קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, אני רוצה להתחיל את הנאום הזה באזכור של אירוע קשה. היימנוט קסאו, ילדה בת תשע, נעדרת כבר 17 יום. קיבלתי עדכון מהמשטרה ומחפ"ק החיפושים בראשות מפקד תחנת משטרת צפת סגן ניצב יצחק אבוחצירא, כי חלה הידלדלות בהתנדבות האזרחים לחיפושים אחריה, מגיעים פחות ופחות מתנדבים לחיפושים, והדבר מקשה על צוותי המשטרה בעבודה וביכולת למצוא את הילדה המקסימה הזאת, היימנוט. אני קורא מכאן לכל תושבי ישראל שיכולים לסייע בנושא: סעו למרכז הקליטה בצפת. צוות המשטרה בחפ"ק יקבל כל מתנדב, וכמובן יקצה לו משימות בנושא החיפוש. אני קורא מכאן גם לשר הביטחון יואב גלנט: תפקיד הצבא ברגעים כאלו הוא לסייע בעורף. דאג לנווט כוחות השוהים באזור לתפיסת כוננות בעיר צפת ולהצטרף לצוותי החיפוש, בלי לפגוע במוכנות ובביטחון בצפון.
לפני שאעבור לנושא התקציב, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר כי איננו שוכחים לרגע את 134 החטופים המוחזקים בשבי חמאס, ועושים ככל יכולתנו להחזירם במהרה הביתה. אני שולח מכאן תנחומים וחיבוק גדול למשפחתו של סמל איתי חן, השם ייקום דמו, מנתניה, לוחם בגדוד 75, עוצבת סער מגולן, חלל צה"ל שחטוף בידי ארגון הטרור הרצחני בעזה. אדוני היושב-ראש, איתי נחטף לרצועת עזה ב-7 באוקטובר, והיום נקבע מותו לאחר בחינה של כלל הממצאים בידי הרב הראשי לצה"ל. גופתו עדיין מוחזקת בשבי החמאס. איתי היה תמיד מוקף חברים, אדם אהוב שסוחף אחריו אנשים. איתי אהב את הארץ, לצאת לטייל, והיה מדריך בכיר במש"צים. מלח הארץ. יהי זכרו ברוך.
אנו ניגשים לאשר עכשיו את תקציב המדינה לשנת 2024, תקציב שכבר אושר כאן בכנסת לפני כמה חודשים. אינני יודע אם אי פעם קרה שתקציב לשנה אחת הוגש ואושר פעמיים. התרגלנו בשנים האחרונות לראות כנסות מתפרקות בשל אי-העברת תקציב, ולא את המצב ההפוך שכרגע אנחנו רואים.
הסיבה להגשת התקציב לשנת 2024 מחדש מצערת וקשה. המלחמה שנכפתה עלינו בשמחת תורה, עלויות השיקום וההשלכות שלה, לא הותירו לנו ברירה. אני רוצה להודות, ולשבח כבר בתחילת דבריי את אנשי משרד האוצר, מהשר והמנכ"ל עד אחרון הרפרנטים, על הכנת התקציב שמונח היום לפנינו מהר ובאופן אחראי – למרות שחלק חושבים אחרת.
התקציב הנוכחי הוא לא התקציב שקיווינו לו. הוא כולל קיצוצים רבים, הוא כולל התכנסות והעלאות מיסים ופעולות גבייה שונות, אבל הוא תקציב נצרך, תקציב הכרחי. עלו פה לפניי חברי כנסת מהאופוזיציה, ויעלו עוד אחריי, דיברו וידברו על שוד הקופה הציבורית, על הכבדת הנטל, על כספים קואליציוניים. אכן, התקציב הזה כולל גזרות וקיצוצים, אבל אני גאה לומר מעל הבמה הזאת שיחד, קואליציה ואופוזיציה, הצלחנו בוועדת הכספים לשנות חלק מהנושאים שהיו חשובים לנו – הצלחנו למנוע קיצוצים רחבים בתנועות הנוער, בפרויקטים בפריפריה, בפער העלויות של הסעות התלמידים, בחינוך המיוחד ובעוד ועוד נושאים.
הצלחתי אני, בשיח עם נציגי משרד האוצר והשרים הרלוונטיים, לצמצם למינימום את הקיצוצים בתקציבי הקהילה האתיופית, קהילה שהוכיחה את עצמה שנים רבות כחיונית ותורמת לחברה הישראלית, וביתר שאת במלחמה הנוכחית, לצערי הרב. 23 חיילים בני הקהילה נפלו מאז שמחת תורה, אדוני היושב-ראש. 23 חללים. הקהילה הזו ראויה לתקציבים ולשילוב בזכות ולא בחסד. בניגוד למגזרים הנהנים מהטבות רבות אך ללא השתלבות ולקיחת חלק בכל תחומי המדינה, הקהילה האתיופית הוכיחה את עצמה מעל ומעבר.
דוגמה אחת מהן היא השחקן מנשה זלקה, דמות לחיקוי לנוער במדינת ישראל, אדם צנוע וכישרוני, שבעבודה קשה ובמנהיגות שקטה הצליח ובענק כקפטן הפועל חדרה. למרות ההצלחה, מנשה בוחר פעם אחר פעם את טובת המדינה על פני טובתו האישית. זה התחיל בהחלטתו לקטוע קריירה מקצועית ולהתגייס לקרבי, המשיך כששם שוב את הקריירה בצד והתגייס למילואים במלחמה הזו ברצועת עזה. כמי שגדל על ערכים דומים, מנשה עבורי הוא הרבה יותר מאדם מיוחד; הוא סמל – סמל לבני הקהילה האתיופית, סמל לנוער, סמל למסירות, סמל הישראלי היפה. אני גאה על המאבק לשימור והגדלה של תקציבי הקהילה, ומודה לנציגי האוצר על ההכרה בחשיבותם ועל הנכונות לסייע בהם.
נושא נוסף שאני רוצה להעלות בנוגע לתקציב המדינה הוא לימוד התורה. לכאורה, מה הקשר בין לימוד התורה לתקציב המדינה? לימדו אותנו חכמינו זיכרונם לברכה, בפרקי אבות פרק ג' משנה י"ז: "אם אין קמח, אין תורה. אם אין תורה אין קמח". בתור רב, בתור אדם המגדיר עצמו כציוני דתי – אין קיום ללא תורה בעם ישראל. מדינת ישראל מכירה בחשיבות לימוד התורה, מעריכה את לומדיה ומסייעת להם, אך אין תורה ללא קמח. אי-אפשר לקיים לימוד תורה ללא עבודה, ללא תרומה כלכלית וללא סיוע בכלל תחומי החיים. לא ניתן להמשיך במצב הקיים שבו הסכם יששכר וזבולון נכפה על צד אחד. יש לקיים שיח, יש להגיע להסכמות. לא ניתן להמשיך במצב הקיים. הגעה לפתרון בנושא כרוכה בראש ובראשונה בהקשבה, בהבנת הצד השני ובכיבוד האמונות והגישות שלו. על הציבור הכללי להבין את ערך לימוד התורה כפי שהוא נתפס אצל אחינו החרדים, ועל אחינו החרדים להבין את ערכה של העבודה והצמיחה הכלכלית כפי שהיא נתפסת אצל הציבור הכללי. מתוך השיח הזה נגיע להסכמות. לא נוכל להמשיך אחרת.
הנושא האחרון בתקציב המדינה שאליו אני רוצה לכוון זרקור נסתר מעיני הציבור ואף מעיניהם של רוב חברי הכנסת. תחת אמתלת החיסיון וביטחון המדינה נעשות פעולות לא חוקיות הפוגעות בכלל האזרחים – הארכת תקופת השירות, או בשמה המוכר יותר: הגדלות הרמטכ"ל. כחבר בוועדה המשותפת לתקציב הביטחון, שמתי את הנושא הזה בראש סדר העדיפויות בדיונים שהתקיימו. הדיונים התקיימו מאחורי דלתיים סגורות, אך ללא סיבה. הם התנהלו תחת חיסיון, אך בעיניי, ללא הצדקה. אני רוצה לספר מעל הבמה הזאת על מה מדובר – שהציבור וחברי הכנסת יכירו את העובדות, ובפעם הבאה שרמטכ"ל לשעבר יילחם לאשר את הכסף הזה בכנסת, תבינו באמת מה קורה מאחורי הקלעים.
הפנסיות התקציביות היו לאורך שנים רבות בצה"ל. כיום משרתי הקבע, למעט הוותיקים שבהם, אינם זכאים לפנסיה התקציבית, אך לא עליה אני רוצה לדבר, אלא על הגדלות הרמטכ"ל. לפי נתוני משרד הביטחון, השלמת תקופת השירות עולה 1.3 מיליארד שקל בשנה הקרובה – 1.3. 1.3 מיליארד ש"ח יכלו לסייע בכל כך הרבה תחומים במדינה: בקיצוץ בספריות הציבוריות, בתנועות הנוער, במערכת הבריאות, במערכת החינוך, ברווחה, בבריאות הנפש. אני יכול למנות כאן רשימה ארוכה, אך אין טעם. אני בטוח שחבריי באופוזיציה ימשיכו לספר איפה חסר עוד כסף, כפי שעשו זאת בוועדות השונות.
משרד הביטחון מספר שמדובר בתוספת לגיטימית, שפורשים ופורשות תכננו את חייהם לפיה. אך על פי סעיף 18(ב) לחוק שירות קבע (גמלאות), ולפי צו הביניים התלוי ועומד בבג"ץ – אני מצטט ממנו: ישנו קושי ממשי לפרש את הסעיף כמסמיך את הממשלה להעניק הגדלות לכלל הפורשים משירות הקבע ללא קריטריונים מוגדרים כלשהם, ואין הוא מסמיך את הממשלה להעניק הגדלות באופן גורף לכלל המשרתים, כפי שמשתקף מהפרשנות שנהגה עד כה על ידי רשויות הצבא. על פי נתוני משרד הביטחון, הקצבה הממוצעת לגמלאי הפנסיה התקציבית עומדת על 15,700, והקצבה החציונית לחודש עומדת על 14,500 לאדם. אנחנו מדברים על אנשים שפרשו בגילים צעירים; רבים מהם עובדים בעבודה נוספת על הקצבה המדוברת. איזו תרומה לביטחון המדינה גלומה בהגדלות הרמטכ"ל? שווי ההגדלה הממוצע הוא 2,500 שקל בחודש. אז בפעם הבאה שיגידו שאנחנו פוגעים בקצבאות של אנשים, תזכרו את הקצבה הממוצעת: 15,700 שקל לאדם בחודש. בפעם הבאה שיגידו שלא מדובר בסכומים גדולים, תזכרו את המספר 1.3 מיליארד שקל השנה הזאת. אני קורא מפה לחברי הכנסת בקואליציה ובאופוזיציה: חייבים לעצור את הכספים האלה מכאן והלאה.
ובחזרה לתקציב הנוכחי. אני רוצה להודות לחברי ועדת הכספים – ליושב-ראש הוועדה חבר הכנסת משה גפני, לינון אזולאי, ולדימיר בליאק, אלי דלאל, שרן השכל, אימאן ח'טיב יאסין, אחמד טיבי, סימון מושיאשוילי, חנוך מלביצקי, אתי עטייה, חמד עמאר, יצחק פינדרוס, אורית פרקש הכהן, יצחק קרויזר, אליהו רביבו, מיכל שיר ועאידה תומא סלימאן. במשך תקופה ארוכה קיימנו דיונים ושיפרנו את תקציב המדינה ואת הצווים והחוקים הנלווים לו. גם אם היו לנו חילוקי דעות, כגון קמחא דפסחא עם חבר הכנסת נאור שיר – שיצא מכאן עכשיו – או על המדבקות עם חבר הכנסת ולדימיר בליאק, על רבים מהנושאים הסכמנו ופעלנו לשנותם ולהתאימם למצב הקיים. הוכחנו לכנסת ולציבור בישראל כי אפשר אחרת – אפשר בהסכמות ובשיתופי פעולה. אני מקווה שהפעולה הזאת תחלחל לשאר הבית הזה לאורך כל התקופה הקרובה.
בעזרת השם, בעוד כשבוע וחצי נחגוג את חגיגות הפורים. במגילת אסתר כתוב שמרדכי היהודי לא יכרע ולא ישתחווה כשמישהו מנסה לפגוע באמונה שלנו, כשמישהו מנסה לפגוע בזקיפות הקומה שלנו. גם אנחנו במלחמה הזאת נגיד לאויבינו: לא נכרע ולא נשתחווה. אנחנו נעמוד איתן מול אויבינו, נשמיד את מבקשי רעתנו. אנחנו נצא חזקים יותר ממה שנכנסנו למלחמה הזאת, העקובה מדם. אנחנו נשמיד ונעמוד במטרות שקבינט המלחמה הגדיר כדי ליצור כאן מציאות טובה יותר לאזרחי מדינת ישראל, כדי ליצור כאן ביטחון לאזרחי המדינה. בעזרת השם, לשלוח רפואה שלמה לכל החולים ובהצלחה רבה לחיילי צה"ל בחזית. תודה רבה.
1,323 מילים של משה סולומון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.