קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – –
– – התקציב הזה שמונח היום על שולחנה של הכנסת קורע את המסכה מכל דיבורי האחדות של הממשלה. אתם לא רוצים אחדות, אתם רוצים שישלמו עליכם; אתם לא רוצים לחיות ביחד, אתם רוצים לחיות על חשבון הציבור. זה כל מה שנשאר מדיבורי האחדות שלכם. אתם רוצים כסף. אתם אומרים לציבור היצרני והעובד: משמעות האחדות היא שאתם תשלמו – תשלמו בכספכם, תשלמו בעסקיכם, תשלמו בחשבונותיכם ותשלמו בחייכם.
מה שמונח פה היום הוא לא תקציב, זה חשבון. אתם פישלתם, אתם הרסתם, ועכשיו אתם מגישים לנו את החשבון. הציבור ישלם את הכול – ישלם על המלחמה שאתם אשמים בה; ישלם לחרדים כדי שלא יתגייסו; ישלם על ההזיות המשיחיות של אורית סטרוק; ישלם על השחיתות של אמסלם; ישלם על הכישלונות של ממשלה לא מתפקדת וראש ממשלה הרסני ולא כשיר. התקציב הזה אומר שאתם לא תשלמו שום מחיר, לא על המתים, לא על הקונספציה, לא על הכישלון הניהולי, לא על ההתרסקות של הכלכלה, שנובעת מהתרסקות של הביטחון, שנובעת מההתרסקות שלכם כהנהגה לאומית. התקציב הזה אומר שהתנתקתם סופית.
אתם כבר לא רואים אף אחד. אתם כבר לא רואים את המצוקה ואת המועקה ואת הזעקה ואת המחיקה של מעמד הביניים הישראלי, שהתקופה הזו גמרה אותו. אנשים נגמרים, חוזרים הביתה מ-70 ו-90 ו-120 ימי מילואים, והטלפון הראשון הוא מהבנק. נכנסים לסופר, לא מאמינים על המחירים. ומה התגובה שלכם? אתם מגדילים לשיא של כל הזמנים את התקציב לישיבות; מגדילים לשיא של כל הזמנים את הכספים הקואליציוניים; מגדילים לשיא של כל הזמנים את מספר המשרדים המיותרים של השרים המיותרים, עם המנכ"לים המיותרים והמקורבים המיותרים והרכבים והלשכות והתקציבים המיותרים.
חמש דקות – חמש דקות זה מה שהחזיקו רגשות האשם שלכם אחרי 7 באוקטובר. חמש דקות שבהן הלמתם על חזכם ואמרתם בצדק גמור: חטאנו, עווינו, פשענו, הבאנו על עם ישראל את האסון הגדול ביותר מאז השואה. ואז זה עבר לכם. חזרתם לכל ההרגלים הרעים והמגונים שלכם והכפלתם. חזרתם על כל החטאים הישנים על סטרואידים. כאילו לא קרה כלום, כאילו מתינו כבר לא מונחים לפנינו וכאילו הכלכלה לא מתפרקת לנגד עינינו.
הרי אתם אומרים לעם ישראל: ביחד ננצח, אבל לחוד נשלם את המחיר. הנחת היסוד שלכם – הנחה מלאה בוז וזלזול – היא שהציבור לא מבין כלום. הוא לא מבין מה זה הורדת דירוג, והוא לא מבין מה זה גירעון, והוא לא מבין מה זה כספים קואליציוניים. אלה כל מיני מספרים מסובכים שהוא לא מבין אותם. אין לכם מושג כמה אתם טועים. הציבור מבין בדיוק מה קורה, כי יש מספרים שהוא כן רואה – הוא רואה את המחירים בסופר, הוא רואה את השחיקה בשכר שלו, הוא רואה את האוברדרפט שלו, הוא רואה כמה הוא משלם על הצהרון של הילדים, הוא רואה כמה הוא משלם על הדלק.
יש משהו סמלי בזה ששר הכלכלה הציע לשים מדבקות שחורות על מוצרים שהמחירים שלהם עלו, כי זו הדרך שבה אתם רואים את העולם. אם אתם מקלקלים משהו, אתם לא צריכים לתקן אותו חלילה, מספיק לשים עליו מדבקה שחורה. לא יעזרו לכם כל המדבקות השחורות. הציבור רואה את החיים שלו מתכווצים ואת הממשלה הזו מתרחבת, והוא מבין בדיוק מי אשם. והוא גם יודע מה זה גירעון – גירעון זה הלוואה שאתם לוקחים מהילדים שלו ואין לכם שום כוונה להחזיר. זה לא הוצאות המלחמה – בזה אנחנו יודעים לטפל; זה הכישלון הניהולי, זה חוסר האחריות, זו הרשלנות והיוהרה שבה אתם מבזבזים בלי חשבון את הכסף של מעמד הביניים הישראלי.
אני רוצה להגיד מפה לחברה הישראלית: אל ייאוש. זה התקציב האחרון שלהם. הם לא יעבירו עוד אחד. גם הם יודעים את זה. בגלל זה הם דחו את העלאת המע"מ לשנה הבאה, כדי שזה כבר יהיה בממשלה שלנו. בגלל שהם לא יעבירו עוד אחד עוד אפשר יהיה לתקן את זה, ואנחנו נדע איך. הייתי שר אוצר, הייתי ראש ממשלה, העברתי לא מעט תקציבים בחיי. יש דבר אחד שצריך לעשות בשביל ליצור כלכלה יעילה, מתפקדת ומצליחה – להשקיע במעמד הביניים, ליצור linkage ברור, חיבור ברור, בין מה שאנשים נותנים למדינה לבין מה שהם מקבלים ממנה. וזה מה שאנחנו נעשה. כל האנשים האלה שהממשלה הזו זורקת ודוחקת לשולי הדרך, בהם אנחנו נשקיע. נשקיע בציבור העובד, נשקיע בציבור שמשרת במילואים, נשקיע באנשים שמחזיקים את המדינה הזו בחיים. אני אומר מפה לכל האנשים שהתקציב הנורא והמושחת הזה ממלא אותם בייאוש: אל תתייאשו. זה לא יימשך עוד הרבה זמן. העזרה בדרך. השינוי בדרך. תודה רבה.
685 מילים של יאיר לפיד. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.