קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתם רואים את החשבונית הזאת של הסופר?
אני אוריד. זה לא מצג, זאת חשבונית של קניות.
אם מישהו חשב שירדו המחירים של החשבונית הזאת אחרי שהתקציב הגרוע הזה יעבור – המחירים לא ירדו. הוא טועה. אפשר לקחת את החשבונית, אי-אפשר לקחת את הבושה של התקציב הזה. המחירים הולכים רק לעלות. אנחנו נקבל פחות ונשלם יותר.
היום יעבור תקציב המדינה בכנסת ישראל, תקציב תחת מלחמה, תקציב שאמור להתרכז בדבר אחד – בשיקום: שיקום ההריסות ממלחמת חרבות ברזל; שיקום המפונים שכבר חמישה חודשים לא ראו את ביתם כי הממשלה, ממשלת ישראל, החליטה להקים רצועת ביטחון בתוך גבולות המדינה; שיקום הנפש לאלפי החיילים ולאלפי האזרחים שחוו את היום הטרגי והקשה ביותר מאז השואה. מדינה שלמה נחשפה לפשעים מתועבים בניידים, בטלוויזיות, במסך, אלה שהיו שם ונפתחו להם שערי הגיהינום.
ב-7 באוקטובר מדינת ישראל הגיעה לצומת דרכים, ויש בחירה – או להמשיך בדרך הישנה של משיכת זמן וניהול הסכסוך ושקרים לעצמנו, או החלטה חד-משמעית להפסיק להכיל, להפסיק להסכים לסבבים מדומים, שבהם הילדים שלנו נכנסים ללחץ, חווים התקפי חרדה, ולא מצליחים לנשום כאשר הם שומעים אזעקה. המלחמה הזאת היא ההזדמנות שלנו לבצע תיקונים בחברה הישראלית, תיקונים שהיו חייבים לקרות כבר מזמן. התיקונים האלה הם אבן יסוד של החברה החדשה שתיבנה פה אחרי 7 באוקטובר. אנחנו צריכים לדאוג להשקעה גדולה יותר בתשתיות הביטחון, השקעה גדולה יותר וחוק גיוס שוויוני, כדי שצה"ל יוכל להגן עלינו בכל מקום, בכל דרך, ולא לאפשר לדבר הזה, לאירועי 7 באוקטובר לקרות. אנחנו צריכים להשקיע במערכת הבריאות הציבורית – השקעה במערכת בריאות הנפש, שמורעבת במשך שנים; השקעה במורים שיחנכו את התלמידים שלנו להיות אנשים טובים יותר, אזרחים טובים יותר למדינה; השקעה בתחום הדיור, כדי שכל אזרח ישראלי ששירת בצבא ועובד, יהיה לו מקום להניח את הראש בסכום סביר.
אנחנו צריכים לדאוג להשקעה בתחבורה, כדי שתהיה תחבורה ציבורית איכותית בכל ימות השבוע, כדי שהאזרחים לא יהיו שבויים בקונספציית הרכב הפרטי, שאגב הוא גם לא תורם לפקקים, ולא לכולם יש את היכולת לרכוש רכב ולתחזק רכב. אנחנו צריכים לדאוג להשקעה בהייטק, שבמשך שנים נתניהו טען כי הוא הקטר של ההייטק, והוא זה שהרים את ההייטק במדינת ישראל, אבל אחרי שהמשק נפגע בעקבות ההפיכה המשטרית הכושלת, נתניהו אפילו לא מזכיר איך הוא מתכוון לסייע להייטק הישראלי להתאושש. הבית הזה – הכנסת הזאת צריכה לדאוג להשקיע בנו, הישראלים, בשכבות החלשות, במעמד הביניים שעובד קשה, שמחזיק את המדינה הזאת.
לצערי, בתקציב הנוכחי אנחנו לא נקבל את הבשורה. אותו מעמד ביניים ימשיך לשרת בצבא, לעבוד קשה, לייצר, לקדם, לחנך, להבריא – אבל לא לקטוף את הפירות, את פירות ההשקעה. ממשלת ישראל לוקחת את הכסף, ובמקום להשקיע אותו בבריאות, בצבא, בדיור, בתחבורה ובעוד אלף דברים שקשורים לרווחה ולנחת, היא תשקיע את אותם כספים בכספים קואליציוניים, במשרדי ממשלה מומצאים, שמסדרים פרנסה לשרים בלי תיק שלא גומרים את החודש.
בואו ניכנס קצת לתקציב. המע"מ יעלה בעוד כמה חודשים ל-18%; החשמל עולה, הדלק עולה, המים עולים; הקניות בסופר – גם יעלו, ניחשתם נכון. ראש הממשלה עשה ספין מרהיב בבחירות לפני שנה וחצי בדיוק על הדברים האלה. אז עכשיו, אחרי שהבנו שנתניהו הוא לא סופרמן המחירים, אפשר להתקדם. כמובן, ממשלת ישראל דואגת לדחוף את ידה העמוקה לכיס האזרחים כדי לממן את הגירעון – הכול הולך לעלות. אין שום תחום שבו הישראלים לא ירגישו עלייה. אפילו החלב עולה. ההתייקרות הגיעה בגלל חוסר היכולת של שרי האוצר והכלכלה להשתלט על העסק. ושר הכלכלה, להצטלם עם מוצרים של חברות שמעלות את המחירים, לא פותר את העובדה שהן ממשיכות להעלות את המחירים.
אם אנחנו כבר מדברים, הייתי מוציא לשר הכלכלה כרטיס אדום, מאחר שמדובר באדם מוכשר שיש לו יכולות, איש עסקים ממולח, שנחל כישלון חרוץ מול יוקר המחיה המתפרץ; שר החינוך, שבאמת הוכיח סביב פרס ישראל שאין לו חינוך ואין לו בושה; אני יכול להמשיך על גב' פופקורן, שלא מצליחה לחבר גשר מעל כביש אחד כבר מעל חצי שנה; שר השיכון, שדואג למגזר שלו בלבד. הרי אנחנו לא ביחד ננצח, זה עדיין הם ואנחנו; השר לביטחון לאומי – הייתי אומר כושל, אבל צריך למצוא מילים אחרות לכושל הזה, כי זה מעבר – שבמשמרת שלו נרצחים מאות אזרחים, והמשטרה מאבדת רסן ברוח המפקד הקרוי בן גביר.
אבל אתם לא הסיפור; האזרחים, העם – הם הסיפור. מגיע לנו טוב יותר. מגיע לנו שהביחד הזה יהיה ביחד כאן בבית ובחוץ. מגיעה לנו ממשלה אחראית שתדאג ותעביר תקציבים לבריאות, לחינוך, לביטחון, לכל דבר שיסייע לציבור לעבור את התקופה הזאת. ביום שהתותחים ייפסקו, ביום שהמלחמה הזאת תסתיים, אנחנו נצטרך לאסוף את השברים ולטפל בחברה הפצועה שלנו. לשם כך צריך להבין את גודל האירוע ולגלות את האחריות כחברי כנסת, כשרים, כממשלה. אנחנו יכולים להשפיע, ואנחנו צריכים להשפיע באופן ישיר על החברה הישראלית, שנמצאת במשבר לא רק בביטחון – גם בביטחון הכלכלי, בביטחון הבריאותי, הנפשי.
אני אתן לכם סיפור קצר, נקודת אור פשוטה שממנה אפשר ללמוד ולהתפתח. חניכי המכינות הקדם-צבאיות והש"ש הם הנוער שלנו, הם העתיד של מדינת ישראל. הם רק רוצים לסייע. הם מוכנים להילחם על הזכות להתנדב, לשרת. זה מה שהם מאמינים בו, זה מה שהם רוצים לעשות. במקום לעזור לנו בשעה הקשה הזאת שהחברה שלנו נמצאת בה, שבה אותם עשרות אלפי מפונים נמצאים מחוץ לבתיהם, עקורים מבתיהם, מחליטים להקדים להם את הגיוס, לגייס אותם, בגלל מצוקת כוח אדם בצה"ל. אז הם אומרים שהם יתגייסו בראש מורם, כי זה מה שהם מאמינים בו. אי-אפשר להגיד עליהם שהם משתמטים. הם בחרו לתת שנה מהחיים שלהם למען החברה, למען הילדים שלנו, לפני המלחמה, בזמן המלחמה. הם רוצים להתגייס, אבל אומרים: אנחנו רוצים גיוס הוגן. אנחנו רוצים שכל ילד, כל אדם שמגיע לגיל 18, ישרת בצבא. זה גיוס הוגן. במדינה יש חובות ויש זכויות.
בסוף המלחמה מדינת ישראל תצטרך לשקם את הצפון, את הדרום וגם את המרכז. כל הארץ תצטרך סיוע, בעיקר הילדים של היום, שיסחבו גם בעוד כמה שנים את הטראומה של האירוע הנוראי שחווינו פה ב-7 באוקטובר. במקום לסייע להם, אומרים להם: לא צריך, אנחנו נסתדר. אז ספוילר – מדינת ישראל לא תסתדר לבד. הנוער של היום הם העתיד של המדינה. הנוער של היום יכול לשנות את המדינה.
ובנוגע לילדים שלנו, בנוגע אלינו, בנוגע לכל אדם במדינת ישראל, כולנו נרגיש את ההשפעה. השפעת המלחמה נגעה ותיגע בכולנו. חלק ירגישו אותה בכיס, חלק ירגישו אותה בלב שנמחץ לנצח, וחלק לא מבוטל ירגישו אותה בנפש הפצועה. מדינת ישראל לא מוכנה למכה הקשה של בריאות הנפש שמגיעה לעברנו, שכבר נמצאת כאן. אבל לב שבור – אנחנו לא נראה אותו. אדוני היושב-ראש, אם אנחנו נסתובב בקניון ואנחנו נראה ילד עם גבס ביד, אנחנו נדע שיש לו שבר ביד; אם אנחנו נראה לידו ילד שהולך, אנחנו לא נראה את השבר שיש לו בלב.
מדברים על זה שמערכת בריאות הנפש הוזנחה במשך שנים, אבל אני לא רואה בתקציב הזה שלמישהו אכפת ממערכת בריאות הנפש. כי אם היה למישהו אכפת, הוא היה דואג להחזיר את הפסיכולוגים לשירות הציבורי, ולא להמציא כל מיני מקצועות חדשים לבריאות הנפש. על זה צריך לדבר, ובזה התקציב הזה צריך לעסוק.
הרפורמה בבריאות הנפש משנת 2015 היא תפוח אדמה לוהט שאף אחד לא רוצה לגעת בו ומעביר אותו מיד ליד. יש כותרות ויש אולי כוונות, אבל תכלס אין שום פתרונות בשטח. בין הדברים החשובים שאנחנו צריכים זה שמישהו יקשיב לנו, מישהו מקצועי שיקשיב לנו. אם מישהו מאיתנו או אחד מהילדים שלנו צריך לדבר על הדברים, צריך לשתף וצריך לתקן – אין לו למי לפנות. כי אם נשברה לי היד, אני לא יכול להמתין שנה וחצי כדי לראות רופא; אם נשברה לי הנפש, אני לא יכול להמתין שנה וחצי כדי לראות פסיכולוג. הגיע הזמן שנתבייש לדבר על הדבר הזה.
קרה לכולנו משהו מ-7 באוקטובר – קרה לנו כחברה וקרה לנו כאומה. הנפש שלנו פצועה, והתקציב הזה לא מתייחס לנפש שלנו. הוא מתייחס לדברים אחרים כדי לשמור על 64 אצבעות. אנחנו צריכים לדאוג לתמיכה אמיתית לתקציב הבריאות, אדוני היושב-ראש. זה נוגע לכולם – לדתיים, חילונים, יהודים, כאלה שלא יהודים. כולנו צריכים עזרה, גם מזרחי, גם אשכנזי. הינה, אין מחלוקת, כולנו כאן ביחד.
יפה. זה כתוב – זה לא כתוב בתקציב. הממשלה תקועה ב-6 באוקטובר, וגם אם תעבירו את התקציב הזה, זה לא ישנה דבר. הממשלה הזאת תיפול, גם אם לא היום – בקרוב. הממשלה הזאת תיזכר לעד כממשלה הכושלת ביותר במדינת ישראל.
רם, זה בהדרגתיות, לאט-לאט. רמי, קודם הראיתי את חשבונית הקניות – הייתי אצל אימא אתמול, ביקרתי את אימא. מדברים על מעמד הביניים ושכבות חלשות – אני לא יודע באיזשהו שלב, באיזו שכבה אני הייתי בשנות השמונים כשגדלתי בבית, אבל אני מניח שבשלב נמוך יחסית מבחינה חברתית – ואנחנו חודש ומשהו לקראת פסח.
אני זוכר שתמיד בתקופות האלה אימא הייתה דואגת לקנות דברים לפני שהמחירים יעלו ולאחסן אותם. ואני אומר, היום אני חבר כנסת. אני עדיין רואה את אותם אנשים, ואני אומר: איפה הניתוק הזה? למה אנשים צריכים, אתה יודע, לאגור כי הם מפחדים שהמחירים יעלו? אני יכול להגיד לכם שבחג הפסח הקרוב אני אהיה עם המשפחה, והשולחן שלי יהיה עמוס באוכל, כי המלחמה הזאת לא פגעה בתלוש שלי – אני חבר כנסת, אני אחד מ-120 שהשולחן שלהם יהיה מלא כל טוב בפסח. אבל הלב שלי יהיה ריק מבושה על שלא הצלחתי להשפיע ולעשות טוב במדינה הזאת.
1,433 מילים של ירון לוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.