כול – הינה, תופרים אותו בכוננות. בסדר, תשמע. מי מחליף אותך?

עד הבוקר?

מה לא היה קיצוץ? אני אראה לכם בוועדת הכספים שהיה קיצוץ.

הינה, זה כבר רשום. הגישו לנו את זה.

הגישו לנו קיצוץ. שר הרווחה, הגישו לנו קיצוץ. אני פתחתי עכשיו את ההודעה. בא משרד האוצר, אמר: קיצוץ. טוב, אני לא אדליק אותך על זה.

אצלך.

אבל רשום לי 115.

עזבתי.

אהבתי את ה"תעקוץ אותם". הם עוקצים אותנו. על כל שקל שאתה חושב שאתה עוקץ, הם עוקצים אותך בעוד 30 אגורות.

ברווחה זה בהחלט מצווה. 58, היינו בביטחון הלאומי והידרדרנו לכיתות הכוננות, והפילסברי התורן, 58 נרצחים השנה, לעומת השנה הקודמת – 43 נרצחים. אתה יודע מה אני אוהב באיתמר בן גביר? הוא קובע שיאים שליליים שאני בספק אם מישהו אי פעם ישבור אותם. אבל בסדר גמור, הכול טוב. העיקר שהוא מביא משילות וכל הקשקושיאדה.

אנחנו בכל זאת לפני פסח, וחשוב לי לציין את האירוע שבגינו נפלה ממשלת השינוי. איך היא אמרה? גם פיתה וגם מס עבאס. אתם זוכרים? אתה השתמשת בכינוי "מס עבאס"? אני בטוח שלא. עכשיו, חנוך, בוא, מלב אל לב, מה שנקרא, מנתונים. האם היה מס עבאס? תסיים את המים. 53 מיליארד שקל.

לא היה. האם מה שהיה בממשלת השינוי – למרות שזה התחיל גם לפני, אבל לא משנה – האם קוצץ שקל אחד מלבד הפלאטים מהתוכנית שעשו ב-550 לממשלה הזו? לא קוצץ, נכון? אנחנו שנינו בוועדת הכספים. אנחנו יודעים שלא קוצץ. אז למה השרה לאיכות הסביבה מרשה לעצמה כל פעם לעלות ולהגיד – או שיש כאלה אחרים, מרשים לעצמם כל פעם לעלות ולהגיד: נתתם 53 מיליארד שקל קואליציוני לעבאס? למה? כאילו, למה? למה? למה ממשיכים לעשות את זה? אני משתגע מזה.

אבל זה לא כספים קואליציוניים. זה תוכנית ממשלתית עצומה על עשרות – – –