קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים. עד 03:00 היינו כאן, והיו שלושה אנשים – הדוברת, אני והשר. עכשיו אני שמח שבבוקר התווספו עוד שני אנשים. כך נאה וכך ראוי. אז מיקי ושלי, תודה רבה שאתם כאן, וגם השר פרוש.
אדוני היושב-ראש, שנים רבות אני נמצא כאן, כבר כ-11 או 12 תקציבים הוגשו, ותמיד תמיד עלה לכאן שר האוצר ודיבר גבוהה-גבוהה. לעיתים הייתה לזה הצדקה, ובמקרה שלנו היום – לא מניה ולא מקצתיה. עומד כאן שר האוצר ומדבר על הבשורות שיש בתקציב הזה, מיקי: אנחנו נתמקד בפיתוח כלכלי, וכן – למרות המלחמה יש בשורות בתקציב הזה. הוא מכיל מנופי צמיחה, מטפל בפיתוח חבלי ארץ, הצפון הדרום. אתה שומע, ונדמה לך שישבו כל כך הרבה אנשים מלומדים, בעלי דעה, בראשות שר האוצר, הוא התייעץ איתם, שמע את קולם וקיבל החלטות, בנה תקציב שאכן עונה על השעה, עונה על האתגרים, עונה על הצרכים; מבין שיש מלחמה, מבין שהיום לא כשלשום, והיום, בצוק העיתים, כשאנחנו נמצאים במלחמה, מן הראוי לנקות את התקציב מכל דבר שאינו שייך לאתגרי השעה.
ומה אנחנו מוצאים בתקציב הזה? תקציב שמעיד בעתידנות יוצאת מן הכלל על כך שאנחנו נכנסים לשנים קשות של אי-יציבות, על כך שנכניס שכבות גדולות מאוד ורחבות – גם שכבת הביניים תיכנס לאי-יציבות כלכלית; סדר עדיפות אלקטורלי, לא מדיני ולא צורכי המדינה. שצורכי המדינה יישארו בצד, אנחנו קודם נפתור את הצרכים האלקטורליים שלנו.
עומדים שר האוצר וחברי הממשלה שמסתכלים על התקציב הזה כאילו הוא בור ללא תחתית, ובואו נעסוק בלחטוף ולרפד כל אחד מאיתנו. המדינה תהיה בסוף. אחרת אני לא מבין איך כל אנשי האוצר וכל מומחי הכלכלה בארץ ובחו"ל עומדים נדהמים בפני התקציב, בשעה שהמדינה נלחמת על חייה, בשעה שחיילינו נלחמים בכל החזיתות, בשעה שהמצוקה היא קשה וכולנו מתפללים לאלוהים שנעבור את הימים האלה.
אבל יושב שר האוצר או עומד כאן, ומגן בלהט על ביזה חסרת תקדים. שוב, הוויכוח הוא לא אם לחלקים מהתקציבים הקואליציוניים יש משמעות, כמו לשפר את שכרם של המורים – על זה אין ויכוח, אבל זאת לא העת. הגידו לנו מי מנהל את תקציב משפחתו ובשעת משבר פותח את הכיסים ואומר לכולם: קחו כמה שאתם רוצים, אני אקח אובר בבנק?
החברים האלה שלנו שיושבים ומחלקים את הכסף רואים מולם את החיילים, רואים מולם את ההתנדבות בעם, רואים לוחמים שלא מאיימים שהם יעזבו את הארץ, ייקחו מזוודה ויעזבו אם יגייסו אותם לצבא – הם באים בחפץ לב ובגאווה גדולה, מתגייסים לחודשים על גבי חודשים, כמו בני, כמו הילדים שלכם, הבנות והבנים שסיימו עכשיו ארבעה וחמישה חודשים והגיעו הביתה עם צו לעוד כמה חודשים. עזות המצח של אלה שכתבו את התקציב הזה, שעומדים כאן במקום להסתכל לאנשים האלה בעיניים ולהגיד: בשבילכם אנחנו נהיה זהירים יותר, בשבילכם אנחנו נהיה צודקים יותר בחלוקת הכספים – שום דבר, ציניות חסרת גבולות.
היכן המדינה שמבטיחה לכל אזרח חינוך איכותי ונגיש, שמקדמת את החינוך, שדוגלת במדיניות של צמצום פערים בין התלמידים, בין פריפריה לבין המרכז? קראתי את התקציב. שמישהו יעלה לכאן, ששר החינוך יעלה לכאן ויגיד שהרעיונות הנהדרים האלה, החברתיים, מקופלים בתוך תקציבו – אין. לדבר אחד הוא דאג ונלחם – לתקציב ליהדות החרדית. על זה הוא ידע לעמוד, לחייך מאוזן לאוזן ולהגיד להם: השגתי לכם. כאילו, המדינה לא מעניינת אותי; העיקר הסקטור, העיקר אלה שתומכים בי. היכן בתקציב אנחנו רואים סימנים לכך שהתקציב הזה מדבר על תמיכה בעסקים קטנים ובינוניים? שבתקציב יש בשורה של חיזוק המנופים הכלכליים?
אנחנו רואים את ההפך, לצערי הגדול. שוב, כשאתה אומר את זה, יושבים ומתגרדים באי-נוחות ואומרים לכם: מה אתם רוצים מהחרדים? מה אתם רוצים מזה? אנחנו לא רוצים כלום, רק שבשעת מלחמה, אם הם לא מתגייסים, לפחות שלא יריבו על תקציבים. שר האוצר לא מבין שכל כסף שיש בתקציב הזה הוא כסף של האזרחים, הוא לא כסף שלו. הוא לא נועד לחלוקה, הוא נועד לתכנון, הוא נועד לראות, להאיר עם פנס את הצרכים ולתקצב אותם; להגיד לכל הפוליטיקאים מסביב שמושכים לו בשרוול: חבריא, לא השנה, אנחנו במלחמה.
כשאני מסיים, תעלה. עזוב. יש לנו רבע שעה. תעלה, תגיד את דבריך.
השר פרוש, אתה עושה – אני לא רוצה להגיד את מעשה הנבלה, כי אני מכבד אותך.
מה זה נבלה? אני מכבד אותך. תראה מה אתה עושה – אתה לא נותן תשובות על שאלות. אתה לא בא ואומר לי: אתה יודע מה, מאיר? יכול מאוד להיות שהיינו צריכים טיפה להוריד עכשיו בשעת מלחמה ולחשוב אחרת. אתה בא ולוקח סיפור אגדה שלא היה ולא נברא. אדוני, אם אתה לא יודע, אנחנו המשכנו את התקצוב של ממשלת הליכוד, שראש הממשלה ביבי נתניהו העמיד לטובת המגזר הערבי – תוכנית חומש שכללה את שיפור הדיור שלהם, שכללה מלחמה בפשיעה. אבל אתה לא לוקח שנה אחורה ושואל למה ביבי עשה את זה. תתפוס את מנסור עבאס לשיחה קצרה ותשאל אותו מי הבטיח לו מה.
אבל זה לא העניין, כי כל פעם שאנחנו מנסים לדבר ולהגיד שבתקציב הזה יש יסודות פסולים, אתם קופצים עם הסיפור הזה. האם אתה חושב שמישהו – – –
לא. אתה לוקח את זה – לפני שנתיים לא הייתה מלחמה.
לפני שנתיים לא הייתה מלחמה. אתה כנראה לא יודע מה זאת מלחמה.
איך תדע מה זאת מלחמה? איך תדע מה זאת מלחמה? לפני שנתיים הממשלה לא שילמה מיליארד שקל כל יום. אז אפשר להתווכח על כך או אחרת. אני מוכן לנהל איתך את הוויכוח הזה. היום אנחנו – מיליארד שקלים בלי לתכנן את הצפון. אם חס ושלום הקדוש ברוך הוא לא יעזור לנו ותהיה איזו התפתחות דרמטית בצפון, זה יהיה 2 מיליארד שקלים ביום.
אני יודע – אולי אתה לא, אבל אני יודע שחבריי מש"ס מתגרדים באי-נוחות. הם היו בצבא, הם יודעים מה זה. אבל אי-אפשר לנהל – – –
פרוש, אני מכבד אותך. עוד פעם – – –
אז אני מוסיף. גם הרב פרוש וגם אנשי ש"ס היו בצבא. אני לא אומר את זה בגנותך, אני רק מתאר מציאות שחייבים לקחת בחשבון כשמדברים על תקציב.
עכשיו, תראה, שלשום פורסם סקר, תקשיב – גם אתה, אדוני היושב-ראש – ב-2021 וב-2022 בפברואר מכון סמית עשה סקר בקרב 600 איש ואישה המהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית הבוגרת בישראל. השאלה שנשאלו הנסקרים הייתה: תקציב 2024 העומד להצבעה בכנסת כולל קיצוצים נרחבים בשירותים חברתיים, בריאות, חינוך, תרבות ועוד. לצד הקיצוץ הוקצו על בסיס ההסכמים הקואליציוניים מיליארדי שקלים לישיבות מערכת חינוך חרדית ולחיזוק זהות יהודית אורתודוקסית בקרב הציבור החילוני. מה עמדתך? 73% מהציבור הישראלי, גם חרדים וגם חילונים, מתנגדים לתקציב באותן טענות שאני אומר. בעת מלחמה צריך להתכנס ולעשות תקציב שהוא רק למלחמה. לא הייתי עומד פה, חלילה – אתה יודע את זה, פרוש – לא הייתי עומד פה ואומר מילה אחת רעה. הייתי מתווכח, אבל לא הייתי עומד מעל דוכן הכנסת.
אני תמיד מספר שכשהייתי ראש עיריית דימונה, בגלל שהתקציב היה קטן, מורות בש"ס היו עובדות מספטמבר עד יוני, ביוני היו מפטרים אותן, ומחזירים אותן בספטמבר. אני הוא זה שנסעתי איתן גם לאל המעיין וגם למשרד החינוך לדאוג שמשכורתן תהיה רציפה ושיחולו עליהן יחסי עובד–מעביד, כי מזה הן פחדו. מי מאיתנו רוצה לראות גננת שמפוטרת במשך עשר שנים? הבעיה היא ברורה, והיה צריך לפתור אותה.
אבל בתקציבים לישיבות היה צריך לעשות רגע hold. זה המצב הקיים. השנה לא ניתן תוספות; נדבר בשנה הבאה. אז 73% מהתושבים מתנגדים. בשאלות אחרות שהם נשאלו, הם אומרים שיש להפנות את התקציבים לצורכי הלחימה, לשיקום הנגב המערבי, הצפון, חיילי המילואים, לבטל את הכספים הקואליציוניים. אומרים את זה 73% מאזרחי המדינה, ואנחנו לא מקשיבים. זה לא ליכוד, אלה תושבי המדינה כולם. אגב, כששואלים את מצביעי הליכוד, גם הם – מדהים – 67% ממצביעי הליכוד מתנגדים לתקציב הזה. 67%. לא מקשיבים לציבור? לא שומעים את תחושת הלחץ? ולו בשביל זה, אדוני שר האוצר, יכולת לעמוד פה ולזכות בתמיכה של כל הכנסת.
שערו בנפשכם, תדמיינו, שהיה עולה לכאן שר האוצר ואומר: רבותיי, אני מבקש את התמיכה של כל הכנסת, הינה התקציב. התקציב הוא לצורכי השוטף, והוא תקציב רק למלחמה. אני משוכנע שכולם היו מצביעים לתקציב הזה, אדוני.
לא, האמן לי, האמן לי, אני נמצא פה הרבה שנים. יש הרבה מאוד חברי כנסת מכל חברי הבית שיש להם יסודות מוצקים, והם מבינים את צוק העיתים.
לא, לא. זה בסדר גמור, השיח עם השר.
רק אני רוצה להזכיר לכם, חברים – מיקי, אתה הייתי סגן שר האוצר – ב-2025 המע"מ יעלה ב-1%; יוסיף לנו, נדמה לי, עוד 7 או 8 מיליארד שקלים. זה ינחת על מי? עליי, עליך, על הילדים שלנו, על הילדים שלו, על המשפחות החלשות שכולנו נאבקים לעזור להן, כולנו. הגירעון יעלה ל-6.6% במקרה הטוב. אתמול ציטטה כאן חברת הכנסת לזימי את פרופ' מומי – – –
אדוני, אני אסכם את דבריי ואגיד: הלוואי שיכולנו להתייצב בשעת מלחמה ולהצביע על תקציב הגון. התקציב הזה הוא ביזה של הכסף הציבורי. תודה רבה.
1,382 מילים של מאיר כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.