צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 5 והוראת שעה מס' 9), התשפ"ד–2024 (העלאת המס על הסיגריות)

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני לא יודע אם זה בשם שר האוצר, אני לא בטוח ששר האוצר היה רוצה שדווקא אני אדבר כאן בשמו, כי לי יש לא מעט הסתייגויות לתקציב.

אני אדבר בשמי.

אני אדבר בשמי. בשמי אני יכול לדבר? בשם הציבור שאותו אני מייצג כאן בכנסת הזאת ובממשלה הזאת.

קראנו בפרשה: "וכל חכם לב בכם יבֹאו ויעשו את כל אשר צִוָּה ה'". שואלים: מה זה חכם לב? איפה החוכמה נמצאת? החוכמה נמצאת במוח. אנחנו קוראים בפתח אליהו: חוכמה – מוחא, היא מחשבה; בינה – ליבא. הבינה נמצאת בלב – הרגש, ההתבוננות; החוכמה – במוח. מה זה כל חכם לב? מה זה חכם לב? מה המשמעות של זה? כדי להסביר את זה, אני אספר סיפור.

לא, לא. ככה הוא פחות מפריע. ככה הוא פחות מפריע.

מסופר על רופא שיניים שכל מטופל שהיה מגיע אליו, היה מוציא שוקולד – אוכל; מוציא סוכריות תוך כדי הטיפול – אוכל. התנהגות כזאת חסרת אחריות. אמרו לו: לפחות אם אתה מתנהג בצורה לא אחראית, כל היום ליד המטופלים שלך אוכל מתוק, גם תצחצח שיניים לידם, תלמד אותם שצריך לצחצח שיניים. אומר להם: מה קורה לכם? אני צריך לייצר לעצמי עבודה. ככה הם לומדים ממני לאכול מתוק, ויש לי עבודה. ככה הם יחזרו אליי.

אז הרופא הזה אולי חכם, אבל הוא לא חכם לב. חכם לב הוא אחד שמשתמש בחוכמה שלו כדי לעשות דברים טובים. ההתבוננות היא חוכמת הלב. כשלפיד עמד כאן ודיבר קודם, כרגיל, עם המון המון סיסמאות, על התקציב הגרוע – – –

יישר כוח.

בהחלט. תודה, אדוני היושב-ראש. לפיד עמד כאן ודיבר קודם בהרבה סיסמאות, אבל לפיד לא באמת מחפש להיטיב עם הציבור. לפיד הוא לא חכם לב; לפיד הוא יותר חכם להרע. ככה הוא עשה בכל נושא שבו הוא נגע. כך עם החרדים. הרי לפיד וליברמן שניהם מדברים על גיוס חרדים, על גיוס חרדים, אבל החרדים כבר מגויסים. החרדים מגויסים לקמפיינים שלהם, לקמפיין ההסתה שלהם, לקמפיין השנאה שלהם. אם החרדים כולם יתגייסו, מי יבחר בלפיד? איזה קמפיין הסתה יהיה ללפיד ולליברמן?

ולכן, כשאתה בא ומנסה בכוח ללכת ראש בראש, למרות שלשמה אתה אומר טיעונים שיש מה לחשוב, יש מה לדון בהם, אבל כשאתה עושה את הדברים – לא מתבונן, לא עושה את זה עם חוכמת לב – אתה משתמש בחוכמה שלך כדי להרע.

כן. אני אומר שהדברים צריכים להיות בשום שכל, בהידברות, מתוך הבנה.

בוודאי, מה זה אני מבין? אני אומר, מי שלא תורתו אומנותו, צריך להיות הראשון שמתגייס. צריך לצאת חלוץ לפני אחיו למלחמה. בוודאי. יש הרבה פתרונות שצריך למצוא, לשבת ולהידבר. יש כבר כלי קיבול בציבור, בכל הציבור, לעניין הזה, אבל יש כאלה שלא רוצים פתרונות. הם רוצים להשאיר את החרדים מגויסים לקמפיין הבחירות שלהם.

מאיר, אתה יודע, בוא, אתה יודע טוב טוב על מה אני מדבר.

מאיר, שום דבר לא יוצא מהקשרו. הדברים מאוד מאוד מאוד ברורים. כולנו רוצים, כולם רוצים להגיע להידברות, כולם רוצים להגיע לפתרון טוב, שמי שלא לומד יבוא ויתגייס; מי שלא לומד – לאפשר לו להוריד את הגיל שאפשר לצאת לעבודה אם לא מתגייסים. מי שלא תורתו אומנותו – כולנו רוצים להגיע לסל של פתרונות כזה, רוצים להגיע למתווה. אבל יש מי שמחפש לנגח. מי שמחפש לנגח לא מחפש פתרון, וזה לפיד. לא אמרתי עליך, לא אמרתי יש עתיד, אמרתי לפיד. אתה איש של פשרות, אתה איש של הסכמות; הבוס שלך – לא.

כשמסיתים נגדך, כשמאיימים לזרוק אותך עם מריצה למזבלה, מה אתה מצפה? מחזירים בחזרה. אל תבכה שמחזירים לך.

דיברו. דיברו. אתה יודע על מה אני מדבר.

"באחד באדר משמיעין על השקלים" – – –

הצבא עד היום אמר את ההפך הגמור. עכשיו אנחנו במלחמה. היו לי גם שיחות עם הייעוץ המשפטי בוועדת החוץ והביטחון ועם אחרים. לתקופת המלחמה, לצבא יש סל של פתרונות. אתה יודע שיש עשרות אלפי לוחמים שהצבא נתן להם פטור, הצבא נתן פטור ממילואים עוד לפני המלחמה, כי הצבא חשב שהוא לא צריך אותם יותר. הצבא עדיין לא פנה אליהם כדי לגייס אותם בכלל. המנגנון הזה לא נכנס לפעולה בכלל. יש סל של פתרונות כדי לתת את מה שנדרש ללוחמים הגיבורים שלנו.

זה נכון. אמרתי שאני מסכים איתך.

"באחד באדר משמיעין על השקלים". השבוע היה ראש חודש אדר ב'. משנכנס אדר מרבין בשמחה. תכף נדבר גם על חודש אדר ועל מה שאנחנו מצפים – חודש אדר, חודש הגאולה שאחריו, חודש ניסן. אבל לפני כן בואו נדבר על "באחד באדר משמיעין על השקלים".

תקציב השקלים של מדינת ישראל – – –

גם על הכלאיים. אבל עכשיו לא הבאנו פה תקציב כלאיים, הבאנו לפה תקציב שקלים.

נכון. "באחד באדר משמיעין על השקלים", ואנחנו מביאים לכאן השבוע את תקציב השקלים של מדינת ישראל. לא הכול מושלם. הרב גפני, לא הכול מושלם. השבע מתקשה להבין את הרעב בהרבה מקרים, במיוחד כשאין במשרד האוצר מישהו שיודע או שאכפת לו או שרוצה לאתגר את פקידי אגף התקציבים מבחינה חברתית-כלכלית. אין במשרד האוצר בר-סמכא שמאתגר את פקידי אגף התקציבים בגזרות שהם רוצים להביא, בדברים שהם פועלים כנגד החלשים, כנגד המעמד הבינוני והמעמד הנמוך במדינת ישראל. יש דברים לא טובים.

אבל בטח לפיד, אותו ילד שמנת חמוצה שגדל עם כפית של כסף בפה, לא הוא זה שיבוא וייתן לנו כאן תקציב, או יחשוב שכראש ממשלה או כשר אוצר הוא יכול להביא לכאן תקציב שבאמת יעזור לאותן אוכלוסיות. הוא הרי היה שר האוצר הכושל ביותר של מדינת ישראל. אז לבוא ולדבר כאן נגד תקציב, כשאנחנו בשעת מלחמה, ולמרות כל הוצאות הביטחון השוטפות התאמצנו בכל כוחנו שלא להכביד את נטל המס על אזרחי ישראל – אמרתי, לא הכול מושלם. העלאת המע"מ ב-2025 – – –

אני אומר, לא הכול מושלם. אני לא ישבתי על הנושא של תקציב החברה הערבית, זה לא הגיע לפתחי. אני במשרד התקשורת לא מפלה בין דם לדם. כולם מקבלים אצלי שירות וסיוע, ואתה יודע את זה. בכל פנייה שמגיעה, גם מכם, אתם מקבלים את כל הפתרונות. אם פוגעים כאן בתקציבים ופוגעים באוכלוסיות חלשות – אני יודע שזה קורה – אין במשרד האוצר מישהו שמאתגר את פקידי אגף תקציבים מבחינה חברתית. אין, לצערי.

בואו אני אגלה לכם סוד: אני הצבעתי נגד התקציב בממשלה, ועדיין היום, בשעה הזאת שהתקציב מגיע לכאן, אין סיכום תקציבי עם משרד התקשורת. לכאורה אני צריך להצביע נגד התקציב, או לכל הפחות לא להצביע בעד, אבל אני לא עושה את זה, כי יש לי אחריות למדינה הזו, יש צורכי מלחמה שמחכים לתקציב שיעבור, יש ראשי רשויות, יש את מינהלת תקומה, יש המון המון דברים טובים בתוך התקציב שדורשים את העברתו היום.

לכל השאר אנחנו נדאג גם אחרי שיעבור התקציב. אפשר לטפל גם בנושא של העיבוי האנרגטי לשעת חירום, בנושא של הכיסוי הסלולרי, בנושא של הדואר, שיש כאן כאלה שהם לא רק חושבים לעצמם, הם ככה הפכו להיות – שאצלם נמצאת כל הסמכות במדינת ישראל, וכל האחריות מוטלת עלינו. הם קובעים את מי אפשר לפטר, מי כושל, מי לא כושל, האם עשיתם ככה; פתאום נתפסים לקוצו של יו"ד ולפסיק ולכל נקודה בדרך שבה מתבצע משהו, אבל את האחריות משאירים עלינו.

האחריות לסניף הדואר באשקלון, בנתיבות, באופקים, בירוחם, בכפר חב"ד, בכל יישוב – אין מקום שאנחנו לא מקבלים תלונות על שירות גרוע. הינה, היום כתב לי מישהו: מה קורה? תראה איזה תורים ארוכים, סגרו שני סניפים. אמרתי לו: תשלח בבקשה פנייה ללשכת יצחק עמית, שופט בית המשפט העליון, ואני במקביל אנסה לעשות כל שלאל ידי. כי כאשר יש לך יושב-ראש, קריב, שמצפצף עליך ושבג"ץ שם אותו למרות שהוא כושל, הידיים שלך די כבולות. אי-אפשר שתהיה כאן אחריות במקום אחד וסמכות במקום אחר, עם כל הכבוד.

קודם כול, מי שחתם על ההפרטה של הדואר זה שר שלכם.

גם אליו. גם אליו.

בוודאי.

אז מה? אז מה אם הוא גדול השמרנים?

אתה רוצה שאני אספר לך מה הם אמרו? מה הליבה של הפסילה?

הליבה של הפסילה בפסק הדין, חבר הכנסת קריב, היא שאני פניתי ליושב-ראש הדואר לפני שפתחתי בהליך ההדחה והודעתי לו שאני לא מרוצה ואין לי אמון ביכולת שלו. מי מפטר עובד בלי לנסות לגמור איתו בטוב לפני כן? מה הם מצפים, השופטים? הרי אם הייתי עושה ההפך – לא הייתי מדבר איתו, מייד תוקע לו סכין, מייד מוציא לו מכתב שימוע, בלי לנסות לדבר איתו – היו אומרים: רגע, היית צריך לדבר איתו לפני כן, אולי הוא היה מוכן לגמור בטוב. לא מיצית את ההליכים.

תודה, קטי. חבר הכנסת קריב, אני רוצה להתייחס לגופו של עניין של ההפרטה. אני לא חושב כמוך, ששירות הדואר, כשהמדינה תהיה מופקדת עליו, יהיה שירות טוב. זה מאוד קשה, בטח ובטח כשהסמכות לא בידיים של מי שאחראי לשירות הזה, לא בידיים של המדינה, אלא בידיים של בית משפט. אבל נעזוב את זה רגע בצד. אני מאמין שההפרטה תיטיב פלאים עם שירותי הדואר שהציבור יקבל. למה? אתה צריך להבין שהפרטה זה לא אומר הפקרות; הפרטה זה אומר עדיין עמידה בתנאי רישיון של סניפים במרחקים מסוימים, שעות פעילות מסוימות.

אבל כשהדואר יהיה בידיים פרטיות, הוא לא ישים מישהו כושל שעומד בראש, או פקידים שיקבלו משכורות עתק ולא יעשו שום דבר וישבו כל היום במשרד. זה מה שקורה כשזו חברה ממשלתית. אנחנו לא מאמינים בשיטה הקומוניסטית, שהממשלה יודעת לפעול יותר טוב מהשוק החופשי. ולכן אני בעד הפרטה, ואני בעד הפרטה כמה שיותר מהר, אבל אני מנסה שבתוואי הביניים – כי הפרטה יכולה לקחת זמן; כל אחד שיעתור לבג"ץ יגרום להפרטה להתעכב עוד חצי שנה ועוד שנה ועוד שנתיים. ההפרטה המהירה ביותר, הקצרה ביותר שהייתה בישראל, לקחה שלוש שנים. זו הפרטת נמל חיפה. לכן בינתיים יש ציבור שנאנק, ואותו ציבור שנאנק, אני מנסה לתת לו פתרונות, וזה מאוד קשה. מאוד קשה לפעול כשאין לך סמכות בידיים, אבל אנחנו עושים את זה.

התקציב שמגיע לכאן, כמו שאמרתי, יש בו דברים שלא אהבתי. באופן אישי, גם במשרד שלי אין עדיין סיכום תקציבי טוב. הוויכוחים הם על תקציב של מוגנות ילדים. אנחנו מנסים מן הגורן ומן היקב עכשיו, בגלל הוויכוחים האלה, לקושש דרך גורמים אחרים, שהם יתקצבו לנו את התקציב של מוגנות ילדים ברשת. אנחנו נגיש אולי את המסקנות, כי משרד האוצר מסרב לאשר 20 מיליון שקל תקציב שנתי למשרד התקשורת לפרויקטים כאלה של מוגנות ילדים, של תקציבים לצעירים, לחוגי תקשורת לצעירים בפריפריה. התקציב הזה היה צריך לצאת ב-2023. 3 מיליון שקלים זה לא כסף בכלל, זה הבורקסים שהם קונים שם באגף תקציבים, עם כל הישיבות שהם עושים שם בכל שנה. את 3 מיליון השקלים, שהיינו לפני enter לשחרר את הכסף לרשויות – משרד האוצר ביטל את הכול, ולא החזיר את זה ב-2023.

אז יש בעיות, יש בעיות בתקציב, אבל בסך הכול זה תקציב שבו ניסינו והתאמצנו ונאבקנו שלא יכבד נטל המס הכולל על אזרחי מדינת ישראל בשנה הזו, ולדאוג לגולת הכותרת שלנו – –

– – ולדאוג לגולת הכותרת, שהם הלוחמים הגיבורים שלנו שנמצאים בחזית, לתת את ההטבות הטובות ביותר.

הטובות ביותר.

אתה משקר. לא שלחתי אף חייל לעזאזל.

אתה משקר. לא שלחתי גם טייסים, שלחתי סרבנים.

נכון. תודה לאל שלא היה אף סרבן, שכולם הגיעו, אבל מי שהצהיר וחתם ואמר: אני לא אגיע גם בשעת מלחמה ולא נפציץ באיראן – אין לי עסק איתו.

אחד כזה ששלח את ילדיי ואת ילדי מכריי בעוטף עזה – אמר להם: כשתהיה מלחמה, אנחנו לא נגן עליכם, שלח אותנו לעזאזל, אז אין לי מקום אחר לשלוח אותו.

כן, חבר הכנסת פורר? מה היית עושה כרמטכ"ל, כמפקד הצבא, אם חייל היה אומר לך: כשתהיה מלחמה אני לא אתייצב? מה היית עושה לו בדיוק? היית מלטף אותו?

אז אני אסביר. אני אגיד מה שאני יודע. אני אגלה מה שאני יודע. יש ויכוח בין משרד החקלאות למשרד האוצר כרגע על תקציב.

גם אני בעד, אבל אני גם בעד שהתקציב יעבור.

גם לי יש ויכוח עם משרד האוצר, ואנחנו נפתור אותו, ואנחנו נעשה את מה שנדרש.

אני אגלה לך כמה לי חתכו בתקציב. התקציב שלי ל-2024 קטן – הוא היה צריך להיות 130 מיליון שקל, השאירו אותי עם 82 מיליון שקל.

זה יותר מ-30% של קיצוץ.

נכון. בוודאי, אין מחלוקת. החקלאות – – –

להפך, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, אני לא רוצה לקצץ, אני רוצה לתת שוק חופשי לאמצעי התקשורת. לסגור – להפסיק שהם ישלמו רישיונות של מיליונים בשנה, שכל מי שרוצה לפתוח ערוץ יצטרך לשלם פיקדונות של מיליונים, שיצטרך לאשר את לוח השידורים שלו. יש לך יותר מדי שעות של דפנה ליאל ואמנון אברמוביץ', אבל לא קראת באמת את תזכיר החקיקה שפרסמתי.

פשוט תיצמדי לעובדות, זה הכול. גם 14 טוב, אבל הכי חשוב לגוון. לגוון. תשמעי את אברמוביץ', תעברי לשמוע את ינון מגל בשעה השנייה.

גם עמית סגל טוב. כולם טובים. אני בעד מגוון, לא להקשיב יותר מדי לאותו אחד, בסדר? מגוון.

אל-מיאדין – לא. אל-מיאדין זה ערוץ אויב. אל-מיאדין זה ערוץ אויב.

הפרשה שהייתה או הפרשה שתהיה?

הפרשה שתהיה היא פרשת פקודי.

פרשת פקודי היא פרשה שהיא נחשבת שבת הפסקה. מישהו יודע מה – אתה יודע? תגלה לנו.

מה הסימנים של שבתות ההפסקה?

לא, לא, זה הגמרא מביאה. זו המשנה.

הסימנים הם – בחודש אדר יש ארבע פרשיות שקוראים בדרך כלל בתקופה שלו: בשבת האחרונה קראנו את פרשת שקלים; בשבת שלפני פורים קוראים את שבת זכור, אחרי – קוראים את פרשת פרה, ולפני ראש חודש ניסן – את פרשת החודש.

בוודאי. בוודאי. בוודאי. זו פרשה שהיא אקטואלית וחשובה יותר מתמיד, ואני מקווה ואנחנו כולנו מתפללים שחודש אדר הזה, שבו "ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם" – –

– – יתגשם לנו עשרות מונים בחודש הזה כאן בעת הזאת.

חבר הכנסת קריב, אני אתן לך תזכורת – הסימנים של הפרשות הם ב"ו זט"ו ד"ד ובי"ו. זאת אומרת, מה השנה הזאת? ראש חודש אדר יצא ביום שני, זה ב'; בו' באדר זו שבת הפסקה – זה ב"ו; זט"ו – כאשר יוצא בז', בט"ו זו שבת הפסקה; ד"ד – יוצא בד', באותה שבת זו שבת הפסקה. סליחה, כשיוצא ביום רביעי, בד' זה שבת הפסקה. ובי"ו – כשיוצא ביום שישי, יש שתי שבתות הפסקה, ב' וט"ז. בכל מקרה, אלה שבתות ההפסקה של חודש אדר, והשבת הזו, שבת פקודי, היא שבת הפסקה.

אבל לפני שנעבור לדיונים התיאולוגיים, אני רוצה לדבר על עוד משהו שעלה כאן קודם, כשחבר הכנסת גפני וחבר הכנסת קריב התווכחו ביניהם על הסיפור של המורות החרדיות. ותדעו לכם שזה דבר שהיה ממש – אני חושב שמי שפרש מהמחנה הממלכתי בראשות גנץ, זה דבר שהוא מה שנקרא תשלום בעבור חוסר יושרה וחוסר מקצועיות וחוסר אמון כלפי הציבור. כאשר ישבנו בליל התקציב בממשלה, ובא גנץ, והסברנו לו: כל התקציב שאתה מדבר עליו – בוא ננתח אותו. ישבו והסבירו לו גם גורמי המקצוע, גם השר בוסו, השר חיים ביטון ועוד אחרים, אמרו לו: יש כאן מורות שהתחילו אופק חדש בספטמבר, וכבר קיבלו את המשכורות שלהן על חשבון זה שהתקציב יאושר, שהרפורמה תאושר. הן קיבלו מקדמות. על זה מדובר.

הוא אומר – איך הוא אמר שם? אני מבין את זה, אבל אני מצביע נגד לא בגלל שאני נגד. אני מצביע נגד בגלל שאני בעד. זה הציטוט המדויק.

זה מה שהוא אמר.

כנראה שגם גדעון סער לא הבין, אבל לקח לו יותר מדי זמן לפרוש ממפלגה בראשות מי שאומר משפטים כאלה הזויים ומופרכים.

טוב, בסדר.

אתה יודע, בוא אני אגיד לך מה הוא.

בוא אני אגיד לך מה הוא.

חבר הכנסת קריב, קודם כול, אנחנו נותנים גיבוי מלא לקבינט, ומתפללים להצלחתו ומחזיקים אצבעות שיקבלו את ההחלטות הנכונות לטובת עם ישראל. זה לא אומר שהשר גנץ הוא שותף שלי. השר גנץ הוא נציג האופוזיציה בממשלה. זה התפקיד שלו.

כן. בעיניי זאת ההגדרה שלו.

זה לא עניין תקנוני.

קודם כול, זה לא קשור לתקנון הכנסת, אנחנו מדברים על הממשלה. תבדיל בין הכנסת לבין הממשלה.

דבר שני, המחנה הממלכתי באופן עקבי, בכל הצבעה שיש בממשלה, כשהם מוכנים לבוא להשתתף בדיון, מגיעים ומצביעים נגד, אז מה זה אם לא נציג האופוזיציה בממשלה?

אני אסביר לך למה.

אני אסביר לך למה. כי למרות הוויכוחים, למרות הוויכוחים והפערים שיש בינינו בהמון המון נושאים – כי הוא באופן מדיני יותר שמאל, רחוק מאוד מהדעות של הממשלה כמו שהיא הוקמה – עדיין אנחנו במלחמה, וצריכים – – –

אז אני מסביר לך. השר גנץ בא ומייצג – –

– – בא ומייצג חלקים בציבור שרוצים ייצוג בתוך הקבינט ובתוך אלו ששולחים אותם לקרב. בכל מה שנוגע ליציאה לקרב, בכל מה שנוגע למלחמה, יש ייצוג לרוב ככל הציבור בקבינט ובממשלה הזו. בשאר הדברים אנחנו בהחלט חלוקים. בהמון המון דברים, ברוב ככל הדברים, אנחנו חלוקים. הוא לא בא ואמר: אני נכנס לממשלה; הוא אמר: אני נכנס לפרק זמן לטובת המלחמה. אלו הדברים של גנץ, לא שלי.

מהקדנציה הקודמת? למה?

אה, אבל אז אתה ישבת שם.

אני מכיר את החלומות שלכם.

נכון, נכון, תחלמו, זה טוב.

ה-eSIM? עובד, ברוך השם, תפרגן.

תפרגן.

תפרגן. השר שלך, הנדל – – –

הוא לא היה השר שלי.

לא, לא היה השר שלי.

נכון, אני לא השר שלך. אני השר של הציבור שבוחר בך; שלך – לא.

ככה, אני לא רוצה לייצג אותו. מותר לי?

תודה רבה.

הוא לא רוצה שאני אייצג אותו, ואני מוכן לקבל את הסירוב הזה.

לא, 80% מהמדינה רוצים – – –

כן, מה זה?

אם אתה מתבשם מסקרים וזה עושה לך טוב, תיהנה. בוא ניפגש בנובמבר 2026, בעזרת השם.

אל תגזים.

אל תיתן לי תארים שלא עבדתי בשבילם.

ללשכות.

כמו שאומרים מַלְכָּה ואומרים מְלָכוֹת.

לא, אתה קורא את זה בשיר השירים.

"שִׁשים המה מְלָכוֹת ושמֹנים פילגשים ועלמות אין מספר".

זה יעלה לך.

בישיבת כיסא רחמים לומדים דקדוק ולשון בצורה טובה.

לא, אני התגעגעתי.

לא, אני משתמש בניסיון שלי מהעבר.

הו, אז בוא אני אספר לך על אל-ג'זירה.

עד שאני אתעייף. עד שאני אתעייף.

אתה לא יכול להחליף.

ואז זה נגמר. אם אתה עולה לחמש דקות, זה נגמר.

פשוט לך תטפל ביושב-ראש המפלגה שלך.

אבל זה רק אחרי ההצבעה.

השר סופר, אני מציע שתלך, תמשוך את השר שלך, את היושב-ראש שלך, לפה, למליאה, ונתחיל את ההצבעה.

לא, לא.

אני מכיר את המודיעין הזה.

ואני טוען שזה לא קיים, זה איום סרק.

למה אני פה? כי אני צריך – – –

כן, אני טוען שצריך להתחיל את ההצבעה ויגיעו מי שיגיעו, ותראו שזה יעבור. זה הכול.

אבל אני חלק מהקואליציה הזאת, ויש לי בוס כאן במליאה, והוא יושב-ראש הקואליציה, והוא ביקש שאני אדבר, אז אני עושה את זה בכיף.

חבר הכנסת סובה, לגבי – – –

חבר הכנסת סובה, לגבי אל-ג'זירה, מחר, בעזרת השם, ב-08:30, מתקיים דיון מסווג בוועדה לביטחון לאומי שבראשות חבר הכנסת פוגל, ולאחר מכן דיון מסכם, כולל הצבעות, כולל הסתייגויות על החוק. בעזרת השם אנחנו מתכוונים מחר לאשר. אם ירצה השם ואם לצביקה יהיה כוח לשרוד את השעות האלה בוועדה, אנחנו נאשר מחר את החוק. החוק – – –

לא, אין, אני מאמין שאין מורדים בנושא הזה.

לא, החוק לא מסווג.

לא, חלק מהדיון יהיה דיון מסווג – – –

יש חלק דיון מסווג, ואחרי הדיון המסווג דנים על החוק.

אז הוא ישמיע אחרי הדיון המסווג, בסדר? זה מה שיהיה.

כן, כן. כשהחוק הזה יעבור – – –

לא, לא משותף.

לא, בתוך החוק הכניסו – – –

לא, זה לא משותף.

רגע, אתה רוצה שהחוק יעבור, שנסגור את אל-ג'זירה או לא? או שאתה רוצה עכשיו לעשות עוד ביורוקרטיה ועוד חסמים?

אז אני עונה לך. מחר, בעזרת השם, החוק יאושר, יגיע למליאה להצבעה בקריאה שנייה ושלישית בשבוע הבא. לאחר מכן יהיה קל יותר ופחות כבד ביורוקרטית לפעול לסגירת אל-ג'זירה. זאת התוכנית.

בסדר, מה שתגידו, מה שתגדנה.

אני יודע.

אני רוצה לספר לכם, אני לומד בשבועות האחרונים עם הבן שלי בן העשר, טל, לחידון התנ"ך. יש חידון תנ"ך של תנועת אריאל, ויצא לי, השלב הראשון של החידון לכיתות ג'–ד' הוא שמואל א' וב'. וכשאנחנו יושבים, לומדים וקוראים את פרקי התנ"ך בשמואל א' וב', מבינים שהעוצמה הזאת שאנחנו רואים היום כאן, של הלוחמים שלנו, היא עוצמה שלא הייתה כמותה. ולמה אני אומר את זה? בזמן שאול המלך ודוד המלך היו שם מעשי גבורה, כבשו וטיפלו בפלישתים, ועשו לאויבים מה שצריך באמת לעשות לאויבים, ולא עם יותר מדי רחמים כמו שאנחנו נאלצים לפעמים לעשות כדי שנוכל לקבל מטרייה בין-לאומית להמשיך ולפעול.

אבל בכל זאת – – –

אבל בכל זאת, הם לא היו באים לקרב בלי שאיימו עליהם. שאול המלך, כדי להזעיק את הלוחמים לקרב, ניתח את הבקר, צמד בקר, ל-12 חלקים, ושלח בכל גבול ישראל ואמר: מי שלא יבוא – ככה נעשה לבקר שלו.

גם בתקופת שאול לא גייסו את שבט לוי, בסדר? שבט לוי ישב, היה אחראי לתורתו אומנותו.

אבל הינה, אבל בשביל זה דיכטר עכשיו דואג שיהיה בקר.

ולא רק זה – – –

ממשלה דמוקרטית. ממשלה דמוקרטית.

עכשיו, לא רק זה שהיה צריך לאיים כדי שיבואו – כשהלוחמים של דוד המלך היו יוצאים לקרב, הם לא היו יוצאים לקרב רק בשביל להשמיד את האויב ולהגן על זה. מה עוד היו מקבלים בקרב שם? היו בוזזים.

הייתה ביזה. היה אומר דוד – היו באים – – –

רגע, אתה לא מקשיב, אתה לא מקשיב לפואנטה. אני אומר – – –

אני אומר, אני אומר, אני שומע כל הזמן אומרים: הלוחמים שלנו כמו לוחמי דוד המלך. אני אומר: יותר מלוחמי דוד המלך. לוחמי דוד המלך, כשהיה בא אחיתופל, והיו באים אליו, היו אומרים לו, לדוד המלך, "צרכי עמך מרובים" – אין תקציב, מה לעשות? היה אומר להם: צאו, פשטו ידיכם בגדוד. לכו תכבשו איזו עיר, איזו מדינה, תבוזו אותה. היו יוצאים לכבוש עיר של פלישתים, של האויב, גם בוזזים אותה. באויב צריך להילחם כמו אויב. אבל כאן, הלוחמים שלנו, לא רק שלא בוזזים, אפילו גרפיטי לא נותנים להם לצייר.

אפילו כשבאים להרוס מבנה, אוניברסיטה שהיו תחתיה מנהרות ונשק, נותנים הערה פיקודית למפקד. זה לוחמים שעושים את המלחמה הזו לשם שמיים במובן הכי טהור של המילה. אין ביזה, אין איומים, מרצון, מאהבת העם, מאהבת המולדת. אשרי העם שככה לו.

חוץ מסיסמאות שאתה מדקלם, חבר הכנסת קריב, יש לך משהו נקודתי לספר על מה הביזה? מהי הביזה שאתה מדבר עליה?

תקציבים לחינוך?

תקציבים לבריאות? תקציבים לפריפריה?

תקציבים למפונים, תקציבים למילואימניקים.

אמרתי לך, אני חושב שאתה – – –

לדבר בסיסמאות זה קל.

אבל אם היה לך משהו אמיתי והיה דבר כזה, בוועדת הכספים היית אומר אותו. אני ראיתי דברים שבהם ועדת הכספים תיקנה את הניתוק ואת חוסר הרגישות של אגף התקציבים, וזה מבורך.

אני יכול לומר לך שכל דבר – כמו שבוועדת הכספים, כשמגיע לפתחכם דבר שהוא פוגע ודבר שהוא לא צריך לקרות, אתם נאבקים עליו, גם אנחנו אותו דבר בממשלה. גם כשהגיע החוק לקיצוץ בתקציב הספריות, עמדנו על הרגליים האחוריות, ודחינו את החוק הזה בוועדת השרים לחקיקה, לא אפשרנו לזה לקרות. וכל דבר שמנסים לפגוע בו בפריפריה, אנחנו עומדים ולא מאפשרים את זה. אמרתי: לצערי, במשרד האוצר אין גורם שיודע לאתגר את אגף התקציבים מבחינה חברתית. אין גורם כזה. שר האוצר הוא לא גורם כזה.

נכון.

חמור מאוד.

אז אני אומר לך שאם דבר כזה קרה – –

– – הוא חמור מאוד.

ואני אמרתי שהתקציב הזה לא מושלם ושיש בו בעיות – –

– – כי אין מישהו שיאתגר את הגישה של אגף התקציבים. אבל בכל זאת – – –

זה מה שאתה – – –

הסמכות שלהם, האחריות שלנו. זה כמו בג"ץ, כך זה עובד. כשפקידה באגף תקציבים כותבת למנכ"ל שלי: בושה, או ניצלתם בשביל ככה, על פעולה של מדיניות של משרד, זה מראה עד כמה הידרדרנו. אני אמרתי אז לשר האוצר: כשאני אהיה שר האוצר, פקידי אגף התקציבים לא יתוו מדיניות ולא ידברו כך על מדיניות של אף שר בממשלה שלי. הם צריכים לבצע, לתת את התקנות הנדרשות, ולא להתוות מדיניות ולא לפגוע.

אבל, עדיין התקציב הזה – יש בו יותר – – –

בעזרת השם. אני מקווה מאוד. זה תפקיד מאוד מאוד חשוב, שיכול לאזן כאן הרבה דברים שהם לא נכונים, שנעשים בצורה לא נכונה.

ועדיין רבה התועלת מהחיסרון של התקציב הזה. היא רבה הרבה יותר. צריך אותה לצורכי המלחמה, לצורכי הביטחון, לחינוך, לבריאות, לרווחה. יש הרבה בשורות, ויש גם בעיות.

אני רוצה לנצל את הבמה – אה, שלום, אדוני היושב-ראש. התחלפת ולא שמתי לב שהתחלפת.

אני רוצה לנצל את הבמה – דיברנו קודם על לומדי התורה, על החיילים ועל המלחמה. דיבר כאן מאיר כהן, וחבל שהוא לא יושב כאן, אבל אולי הוא מקשיב מהחדר. אני רוצה לדבר על הוויכוח הזה, על העמדה שלי באופן אישי בנושא הזה, וגם להראות את הצביעות – כשדבר כזה קורה והוא עולה לכותרות.

אמרתי דברי תורה, פתחתי בדברי תורה.

אבל יש פה בתוך זה גם דברי תורה, בסדר? דיברנו על מה זה חכם לב, דיברנו על חודש אדר, על הסימנים של שבתות הפסקה של חודש אדר. אם אתה רוצה, אני אדבר גם על הזמן שעובר בין מולד למולד של החודש. החודש הזה הוא חודש הרמדאן. את יודעת? אתה יודע?

קריב, אני עומד לגלות סוד שבאמת לא כדאי שאתה תשמע אותו. כתוב בפסוק "כי הוא חָכמתכם ובינתכם לעיני העמים". אומרים: מה זה "כי הוא חכמתכם"? מי זה ה"הוא" חוכמתכם? יש מדרש שאומר שזו חוכמת העיבור. מה זו חוכמת העיבור? איך מעברים שנים. השנה היא שנה מעוברת. איך מעברים שנים? איך מכוונים את זה שניסן תמיד יצא בחודש האביב – שמור את חודש האביב כי בחודש האביב יצאת ממצרים. האומות האחרות, אין להן את היכולת. הערבים, למשל, גם מונים – לוח השנה שלהם הוא לפי הלבנה – –

– – לפי הירח, ובכל זאת הרמדאן שלהם יוצא כל פעם בתקופה אחרת: פעם הצומות הקלים יותר – בחורף, ופעם הצומות הקשים יותר – באוגוסט. איך זה קורה? כי התורה לימדה אותנו את החוכמה של העיבור, איך לדעת – היום מגלים את זה, עד כמה שזה מדויק ונכון – כל כמה שנים צריכה להיות שנה מעוברת. אתם יודעים כל כמה שנים יש שנה מעוברת? יש מישהו שיודע?

לא מדויק.

ראשי התיבות של זה הם גו"ח אדז"ט. יש מחזור של 19 שנה, ובכל 19 שנה יש שבע שנים מעוברות: שנה שלישית, שישית, שמינית, אחת-עשרה, ארבע-עשרה, שבע-עשרה ותשע-עשרה. זה המחזור של השנים המעוברות. למה זה? כדי לשמור שתמיד חודש ניסן יצא באביב.

לא, זה משהו אחר.

זה פחות מדויק. יכול להיות שיש איזושהי השפעה מזערית – –

– – אבל זה קשור יותר להשפעות של ימים. והשפעות של ימים מייצרים דרך החודשים חשוון וכסלו, שהם לפעמים – הרי בלוח העברי יש לנו חודש מלא וחודש חסר: יש חודש ל' וחודש כ"ט, ל' וכ"ט – חוץ מחשוון וכסלו – –

– – ששניהם יכולים להיות חסרים, שניהם מלאים או חסר ומלא – זה כסדרה – ויש את השנה המעוברת, שתמיד מוסיפה 30 יום.

לא. מה זה ידוע? יצרו, בנו את הלוח בצורה כזאת – – –

אבל זה לא היה. זאת אומרת, המצווה מהתורה היא לקדש את החודש על פי הלבנה, ולא לקדש על פי לוח שנה. היו צריכים לראות את הלבנה, שני עדים היו צריכים לבוא ולהעיד שראו, והיו מקדשים את החודש. ואז לא היו הכללים של "לא אד"ו ראש", כשהיו מקדשים על פי הלבנה, כי זה תלוי בעדים. אבל ההפרש בין מולד למולד – הסימן שלו הוא כ"ט י"ב תשצ"ג: 29 ימים, 12 שעות ו-793 חלקים של שעה. בשעה יש 1,080 חלקים, אלה חלקי השעה. היום יש לנו בשעה 3,600 שברירים, 3,600 שניות; בעבר השעה הייתה מחולקת ל-1,080 חלקים. אז 29 ימים, 12 שעות ו-תשצ"ג חלקים זה הזמן שעובר בין מולד למולד, בין מולד של לבנה למולד של לבנה. בהתאם לזה אנחנו יודעים כמה זה שנת לבנה, כמה זה 12 חודשי לבנה – 354 ימים ומשהו – ושנת חמה היא 365 ימים. את ה-10.5 ימים האלה משלימים בצורה של שנה מעוברת. זה הנושא של שנה מעוברת.

עכשיו אני רוצה לחזור לנושא הקודם שדיברנו עליו, ולדבר על איזושהי אמירה שקיבלתי בגללה כותרות זועמות. לפני כשבועיים, שלושה שבועות היה ריאיון שבו אמרתי – הציטוט הוא: יותר משאנחנו מגינים על התורה ולומדיה, היא מגינה עלינו. כן, היה פוש בחדשות 12, זה היה ריאיון שהיה ב-12. זה היה מדויק, הציטוט מדויק, אבל כל כך מנותק מהמשך המשפט, מהצד השני של המשוואה. הצד השני של המשוואה, שגם אותו אמרתי: כל מי שאין תורתו אומנותו, מוטלת עליו חובה קדושה להתגייס. הם רצו, אותם אלה שנתנו את הפוש הזה, רצו שתזדעזעו מהאמירה של הליכודניק החשוך, שכאילו מזלזל חלילה בתרומה האדירה של לוחמינו הגיבורים. זה מה שהם רצו שתחשבו. הם מנסים לחדד את הפער הלא-קיים באמונה התמימה של כולנו – חילונים, מסורתיים, דתיים וחרדים. כולנו יהודים. כאילו אנחנו לא מכירים את המדרשים שחידד אותם אבא אבן ואמר: יותר מישראל שמרו על השבת, שמרה השבת על ישראל. אז מה, הוא בא לזלזל ביהודים שומרי השבת, להגיד שהם לא טובים? יותר משישראל שמרו על השבת, שמרה השבת על ישראל. אז ישראל הם לא טובים? כמובן שלא. זה בא להדגיש את ערכה של השבת לעם ישראל.

כך גם לגבי ערך התורה. הם באים עם פרצופים מזועזעים, ואנחנו באים אליהם בשם המורשת שלנו, בשם לוחמי ישראל הגיבורים לאורך הדורות. הרי דוד המלך, שהכניע במלחמות את כל אויביו, אמר: "עֹמדות היו רגלינו בשעריך ירושלם". והמדרש אומר: "מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה, שערי ירושלים שהיו עוסקים בתורה". דוד המלך אמר, כשהוא היה יוצא לקרב – הוא עצמו היה חייל, הוא היה המפקד: "שערי ירושלים שהיו עוסקים בתורה". אותו הדבר עם חזקיה, שכתוב עליו בתקופת חזקיה: "וחֻבַּל עֹל מפני שמן"; שהעול של סנחריב – "חובל עולו של סנחריב מפני שמנו של חזקיהו שהיה דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות".

אני שירתי בצבא בגדוד נצח יהודה החרדי. אני מאמין שזו זכות וחובה לשרת בצה"ל. מעולם לא דחיתי שירות, אגב, גם לא במהלך לימודיי בישיבה. למדתי בישיבה תורנית, חרדית, בישיבת כיסא רחמים. אני מכיר ומוקיר את חשיבותו מבחינה אזרחית וגם מבחינה יהודית אמונית. אבל את התקשורת מעניין רק להציג פערים, להפריד במקום לאחד. התקשורת ועושי דברה כאן בכנסת, יאיר לפיד וליברמן – או להפך, יאיר לפיד וליברמן ועושי דברם בתקשורת, אני לא יודע מי בדיוק עושה דברו של מי – להראות כאילו נאמרה כאן אמירה שהיא נגד הגשמת הציונות של צבא יהודי בארץ ישראל, כאילו בעד משתמטים, כאילו, חס וחלילה, נגד החיילים.

מאז עברו כמה ימים, וזה מדהים כמה השנאה וההסתה בתקשורת וברשתות החברתיות שונה מהמציאות. ברשתות ובטלוויזיה – בעיקר נאצות וקללות. אך ברחוב – כן, גם מהחילוני והמסורתי, לא מאלו שיוצאים באובססיביות נגד שרי הממשלה הזו או נגד תפילות כיפור או כל סממן יהודי, מהחילוני, והמסורתי ומהרחוב כשאני מסתובב בו – בעיקר ברכות, אהבה והבנה למסר האמיתי. אשרי העם שככה לו.

כל מי שעשה חיפוש קטן בוויקיפדיה יודע מי אני ומאיפה באתי. אומנם, אדוני היושב-ראש, עוד לא נאמתי כאן את נאום הבכורה שלי.

לא נאמתי. אני חיכיתי שתקום ממשלה יציבה כדי לנאום את נאום הבכורה, אבל מייד כשהיא קמה מוניתי לשר, וזה פחות הסתדר. לא נאמתי את נאום הבכורה שלי כאן, ואני לא מתכוון לנאום אותו עכשיו, כן?

אבל רקע קטן: אני בן ישיבה תורנית גאה בראשות מורי ורבי הגאון הרב מאיר מאזוז שליט"א, כיסא רחמים. אני מעוטף עזה, ממשפחה תורנית, בכור ל-17 אחים ואחיות, נשוי ואב לשמונה, תודה לאל, ומלא באמונה גדולה בעם שלנו, בארץ שלנו, בחיבור ביניהם ובמשולש הקדוש בעיניי של התורה, העם והארץ.

כשהחלטתי לשרת את הציבור עוד טרם נכנסתי לכנסת, הרגשתי שהמקום הטוב ביותר, שאני מחובר אליו ביותר, הוא תנועת הליכוד – המקום שבו נמצא רוב העם, המקום שבו למסורת תמיד היה ותמיד יהיה מקום של כבוד ואף יותר מכך. לכן החלטתי להתפקד לליכוד, ובהמשך – להתמודד לכנסת מטעם הליכוד. והצלחתי, תודה לאל, גם במחוז ואחר כך גם במקום גבוה ברשימת הליכוד לכנסת האחרונה, בזכות מתפקדי הליכוד.

כפועל יוצא מכך מוניתי לשר התקשורת על ידי ראש הממשלה נתניהו. בפריימריז האחרונים בחרו בי כ-30,000 איש. לא רימיתי אף אחד, לא שיקרתי אף אחד. הדהדתי את ערכיי ואת אמונתי מעל כל במה ותחת כל עץ רענן. בכל כנס שבו הייתי, אף פעם לא ניסיתי להסתיר או לחפות על דעותיי. והציבור ראה – הם ראו את העשייה שלי, את הנחישות, את האמונה, והצביעו עבורי בגלל ולא למרות. בזכות.

אני גאה להיות ליכודניק תורני אמוני. זה בפירוש לא אחד בפה ואחד בלב. צבא יהודי בארץ ישראל לעם ישראל, כמו לוחמי דוד המלך לפני שלושת אלפים שנה. בעם ישראל לומדי התורה והיוצאים לקרב אינם אלו כנגד אלו, הם מחזקים אלו את אלו. ככה אני מאמין וכך מאמינים רבים מהחיילים והלוחמים שלנו ורבות ממשפחות הנופלים שניחמתי בחודשים האחרונים. מספיק לראות את תעצומות הנפש, את האמונה של חיילי צה"ל הנלחמים בכל החזיתות, את הכוח והעידוד שהם שואבים מפסוקי התורה ומחזון הנביאים, את האמירות, התפילות, האמונה האדירה בקדוש ברוך הוא ובצדקת הדרך.

אין שום סתירה ואסור שיהיה מתח בין לימוד התורה לבין השירות בצבא. מי שאין תורתו אומנותו, יש עליו חובה קדושה לעבור חלוצים לפני אחיו למלחמה. לא צריך חוק גיוס בשביל זה – זו מצווה, זו חובה וזה שכל ישר. בעיניי, ישיבות ההסדר או ישיבות ציוניות גבוהות המשלבות תורה ואמונה עם אומנות המלחמה הן המענה המיטבי לעם ישראל בארצו, עד שתתגשם נבואת ישעיה "לא יִשא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". אבל כל עוד נושאים אלינו חרב, אנחנו נכה בהם שוק על ירך בכל הכוח ועם הצבא הכי חזק והכי מקצועי שאפשר לבנות כאן. מעבר לשירות הסדיר הן בונות, אותן ישיבות, עתודה הכרחית לשעת הכושר. לצערנו, נוכחנו לראות זאת כשעשרות אלפים מבוגריהן יצאו לחרף את נפשם בקרב למען עמנו ועשרות רבות מהם, השם ייקום דמם, נפלו במלחמה.

להערכתי, גם נפתח עכשיו פתח לישיבות חרדיות גבוהות באותה מתכונת. זה יכול לקרות רק בהידברות, לא במאבק, לא במלחמה. אחים אנחנו. אבל מי שחושב שאנחנו נידרדר לתהומות ההסתה של ליברמן ולפיד, שנגיד או שנחשוב שעולם התורה לא חשוב, שאין לו חלק משמעותי בעיננו בתקומת ישראל וברוח העם, טועה בגדול. האם באמת אי-אפשר לקיים דיון קצת יותר מורכב? אי-אפשר לתת מקום לעמדה שאומרת: אני מאמין באמונה שלמה בתרומתם האדירה של לומדי תורה לניצחון ישראל, שתורתם אומנותם, ויחד עם זאת, לחשוב ולהאמין שהגיוס לצה"ל הוא חובה קדושה לכל מי שמושקע מבוקר עד ליל בלימוד התורה? האם באמת יש כזה פער בין העם שבשדות, שרק מתקרב לשורשיו היהודיים ומאמין יותר, לבין איך שזה נראה בטלוויזיה וברשתות? יש פער מאוד גדול בין העם שבשדות למה שנראה ברשתות ובטלוויזיה.

אנחנו, חובה מוטלת עלינו – אגב, כשר התקשורת החובה היא יותר גדולה, כי אני צריך לדאוג ולפעול שהתקשורת תשקף את הציבור, ולא ברגולציה, לא באסדרה, לא בקנסות למי שלא אומר את מה שאני חושב. לא. זה מה שחושבים הקומוניסטים והשמאל, זה מה שעשו הרבה לימין – כשסגרו את ערוץ 7, כשסגרו את ערוץ 2000, כשנלחמו בערוצים שלא אומרים את מה שמתאים להם. אנחנו לא ככה. אנחנו רוצים לפתוח את השוק, להפסיק את הרגולציה, לתת לציבור להשתקף בתקשורת ולהרחיב את המגוון. ככל שיהיה מגוון גדול יותר, השונות תהיה נמוכה יותר, הפער הזה יצטמצם, הפער בין העם שיושב ולא יודע מה הוא עושה מול הטלוויזיה – מי הם? את מי הם מייצגים? או כמו שאמר בזמנו, לדעתי – אני לא זוכר את השם. אתם זוכרים? בועז? אותך, אותך, ביסמוט. מי זה שאמר: אנחנו רק 3% אבל אנחנו שולטים? משהו כזה, הייתה לו איזו אמירה. כתב בטלוויזיה.

מי?

היה כתב – – –

לא, היה כתב לפני 20 שנה שאמרו לו.

היה כתב, אני לא זוכר את השם שלו.

לדעתי זה – – –

לדעתי זה היה עודד בן עמי, אם אני זוכר נכון, אבל אם לא, תתקנו אותי.

זה לא משנה, אפשר ככה ואפשר ככה.

ואנחנו האיכות.

עודד בן עמי.

אין לי דבר נגד עודד בן עמי, אגב, הוא איש חביב בסך הכול. התראיינתי אצלו כמה פעמים. הוא מכבד, הוא לא מאלה – – –

הוא היה איכותי. אני מה-97%. אני מה-97%. אבל את הדבר הזה שהתקשורת מייצגת רק 3%, והיא חושבת ככה, ולא אכפת לה שזה ככה – את זה בעזרת השם במשמרת שלי במשרד התקשורת אני פועל כדי לבטל, כדי לדאוג למגוון, כדי לפתוח את השוק לתחרות. ובעזרת השם, למרות שכואב הלב לדפנה ליאל שבמשרד התקשורת עובדים על חוק השידורים, אנחנו ממשיכים לעבוד. והחוק הזה יבוא, ויבוא בשום שכל, עם הרבה הערות ציבור שקיבלנו מכל קצוות הקשת. יבוא חוק מוסכם, חוק שיעשה טוב למדינת ישראל, חוק שיביא למצב שהציבור כמו שהוא משתקף, כמו שהעמדות של הציבור – אגב, אדוני היושב-ראש, התקשורת זה כמעט הדבר היחיד שהוא לא שוק של צרכנים; הוא שוק של יצרנים: הם קובעים את סדר-היום, הם קובעים איך לומר ומה לומר, ולא משנה מה הציבור חושב. הדבר הזה היה קיים בשווקים כולם בשנות השמונים של המאה הקודמת. היה שוק של יצרנים, לא מעניין מה הציבור חשב, אם צריך מוצר כזה או מוצר אחר או שזה לא נוח לו. היו מייצרים איך שהם חשבו, כי לא הייתה תחרות, זה היה מונופול. כל דבר היה קרטל. ברגע שנפתח השוק לתחרות בשנות השמונים של המאה הקודמת, אז עברנו משוק של יצרנים לשוק של צרכנים. פתאום התחילו לדבר על תקן לאיכות, על סקרי שוק קודמים שבודקים את האב-טיפוס, מה הציבור חושב עליו. זה נכון בכל התחומים כמעט חוץ מתקשורת במדינת ישראל. במקומות אחרים יש שוק חופשי. במדינת ישראל, התקשורת – כדי להקים ערוץ אתה צריך לעבור ויה דולורוזה, מסלול ייסורים כזה שאתה לא יוצא ממנו. ואף אחד לא מצליח כמעט לעשות את זה.

אדוני, איפה יושב-ראש הקואליציה?