קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברתי חברת הכנסת לזימי, פורום מיכל סלה הוא פורום שאני נפגשתי איתם, ודווקא התרגשתי מאוד ממה שהם עושים. בפגישה שהייתה לנו, על אתר ביקשתי מהמנכ"ל, שהיה לידי – אמרתי לו: כמה אנחנו נותנים להם? אמר לי: 0.5 מיליון; אמר לי: אני רוצה להגדיל. בדק מה שבדק – חזר אליי, אמר לי: מיליון, אנחנו יכולים לעלות למיליון. אמרתי: מצוין. יצאו חברות הפורום עם ברק בעיניים – אמרתי: איזה יופי. באמת. אפשר להגיד עליי הרבה דברים. אני חושב שאף אחד לא חושד בי שאני לא רוצה לפעול נגד אלימות כלפי נשים או כלפי כל אחד אחר.
ביקשנו תוכניות עבודה – אני אהיה עדין, בסדר? במקום שהכסף ילך, כמו שהוצג לי, לתוכניות לטפל בנשים, כלבים שיכולים לשמור וכל מיני דברים כאלה, רוב הכסף לא הלך לדברים האלה; זה הלך למטרות של כיס של עובדי עמותה, למטרות של יחסי ציבור ולכל מיני דברים כאלה. תשמעי, במשמרת שלי זה לא יהיה. זה לא יהיה. אני לא מוכן – – –
דקה. שאלת, אני באמת מכבד אותך. את יודעת, עניתי כי אני מכבד. במשמרת שלי זה לא יהיה. אני לא אתן שעמותה תעשה כסף ממשרד. בסוף זה כספי ציבור, זה לא כסף שלי, לא כסף של אבא שלי, לא כסף של אימא שלי. זה כספי ציבור. אני לא אתן שעמותה תיקח כסף ותנצל אותו לצרכים פרטיים שלה. לכן אמרתי דבר כזה: אני לא מוכן שיהיה דבר כזה, אנחנו נפתח קול קורא לכולם, גם עמותת מיכל סלה יכולה להתמודד יחד עם עוד.
אני את הכסף הזה אתן, ברור שאני אתן, אבל לא לעמותה שמציגה לי תוכנית שרוב הכסף הולך לכיס הפרטי של כל מיני עובדים, לקמפיין, לכל מיני יח"צ, עם כל הכבוד, מזכירות ובעלי תפקידים. אני לא כאן בשביל לנפח עמותות. זה נכון שיש קמפיין בתקשורת. את יודעת, את מכירה אותי מספיק זמן, אז עוד קמפיין, פחות קמפיין, אני לא מתרגש. אני הולך עם האמת שלי ועם העקרונות שלי. תבוא עמותה, תציג לי תוכנית שהכסף הולך באמת לנשים, באמת באמת לנשים שסובלות – היא תקבל ממני את מלוא הגיבוי ויותר מזה. תבוא העמותה שתציג לי תוכנית שהכסף הולך לצרכים פרטיים ואישיים – לא אצלי.
אין לי את הנתונים כאן, אבל מאיר, חלק גדול.
לא על חשבוני. שיתרימו כסף. לא על חשבון המשרד. זה כספי ציבור. תראו, הכי נוח לי להיות פופוליסט – – –
אני לא חושד. אני אסביר את עצמי עוד פעם: אני לא מפקפק, יכול להיות שהן כן עושות – אגב, לא מה שהן סיפרו. הן סיפרו לנו משהו אחד בפגישה, ובתוכנית זה היה אחרת לגמרי. אני לא זוכר את הנתונים אז אני לא רוצה להגיד אותם סתם, אבל אני כן אגיד את מה שאני זוכר בכללי. דיברו איתנו על הרבה מיזמים ודברים, ובתוכנית זה התכווץ, זה התקווצ'ץ, בוא נגיד ככה, וזה הולך לא למקומות שעם כל הכבוד, אני חושב – זה מה שאמרו לי. את יודעת מה? ברמת העיקרון, ברמת המוסריות, אתה לא יכול לבוא לבן אדם, להגיד לו: תשמע, אני רוצה את הכסף לא', ב', ג', ד', ואז לבוא אחרי זה ולספר לי שהכסף הולך לח' ט', י'. יכול להיות שהן צריכות לאסוף כסף לעובדים, הן צריכות כסף להגדיל את העמותה, להגדיל את מספר עובדי העמותה, להגדיל את יחסי הציבור. למה זה צריך לעבור ממשרד ציבורי? למה זה צריך לבוא מהכיס של כולנו? זה כיס של הציבור.
אני יודע שדיברו איתה מהמשרד שלי, הסבירו לה את זה, ושלחנו לה מכתב.
נעמה, חברת הכנסת לזימי, אני אומר דבר כזה: תראי, זה לא שאני באתי ואמרתי: מעכשיו כלום. אמרתי: יהיה קול קורא. זה לפתוח לכולם, שיבואו ויציגו תוכנית, שיבואו ויציגו תוכניות שבאמת מתבססות על עזרה למה שהם הבטיחו לעשות – אחת, שתיים, שלוש.
היא באה וסיפרה לי: הכלבים עולים x, המלווים לכלבים עולים y, וכשראינו את התוכנית זה לא העיקר שדובר עליו. זה לא העיקר שדובר עליו. אני אומר לך עוד פעם, הכי קל להיות פופוליסט, לתת, לשחרר, אבל זה כסף שהוא כסף של כולנו. אני רוצה אותו למטרות האלה, ולכן אני חושב שזה לא ראוי ולא נכון שאני אאשר דבר כזה, גם אם תוקפים אותי בכלי התקשורת. לא מתרגש מזה.
אבל אני כן אומר לך, גם מסקנה לחיים: אתה לא יכול לבוא ולהגיד – מאיר, אתה מכיר את זה, אתה שנים רבות בעסק, אתה היית שר שנים רבות – לא יכולים לבוא אליך ולהגיד לך: אנחנו רוצים א', ב', ג', ואחרי זה להביא תוכנית הפוכה לגמרי ממה שמספרים לך.
זה לא המספרים שהם הביאו לנו, מאיר.
מאיר, אדוני היושב-ראש, אני חושב שאם אני מפנה את זה לקול קורא ואני אומר להם: בואו, אני נותן לך הזדמנות – לא אמרתי: מעכשיו ועד עולם אני שם עליכם x ולא רוצה. חלילה וחס. אמרתי: תגישו כמו כולם, אני אתן לעוד ארגונים. ואגב, תוך כדי הסתבר שיש עוד כל מיני ארגונים שיש להם טענות על הפורום הזה. בואו ניתן לכולם. בואו ניתן לכולם את האפשרות עכשיו – – –
דקה, חברת הכנסת לזימי. בואו ניתן לכולם את האפשרות השווה להתמודד, להציע תוכניות. ואני אומר, הכלל שלי הוא פשוט: אתה נתת כאן מספר שאני לא ראיתי אותו, ולא רק שלא ראיתי אותו אלא בדיוק הפוך, בתוכניות שלהם, רחוק רחוק מהמספר שציינת. רחוק מאוד מהמספר. הם באו ואמרו לי: אנחנו יכולים לעזור x ולעשות y, וכשאני ראיתי את התוכניות – לא נעים להגיד, אבל זה רחוק ממה שאמרו. אני לא מקבל את זה. אני לא מקבל את זה, סליחה. זה כסף ציבורי, זה כסף של כולנו. הכי נוח היה להיות פופוליסט, לתת, לחלק, מה אכפת לי? זה לא כך. זה לא עובד בצורה כזאת.
לא עצרתי את הכסף. לא, לא, חברת הכנסת לזימי, חשוב גם להבין כאן, ההתקשרות איתם הסתיימה. זה לא שאני באתי ואמרתי: טוב, אני לוקח לכם כסף שנועד לכם. לא. ההתקשרות הסתיימה. השאלה שעמדה לפתחי הייתה אם להמשיך את ההתקשרות או לצאת לקול קורא. בהתחלה חשבתי, באמת כמו שאת אומרת, להמשיך את ההתקשרות. התרשמתי, ראיתי אותם, ריגשו אותי מאוד. ואני אומר גם יותר מזה, באותו יום היא יצאה באורות ממני כי זה היה 0.5 מיליון, ואמרתי: לא, אני מגדיל את זה למיליון שקלים – אני מגדיל את זה למיליון שקלים כי זו עבודת קודש לעשות את הדברים. עד שראיתי את התוכנית. זה לא מה שסיפרו לי. אני באמת לא רוצה לפגוע בגברת – –
– – אבל מצד שני חייבים להגיד את האמת. זה לא מה שסיפרו לי, זה לא התוכניות שאמרו לי, זה לא מה שדיברו. וסליחה, אני – – –
חברת הכנסת לזימי, אני אומר לך, ואני רואה את ה-270 – רחוק מאוד מהמספר הזה זה מה שהביאו לי בתוכנית העבודה. רחוק מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד.
בסדר, אבל אני אומר, בשביל זה יש קול קורא.
אבל חברת הכנסת לזימי, אני הצעתי דבר אפילו יותר פשוט – אמרתי קול קורא. הן יכולות לגשת. אף אחד לא ימנע מהן לגשת. בלב פתוח ובנפש חפצה. תראו, אני אגיד לכם משהו אחד: התרגלו – לא רק במשרד הזה, בהרבה משרדים – שהשר חותם כאן והשר חותם כאן והשר חותם כאן, כאילו איזשהו סוג של חותמת גומי. אני לא חותמת גומי, אני באמת לא חותמת גומי. את רואה אותי יושב כאן – מה השעה עכשיו? 02:00. אני עובר על מסמכים.
אני באמת מאמין – עזבי שיש בינינו מחלוקות. איך אומרים? בהרבה דברים יש בינינו תהום. אבל אני באמת באמת באתי למלא תפקיד, ואני מחזיק מעצמי שאלף-בית זה שכשמספרים לי משהו אחד צריך לבדוק – רגע, רשימה, צ'ק ליסט כזה. אמרו לי א' קיים – לא; ב' קיים – לא; ג' קיים – לא; ד' קיים – לא. סליחה, אז אני מוציא את זה לקול קורא.
כן, בוודאי. בוודאי. אני ישבתי לברר את זה. הזמנתי את הצוות המקצועי שלי. יש לי צוות במשרד.
אבל אני לא פוסל מהם את הזכות להתמודד עוד פעם, להפך, אבל הפעם לתת הזדמנות לכולם. אני לא רוצה – – –
חברת הכנסת לזימי, עשיתי את זה אפילו יותר פשוט. קודם כול, היה שיח איתם ודיברו איתם אנשי המקצוע של המשרד. אבל אני אומר לך עוד פעם: הדבר שבחרתי זה לדעתי הדבר הכי הגון, הכי ישר, הכי נכון. הרי לא אני מתמודד שם בקול קורא הזה. יבואו כל מי שרוצים, יציגו תוכניות, ואני חושב שהפעם גם יבינו שאי-אפשר להגיד א' ולהציג לי תוכנית ב'. מי שרוצה לזכות באמון שלי ובתמיכה של המשרד לביטחון לאומי, צריך לבוא ביושר להגיד לי: אנחנו רוצים לעשות דברים, ולהציג לי אחרי זה את אותם דברים בתוכנית עבודה.
במקרה הזה הפער בין מה שאמרו שיעשו לבין מה שהציגו בתוכנית העבודה היה רחוק מאוד. אני לא מממן עמותה ציבורית כדי לממן משכורות לדוברים ולכל מיני כאלה. מצטער. זה לא התפקיד שלי. רוצים דובר? רוצים 50 דוברים? שילכו ויתרימו כסף. אני, מהכסף של הציבור – זה כסף שלי, זה כסף שלך, כסף של היושב-ראש, זה כסף של כל מי שנמצא כאן – אני, מהכסף הזה, רוצה באמת לעזור לנשים ולא שיעשו לי פעולות יח"צ.
חברת הכנסת לזימי, לא יכול להיות שיספרו לי שרוב הכסף הולך להביא כלבים וכל מיני כאלה, וכשראיתי את התוכנית חשכו עיניי. חשכו עיניי.
1,428 מילים של איתמר בן גביר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.