קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
ערב טוב לכולם. הצעת התקציב שמונחת לפנינו היא העדות הברורה ביותר להפקרותה של ממשלת האסון – הזנחת האדם הפשוט, הציבור העובד והשכבות המוחלשות, לצד לאומנות גזענית משיחית אחוזת טרוף ורשעות לשמה. זהו תקציב של מדינה אוכלת יושביה, ששותה את משכורותיהם במיסים גבוהים כדי לממן מנגנון מנופח – לא של מדינת רווחה אלא של מדינת כיבוש; לא של משרדי ממשלה חברתיים אלא של משרדי התנחלויות; לא של כספים לאזרח הנצרך אלא של ביזה לטובת קואליציית המדושנים והשבעים.
היה זה שר האוצר עצמו שאמר שתקציב הוא מימוש אידיאולוגיה שלטונית. ולכן סמוטריץ' יצר כאן תקציב אידיאולוגי בצלמו ובדמותו, תקציב שחושף את עומק המדמנה של האידיאולוגיה המשיחית מבית היוצר של נוער הזוועות. בפרפרזה על כותרת חיבורו של לנין "האימפריאליזם – השלב העליון של הקפיטליזם", אפשר לומר שהתקציב לפנינו הוא ביטוי להיותו של הפשיזם השלב העליון של הקפיטליזם הישראלי. הגזענות של סמוטריץ' נגד החברה הערבית משתלבת בהשפלת השכבות המוחלשות, בקיצוצים בתקציבי רווחה ובשירותים החברתיים, בריסוק השירות הציבורי. הלאומנות המשיחית, שמבקשת להעביר את כל משאבי המדינה להתנחלויות הפליליות, משתלבת עם הניאו-ליברליזם המופקר, הווי אומר, הסרת אחריותה של המדינה לרווחת כלל אזרחיה והעברתה לידיים פרטיות שהון – בסיסן ורווח – מטרתן.
בתקופה שבה אנו רגילים לייחס פונדמנטליזם רק לתנועות דתיות, עינינו רואות, אם כך, חיבור בין שני סוגים של דתות הרסניות: לאומנות משיחית, פונדמנטליזם שהוא עיוות של היהדות, ומשנה כלכלית ניאו-ליברלית, פונדמנטליזם של השוק, כפי שכינה אותה פרופ' ג'וזף שטיגליץ, חתן פרס נובל לכלכלה וכלכלן ראשי לשעבר בבנק העולמי.
כסוציאליסט אינני מאמין שתשובה אמיתית לעוני, לפערים המעמדיים, להזנחה, לגזענות, למלחמות ולמצוקות האדם בכלל יכולה להימצא בתוך השיטה הקפיטליסטית. ממילא לא מתקציב המדינה תבוא הישועה. לדידי, שינוי השיטה מכזאת המקדשת רווח לכזאת המקדמת רווחה, מכזאת הסוגדת להון לכזאת המבכרת עבודה הוגנת, מכזאת המהללת פולחן אדמה לכזאת המאדירה את האדם, מקפיטליזם נצלני לסוציאליזם דמוקרטי – הוא מה שהוא יביא מזור למצוקותינו. אבל הדרך לשינוי מהותי רצופה תיקונים טובים, והתקציב הוא אחד הכלים העיקריים לתיקונים כאלה. התקציב שלפנינו לא רק שאינו מבשר תיקון, אלא להפך – כולו פצע, חבורה ומכה טרייה למעמדות המוחלשים, לאוכלוסיות המופלות ולמעמד הביניים המוקרס.
כשאנו עומדים מול תקציב ביזה ושוד כזה, שבו קבוצת אינטרס קנאית בוזזת את משאבי הקופה הציבורית כדי לקדם את האידיאולוגיה החשוכה שלה, עלינו להציב אלטרנטיבה ברורה. מול הצעת התקציב, שמקפלת בתוכה את המרכיבים האנטי-חברתיים ביותר, אלו שכוונתם להנציח את השיטה האכזרית והנצלנית ביותר, עלינו לומר לציבור: יכול להיות אחרת; צריך להיות אחרת.
צריך להזכיר שלפי דוח בנק ישראל האחרון, ב-2022 ההוצאה הציבורית בישראל עמדה על כ-39.1% תוצר – ירידה אף ביחס לשנים שלפני משבר הקורונה. מדובר בתופעה חריגה ברמה הבין-לאומית. ההוצאה הציבורית ב-2022 הייתה נמוכה ב-5.8% תוצר לעומת הממוצע ב-OECD, וזאת כוללת את ההוצאה הציבורית על הצבא והכיבוש. הוצאות הממשלה ללא הוצאות ביטחון וריבית – מהנמוכות ביותר ב-OECD. הפער בין הגידול בשכר במגזר הציבורי לגידול בשכר במגזר הפרטי – מהגבוהים ב-OECD.
והינה כעת מגיע סמוטריץ' להוריד אותנו עוד יותר ביגון שאולה. כפי שהוריד את דירוג האשראי של ישראל, כך הוא יוריד עוד ועוד את ההוצאה הציבורית; כך הוא יבטל עוד ועוד תוכניות חברתיות; כך הוא יעצור עוד ועוד תקציבים לחברה הערבית, הנדרשים לצורך חיסול אפליה גזענית ארוכת שנים. המשמעות של נתונים וצעדים אלו ברורה: לאדם שידו אינה משגת אין היום סיכוי אמיתי בישראל לזכות בחינוך טוב, בבריאות איתנה או ברשת סוציאלית עמידה. אין שום דרך להצליח בישראל ללא גב כלכלי קיים. אין שום סיכוי לרווחה כלכלית אמיתית לשכבות המוחלשות, לפריפריה החברתית-כלכלית.
ובין הגזרות האנטי-חברתיות – עלייה של 1% במס ערך מוסף, במע"מ, מס רגרסיבי שפוגע בעיקר במי שידו אינה משגת. חייבים להתעכב על הצעד החצוף הזה. אם המע"מ עולה ב-1% גם לעשירון העליון שרוכש שמפניה ורודה וגם למשפחה קשת יום שמבקשת פת לחם או עוף לשבת, מי יסבול יותר? מי ייאלץ לוותר על מזון, תרופות, בגד חם או משחק לילד? עליית המע"מ תוביל גם לגל של התייקרויות מקרו-כלכליות בכלל ענפי המשק, לדוגמה בדיור ובנדל"ן. בשלב הראשון הציבור יקדים רכישת דירות לפני עליית מע"מ, מה שעשוי להעלות ביקושים ולהאיץ את עליית מחירי הדירות, שאת ניצניה ראינו במדד מחירי הדירות לחודש דצמבר. אולם ההשפעה היא לא רק על מי שיקנה דירה, אלא גם ובעיקר על מי שכבר רכש דירות. מרבית רוכשי הדירות כיום משלמים תשלום התחלתי נמוך על הדירה – עד 20% – ואת היתרה הם משלמים בעת האכלוס, כלומר התשלומים העתידיים שלהם, במידה שישולמו אחרי ינואר 2025, יכללו מע"מ של 18%.
אז מי ייפגע יותר – חבריו של גולדקנופ, שמחזיק במאות דירות וייאלץ לוותר על עוד רכישה, או זוג צעיר שחסך וכעת ייאלץ לוותר על קורת גג ראויה? כל עלייה של 1% במע"מ תפגע בציבור – בדיור, בבריאות, ברווחה ובתעסוקה. אבל לממשלה הזאת לא אכפת, כי מבחינתה מדד כלכלי חשוב יותר מצורכי הקיום של האדם עצמו.
אבל לא רק המע"מ עולה – גם תעריפי החשמל והמים ומיסי הבריאות יתייקרו, ושוב, השכבות המוחלשות ייפגעו ראשונות. מי ייאלץ לוותר על נסיעה ארוכה לבית החולים בשל עליית מחירי התחבורה הציבורית? מי יצטרך לחשב את מחיר הארוחה המשפחתית כי חשבון המים שוב עלה – האם המשפחה מהווילה בקיסריה או המשפחה מג'יסר א-זרקא? מי יוותרו על חוגי העשרה לילדים כי חשבון החשמל בקיץ קפץ, החברים המיליארדרים של ברקת או תושבי השכונות בדרום תל אביב?
הזכרתי קודם את מס הבריאות, שגם הוא עולה, ושוב, מי שייפגע הן בעיקר השכבות המוחלשות. אבל מי שייהנו מעליית מס הבריאות אינם מערכת הבריאות הקורסת, אינם המתמחים בבתי החולים שעובדים במשמרות ארוכות, לא המטפלים השיקומיים, שרוצים להיכנס להסכמי השכר של המקצועות הפארה-רפואיים. לא ישתמשו בכסף הזה להקים בפעם הראשונה בית חולים ממשלתי בעיר ערבית, ולא לשיפוץ חדרי המיון באשקלון או בנהריה. בישראל אין מדיניות של מס צבוע – הפניה של מס מסוים לשימוש ספציפי. כל מיסוי נכנס לתקציב המדינה הכולל, והממשלה מחלקת את הכסף בהתאם לסדר העדיפויות שלה. כלומר, הכסף של מס הבריאות ילך, כמו שאר כספי המיסים שלנו, להתנחלויות, לכיבוש, למלחמה ולתועלת הטייקונים.
אבל הגזרות החדשות אינן רק בעליית מחירים אלא בעיקר בקיצוצים, ובראש הקיצוצים ההחלטה הגזענית לקצץ 15% מהתקציבים בתוכניות החומש ובהחלטות הממשלה הייעודיות לחברה הערבית. בשאר משרדי הממשלה מקצצים 5%, ולערבים – 15%. זהו מחיר הגזענות. אפילו בנק ישראל, בנייר מדיניות שפרסם בשבוע שעבר, יצא חוצץ נגד הקיצוץ לחברה הערבית בטענה שזה יפגע בצמיחה במשק. לפי בנק ישראל, תוכנית החומש מכוח החלטת ממשלה 922, שאותה הבאנו בזמנו במסגרת הרשימה המשותפת, יושמה בשנים 2016–2021 וקידמה את הפיתוח הכלכלי בחברה הערבית. הוקצה לה תקציב של כ-13 מיליארד שקלים, ועד לנובמבר 2021 נוצלו כ-70% מתקציב זה על ידי החברה הערבית. בתחום החינוך הגיע הניצול לכ-90%, ואילו בתחומי הבנייה והתשתיות הוא עמד על כ-50% בלבד.
אלא שהיו גם חסמים. החסם המשמעותי ביותר הוא המחסור בקרקעות מוסדרות לפיתוח היישובים הערביים, שהיווה צוואר בקבוק משמעותי לבינוי של תשתיות, דיור למגורים ומוסדות ציבור. קושי משמעותי נוסף הוא הדרישה להשתתפות במימון מצד הרשויות – מצ'ינג, מה שנקרא – עקב היותן גירעוניות ובשל המצב החברתי-כלכלי הקשה של תושביהן. התוכנית עוד ממשיכה לשנים 2022–2026, תוכנית 550, ותוקצבה במקור ב-30 מיליארד שקלים, אך הממשלה מתכוונת לקצץ יותר מ-3.6 מיליארד מתוכם. לפי בנק ישראל – ואני מצטט: "המשך האינטגרציה של החברה הערבית בישראל הוא חיוני הן לקידום רווחתם של התושבים הערבים ולצמצום פערים בינם לבין האוכלוסייה היהודית, והן למיצוי פוטנציאל הצמיחה של המשק הישראלי בטווח הארוך". סוף ציטוט. המשמעות הברורה היא שמדיניות הקיצוץ הגזענית תפגע בכולם בסופו של דבר.
שנת 2023 הייתה השנה המדממת ביותר בחברה הערבית – 244 נרצחים – והממשלה מקצצת בתוכנית למלחמה בפשיעה, מה שיחזק את ארגוני הפשע ויגביר את השתוללותם, לקורת רוחם של גזעני הממשלה. כי בין תפיסת השר המופקד על המשטרה – מבחינתו ערבי טוב הוא ערבי מת – לבין קיצוץ תקציב המאבק בפשיעה בידי שר העוצר, עובר קו ישר אחד.
אבל יש מי שלא מקצצים לו; יש מי שלהם דווקא מעבירים עוד ועוד כספים: למתנחלים, למשיחיים, ללאומנים, לגזענים. לא ליהדות האמיתית, שבה שלום, צדק וערבות הדדית מושלים, אלא למשיחיות, לדת של שנאה. כ-98 מיליון שקלים לזהות יהודית של אורית סטרוק; 25 מיליון שקלים לזהות יהודית של אבי מעוז; תקציב של 72 מיליון שקלים למסורת של עמיחי אליהו, כולל 16 מיליון שקלים להשתלטות על אתרים ארכיאולוגיים בגדה המערבית הכבושה; 79 מיליון שקלים למסורת של מנחם פרוש; 15 מיליון שקלים למרכז המורשת של הארכי-אלים רחבעם זאבי; 52 מיליון שקלים לגרעינים משימתיים, להכשרת מיליציות של נוער הזוועות על ידי תומכת הטרור סטרוק.
לא זו היהדות האמיתית. לא זהו חזונם של נביאי ישראל, שראו את דלת העם ומצוקתו בראש מעייניהם, ונאבקו למען האוכלוסיות המוחלשות והנרמסות. "שמעו הדבר הזה פרות הבשן", קרא הנביא עמוס לעשירון העליון, וכך כל נביאי ישראל, שידעו לעמוד נגד צו המלך כשהיה בלתי צודק.
הכנסת לבדה אינה הפתרון. הכוח של המעמד העובד יגיע מהאחדות שלו. בל נשכח שכל מה שנוצר במדינה, כל מבנה שנבנה, כל כביש שנסלל, כל שורת קוד שנכתבת, כל משלוח שנמסר, כל מוצר שמופק, כל יצירה שמופצת, כל חדר שמנוקה – מאחוריהם לא עומד איש עם חליפה שהון בחשבונו אלא העובדים. העמל שאתם יוצרים הוא גם הכוח שלכם. התועלת לחברה, ההתפתחות שלה, כל-כולה בזכותכם ושלכם. זכותכם המלאה ליהנות ממנה ולחיות בכבוד ובשוויון. דברי ימיה של החברה כולה הם דברי ימיה של מלחמת המעמדות, כתבו מרקס ואנגלס. מול התקציב הזה ומול המדיניות הפונדמנטליסטית, הדתית והכלכלית יהיה מאבק – מעמדי, חברתי ופוליטי.
לא אוכל לסיים ללא התייחסות למתקפת הדמים המתמשכת על עזה, לגופות ולפשעים הנערמים שם, ולגורל החטופים המעונים בידי חמאס ומוקרבים בידי נתניהו וכנופיית הכהנאים שלו על מזבח הישרדותם הפוליטית ובשם ברבריות הנקם. משך שנים ארוכות מקיימת ישראל משטר כיבוש ואפרטהייד אלים כנגד העם הפלסטיני. אין-ספור פשעים נעשו במסגרת משטר הטרור הזה. יהיו איומים אלו ככל שיהיו, אין בהם ואסור שיהיה בהם ולו שמץ של הצדקה או גילוי הבנה למעשי הזוועה הסדיסטיים – לטבח, לאונס, לעינויים, לחטיפות – שביצעו פורעי חמאס. ופשעי חמאס, אין בהם ואסור שתהיה בהם שום הצדקה לקטסטרופה שמחוללת ישראל בעזה – לטבח, לחורבן, להרעבה, להצמאה, לגירוש.
בשבוע שעבר נורה בעזה עטאה אבראהים אל מוקאייד, קשיש פלסטיני חירש שלא היווה סכנה לאיש. בתיעוד האירוע נראים חיילים מתרברבים כיצד ירו בו חרף העובדה שהיה לא חמוש. כל הכבוד, אומרים החברים ליורה, בעוד עטאה המת שרוע מאחורי ספה. לא רק קשישים נקטלים ללא רחם, גם על ילדים ונשים אין מרחמים. יש בבית הזה מי שמעודדים זאת. יש מי שצווחים "נקמה", ויש רבנים שאומרים במפורש: "לא תחיה כל נשמה"; כך אמר "רב" ישיבת הסדר ביפו, מי שמכשיר חיילים בעצמו. כך הוא אמר – דברי הבלע של הגזען: "המחבלים של היום הם הילדים של המבצע הקודם שהשארת אותם בחיים. הנשים הן בעצם אלו שיוצרות את המחבלים". סוף ציטוט. האם יש תיאור מדויק יותר למי שמעודד רצח עם? האם יש משנה שטנית יותר של ג'נוסייד? האם נפתחה חקירה? האם נשלל מעמדו? האם יועמד לדין?
ממשלת ישראל התחייבה למנוע פשעי מלחמה, לעצור את המסיתים לפגיעה באזרחים, להגן על עזתים חפים מפשע. אבל הפשעים מתועדים, נחגגים, משותפים ברשתות החברתיות כבידור להמונים. שלחתי לשר גלנט כמה פניות בעניין תיעוד של פשעי מלחמה מצד חיילים בעזה: ירי באזרחים חפים מפשע, ביזת רכוש, השפלת נשים, פיצוץ תשתיות אזרחיות מוגנות, חסימת סיוע הומניטרי ועוד. גלנט, כהרגלו, לא ענה; ממשיך להתעלם מהתרעותיי כפי שהתעלם בעבר.
"מתקיימים בנו דברי איש רוח – – – שהזהיר מפני ההליכה מן האנושות דרך הלאומיות אלי החייתיות – – – "ואנחנו עלינו על הדרך הזאת" אחרי המלחמה וכיבושיה, "ושמא נגיע גם אנו עד הסוף?" כך ספק-שאל ספק-הזהיר פרופ' ישעיהו ליבוביץ' לפני עשורים רבים. מהדרך הזאת חייבים לרדת מייד – מדרך הכיבוש והטיהור האתני, מדרך ההרעבה וההצמאה, מדרך השנאה והנקמה – ולעלות על דרך הפיוס והשלום הצודק.
התחלתי את דבריי בצורך בשינוי עמוק בשיטה הכלכלית-חברתית השלטת ואסיים בקריאה לשינוי פוליטי-מדיני: סיום המלחמה, עסקה מיידית לשחרור החטופים, שיקום הרצועה החרבה ומערב הנגב המוכה, השבת הפליטים, העקורים והמפונים לבתיהם בנגב ובצפון כמו גם בעזה, ומעל לכול – התנעה מיידית של תהליך אמיתי לסיום הכיבוש, לעצמאות פלסטינית ולמימוש פתרון שתי המדינות, למען שלום, ביטחון ושגשוג לשני עמי הארץ ולכל יושביה. זאת האלטרנטיבה היחידה לשלטון האימים של נתב"ג – קיצור לנתניהו-בן גביר – ולאלה שמציעים עוד מאותו הדבר: עוד כיבוש, עוד גזענות, עוד הזנחה, עוד הפקרה, עוד עוני – –
1,899 מילים של עופר כסיף. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.