צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 5 והוראת שעה מס' 9), התשפ"ד–2024 (העלאת המס על הסיגריות)

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

הרבה דברים מאוד קשים נאמרו כאן במהלך השעות האחרונות על התקציב המושחת ביותר בתולדות מדינת ישראל, שהממשלה, ממשלת החורבן הזאת, מעבירה; ממשלת חורבן לא רק של הביטחון שלנו, לא רק של החברה שלנו, אלא גם של הכלכלה שלנו. אבל בזמן שעמדו כאן ופירטו את השחיתויות, התקלות, הנזקים והפגמים בתקציב הזה, מה שנקרא, השיירה עוברת. לממשלה הזאת לא אכפת – לא אכפת מה אומרים עליה, לא אכפת מה מתפרסם עליה. אין שום דבר שיכול להביך אותה, אין שום דבר שיכול לגרום לה לא לעשות את הדברים המגונים, המעשים המגונים שהיא עושה במדינת ישראל, בחברה הישראלית, בכלכלה הישראלית, בתקציב הזה. שום דבר. פשוט לא משנה להם.

אבל בזמן הזה קרה עוד דבר: התפטר והלך הביתה ראש המטה של אלוף ניצן אלון, שעומד בראש המינהלת להשבת החטופות והחטופים שלנו. ראש המטה הזה, איש מילואים, שיצא לחל"ת של חודשים ארוכים מאוד ועבד לילות כימים, יחד עם כל המינהלת הזאת, למצוא מידע על החטופות והחטופים שלנו ולהביא כל מה שאפשר כדי לנהל משא ומתן אפקטיבי להחזיר אותם, הוא הלך הביתה משום שהתסכול שלו מהמשא ומתן התקוע הגיע עד כאן. והתסכול שלו הוא לא מחמאס, כי חמאס הוא האויב. חמאס הוא האויב. אני לא מצפה מחמאס שיבוא במחוות הומניטריות ויחזיר את החטופות והחטופים, אבל אני מצפה מהקבינט, ומראש הממשלה של האזרחיות והאזרחים האלה, שיעשה את זה. והאיש הזה הלך הביתה משום שזה לא קורה – משום שראש הממשלה מצמצם את המנדט של צוות המשא ומתן במקום להרחיב אותו, משום שראש הממשלה מסרב לשלוח משלחות למשא ומתן בקהיר, משום שראש הממשלה ממדר את החברים בקבינט מאינפורמציה רלוונטית לאפשרות להחזיר את החטופות והחטופים.

ובינתיים מתראיינים כל מיני חברים בקבינט – שר הביטחון, איזנקוט – מתראיינים, או בהצהרות, או מתדרכים, ואומרים כל מיני מילים, כל מיני תלונות וכל מיני אי-שביעויות רצון מהאופן שבו הדברים מתנהלים, באופן שמבהיר – שמי שקוראת היטב בין כל הדברים האלה שקורים מבינה שראש הממשלה מונע את החזרת החטופות והחטופים. מונע אותה. מונע מלעשות את כל מה שאפשר לעשות, וחובה עלינו לעשות, כדי להחזיר את 134 האזרחיות והאזרחים האלה שנמצאים בגיהינום, בשבי בעזה. מונע – וכמובן אחר כך, כשחלילה, חס וחלילה, יהיה מאוחר מדי, והתוצאות יהיו עוד יותר טרגיות, והכול יהיה עוד יותר נורא, ותתברר אחריותו המזעזעת, הוא ישלח את כל חברות וחברי הקואליציה להגיד: אני לא ידעתי, אני רק עשיתי מה שהדרג הצבאי המליץ. מה זאת אומרת? הדרג המדיני הוא חותמת גומי לדרג הצבאי. הם הביאו את ההמלצות, הם הציעו את ההצעות, הם התוו את המתווים.

אז אני אומרת לכן ולכם כאן, בצורה המפורשת והברורה ביותר שאפשר לומר: הדרג הצבאי והדרג שעוסק אשכרה בהחזרת החטופות והחטופים מציע הצעות, דוחק בדרג המדיני, מבקש את המנדט ואומר מה אפשר לעשות; הדרג המדיני, שהוא ראש הממשלה, מונע את זה. כשהוא יבוא ויגיד אחר כך: אני הייתי חותמת גומי, אני לא ידעתי, אני לא שמעתי, תדעו שהוא משקר. הוא משקר עכשיו, הוא שיקר בעבר, והוא ישקר אחר כך.

אבל החטופות והחטופים האלה צריכות וצריכים להיות מוחזרים, חברות וחברים. זה הדבר הדחוף ביותר עכשיו, יותר מכל דבר אחר. כל מה שאפשר לעשות כדי לגרום לזה לקרות צריך להיעשות עכשיו. ולכן אני מנצלת את הבמה הזאת, שבה כנסת ישראל תעביר תקציב מושחת, ששודד את החברה הישראלית – לא רק את הקופה הציבורית, אלא אשכרה לוקח לאנשים: לוקח להם יום הבראה; לוקח להם עוד כסף מע"מ; לוקח להם את השירותים של חינוך, בריאות, רווחה, ותחבורה שהם צריכות וצריכים לקבל; לוקח לחלקים הכי פגועים ומוחלשים בחברה הישראלית, כמו הקהילה הלהט"בית, כמו החברה הערבית, לוקח להם את התקציבים שכבר הובטחו להם והוקצו להם; תקציב שהוא באמת שחיתות רקובה, רקובה ומכוערת במיטבה – אני משתמשת בבמה הזאת כדי להגיד לכם: אין לכם בושה על שום דבר אחר, אבל על חיי 134 החטופות והחטופים האלה אתם לא יכולות ויכולים להמשיך ולשחק משחקים פוליטיים מטונפים כדי להמשיך ולדאוג לתחת של ראש הממשלה בנימין נתניהו. לא, אדוני, החיים שלהם לא בשביל זה.