קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, אני עכשיו מגיע לפה לנאום במליאה בתקציב אחרי כנס פה בכנסת שדן ביום שאחרי, אותו דיון שהממשלה הזאת לא מקיימת. היא לא מקיימת דיון על היום שאחרי לא כי היא לא יודעת שהיא צריכה לקיים את דיון הזה. היא לא מקיימת את זה כי היא לא רוצה; יותר נכון, ראש הממשלה לא רוצה לקיים דיון כזה. הוא פשוט יודע מה המשמעויות של דיון כזה. הוא יודע שאם הוא יצטרך לקבל החלטות מחויבות המציאות אל מול המציאות, אנשים בתוך ממשלתו – איתמר בן גביר, בצלאל סמוטריץ' – יפרקו לו את הקואליציה.
היום שאחרי, מבחינתו של בנימין נתניהו, הוא הבחירות. כל-כולו עוסק בזה כל הזמן. הוא עוסק בזה כל הזמן והוא מתפעל את זה כל הזמן, והוא שבוי של אותה ממשלה שאין לה מקום בעידן של מאבק קשה שכולנו נמצאים בו. אבל זאת בחירה, והוא עשה אותה כי נתניהו עושה בחירה של בחירות. הוא לא בוחר בטוב, הוא לא בוחר במה נכון – הוא בוחר רק בזה. היום שאחרי הוא לקחת ולהגיד: אוקיי, זאת תמונת המצב – זאת תמונת המצב הקשה במדינת ישראל, זאת תמונת המצב בעזה, זאת תמונת המצב בחטופים, זאת תמונת המצב והאיומים שיש לנו מגבול לבנון, והם מתעצמים כל הזמן, והוא עושה בחירה. והבחירה של נתניהו היא לחשוב על הבחירות. לכן הוא לא עושה את המהלך המתבקש שמסביב אומרים לו: תעשה אותו, אנחנו איתך. ואז, מה אנחנו מקבלים? רציף ימי בעזה נוחת מהשמיים. מה, נתניהו הזמין אותו? אנחנו בתקופה שדברים התחילו ליפול על ראשנו.
וזה לא הכרח. זה הכרח רק בגלל דבר אחד – שנתניהו עשה בחירה, והבחירה שלו היא הממשלה, והיום שאחרי הוא היום שממנו הוא חרד מכול; הוא היום שבו העם בישראל יצטרך להגיד האם זאת המנהיגות שאנחנו רוצים. הוא רואה את הסקרים והוא רואה את מצב הרוח הלאומי. הוא רואה את הכישלון הנוראי של ממשלתו, שהביטוי שלו היום הוא התקציב הזה. הוא רואה מה קורה בחוק הגיוס או האין-גיוס. הוא שומע כמוני מה אומר רב ראשי בישראל והוא לא מגיב. הוא לא מגיב לא בגלל שהוא לא חושב; הוא לא מגיב כי הוא מפחד. כשיש ראש ממשלה פחדן וכשיש ראש ממשלה שלא יודע לקבל החלטות ויש ראש ממשלה שחושב אך ורק על טובתו האישית, אנחנו בבעיה, כולנו.
אני חוזר מהכנס הזה של היום שאחרי. אני רוצה לצטט משהו שאמר בסוף הכנס בחור שבוע לקראת גיוסו; אני אגיד את שמו, הוא אישר לי – עומר בן אלחנן מהמכינה במעלה גלבוע, המכינה שמופסקת עכשיו כי הוא צריך להתגייס כי הצבא קרא לו. הוא אמר: קוראים לי – אני אלך. הוא ציטט ממסכת סוטה, פרק ח', משנה ז': "במה הדברים אמורים? במלחמת הרשות. אבל במלחמת מצווה, הכול יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. אמר רבי יהודה: במה דברים אמורים? במלחמה מצווה אבל במלחמת חובה, הכול יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה". אני מניח שהרב הראשי לישראל בקיא ממני בתורה, בתלמוד ובדברי חכמים, אבל הבקיאות והשכל לא משנים רק דבר אחד – את הכוח הפוליטי שלא מוכנים לשחרר לטובת מדינת ישראל. אז אני חושב שהרב הראשי, ראוי שילמד משנה ושילמד תורה אצל עומר בן אלחנן, כי אנחנו נמצאים במצב שאנחנו צריכים, כולנו, לכל מי שיש לו את היכולת לתרום למדינת ישראל. ואם תרצו, נראה את תמונת המראה של הדיבור הזה, של התנהגות הממשלה, של איך נראה התקציב. בואו נפרוט את התקציב הזה – האם התקציב באמת מסייע במלחמה שבה אנחנו נמצאים? התשובה היא חד-משמעית לא. חד-משמעית לא.
אותם משפטים נבובים של נתניהו, שהבטיח לכולם ביטחון אישי – זוכרים כולם את השלטים? נתניהו חזק מול החמאס. רבותיי, נתניהו חלש מול כל דבר. עזבו את החמאס – הוא חלש בממשלתו; הוא חלש עם איתמר בן גביר ובבצלאל סמוטריץ'. אם הוא לא היה חלש כל כך הוא לא היה ממנה סוכן כאוס כמו איתמר בן גביר להיות שר לביטחון לאומי. הוא לא היה עושה את זה. נתניהו איש חכם, אבל לא רק שהוא איש חכם – הוא איש שלא אכפת לו מדבר וחצי דבר חוץ מעצמו, ולכן איתמר בן גביר שר לביטחון לאומי. נתניהו הבטיח ביטחון אישי ומינה את בן גביר לממש אותו. אז אותו אחד שחזק מול החמאס, כאילו, וחלש מול בן גביר, צריך בסופו של דבר, כשהוא רואה שכלו כל הקיצין, להגיד לבן גביר: צא מקבלת ההחלטות. רק דבר אחד שכח נתניהו: מה שחשוב בתודעה הציבורית פעמים רבות זה לא מה אתה עושה אלא באווירה הציבורית, מה אתה מדבר.
וסוכן הכאוס הזה ממשיך לדבר ולייצר כאוס מתוכנן. הוא גדל על גובה הגלים של השנאה שהוא מלבה, ואז הוא גולש עליהם לעבר היעד, והיעד הוא להגדיל את הכוח הפוליטי שלו, ונתניהו מאפשר את זה. את השד שיצא מהבקבוק אי-אפשר להחזיר. נתניהו אחראי להרבה שדים שיצאו מהבקבוק. הוא אחראי באותה מידה, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, למרות הכול – הוא גם אחראי באותה מידה לחיזוקו של החמאס. נתניהו דאג, אסטרטגית, לשלם כסף. וסמוטריץ', זה שהביא לנו את התקציב, אמר: צריך לחזק את החמאס, מתוך אותו היגיון פנימי מעוות, שנעשה הכול להחליש את הרשות הפלסטינית. אבל יצר לנו אויב נורא, נורא יותר. והיום הם גם מעיזים להגיד: אנחנו לא נדבר על היום שאחרי. מי שמכם לא לדבר על העתיד שלנו וילדינו? מי אתם?
אנחנו נמצאים במצב שיש 60,000 מפונים מהצפון. ראשי רשויות זועקים ואומרים: טפלו בעניין בספר התקציב. בספר התקציב אין תוכנית לאומית לטיפול בצפון. היא לא קיימת. זה לא ששכחו אותה, זה לא שלא חשבו עליה; לא רצו לייצר אותה, כי הכוח הפוליטי לא נמצא שם בצפון, הוא נמצא במקומות אחרים – הוא נמצא אצל אורית סטרוק, הוא נמצא אצל בצלאל סמוטריץ', שם הוא נמצא. ואם תרצו את ספר התקציב – במשרדים שבהם הם יושבים וחלקם כלום ושום דבר בתוכם, כסף רב יש שם. ביטחון אישי? אנשים מפוחדים. והתשובה לזה – לחלק נשק להמונים? גם נכשלת וגם יש לך את הפתרון, אתה מפריט את זה כי נכשלת. ועל זה אתה מקבל מחיאות כפיים? אמירות חסרות שחר, פומפוזיות, חסרות ביסוס, שקריות, חסרות נתונים ומעוותות מלוות את התנהגותה של הממשלה. אין בה עבודת מטה, אין בה עבודה מסודרת. והחל ב-7 באוקטובר, לפחות חודשיים-שלושה לאחר מכן, לא ראית שר אחד יוצא מהמנהרה שהוא נכנס לתוכה, מהבושה, הפחד שמא יגידו עליו מה שיגידו. אחרי שלושה חודשים חזרו להרגלם: המנאצים המשיכו לנאץ, המקללים חזרו לקלל, והבטלנים המשיכו להתבטל. זאת ממשלת ישראל.
הפשיעה – עוד נושא שעל הגלים שלו עלתה הממשלה, ימין על מלא: ביטחון אישי. הפשיעה גואה בכל הארץ, לא רק בחברה הערבית. אני עולה פה על הדוכן יותר מפעם אחת, יותר מפעמיים, יותר מעשר, גם כשראש ממשלה יושב כאן ממול, ואני אומר לו: תעשה א', ב', ג', והוא יודע שצריך לעשות את זה, אבל הוא נמנע מלעשות כי אם זה לא מאיים עליו באופן אישי, זה לא מעניין אותו. ונתוני הרצח בשנת 2023, בממשלה ימין על מלא על מלא, עם משילות, עם בן גביר, עם כל הסיפורים והמשילות בנגב – מעולם לא הייתה שנה גרועה כל כך במקרי הרצח, הירי, בחברה בישראל, בדגש על הפשיעה בחברה הערבית. שנת 2022 – בממשלה הקודמת, שביזיתם, ניאצתם, קיללתם – זו השנה הראשונה מאז 2016 שהייתה ירידה בפשיעה, כי הייתה עבודה ממשלתית מסונכרת, מאורגנת, עם התוויית מדינות, עם רוח גבית של ראש ממשלה, עם בעלי מקצוע שידעו לעבוד, פחות צייצו, יותר עבדו. אבל בשנת 2022 הייתה ירידה בפעם הראשונה באירועי הרצח. בשנת 2023 – עלייה של 130% במקרי הרצח בחברה הערבית. 130%. מ-106 מקרי רצח ל-244. ואני עומד פה ומזהיר את הממשלה, והממשלה לא עושה דבר.
אני אגיד לכם מה הנתונים של תחילת 2024, נכון ל-11 במרץ. בשנת 2022 היו 17 מקרי רצח בחברה הערבית. בשנת 2023, השנה שלכם, של הגיבורים, של ראש ממשלה גיבור, ושר לביטחון פנים שיודע מה לעשות, לטענתו – 30 מקרי רצח. השנה הזאת, 2024, שאותה ממשלה מופקרת נמצאת בשלטון – 39 מקרי רצח. זה הכיוון שאנחנו הולכים אליו, וזו רק דוגמה. תראו מה קורה בתאונות הדרכים, תראו מה קורה בכל התחומים כולם: בכל תחום עשייה שתיגעו בו, בכל תחום שתיגעו בו, מרצח נשים – תראו ממשלה שאסור לה להישאר על ההגה פעם אחת, אפילו דקה אחת מיותרת.
אני רואה פה את פנינה תמנו שטה, חברתי, יושבת-ראש הוועדה למעמד האישה. ביטלו פה תוכניות מסודרות. ממשלה שלא מתפקדת ולא רצה קדימה בכל תחום שהוא, גם בתחום הזה. הפוליטיקה מנצחת אצלכם הכול. הפוליטיקה, לא התווית מדיניות פוליטית – שזה לגיטימי. הפוליטיקה הקטנה: מי ייתן לי ומה אני אקבל, זאת הפוליטיקה שאתם מדברים עליה.
התקציב הוא לא תקציב מלחמה, הוא תקציב שחלקים גדולים ממנו הם פוליטיים על מנת לשמר קואליציה וזה בלבד, לא על מנת לנצח, בוודאי לא במלחמה. יש תמריצים חיוביים לאי-גיוס והשתמטות, תקציבים חיוביים. בספר התקציב אנחנו מתמרצים – אנחנו, המדינה, אתם – מתמרצים אנשים להשתמטות. איך? בכסף. עמותות שדואגות שלא יתגייסו. ואז יעלה פה ראש הממשלה ויספר לנו סיפורי מעשיות? לא אני אמרתי עליו "שקרן בן שקרן". תקציב הישיבות גדל ועומד על 1.741 מיליארד שקל. התמיכה במוסדות התורניים גדלה ב-183%, ל-1.7 מיליארד שקל. לעומת זאת, תקציב משרד המדע פחת ל-268 מיליון שקלים, ומשרד החקלאות – ב-266 מיליון שקלים. תקציב משרד החוץ – 65 מיליון. באמת, התקופה הכי טובה שהייתה ליחסי החוץ במדינת ישראל, וזה באמת הזמן לקצץ. התקופה הכי טובה שהייתה לחקלאות במדינת ישראל. השתגעתם? חקלאי הצפון, חקלאי הדרום, מתמודדים עכשיו עם איומים קיומיים יום-יומיים וממשיכים לעבד את אדמתם, ומה אתם עושים בספר התקציב? מה אתם עושים? למי אתם נותנים את הכסף? האם זה הגיוני, ועוד בתקופת מלחמה?
בתקציב אין תוכנית לאומית לטיפול בצפון. 60,000 מפונים לא זוכים ליחס כולל על ידי הממשלה, לא הם, לא ראשי הרשויות, שזועקים כל שני וחמישי בכלי התקשורת. התעלמות מוחלטת. משרדים מיותרים, שאמרתם שתבטלו ותראו איזושהי דוגמה אישית, מתוקצבים בצורה לא שקופה. ביטול משרדים שלא נעשה. משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות – 363 מיליון שקלים; משרד ירושלים ומסורת – 26 מיליון; משרד המורשת – 71 מיליון. אבל אתמול או שלשום, וגם ברגע האחרון, העבירו לאבי מעוז – 20.5 מיליון עברו לאבי מעוז עבור זהות לאומית יהודית. אולי קצת תהיה זהות לאומית יהודית ותתגייסו לצבא, אחינו החרדים? אולי תוקיעו אתם את דברי הרב הראשי, שמקבל שכר ממדינת ישראל? איך הוא מעז בכלל? ואתם שותקים. אתם שותקים כי אתם פחדנים, כי אתם מפחדים להסתבך, לא עם ריבונו של עולם – עם אנשים פוליטיים. מהבורא צריך לחשוש, צריך לעשות את הטוב. אתם עושים הטוב בעיני ה'? זה מה שאתם עושים?
בשבוע שעבר פורסם דוח מירון. צריך לקרוא את הדוח לא רק בהיבט האישי, על האנשים. שימו בצד את תפקודו המעולה של בנימין נתניהו. שימו בצד את תפקודו המדהים של יושב-ראש הכנסת דהיום, שימו את זה רגע בצד. כשאתה קורא את הדוח הזה ונכנס אליו לעומק, אתה רואה מה שיש שם. יש שם חוסר ניהול, חוסר קבלת החלטות, שקועים עד צוואר בפוליטיקה הכי נמוכה שרק אפשר, הפקרה טוטלית של אזרחי ישראל, במקרה הזה – במירון. שום לקיחת אחריות, כלום. אבל תראו – זה כתוב בדוח, קחו את הדוח הזה ותראו את התנהלות המלחמה עכשיו: שיקולים פוליטיים בלתי עניינים, חוסר קבלת החלטות מפחד ואימה של גורמים פוליטיים, במקרה הזה סמוטריץ' ובן גביר. איזה יום שאחרי יעשה? לא תהיה לו ממשלה.
פרטאץ', חפיפניקיות של ממשלה ושל ראש ממשלה. הוא היה 12 שנה, מה לעשות, הוא היה 12 שנה. ומה התגובה של ראש הממשלה? לא, לא, לא ראש הממשלה. סליחה, טעות – תגובת הליכוד. כאילו שמבקר המדינה בדק את תנועת הליכוד. ממש לא, הוא בדק את תפקודם של בעלי תפקידים, ובמקרה הזה נבחרי ציבור ועובדי ציבור, ושם להם תמונת מראה. אבל לא נעים להסתכל במראה, אז הופכים את המראה. זה בנימין נתניהו, זה ראש הממשלה שלנו. זאת הממשלה שמביאה תקציב מדינה מופקר, מושחת, ואין שום סיבה שבעולם שלא תהיה התקוממות כוללת מאנשים שבאמת אכפת להם ממדינת ישראל, כולל אנשי הקואליציה הזו.
אבל ממי אני בעצם מצפה? ממי בעצם, שדיכטר יעלה על בריקדות על תקציב משרד החקלאות בזמן שהוא לא אמר "עד כאן" לראש ממשלה כשמינה את איתמר בן גביר? למי אתם רוצים שאני אגיד "עד כאן"? לגלנט, שלא שם תעודה על השולחן ואמר: אני לא מוכן שיהיה שר במשרד הביטחון שחתום על תוכנית ההכרעה ורוצה לשלוט במה שקורה שם עם תוכנית מופקרת וגזענית? הוא אמר "עד כאן"? בוודאי שהוא לא אמר "עד כאן". הרי כשהוא אמר על משהו "עד כאן", הטיס אותו ראש הממשלה, בזמן המהפכה המשטרית הזאת, ואם לא היו חברי ה"אופוזיציה" ותומכיהם יוצאים להפגנות, הוא לא היה שר ביטחון גם היום. אז מי היה שר ביטחון? את מי הוא היה ממנה? את איתמר בן גביר? את בצלאל סמוטריץ'? אלה הדמויות, זה הפרצוף.
וממי נקבל ונראה ונסתכל ונגיד: אלה מנהיגי האומה? אל מי נישא עיניים? מיהם הרבנים שנסתכל עליהם, בגובה, ככה – גם אם אינני אדם דתי – ונגיד – אל מי, אל הרב הראשי, שאומר שהוא יעזוב את הארץ או אנשיו יעזבו את הארץ? רב ראשי לישראל – ואתם שותקים? בתוך סיפור של גיוס? תוך כדי תקופת מלחמה? ממשלה מפקירה ומופקרת בכל תחום, איפה שלא תיגעו, מתחילתה, מהקמתה ומכינונה. ואם תרצו לכו אחורה לטרום-כינונה – אותם הסכמים מושחתים, מופקרים, שהעבירו אותנו במשך שנה עד 7 באוקטובר מהפכה משטרית מופרעת לחלוטין, שלא צלחה, אבל עשתה דבר אחד נורא.
אבל מי שמסכסך ומייצר כאוס ושנאה פנימית – לא מהיום, כבר 25 שנה – יש לו שם אחד: ראש ממשלתנו בנימין נתניהו. איפה שיש אפשרות לשים קרע, שם הוא יכניס את הרגל בדלת. כך הוא נוהג כל הזמן, גם בזמן מלחמה. ואחר כך אומרים: אסור פוליטיקה במלחמה. תקציב פוליטי, מכוער, מושחת, עם ראש ממשלה שלא מעניין אותו שום דבר חוץ מעצמו.
ואם יש הזדמנות אחת לומר לממשלה הזאת או לכנסת הזאת: תעשו מעשה – אני לא מצפה מכם לעשות מעשה. אני מצפה שיקרה רק דבר אחד – שלעם ישראל ולמדינת ישראל יימאס מכם ונצא כולנו לרחובות ונגיד: חבר'ה, עד כאן. נכון שאתם אולי רואים את עצמכם 64 מנדטים. איבדתם את התוקף המוסרי לתת כל הנחיה, בכל תחום, בכל דבר, כולל התקציב הנורא והמושחת והמופרע הזה. תודה רבה.
2,178 מילים של יואב סגלוביץ'. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.