קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. למה רק 30? יש לי עוד שבע דקות שקיבלתי פה בירושה, לא?
מה "לא חיכה לתשובה"? דווקא היה סימן שאלה בסוף המשפט שלי.
למה שלא תיתן לי עוד שבע דקות כשברור שהוא נתן לי אותן? סימן שאלה, אדוני היושב-ראש.
אתה יודע מה, יש לך 29 דקות ו-36 שניות. אדוני שר האוצר, אני רק מזכיר שאסור לצלם סרטונים במליאה. לא שהחוק חל עליכם, נכון, אדוני היושב-ראש? זה חל רק על הצד הזה. שוב שאלה, סימן שאלה. אוקיי. אני אענה לעצמי. בסדר. זה בסדר. הכול בסדר.
בסוף יש חוק במדינה. אומנם הממשלה לא עומדת בחוק, אבל אתה יודע, שר האוצר, הרי כבר התנצלנו על זה שלא הגשתם את התקציב בזמן. אבל מה זה משנה? מה זה כנסת? אז תודה רבה, אדוני היושב-ראש. הייתי אומר: חבריי חברי הכנסת, אבל יש פה חבר כנסת אחד, והוא שר האוצר.
אגב, אני יודע שאתה רחוק אבל עדיין שומע אותי – עומר, אתה זוכר ששאלתי על הפינוי המוסק? יש תשובה על הפינוי המוסק מאילת שבוטל? שר האוצר, שאלתי גם אותך, שלחתי לך סמ"ס.
ידעתי שבסוף אנחנו נגיע לפשרה טובה. תודה רבה על שבע הדקות הללו. שר האוצר, אתה ביקשת שאני אסמס לך – לא שתתייחס אליי. מנכ"ל משרדך, שהגיע לוועדת הכספים – והעליתי את נושא ביטול הפינוי המוסק מאילת – גם אמר. אתה זוכר? הפינוי המוסק, הפינוי המוסק. אז דיברתי גם עם עומר, שעושה עבודה מעולה, ושולט בוועדת הכספים ביד רמה, ודיברתי גם איתך וגם עם המנכ"ל. כולם אמרו לי: אנחנו נבדוק. אתה יודע – – –
מפרגן. אני רואה איך הוא מנהל את הוועדה. תשמע, כשאני ראיתי בליל העברת התקציב – סיפור טוב – את נושא האוטובוסים הצהובים של המועצות האזוריות, וההצמדה למדד, כשאני ראיתי מה עשיתם לקרויזר, אמרתי: עומר, מוריד את הכובע. איך מ-180 מיליון שקל שהיה צריך להצמיד הוא נתן לו 50 ועוד 100 ועוד 50 על הקרח, וקרויזר חשב שהנושא נפתר, ואפילו הוציאו מיילים לכל ראשי המועצות האזוריות, בשורה גדולה. אממה, אין כסף. אין כסף, אתה יודע את זה. דיברנו, הראינו שאין סעיף תקציבי לזה. אבל בסדר, זה חלק מוועדת הכספים ואיך שהיא מתנהלת. זה היה באמת שאפו גדול. כל הכבוד, עומר. יפה.
אבל על הפינוי המוסק מאילת – זה לא. כי אתה יודע, בסוף זה לא היה פה מהלך של הקואליציה, רק האופוזיציה. אבל תושבי ותושבות אילת – מה זה משנה. אז אני מצטער בפני תושבי ותושבות אילת שלא פניתי לחבר כנסת מהקואליציה שישאל את שר האוצר, את המנכ"ל ואת השר המקשר/היועץ המקשר בין ועדת הכספים למשרד האוצר, עומר. לצערי, גם הנושא הזה לא זכה לקשב. אבל זה בסדר גמור.
אהבתי נורא גם את ההתנהלות של יו"ר ועדת הכספים. היום קראתי ידיעה שיו"ר ועדת הכספים משה גפני הסכים להפשיר 1.7 מיליארד שקלים מתוך 6.6 מיליארד השקלים שהוא לקח כבני ערובה להעברת הכספים הקואליציוניים שנורא נורא חשובים לו. עכשיו, מכיוון שאני לא הרבה זמן בכנסת, אבל בכל זאת הייתי באיזה שני תקציבים שהעברנו, אני רוצה להקריא לכם – או לך, היושב-ראש; אני לא יודע אם נחשפת לזה. בערב העברת התקציב הגיע לוועדת הכספים ראש אגף התקציבים יוגב גרדוס והקריא לנו מכתב שאני לא ראיתי כזה. אולי אתה ראית. אני לא מניח שראית כי אני לא שמעתי, אבל בגדול הוא אמר דבר כזה: נכון לשעה זו מספר צעדי התכנסות שתרומתם להכנסות המדינה עומדת על 6.6 מיליארד שקלים בשנות התוכנית טרם אושרו בוועדה, וישנו חוסר ודאות באשר לכוונתה לדון בצעדים ולאשרם בטרם אישור חוק התקציב הנוסף בקריאה השנייה והשלישית.
מה אומר ראש אגף התקציבים? ישבה המדינה, אגף התקציבים הכין תקציב למדינה בעת הכלכלית שהיא מהחמורות ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל, וחלק מאותם צעדים הם 6.6 מיליארד שקלים – נכון, שר האוצר? נכון. האם 6.6 מיליארד שקלים זה סכום זניח בתקציב האוצר? כפי שאתה נוהג הרבה פעמים לומר, מה זה 0.01, וכל מיני שיטות שלך – ושיטות מבורכות, כי אתה עושה את זה בצורה מאוד מאוד כישרונית – לזרוק מלא מלא מספרים ונתונים ולערבב את כולם ואף אחד לא יודע כלום. אבל בא ראש אגף התקציבים ואומר: חברים, אנחנו הגשנו תקציב לכנסת. היה פה גם איזה הליך משמעותי בכנסת, שתפסה את עצמה כרשות מחוקקת ורשות מפקחת שאמורה לעבור על התקציב בצורה ראויה. אבל נניח, את זה שמנו בצד – לא הגישו בזמן. גם על השאלות ששאלנו אף אחד לא קיבל מענה. אין לנו את פירוט הסעיפים. היינו צריכים לבקש מהממ"מ, כחלק מאיזו פשרה שהגיעו עם בג"ץ, שיגישו לנו ספר תקציב מפורט, שנדע לאן הולך הכסף, אבל כבר מזמן גם על זה ויתרנו. 6.6 מיליארד שקלים מהתוכנית שתכנן משרד האוצר לא עברו בתקציב.
עכשיו תגידו לי אתם, כל מי שיושב פה, כי בסוף זה גם הכיס שלכם: איך זה הגיוני להעביר תקציב בלי 6.6 מיליארד שקלים? אין תשובה מהקהל. עומר, אולי לך יש תשובה? אני לא יודע, אני לא חושב. 6.6 מיליארד שקלים אמורים לעבור. מחר כולם יבואו לפה ויצביעו, ואף אחד לא יודע מאיפה יבוא הכסף.
בא ראש אגף התקציבים, אולי כחלק מהמחשבה שלו על ועדת חקירה ממלכתית שתקום בעקבות המפגעים העצומים שאתם עושים בכלכלת ישראל נוכח גודל השעה, ואומר לפרוטוקול ומתחנן לוועדת הכספים – לא מתחנן, אלא אומר לוועדת הכספים: תעבירו את הכסף – שזה חלק מהתקציב. שמעתם את זה? שמעתם. מתחנן, אומר: בואו, תעבירו את הכסף. אלה צווים שאנחנו רוצים להעביר כחלק מתוכנית מאזנת. ועדת הכספים, כמובן, שאין ספק שטובת תושבי ותושבות מדינת ישראל בראש מעייניה, אומרת: לא. ויושב משה גפני וסוגר את השלטר על ועדת הכספים. אין דיונים, אין דיונים בוועדת הכספים. למה? כי כסף ציבורי הולך לממן רשתות חינוך פרטיות, שזו שערורייה בפני עצמה. כל מי שנותן יד לפירוק החינוך הממלכתי והציבורי במדינת ישראל – לדורי-דורות יזכרו לכם את זה שאתם מפרקים את רשת החינוך ואת החינוך במדינת ישראל.
אבל למה גפני, או לא יודע, המפלגות החרדיות, לא מסכימים לנהל את ועדת הכספים? כי אתם, או משרד האוצר, רוצים, בסוג של צדק, כן? שכספי ציבור יהיו מפוקחים. בשביל זה, לא מספיק – אין, זה לא יעבור בוועדת הכספים. וגם אפשר לדבר על הפיקוח הזה, שהפיקוח גם לא יהיה קיים. אבל נניח שיהיה פיקוח – על זה הוא משבית את ועדת הכספים. בזה אין בעיה. על אופקים, שלא נכנסה למתווה של תקומה – אין מה; על מכון וולקני – אין כלום; על החברה הערבית, שעוד נדבר בה, ודיברו פה גם חברי הכנסת – לצערי, רק הם מדברים, חברי הכנסת מהחברה הערבית מדברים עליה – על זה שהיה דיון מיוחד, וכמובן, אף אחד מחברי הקואליציה לא היה נוכח, בזה אין בעיה. על זה אנחנו לא נשבית.
את הקיצוץ שאתם עושים בגיל הרך, שאתם כממשלת ישראל עושים בגיל הרך – אתה עמדת, אדוני שר האוצר, לדעתי בספטמבר 2023, והכרזת על רפורמה עצומה בחינוך לגיל הרך: נקודות זיכוי שנתתם ב-82%, לא משנה, הקלה במעונות היום, הכנסה לפיקוח, הכשרה פדגוגית. כל אלה לא קיימים. הגיל הרך אצלכם זה לא בעיה. גפני לא יעשה shutdown, ישבית את ועדת הכספים – לא בגלל הגיל הרך, לא בגלל הספריות העירוניות, לא בגלל הקיצוץ בסיוע ללהט"ב. על זה – חלילה. פינדרוס בכלל השווה אותם לחמאס ולחיזבאללה, אז מבחינתכם זה אויב ישראל. לא על האיזוק האלקטרוני, לא על הביטחון האישי – על שום דבר. על 590 מיליון שקלים שהמדינה יכולה וצריכה לפקח – על זה משביתים. ההשבתה הגיעה לזה שביום העברת התקציב, הוא לא היה מוכן בכלל להגיע לוועדה. ינון אזולאי הגיע, ובאמת דיבר והעביר את הכספים. אבל בסדר.
עוד משהו מאוד מעניין בתקציב שהיה הוא שהממשלה מכניסה את היד לכיס האזרחים: מעלים את המע"מ, מעלים מיסים, מעלים את הסיגריות. בסדר, את זה אפשר להבין, כי אלה צעדי התייעלות. כששאלתי את משרד האוצר – ואולי עומר או השר, מי שרוצה להגיב לי – כששאלתי אותם: תגידו, מה צערי ההתייעלות שעשתה מדינת ישראל? הייתה לך הזדמנות, שר האוצר, נוכח גודל השעה, לייצר התייעלות; לקחת משרדים – ואתה דיברת על זה בהקשר של טכנולוגיות הבנייה החדשות, בנוגע לפועלים שקיימים או לא קיימים כתוצאה מהסגר, שאין פועלים, אמרת שיש טכנולוגיות בנייה ירוקות, יעילות, שיעלו, וצריכים פחות כוח אדם. הייתה לך הזדמנות בתור שר אוצר לבוא ולייצר התייעלות אמיתית במשרדי הממשלה.
אבל מה בחרתם לעשות? כלום. כששאלתי את משרד האוצר: תנו לי דוגמה להתייעלות אחת שנעשתה במשרד, אז ענו לי במשרד האוצר – ההתייעלות הקלה ביותר שיש, והיא: קיצוצים. באיזו מערכת ציבורית קיצוצים זה התייעלות? קיצוצים זה פגיעה בשירותים הציבוריים שתושבי ותושבות מדינת ישראל חייבים לקבל. כשאנחנו נבוא ונדבר עכשיו על משרד כלשהו, משרד הפנים, ונבוא ונגיד: מה אתם עושים כדי להתייעל? ויגידו לי: סוגרים סניפים – זאת לא התייעלות. זאת פגיעה בשירות. זאת לא התייעלות. זה לא מה שאתה מצפה ממשרד או ממשרד האוצר, שאמור להוביל צעדי התייעלות.
בכלל, לא נדבר על שר אוצר שבאג'נדה – אם אפשר בכלל לדבר על אג'נדות ב-2024 – האג'נדה הכלכלית שלך היא ימין כלכלי. מר ימין כלכלה, כל מה שאתה עושה זה בדיוק הפוך מהאידיאולוגיה שלך. כל מה שאתה עושה זה בדיוק הפוך. אתה מגדיל את הקצבאות, אתה מעודד חוסר יעילות, אתה מעודד חוסר השתתפות בשוק העבודה. זה בדיוק מה שאתה עושה.
אבל מה זה משנה? הח"כים עולים, נואמים, והשיירות עוברות. אף משרד לא קוצץ. זה לא עניין של משרד לא קוצץ – יש משרדים מיותרים. ראינו ביום ראשון שבוטלה ישיבת הממשלה, ואז כמובן שהצעד המאוד-מאוד חשוב שהייתם צריכים לעשות זה להעביר 25 או 24.5 מיליון שקלים לזהות היהודית. כבר מזמן גמרתי לדבר או גמרתי אומר על הזהות היהודית, שאתם כל הזמן נורא נורא עסוקים בה. הלוואי שהייתם עסוקים בלייצר עידוד להצטרפות לשוק התעסוקה במדינת ישראל כמו שאתם עסוקים בחיזוק היהדות, בחיזוק הזהות היהודית. כאילו כל מה שחסר במדינת ישראל – אם היינו שואלים לפני שנה וחצי, כשנבחרתם, בעיקר במצע הבחירות שלך, או שלנו בכלל, אזרחי ישראל, כולם, הסתובבו בעולם ואמרו: חסר לנו קשר או זיקה לזהות היהודית שלנו. זה היה מאוד משמעותי במהלך קמפיין הבחירות – נכון, חבר הכנסת מישרקי? במצע הבחירות של ש"ס היה "חיזוק הזהות היהודית"? רמז: לא. אבל מה כן היה?
כי אין פה – – – אני מדבר אל עומר ואל השר, אבל הם לא סופרים אותי. אני לא מתרגש מזה כל כך, אבל בסדר. מה כן היה בהסכם הקואליציוני של מפלגת ש"ס, שכידוע קמה כדי למגר ולצמצם את הפערים בחברה הישראלית? המועצה לגיל הרך. וכבר סיכמנו שעל זה לא תתעקשו, על זה לא תשביתו את הוועדה, על זה לא תפרקו את הממשלה. על מה כן תטוסו מהארץ? על הגיוס. על המועצה לגיל הרך, שזה הילדים שלנו, של כולנו – מזה לא אכפת לכם. זה סתם יפה וסתם אפשר לשים קצת בצל בעיניים ולבכות על מר גורלנו, שמא נאמר דמעות תנין. אתם בסדר גמור, או לא בסדר. פשוט כולנו גמורים כבר. אתם בסדר, אבל העם גמור.
דבר נוסף שרציתי לדבר עליו זה הביטחון האישי. אני יודע שזה יקר במיוחד ונורא חשוב לשר האוצר, שכן חבר מפלגתו השר בן גביר והשותף לדרך הפוליטית שלו הוא השר הממונה. אני לא יודע אם שמתם לב, אבל עברו על מדינת ישראל 24 השעות מהרצחניות שהיו פה אי פעם. לא שזה מפריע למישהו, אבל עכשיו, לפני שעליתי, קיבלתי push שראש הממשלה נכנס לאירוע. אזרח ממוצע במדינת ישראל יגיד: איזה יופי, ראש הממשלה נכנס לאירוע. אבל מה שאני זוכר זה שהוא כבר נכנס להרבה מאוד אירועים, ובכל דבר שהוא שם בו את היד, אנחנו יכולים להיות בטוחים בדבר אחר: שום דבר לא יעזור, שום דבר לא ישפר. הדבר היחידי שהוא היה צריך זה לפטר בכלל את השר, אבל אני שם את זה בצד; כי לפני שמונה חודשים, כשהייתה גם עלייה במספר הנרצחים – כמובן, תמיד כשאנחנו מדברים על החברה הערבית זה בקונוטציה של אלימות, בקונוטציה של נרצחים, בקונוטציה של פשע. חס וחלילה שנדבר על שוויון; חס וחלילה שנדבר על מענקי איזון נכונים; חס וחלילה שנדבר על זה שקיצצו להם 15%. ואז הגדלת לעשות, שר האוצר, ולקחת עוד 200 מיליון שקל מהסכום הכולל של התקציבים שניתנו להם והעברת את זה למקום אחר – לא יודע מה.
אבל אז נזכרתי שראש הממשלה כבר נכנס לאירוע, והוא זימן אפילו את חברי הכנסת מהמפלגות הערביות. באו אליו כולם ועשו באמת show יפה מאוד. מינו פרויקטור מטעם משרד ראש הממשלה למיגור הפשע בחברה הערבית. זה נהדר, כי מאז שזה קרה הפשע לא מפסיק לעלות במדינת ישראל. ואם הפשע לא מפסיק לעלות, אז אנחנו יכולים להיות בטוחים בדבר אחד: שום דבר לא ישתנה.
בסוף השבוע, כמעט 72 שעות, שבו נרצחו מעל עשרה אנשים במדינת ישראל, הייתי מצפה לאיזו מילה או התבטאות של השר לביטחון לאומי. שאלה קטנה לפני שאני ממשיך: 13 דקות זה עם הדלתא של השבע או לא? בלי.
הייתי מוסיף לי כבר את השבע, שאני אתזמן את – – –
כי יש לי כמה פיקים שאני מתכנן בנאום.
הייתי בשר לביטחון לאומי ורציתי לראות – בכל זאת, סוף שבוע רצחני במדינת ישראל – רציתי לראות מה השר אומר; כי אתה מצפה ששר – בואו נגיד, זה כמו שמוד'יס הורידו לנו את הדירוג, אז הייתה התבטאות של שר האוצר. הסכמתי, לא הסכמתי, אהבתי, לא אהבתי, חשבתי שזה לא משנה מה – אז הייתה התבטאות. אבל אמרתי: טוב, יש המון נרצחים, ואני מניח שנראה התייחסות מינימלית של השר שאמון על הביטחון האישי במרחב הציבורי שלנו. חברת הכנסת הרכבי מתקשרת אליי עכשיו. יפה, היא יודעת שאני מדבר, אבל בסדר, כנראה שלא. היא הפריעה לי פשוט.
כמובן שאיתמר עושה את המוטל עליו. ומה שהוא צייץ – או דיבר עליו – זה על דגל פלסטין שהניפו באצטדיון בבני סח'נין, וקללות שהיו, גם באצטדיון, נגד שחקן כדורגל – שזה על הפנים, אבל הייתי מצפה לראות משהו אחר. דבר נוסף, הוא צייץ על איזה לקיה, שהוא חשב שזה בכרמיאל. לקח שיעורי גיאוגרפיה. אפס התבטאויות על סוף השבוע שבכל 10–15 שעות בממוצע נרצח בן אדם במדינת ישראל.
באמת שכבר אין לי מילים לתאר את התופעה הזו. כי כל מה שעשה השר – הוא שלח מכתבים לראש הממשלה שהוא לא מקשיב לו על רמדאן, ואז הוא שולח מכתבים לגלנט על תת-אלוף ברק חירם. הוא מדבר על הכול. על האלימות בספורט כמובן לא שמענו כלום. במשחק שנערך בין בית"ר ירושלים למכבי תל אביב נכנסו אוהדים, היה קרב בין האוהדים. קרב – במדינת ישראל זה עולם הכדורגל. אחרי המשחק פשוט השליכו חפצים אחד על השני. הייתה אלימות גדולה. מישהו שמע על זה? לא. שמענו את השר מדבר על זה? לא. יורים על קיבוץ מירב – הוא מדבר על זה? לא. לקיה – הוא שלח את ממ"ז צפון ללקיה, רק התבלבל בגזרות שלו. אבל זה בסדר. שיעור גיאוגרפיה מינימלי לשר לא יהיה. אפס התבטאויות על השבוע הזה. כלום. אבל מה שמשמח זה שראש הממשלה נכנס לאירוע, וכולנו עכשיו יכולים להיות בטוחים שיהיה גרוע יותר. תודה, ראש הממשלה.
דבר נוסף שאני רוצה לדבר עליו זה האיזוק האלקטרוני, כי השר שאמור להביא את החוק הזה לא הביא את החוק. האיזוק האלקטרוני הוא חלק ממאבק או מניסיון לייצר שגרת חיים נורמלית, כמה שאפשר, לנשים ולמי שמאוים תחת אלימות משפחתית, כלכלית. להגיע למה שקרה עם חברת הכנסת, גם ממפלגתו של השר, אבל חלק מהקונסטרוקציה הפוליטית המאוד-מאוד יעילה שבניתם לפני הבחירות, לימור סון הר מלך – היא באה לדיון שהיה עם פורום מיכל סלה, והיא באה בתלונות על זה שרק עשר נשים קיבלו כלב, ורק כמה עשרות נשים מטופלות במסגרת הפורום, וטענה שרוב התקציב, או חלק מהתקציב, הולך לפרסום, והיא רוצה שקיפות, והיא רוצה יעילות, והיא לא מוכנה שכספי ציבור ילכו למקום שלא ראוי. רבות שמעו על זה. ישבתי בדיון הזה. אני – משיא לשיא.
יושבת חברת כנסת שהשר שלה, ראש המפלגה שלה, הוא זה שאמון על הביטחון של נשים במדינת ישראל. עזבי את זה שאת חברת כנסת – את יושבת ובאה בתלונות לפורום אזרחי, עמותה אזרחית שכל מה שהיא רוצה זה להגן על הנשים, ובעצם להיכנס בנעלי המדינה. זה התפקיד שלכם. זה התפקיד שלנו, חברי הכנסת, לדאוג לביטחון של נשים במרחב הציבורי במדינת ישראל. אבל יושבת חברת הכנסת ובאה בתלונות לעמותה בגלל שהם לקחו 15% מתקציב העמותה – שרובו לא מגיע מהמדינה, אבל 15% מתקציב העמותה הולך לפרסום.
מה לעשות שצריך לפרסם את זה? מה לעשות שפורום מיכל סלה עושה את העבודה במקום השר הכושל שלך? מה לעשות שנשים במרחב הציבורי לא מקבלות הגנה? מה לעשות שאין מספיק מקום במקלטים? שהם לא יכולים לצאת לגינות? שהם לא יכולים להסתובב עם הילדים? מה לעשות? היא באה בתלונות לפורום שפותר למשרד לביטחון לאומי את הבעיה. זו המדינה שאנחנו חיים בה. זו המדינה. שלא נותנים מספיק כלבים – ואומר לה חבר הכנסת פורר, שגם נמצא פה: שחררי שנייה את הפוליטיקה. תעזבי שנייה את הפוליטיקה. אבל יש אפס מסוגלות. כל דבר פה הוא פוליטי.
אותו כנ"ל היה בדיון על חלוקת נשק. מדינת ישראל החליטה – או השר שאמון על הביטחון האישי שלי, שלנו, גם שלי, החליט מזמן שאין ביכולתו לעשות את זה. אני הייתי מצפה, בתור אזרח שמשלם מיסים במדינה הזו, ששר האוצר יבוא ויגיד לי: תשמע, אנחנו לא יכולים להגן עליך. קח נשק – תפטור אותי, אגב, מתשלום מיסים עליו, נכון? למה שאני אשלם מיסים על שירות בסיסי שאתה אמור לספק לי? אבל החליטה ממשלת ישראל להפריט את הביטחון האישי שלנו, מחלקת נשקים ללא הכרה. מגדיל השר לעשות – ואני דיברתי על זה עוד לפני תחילתה של הרפורמה, עם הוכחות לזה – מגדיל השר לעשות וממנה את היועצים שלו, יועצים במשרת אמון, שיחלקו נשקים. הם לא מחלקים נשקים דה פקטו, כי כל פעם הם נוטים לתקן את זה, הם נותנים אישור שמותנה בלעבור מטווח. ואז אנחנו מגלים שאנשי תקשורת ומקורבים לשר ומקורבים למפלגת עוצמה יהודית, מקבלים תיעדוף לפני אזרחים שחושבים שהם שווים, אבל הם שווים פחות.
ואז השר, דרך יועציו, מחלק נשקים. היה דיון על זה בוועדה לביקורת המדינה – שמעבר לביזיון המתמשך, הביזיון המינהלי שכבר מתמשך, שפוגע בעבודת הכנסת, שהשר מורה לנציגיו, לנציגי משרדו, לא להגיע לוועדה לביקורת המדינה, כי למה חשובה בכלל ביקורת? מי בכלל חושב שצריך ביקורת? מעבר לביזיון שהוא אומר להם לא להגיע, הפעם, כשהם הגיעו, יומיים אחרי זה, כשהתבררו אותם מקרים – שהיועצים שלו חילקו, שמטעם לשכת השר היה פה עירוב, שגם לשכת השר חילקה נשקים – מתפטר ראש אגף כלי ירייה. בקטנה. מה זה משנה כבר? מנכ"ל – אין. חצי משדרת הפיקוד במשטרת ישראל מזמן ויתרה על האירוע. אנחנו זוכרים גם את הפיטורים, או את סיום תפקידה המצער, של נציבת שב"ס, שבאה ואמרה את כל הסיפור עם הפיתות. על זה כבר מזמן אנחנו ויתרנו.
אבל גם הביקורת הבסיסית ביותר שצריכה להיות על אותו שר כבר לא קיימת. אז אני אומר, שחררו את המיסים. עכשיו אתם מעלים מע"מ, כמובן שדחיתם את זה ל-2025, כי למה להכניס את זה ל-2024? כי אתם פשוט מפחדים להתמודד עם הביקורת הציבורית. אבל כבר עכשיו יעלו את המחירים. הרי כל בעלי עסק נורמלי אומר שהוא הולך לשלם יותר, ולכן, כבר עכשיו הוא יעלה. אבל אני שם את זה בצד. הפרטת הביטחון האישי שלנו זה אחד הכישלונות הכי גדולים שלכם, וברוך השם, מה שנקרא – או לא ברוך השם, אלא לצערנו הגדול – יש לכם כל כך הרבה כישלונות, שאפשר לעמוד פה לא רק את שבע הדקות הנוספות אלא עוד שבע שעות ולמנות את מספר הכישלונות שלכם.
מדהים אותי בשבוע האחרון עוד נושא, וזה הצורה שאתם בוחרים לנהל את יחסי החוץ של מדינת ישראל. הצלחתם – באופן מפליא, ושרק אתם יכולים לעשות – הצלחתם לקחת את האירוע החמור ביותר שקרה לנו – גם מבחינה הסברתית, מכל בחינה – הצלחתם לקחת את הידידות הכי טובות שלנו בעולם, את אלו שהיו הראשונות לשלוח לפה נשק, משחתות; חצי מהחצי של ארצות הברית, או לא יודע, לפחות שליש ממנו, עגן פה בים התיכון על מנת להגן עלינו, משלחות, סבב של כל מנהיגי העולם הגיעו לפה – לקחתם את המלחמה הצודקת ביותר שהייתה לנו אי פעם, והפכתם את זה לאסון קולוסלי גם בזירה הבין-לאומית.
בכישרון רב מאוד אתם מנהלים את חוסר ההסכמות שיש לנו עם הידידה הכי טובה שלנו בעולם. ראש הממשלה לא מפסיק להתראיין רק באנגלית, ובכל ריאיון שלו הוא נכנס בצורה כזאת או אחרת – באופן מדויק, שלא משתמע לשתי פנים, ולא במכה מתחת לחגורה באיזו ציניות מיוחדת – ישירות בנשיא ארצות הברית. בכל פעם הוא מתראיין באנגלית – אני בתור אזרח ישראלי הייתי מצפה לשמוע איזה ריאיון אמיתי עם ראש הממשלה, אבל ציפיות יש רק בכריות, את זה כבר לימדתם אותנו – בכל פעם הוא עושה את זה, ובכל פעם הוא מפרק בצורה יעילה, שיטתית, את היחסים שלנו עם ארצות הברית. בכל פעם הוא מתערב בפוליטיקה הפנימית. כל דבר שהוא אומר – הוא מתערב בפוליטיקה הפנימית כחלק ממערכת הבחירות.
אני רוצה להודות לפחות לארצות הברית, או לשנים של ידידות, שעוד איכשהו מצליחים לשמר את היחסים, למרות ואף על פי היותו של ראש הממשלה גאון בין-לאומי בפירוק היחסים. אני גם נורא שמח שהיה דחוף בזמן המלחמה להחליף, לייצר רוטציה בין שר האנרגיה היום לשר האנרגיה דאז, שר החוץ ישראל כץ.
עוד חצי שנה או עוד שנה הם עוד פעם יתחלפו, כי למה צריך בכלל משרד חוץ? זה מיותר. מיותר לייצר אסטרטגיה ביחסי החוץ. מיותר בכלל לחשוב קצת מחוץ לקופסה. ואם כבר אמרנו אסטרטגיה, האם מישהו רוצה להגיד לי מה האסטרטגיה שלנו ליום שאחרי? הייתי נורא נורא שמח לשמוע. האם מישהו יכול להגיד לי מה אתם רוצים לעשות? מה יהיה עוד חמש, שש, עשר שנים, לדורות הבאים במדינת ישראל, ואיך הולכת להיראות היום מדינת ישראל לבן שלי בן השנה וחצי? האם גם הוא יילחם מול חמאס, או שחמאס יהפוך מנכס, כמו שציין שר האוצר – כמובן בקונוטציה אל מול הרשות הפלסטינית והסיפור הפלסטיני בעולם, החמאס יהפוך לנכס והרשות הפלסטינית היא לא נכס במובן הזה? האם גם הוא יילחם נגד החמאס?
אני משער ויודע שכולם עוסקים ביום שאחרי חוץ מממשלת ישראל. מקימים נמל ימי – וידידי עודד פורר מבין משהו בנמלים ימיים, עגן כמה דברים או משחתות, ספינות, בחייו – מקימים נמל ימי על הראש שלנו בעזה. נרצה לסבן את זה, נרצה ליפות את זה, נרצה לעשות מה שאנחנו רוצים, אנחנו עובדים על עצמנו לא מעט. פעם ראשונה – תקן אותי אם אני טועה, או שמישהו יתקן אותי אם אני טועה – שבזמן לחימה, מדינה נלחמת בישות קיימת ונותנת לה, מעבירה, סיוע הומניטרי, לא מפסיקה את זה בזמן שיש לה חטופים – החטופים שלנו נמצאים – – –
אה, עברנו לשבע? אוקיי. תודה שאתה קוטע לי את – – –
חס ושלום. תן לי עוד שבע. סתם. בזמן לחימה – ואם אתם זוכרים את ההתבטאויות הראשונות ב-7, 8, 9 ו-10 באוקטובר: פירור אוכל לא יעבור לעזה; גרגיר אורז לא יעבור לעזה עד שיחזרו חטופינו. אז אנחנו בפעם הראשונה יוצרים תקדים היסטורי, בעיניי, שאנחנו נלחמים במישהו ועדיין מזינים את המישהו. לא מפסיקים את זה. עשרות משאיות, טונות של סיוע.
עזוב את הדלק. לא יעבור דלק, אמר שר החוץ היום, שר האנרגיה אז; סוגר את השאלטר, לא יהיה אור. עזוב, כלאם פאדי. אומרים פה הכול. למילה אין פה כבר שום חשיבות. לא רק זה – פעם ראשונה שאני ראיתי שמטוסים ממדינות שכנות מצניחים סיוע למי שאנחנו נלחמים נגדם. לאיזו מדינה הזויה הפכתם אותנו? אם ישראל פעם הייתה אימפריה אזורית, אתם לקחתם את ישראל במובן שאני אישית – לא כחבר כנסת, כאזרח במדינת ישראל – מתבייש במעמד שלנו היום. הפכתם את מדינת ישראל לאסקופה נדרסת. על הראש שלנו מצניחים סיוע הומניטרי; על הראש שלנו שמים סיוע. תסתכלו מה מעמד החמאס היום בעולם ומה היה לפני. אבל כמו שאמרנו, אם ניתן לכם עוד קצת זמן בשלטון, כמובן שאתם תצליחו לשבור את השיאים של עצמכם.
ועדת מירון, שקמה והייתה בכותרות רק למשך 48 שעות – כי חס וחלילה שנדבר עליה יותר; אין למה, ממש, פשוט אין למה, ואגב, אני ידעתי שזה בדיוק מה שיהיה – ועדת מירון באה ואמרה את מה שאמרה, אבל כעבור 20 שעות או 24 שעות כבר היה דיון שונה בתקשורת. לאף אחד פה כבר לא אכפת מזה. זה באמת הפך להיות איזה משהו שכאילו ניזכר בזה בעבר. כל מה שהיא אמרה שם, כל מה שהיא אמרה – שנים על גבי שנים של התעלמות ועצימת עיניים של כל השרים; כולם אחראים – אף אחד לא אשם. אף אחד לא ייקח אחריות. תרבות רעה שמזינה את המדינה, ואתם הפכתם את התרבות הזו לקומבינה, ל"יהיה בסדר". הפרטץ' הישראלי התבטא במירון. אתם הפכתם את זה, ואתם קיימתם את זה, ואתם הופכים את זה לצורה ולדרך שבה מדינת ישראל מתנהלת.
השבוע עברתי על כל מיני דברים בשלטון המקומי, ואני חושב שאולי, שר האוצר, תסכים איתי שמדינת ישראל – עדיף להצמיד לה חשב מלווה ושלא אתם תקבלו את האחריות. אני חושב שחשב מלווה למדינת ישראל יעשה רק טוב למדינה. לא תוכלו לחתום על שום צ'ק, לא תוכלו לגייס שום עובד, לא תמנו שום מקורב – לא תעשו שום דבר בלי חתימתו של החשב המלווה. אני חושב שזה יהיה פתרון כלכלי מעולה. למרות שהפתרון של שר הכלכלה ליוקר המחיה, שזה "כלכלת המדבקות", יכול להתחרות בחשב מלווה. בכלל, אני חושב שאנחנו צריכים לאמץ את זה. כל פעם שנגיע לסופר ונחשוב שמשהו יקר מדי, פשוט נשים עליו מדבקה. שמעתי שזה עובד מעולה לשר הכלכלה. אם יש לנו שר הפיתות, אז עכשיו יש לנו שר המדבקות. מעולה.
בדיוק. אגב, אני לא אתפלא אם כמו הווסטים הצהובים, יש מישהו שעומד מאחורי המדבקות וירוויח מזה.
יש לנו מדבקות, יש לנו כרטיסי טיסה שעכשיו צריך להזמין. אני רק רוצה לידע את כל מי שאמור לטוס מהמדינה – טיסה נעימה, אני באמת מאחל לכם מכל הלב טיסה נעימה – –
– – אני רק רוצה להתריע שבעקבות כלכלת המדבקות, גם כלכלת הטיסות עלתה. הטיסות מאוד מאוד יקרות, אבל בקטנה, יש לכם הרי מלא כסף, אז טיסה נעימה. אל תשכחו להזמין כרטיס מראש ו-Airbnb נחמד.
בשתי דקות אני רוצה – בטוח שיש לי רק שתי דקות? כאילו לא, אני רק מוודא – לציין עמוד טוויטר שאני מאוהב בו, ואני חושב שכולם יסכימו איתי, וזה "חדשות מלפני שנה". זה עמוד שאין יום שאני לא עובר בו. כמובן, מומלץ לעקוב. זה לא חדשות לפני, כי זה עמוד מתחרה. מלפני. אני יודע ששאלת, קורל. אז בחדשות לפני שנה התראיין השר מיקי זוהר ואמר, אחרי הביקורת שהייתה – נחשו על מי? על השר לביטחון לאומי; כנראה גם נרצחו המון אזרחים בחברה הישראלית – מה אומר השר מיקי זוהר? "לא נתנו לו אפילו יום אחד של חסד". אם ייתנו לו הזדמנות, נראה המון המון הצלחות. השר מיקי זוהר, תודה רבה שהקשבנו לך ונתנו הזדמנות לשר לביטחון לאומי, נתנו לו את הזמן ואת ההזדמנות, כי אין ספק שהוא קצר בלי סוף הצלחות.
ציוץ נוסף. חברת הכנסת קטי קטרין שטרית טענה – ואני בטוח שכולם זוכרים את זה – שעבר החוק של משכנתאות. אתם זוכרים? היא לא זוכרת מה, היא זוכרת שהיה רשום "משכנתאות", והיא הצביעה. זה מזכיר לי את התוכנית לאי-העלאת ארנונה, לביטול הריבית על המשכנתאות, של ראש הממשלה לפני הבחירות, שהדהד אותה בצורה מאוד מקצועית אז חבר הכנסת ביסמוט. בריאיון של אחרי, הוא אמר: לא ראיתי את התוכנית, לא שמעתי על התוכנית, לא התכוונתי לריבית הזו, התכוונתי לארנונה הזו, אבל בסדר גמור. לפני שנה גם קרא השר היום אבל חבר הכנסת דאז גנץ: "הרעל הפוליטי שמזריק בן גביר למשטרה מסכן את אזרחי ישראל. אני קורא לנתניהו לפטר אותו לפני שיקרה אסון". איזה קטע – קרה אסון; ואיזה קטע נוסף – גנץ בממשלה.
שנינו נבקש סליחה מתושבי ומתושבות מדינת ישראל על תקציב גרוע, על ביטחון אישי גרוע, על הכלכלה הגרועה, על נבחרי ציבור שללא בושה לא לוקחים אחריות, ומראים למדינת ישראל איך לא להיות מנהיג, איך לא להיות אזרח במדינת ישראל. אז אני מבקש סליחה מתושבי ישראל.
תודה רבה. אני שמח שיוצא לי שוב לעלות. שוסטר, אתה – השר הזה. הבנתי. לא, חיפשתי שר, ואז ראיתי את השר במשרד החינוך, שאמון על החינוך הפרטי והפרטת החינוך הממלכתי במדינת ישראל.
אתה, תגיד מה אפשר לעשות עם החקלאות? עם מכון וולקני? בקטנה, על כל שקל ששמים במכון וולקני, 26 שקלים מרוויחה מדינת ישראל. וכמובן, מה מחליטה ממשלת ישראל לעשות בזמן הכלכלי הזה? לסגור את זה. למה להשקיע בכלל במחקר ופיתוח, חבר הכנסת שוסטר? למה? מה אתם משקיעים במחקר ופיתוח?
אני לא הספקתי קודם, ולכן נתנו לי את ההזדמנות החשובה לעלות ולהמשיך לדבר על עוד עמוד טוויטר שגיליתי לאחרונה, של בחור בשם שחר חסמן – אני מקווה שאני מבטא את שם המשפחה שלך כמו שצריך, ואם לא, אני מתנצל מראש. הוא עשה ניסיון ואמר ככה – עשה ציוץ לפני כמה ימים ואמר: על כל 100 לייקים שאני מקבל אני מפרסם צילום מסך של נתניהו מבטיח משהו שהוא לעולם לא יקיים. עכשיו, המצביע הממוצע של בנימין נתניהו יגיד שכל הבטחה שלו הוא בטח מקיים או משהו באזור, אבל שחר עלה על פטנט, ועד מהרה קיבל – רוצה לנחש, אדוני השר, כמה לייקים הוא קיבל? הוא אמר: על כל 100 אני מעלה הבטחה, וקיבל 9,300 לייקים.
ההבטחה הראשונה היא: אנחנו נוריד את המחירים ונעזור לכם. הוא עשה את זה כחלק מקמפיין בחירות והסתובב בשוק הכרמל עם תפוחים וירקות. הבן אדם שלא יודע מה זה פנגו, לא תדלק מעולם בידיים שלו, בטח ובטח לא שילם על ירקות ולא הלך לשוק וקנה ירקות, הוא זה שיוריד את הירקות. כמובן, השר – ואני יודע שהשכבות החלשות בחברה הישראלית בוערות, חשובות לך, ואתה פועל כל יום למענן – אתה יודע שהמחירים עלו. הבטחה נוספת שלו הייתה: איתמר בן גביר לא יהיה שר בממשלה שלי. בסדר גמור, אנחנו רואים איך ההבטחה הזו עבדה. הבטחה נוספת – הוא בא לדירה של זוג בקריית גת ומבטיח להם שהוא יקפיא את הריבית על המשכנתאות. תודה, בנימין נתניהו, שהקפאת את הריבית, רק שכחת לעדכן את בנק ישראל בשנה וחצי האחרונות, שהעלה את הריבית כמעט פי שניים. שכחת לעדכן שאתה מקפיא אותה כשבכלל אין לך סמכות לזה, אבל נו, מילא.
הבטחה נוספת, שמאוד רלוונטית – תודה רבה, חבר הכנסת רביבו, אני מניח שעישנת סיגריה אלקטרונית. אגב, אפשר לדבר עוד הרבה על סיגריות אלקטרוניות, אבל אני שם את זה בצד, כי אנחנו באמצע – אני רוצה להכניס אותך לאירוע – באמצע הבטחות של בנימין נתניהו שלא קורות. ב-2009 הבטיח בנימין נתניהו: ממשלה בראשותי תפעל למוטט את שלטון החמאס בעזה. תודה, בנימין נתניהו. הוא אפילו הגדיל ועשה סטיקרים: אנחנו לא נעצור את צה"ל. צה"ל מודה לך על שלא עצרת אותו. נתניהו לא שולל העברת סיוע הומניטרי לעזה ממצרים – לא נאפשר שסיוע הומניטרי יגיע משטחנו. אני רוצה לתזכר אותו ולראות את הפקק של משאיות הסיוע ההומניטרי שעוברות עכשיו לעזה משטחנו. תודה, בנימין נתניהו.
נתניהו הבטיח להקפיא את ההפיכה המשטרית; S&P לא צפויה להוריד את תחזית הדירוג – ממש תודה. למרות הבטחת נתניהו, החלת הריבונות בשטחים נתקלת בקשיים. אתם זוכרים את זה שאוריך אפילו צייץ, ביום ראשון או שני, "ריבונות"? איפה הריבונות? זו הייתה אחת מהבטחות הבחירות, אני לא זוכר באיזה סבב כבר. הבטחה מעולה שטוב שקרתה היא שניר ברקת יהיה שר האוצר בממשלת הליכוד הבאה – את זה הוא אמר ב-13 בפברואר 2020. כבר אז חזה גדול הדור והאומה, שמש העמים בנימין נתניהו, את כלכלת המדבקות של השר ניר ברקת, ומנע ממנו להיות שר האוצר, שכן מה היו אומרים במודי'ס על תוכנית להורדת יוקר המחיה בדמות המדבקות השחורות של השר ברקת, שהוא כמובן לא שר האוצר. דבר נוסף, הבטחה נוספת היא – מכיר את זה, רביבו? ח'אן אל-אחמר יפונה בקרוב מאוד; לא קרוב, לא מאוד, אבל בסדר גמור. נתניהו, ב-15 באוקטובר 2017, הבטיח עוד הבטחה נהדרת לתאגיד השידור הציבורי: נתניהו יוזם את סגירת התאגיד. איזה יופי, מדהים. מאז התאגיד רק ממריא. ואז הוא הבטיח עוד הבטחה: נתניהו שוקל לקצץ שני שלישים מתקציב תאגיד השידור האזרחי. מה יש לך עם תקשורת? לא יודע.
נתניהו עם עוד הבטחה נהדרת – אנחנו עכשיו בחודש הרמדאן, אם אתם זוכרים. אתם זוכרים את המגנומטרים? נתניהו: המגנומטרים בהר הבית לא יוסרו. תודה רבה. כמובן שאחרי 24 שעות הוא הסיר את המגנומטרים. הסכם האו"ם – אתם זוכרים את הסכם האו"ם עם הפליטים? תוך 24 שעות נתניהו ביטל את ההסכם. עוד תודה גדולה על הבטחת בחירות נהדרת שהייתה לו, חבר הכנסת אליהו – אתה זוכר את ההבטחה לפייגלין? אתה תהיה שר בממשלתי, ואנחנו נעביר את הרפורמה בקנביס. הרפורמה הזו עברה, חבריי חברי הכנסת, כבר שבע פעמים בזמן ממשלת נתניהו. האחרונה שניסתה להעביר את זה, חברת הכנסת שרן השכל, היא גם העבירה את הרפורמה בקנביס, כל זה בתמיכתו של שמש העמים בנימין נתניהו.
בכלכלה, עוד הבטחת בחירות: המפונים יקבלו 100% השכר שהיו אמורים לקבל. ממש. הבטחת בחירות שנעשתה ב-2020, ב-17 במרץ: כל ילד במדינת ישראל יזכה למחשב משלו. ילדי ישראל יושבים עכשיו וצופים בערוץ הכנסת מהמחשב שאין ברשותם, מראש הממשלה שאין ברשותו ולא התכוון אף פעם לקיים את זה. אגב, ב-1996 הוא הבטיח את אותה הבטחה בדיוק. שמש העמים הבטיח לכל ילד במדינת ישראל מחשב. תודה.
עוד הבטחה מיוחדת – האמת שזה חדש לי: ב-19 בפברואר 2020 הבטיח שמש העמים בנימין נתניהו לקדם טיסות ישירות למכה. ענק, ענק. ב-8 באוגוסט 2022 הבטיח נתניהו, וזה כבר קרוב ומעציב: נוריד מיסים, נפחית משמעותית את יוקר המחיה. הבטחת בחירות: אם אתם זוכרים, פעם הייתה תוכנית של ליאור שליין, ואז, לפני שראש הממשלה היה כל כך נגד ערוץ 13 והקים לעצמו ערוץ תקשורת – שבכלל לא מוטה ויש שם באמת פלורליזם תקשורתי ודעות מקשת רחבה מאוד של אנשי ימין, ימין, ימין ורק ימין – לפני שהוא הקים את הערוץ הזה, הוא הלך להתראיין בערוץ 13, ואמר שלא משנה מה יקרה ולא משנה מה יגידו, הוא רואה חשיבות עצומה בקיומו של העם היהודי, וממשלת ישראל בראשותו תשמור על הביטחון שלנו. והוא אמר עוד משהו – שלאורך ההיסטוריה העם היהודי לא זיהה בזמן את הסכנות שאורבות לו. אמר את זה ראש ממשלת ישראל, שלא ראה כלום אף פעם, הוא לא ידע כלום אף פעם, אף פעם לא משכו בדש מעילו חזק מדי. הוא לא ידע על הצוללות, ולא שמע על מירון ולא אמרו לו על הסכנות, ולא אמרו לו על המגנומטרים, ולא אמרו לו על התפרצות ביטחונית, ולא אמרו לו שום דבר. סך הכול יושב בדד ראש הממשלה, שלא אחראי לכלום, לא עושה כלום, אבל מה שנקרא מבטיח על הקרח.
טוב, עוד התחייבות שלו זה להסדיר את ההתיישבות ולייצר סיפוח. עוד התחייבות מעניינת. טוב, דיברנו על המסתננים. חינוך חינם, כמובן, לגיל אפס עד שלוש – אמרתי את זה בפעם הקודמת. ציפי חוטובלי, בעודה יושבת בשגרירות בריטניה, הובטח לה ב-2 בספטמבר 2019 שהיא תהיה שרה בממשלה הבאה, הוא רק לא הבטיח לקיים. הבטיח מהפכת מחירים עם קרפור, רק שכח שבכלל זו לא מהפכה שלו. לאחרונה הוא גם הבטיח, כמובן בתקשורת הזרה: Netanyahu promises liberal right government.
מה זה ליברלי, מה זה right government. הבעיה היא שיש לנו ראש ממשלה שמבטיח הרבה מאוד דברים – –
– – אבל יש לו אפס יכולת לקיים, יש לו אפס יכולת להתכוון בכלל לקיים את זה, ולצערי הרב, לזה הגיעה מדינת ישראל. מה שנקרא: תודה, ביבי, אבל לא תודה.
5,456 מילים של נאור שירי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.