צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 5 והוראת שעה מס' 9), התשפ"ד–2024 (העלאת המס על הסיגריות)

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, היום אנחנו נצביע על תקציב הקונספציה – תקציב שכל-כולו שרוי בקונספציה של לפני שמחת תורה, כל-כולו שרוי בקונספציית ההרגל. מה זאת קונספציית ההרגל? עד שמחת תורה הקונספציה הביטחונית של ראש הממשלה ושל הקבינט הייתה: תתרגלו. יורים עליכם, תתרגלו; יש טפטופים על שדרות, על עוטף עזה, יש התפרעויות על הגדר, תתרגלו. זה רק שחרור קיטור, הם רק משחררים קיטור. אנחנו כבר עוד מעט חמישה וחצי חודשים בתוך האירוע, וגם בצפון כבר אומרים לכולם: תתרגלו, תתרגלו. יום-יום יהיו לכם אזעקות, יום-יום יהיה ירי של נ"ט ושל רקטות לכיוון יישובי הצפון. תתרגלו.

זאת הקונספציה שהייתה לפני שמחת תורה וקיימת גם אחרי שמחת תורה, והקונספציה הזו באה לידי ביטוי גם בתקציב הזה שיגיע עכשיו. כבר יותר מחמישה חודשים שיורים עלינו מצפון, יותר מחמישה חודשים כבר שנתיבי השיט לישראל מכיוון דרום לים סוף חסומים, עדיין יש אזעקות באילת, מדי פעם גם יורים על העיר אילת. ועדיין, אחרי חמישה וחצי חודשים יורים עלינו מכיוון רצועת עזה. זה המצב. ומה אומרת הממשלה לאזרחים? תתרגלו, כי כשאני מסתכל על הפעילות, על הפעילות שבה הצבא פועל בשטח, עולם כמנהגו נוהג. הכול נקודתי. במקום לפעול במקביל, במקום לפעול כמו שפועלים במלחמה, עם עוצמת אש וכוחות כמו שפועלים במלחמה – אני חייב לומר שאולי ממש בתחילת מלחמת חרבות ברזל פעלו בעוצמה כזאת – אנחנו נמצאים במין פעילות של ביטחון שוטף כזאת.

ציר פילדלפי, אחרי חמישה וחצי חודשים, עדיין פרוץ לכל עבר. החמאס עדיין נלחם נגד מדינת ישראל בחזית אחת – זאת אומרת הוא, לחמאס יש חזית אחת מול הצבא הישראלי; הצבא הישראלי פתוח בכל החזיתות. יורים עלינו מצפון, סוגרים את נתיבי השיט ויורים מכיוון תימן, וגם החזית ברצועת עזה, שלא לדבר על חזית הטרור שעדיין יש לנו, גם היא בדחיפת חמאס, ביהודה ושומרון.

עכשיו, אומרים – התירוץ: האמריקאים לא נותנים לנו. חבר'ה, חמישה חודשים מדינת ישראל קיבלה אשראי בין-לאומי חסר תקדים: תפעלו. מה עשו בחמישה חודשים האלה? שום דבר, הכול מאותו דבר. נכנסים–יוצאים, נכנסים–יוצאים, ותוך כדי זה גם מתדלקים את החמאס ומעבירים לו דלק כדי שהוא יוכל להחזיק מעמד חמישה וחצי חודשים. הרי אם לא היינו מעבירים דלק מלכתחילה, לא היינו צריכים אשראי של חמישה חודשים מהאמריקאים ואשראי בין-לאומי. אם לחמאס לא היה דלק, המלחמה הזו הייתה נגמרת מזמן.

אבל בהיבט הזה – – –

זה אמירה – – –

טלי, אמירה מעניינת – – –

אמירה מעניינת, אך מנותקת מהמציאות.

אמירה מעניינת, חברת הכנסת גוטליב.

אני חייב להבין רק את מה שאמרה חברת הכנסת גוטליב. חבר הכנסת ליברמן, יכול להיות – – –

יכול להיות שלשיטתה אתה צריך עכשיו לצעוד למשרד ראש הממשלה ולהתפרץ בכוח לחדר קבינט המלחמה.

עכשיו, אני חייב לומר בהיבט הזה – – –

עכשיו בהיבט הזה, חברת הכנסת גוטליב, לגבי אשראי בין-לאומי. מדינת ישראל היא חלק – –

– – היא חלק מהקהילה הבין-לאומית, ואם את חושבת שאנחנו יכולים – – –

אם את חושבת שאנחנו יכולים להתעלם מאירוע שעלול לקרות, של החלטות כאלה או אחרות של מועצת הביטחון, אז את טועה. ועדיין, אני חושב שבחמשת החודשים האלה קיבלנו את היכולת המלאה לפעול. מדינת ישראל מבחינה צבאית הייתה במצב חמור הרבה יותר ב-6 באוקטובר 1973, אבל היא ידעה לפעול בעוצמה כדי לסיים את האירוע הזה כעבור 19 יום. אנחנו חמישה חודשים גוררים רגליים; האויב שלנו – אנחנו מייצרים לו רק חזית אחת, פועלים בצורה שבלונית. באמת, אני אומר, החיילים והקצינים שלנו בשטח מחרפים את נפשם, אבל לא יכול להיות שבסוף כשמפקד בשטח מקבל החלטה נכונה להוריד אוניברסיטה, עכשיו זה הדיון – האם הוא ביקש אישור או לא ביקש אישור. חבר'ה, אנחנו נמצאים במלחמה.

עכשיו, מה התוצאה של המלחמה הזאת שקבינט המלחמה הזה מנהל? אנחנו חושבים שצריך להקים רצועת ביטחון. אז הקימו רצועת ביטחון גם בצפון וגם בדרום, רק מה הבעיה? כל רצועת הביטחון הזאת, גם בצפון הארץ וגם בדרומה, היא בתוך שטח ישראל. לא היה כדבר הזה. השיעור הראשון שכל חייל צה"ל לומד כשהוא מתגייס – המטרה שלנו במלחמה היא להעביר את המלחמה לשטח האויב. חמישה חודשים וחצי שהפארסה הזאת נמשכת, שהבדיחה הזאת שהממשלה מנהלת נמשכת, והמלחמה כולה בתוך שטח מדינת ישראל. נתניהו וקבינט המלחמה ויתרו על הגליל, ויתרו עליו. התושבים מפונים משם, הם לא יכולים לחזור לשם, וגם הבוקר יורים על הגליל. וזה הפך להיות הרגל.

זאת קונספציית ההרגל שבאה לידי ביטוי גם בתקציב הזה. ואיך היא באה לידי ביטוי בתקציב הזה? אם היו אומרים: תשמע, אנחנו מתכוננים למלחמה בצפון, נניח, וכן, אנחנו עוד נרצה לעשות את מה שכולם יודעים שצריך לעשות, וזה לייצר את רצועת הביטחון בתוך שטח האויב – איפה תוכנית מגן הצפון, שהייתה בתקציב המדינה עד הקמתה של הממשלה הזאת? אז הוצאתם אותה מתקציב המדינה כשהקמתם את הממשלה, כי חשבתם שתוכלו לעשות פה, מה שנקרא, חגיגות – בינתיים חגגו עלינו. עכשיו אתם מביאים תקציב, ואתם מספרים לנו – ואת תצביעי היום בעד תקציב שאת מספרת לנו שזה תקציב מלחמה. אז איפה התקציב ואיפה הכסף של מיגון הצפון בתוך התקציב הזה? איפה הכסף? איפה אותם 500 מיליון שקל בשנה שהיו מיועדים למיגון הצפון, למיגון מבני ציבור, למיגון היישובים החשופים, כדי שנוכל לאפשר לצה"ל לנהל מלחמה? אין את התקציב הזה. מה יש בתקציב הזה? את כל הפוליטיקה יש בתוך התקציב.

אנחנו הצבענו כאן ביום שני על העלאת המע"מ ב-1%. הערכת ההכנסות למדינת ישראל כתוצאה מהעלאת המע"מ ב-1% זה כ-7 מיליארד שקל. עכשיו באים ומשיתים עוד מיסים על האזרחים, והמשמעות היא שהם ישלמו יותר בסופר וישלמו יותר חשבון חשמל, וכל המחיה שלהם, שגם כך כבר חצתה את כל השיאים, תמשיך ותעלה, כי חייבים לממן את המלחמה. לכן מעלים את המע"מ ב-1%, כדי שיהיו לנו הכנסות של 7 מיליון שקל. למה הם צריכים 7 מיליארד שקל? חברת הכנסת בן ארי, בוקר טוב. למה הם העלו את המע"מ ב-1%? מה קרה שהם אומרים: אנחנו צריכים את זה לתקציב המלחמה? למיגון הצפון? לא לא לא, זה לא בתקציב; 5.8 מיליארד שקל כספים קואליציוניים – זה בתקציב; 1.2 מיליארד שקל למשרדים מומצאים – זה בתקציב, עשרה משרדים מיותרים. סך הכול 7 מיליארד שקל. אז מעלים את המע"מ ב-1%, מכניסים את היד לכיס של האזרחים, לוקחים מהם 7 מיליארד שקל. כל אזרח ואזרחית ישלם – – –

מס בריאות, וביטלו את ימי ההבראה.

אני מדבר רק על המע"מ ב-1%. מה הם עושים איתו? העלו את המע"מ ב-1% כדי לקחת מאיתנו עוד כסף כשאנחנו משלמים חשבון חשמל וכדי שכשאזרחי ישראל הולכים לסופר הם ישלמו יותר על כל המוצרים שלהם, כולל מוצרי היסוד, כולל הלחם, הביצים והחלב – הכול, גם המחירים המפוקחים – כדי שיהיו להם 7 מיליארד שקל לחלק לשימור איזו קואליציה מדומיינת שאף אחד כבר לא מבין מה מטרתה. כי לנצח את המלחמה הזאת זאת לא המטרה, כי אם הייתם רוצים לנצח את המלחמה הייתם מנצחים אותה בשלושה חודשים, לא מדשדשים חמישה חודשים וחצי; לא הייתם מעבירים דלק, הייתם פועלים בכמה חזיתות, הייתם חוסמים את ציר פילדלפי והייתם מנצחים את המלחמה הזאת. 5.8 מיליארד שקל כדי לתחזק את השותפות הקואליציוניות ועוד 1.2 מיליארד – לטובת מי? לטובת כל מיני משרדים שהמציאו.

אז אומרים לאזרחים: תצטמצמו, תהדקו את החגורה – כדי שהממשלה תוכל להשמין. זה פטנט של משטרים אחרים, לא פטנט של מדינה דמוקרטית, לא פטנט של מדינה שנמצאת במלחמה, כשכל שקל שלה צריך להיות מופנה לטובת ההתעצמות הצבאית והיכולת שלנו להתמודד עם מה שעוד נתמודד איתו בצפון, ממיגון הצפון ועד לרכש ציוד צבאי וחימושים.

עכשיו, מה זה תקציב מדינה? זה לא אוסף של מספרים, חבר הכנסת פוגל, זאת מדיניות ממשלה. זאת המדיניות. המדיניות באה לידי ביטוי בתקציב. אתה רואה למה הממשלה מוסיפה כסף וממה הממשלה לוקחת כסף. אז אני מסתכל על הקיצוצים: מכון וולקני הוא מכון מחקר חקלאי שמדורג במדד המצוינות המדעית של מכוני המחקר בעולם במקום השלישי בעולם. מה עושה הממשלה עם המחקר החקלאי ועם המכון הזה? היא מקצצת את התקציב של מכון וולקני ב-21%. המשמעות היא סגירת המכון; המשמעות היא שאי-אפשר לגייס כוח אדם חדש; המשמעות היא שכוח האדם שגויס יצטרך לעזוב ושיגיעו בחזרה למצב שהיה לפני שאנחנו נכנסנו לממשלה, כשבא אליי מנהל מכון וולקני ואומר לי – כשהקמנו את הממשלה: אם לא תזרימו מייד כסף, אנחנו לא יכולים להדליק חשמל במכון וולקני. אבסורד.

השר ליברמן כשר האוצר ואני כשר החקלאות הוספנו מאות מיליוני שקלים לתקציב הזה, מתוך הבנה שהעתיד של מדינת ישראל הוא שם, הוא במחקר ובפיתוח. כי אנחנו לא נוכל לגדל כאן תוצרת חקלאית עבור כל העולם, אין סיכוי. אנחנו לא מצליחים לגדל מספיק תוצרת חקלאית עבור כל מדינת ישראל. אבל אנחנו נוכל להיות הקטר שמוביל את העולם לגבי חקלאות באקלים משתנה ובמשבר אקלים, לגבי פתרונות למשבר המזון וגידולים שעמידים לכל אותם שינויי אקלים, ובעצם להסביר לכל העולם איך לגדל מזון בעולם שהולך ומתייבש.

אז מה אתם עושים בתקציב הזה? אתם מקצצים ב-21% את תקציב מכון וולקני, אתם מקצצים את תקציב המדענית הראשית של משרד החקלאות, שאמורה לתמוך בסטרטאפים החקלאיים. אז ב-2023 קיצצתם ב-50% וב-2025 על הקיצוץ אתם תוסיפו עוד קיצוץ של 50%. מבטלים לחלוטין את נושא המחקר והפיתוח, פשוט מייבשים את זה לגמרי. מהצד השני, האזרחים – שישלמו. עוצרים את הורדת המכס על פירות וירקות, זאת אומרת, הפירות והירקות, שמחיריהם הם מהיקרים ביותר, שהם אלה שמובילים את מדד המחירים לצרכן ועולים ועולים ועולים – כאן אנחנו סוגרים את השוק. אז ממשלת הימין הזאת, שמספרת לנו שהיא ממשלת ימין – היא בוודאי לא ימין כלכלי, כי היא סוגרת את השוק לגמרי – אומרת לאזרחים: תשלמו יותר על פירות וירקות כדי שנגבה יותר מכסים, ומחקר ופיתוח – את זה נעצור.

למה כן נותנים כסף? לכל מה שלא מייצר נותנים תוספת; איפה שאין ייצור, איפה שאין תועלת למשק – שם מוסיפים. אז אנחנו רואים שמשום מה בחינוך הממלכתי מקצצים ב-800 מיליון שקל, אבל את תקציב הישיבות מעלים ב-1.7 מיליארד. ואני מנסה להבין: מה המדיניות? מה העתיד שאתם מסרטטים למדינת ישראל בתקציב הזה? מה העתיד? הרי אתם באים לפה עם תקציב שהוא המדיניות הממשלתית שלכם, שאמור לייצר את ה-vision למדינת ישראל.

אני אגיד לך, חבר הכנסת פוגל, ואני אומר את זה בצער: ה-vision של התקציב הזה הוא להפוך את מדינת ישראל למדינה בודדה, חסרת ביטחון, ללא יכולת להגן על עצמה, עם כלכלה פושטת רגל ופושטת יד, שתהיה זקוקה כל היום לנדבות מהעולם. בעצם התקציב הזה משאיר אותנו ממש כמו בשיר של זהר ארגוב, "בדד" – התקציב הזה משאיר אותנו בדד, בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום ובלי חזון. זה התקציב הזה.

וזה תקציב הקונספציה, שזהה לחלוטין למה שהבאתם לכאן לפני המלחמה, ועכשיו, חמישה וחצי חודשים בתוך המלחמה הזאת, אתם מביאים לכאן תקציב מנותק, תקציב שידרדר את כלכלת מדינת ישראל, שיכניס את היד לכיס של האזרחים כדי לקחת מהם עוד כסף ולממן את הפוליטיקה של הממשלה הזאת – במקום לייצר תקציב מלחמה אמיתי, שישקיע בצה"ל, שישקיע במחקר ופיתוח, שיאפשר למדינת ישראל, גם בתוך המלחמה הזו, לבנות כאן כלכלה חזקה שתוכל לתחזק את הצבא שאנחנו נצטרך לתחזק כאן. ובוודאי, זה תקציב שמתעלם לחלוטין מהצרכים של אזרחי ישראל, תושבי הצפון, שאפילו את המינימום של תוכנית מגן הצפון, שהייתה עוד לפני המלחמה – אני לא מדבר על זה שתיקחו את התוכנית הזו ותאיצו אותה; את מה שהיה, אפילו את המינימום, אתם מקצצים כאן.

ולכן, אדוני היושב בראש, חברי הכנסת, אפילו יושב-ראש הקואליציה, אם יש לכם טיפת אינטגריטי כלפי אזרחי ישראל, תורידו את התקציב הזה מסדר-היום, תחזירו אותו לוועדה, תעיפו משם את כל הכספים הקואליציוניים, תעיפו משם את כל מה שלא קשור למלחמה, ואת כל הכסף הזה תיקחו לטובת העוצמה הביטחונית, לטובת המחקר והפיתוח במדינת ישראל ולטובת מיגון הצפון, הדרום וכלל אזרחי ישראל. תודה רבה.