קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, כבוד היושב-ראש. אני רק אגיד שני משפטים לחברתי אימאן, שפנתה לשר ואמרה לו שהוא ממשיך לדבר ולצחוק. אני חושבת שזה מאוד אופייני. למה את מתפלאת, חברתי? השר סמוטריץ' תמיד חייכן, נראה כאילו הוא אדם מאוד נעים וחברותי, אבל האמת, הוא ממש אנטיתזה למה שנראה, והוא בכלל אף פעם לא התעניין במה שיש לנו להגיד – אולי רק כדי לצטט אותנו ולתקוף אותנו בחזרה. אז אולי, אולי עכשיו ימצא לנכון, בדברים שאני אגיד, משהו שיקשיב אליו כדי לתקוף בחזרה, אבל אני לא בונה על זה.
אנחנו מדברים היום על התקציב המונח מולנו ודנים בו – שהובא בגלל השלכות המלחמה העקובה מדם והמציאות החדשה שהתפתחה במדינה בחודשים האחרונים, לצערנו, המלחמה הזו, שכבר מנוהלת מזה כבר מעל לחמישה חודשים ואף אחד לא יודע מתי היא תסתיים, ואף אחד כנראה לא מבין מתי היא תסתיים. בחיפוש הזה אחרי תמונת הניצחון הבלעדית, בינתיים ההקרבה של האזרחים הישראלים, ובעיקר גם כן הפלסטינים, בדרך לתמונת הניצחון שנתניהו וחברי הקבינט שלו מחפשים, ההקרבה היא מאוד גדולה.
וכשנאמר שמביאים תיקונים לתקציב על סמך המציאות החדשה שהתפתחה אחרי המלחמה, היה אפשר לחשוב שבאמת התקציב הזה ישקף את המציאות החדשה, ינסה לפתור בעיות עקרוניות שלא התפתחו רק בחמשת החודשים האחרונים, אבל בטוח בטוח התעצמו והתעמקו לנוכח מצב המלחמה. ונכון, התפתחו גם בעיות נוספות שמשליכות על התקציב. בניסיון להבין באמת אם הממשלה לקחה בחשבון את ההתפתחויות האלה ושיקפה אותן בתקציב, אני חושבת שכל מי שקרא את התקציב, כל מי שנכח בישיבות כמו שעשינו בוועדת הכספים, בדיונים על התקציב הזה, כל מי שהקשיב לשר האוצר כאשר בא לוועדה ודיבר ופרס את משנתו על איך הוא משנה את התקציב כדי להתמודד עם האתגרים שעלו – הבנו שבעצם התקציב הזה הוא more of the same, הוא המשך והעמקה של המדיניות הקודמת שהתקיימה, והשר, לא רק שלא מקשיב לנו, אימאן, השר לא מקשיב לאזרחי מדינת ישראל. השר, בכלל לא אכפת לו מהצרכים של אזרחי המדינה, שנגררים לתוך המלחמה הזו כבר חמישה חודשים ויותר.
בחודשים האחרונים, במיוחד בחודשיים האחרונים, אנחנו דיברנו – ואני אומרת לכם בגלוי, הרגשתי שמתפקידי להזהיר מהשלכות המלחמה גם בצד הפלסטיני, במיוחד, והפשעים שמתחוללים, מספר הילדים שנהרגים, מספר הנשים, הסבל הבלתי-מתקבל על הדעת של העזתים במלחמה הזו. זה לא בגלל שלא הרגשנו בחודשיים האחרונים גם את הכאב של האזרחים הישראלים, אבל בגלל העוצמה והגודל של האסון שמתחולל שם, והעובדה שאף אחד בתוך המדינה לא רוצה לדבר על זה – חוץ מאשר כוחות שעדיין יש להם הראייה וההבנה שמלחמות הן אסון – הרגשנו שצריכים להעצים את הקול הזה בבניין. אבל עכשיו, כשאנחנו מייחדים את הדיון הזה דווקא לתקציב המדינה, אנחנו נייחד את הדיבור שלנו גם לסבל של האזרחים הישראלים מהמלחמה והשלכותיה ומהממשלה, שכנראה לקחה את כולנו שבי. כולנו שבויים בידי הממשלה הגזענית, ממשלת הדמים הזו, ואנחנו כולנו גם משלמים את המחיר של המשך המדיניות הזו.
המלחמה הזו נקראה מהיום הראשון מלחמה קיומית של מדינת ישראל, ואני שואלת את עצמי ואת כל מי שהמשיכו לשנן את המושג הזה: היא קיומית של מי? הקיום של מי נשמר במלחמה הזו? לצערי הרב, אני אומרת לכם, אפילו אם האמנתם בזה בחודש הראשון, בואו נסתכל היום של מי האינטרס להמשיך את המלחמה הזו. זה האינטרס של נתניהו והחברים שלו, חברי הממשלה שלו, חברי הקואליציה שלו.
אני זוכרת שבשנה שעברה עמדתי על הדוכן הזה ואמרתי שהממשלה הזו, התקציב הזה שמובא בפנינו – יש לו שתי מטרות עיקריות, והוא משקף אותן בצורה הכי ברורה. העיקרון הראשון זה המשך מדיניות הכיבוש והפיכתו לקולוניאליזם והרחבת ההתנחלויות, והעיקרון השני – פיתוח עוד יותר של עקרון העליונות היהודית, המבסס משטר אפרטהייד שבו שתי מערכות שונות מתפתחות לאזרחי המדינה או תחת שלטונה של המדינה ושתי מדיניויות, גם פיתוח כלכלי. אני מסתכלת על התקציב הזה, שהביאו אותו ושינו כאילו כדי להתמודד עם אתגרי המלחמה, ואני רואה ששני העקרונות האלה לא רק שנשמרו ולא נגעו בהם ולא קיצצו בהם אלא להפך – מחזקים אותם יותר ויותר.
הפגיעה היא דווקא פגיעה בשכבות המוחלשות ובשכבות הביניים, שהן אלה שסובלות ועומדות מול האתגרים של המלחמה הזו. ואני יכולה להראות לכם בצורה הכי ברורה: תסתכלו על הפגיעה במעמד הביניים ובשכבות המוחלשות. אם נסתכל על ההשלכות של המלחמה והסבל הנוראי והצורך של האנשים דווקא ביותר שירותי רווחה, יותר עובדים סוציאליים, יותר תמיכה נפשית, יותר סיוע וליווי ויותר מאבק בעוני – האם זה מתבטא בתקציב המונח מולנו? דווקא כאילו ניסו להיטיב עם משרד הרווחה – קיצצו לו רק 3% ולא 5%. האם זה מספיק ועונה על הצרכים? אם לוקחים בחשבון שהעוני בעלייה במדינה, שיש יותר אנשים שצריכים טיפול, יש מפונים שנמצאים מחוץ לבתים שלהם וצריכים עזרה – בטוח שזה לא מספיק. היה צריך דווקא לעשות תוספת תקציבית למשרד הזה.
המלחמה הזו הביאה עלינו גם העלאה במס בריאות והעלאה בדמי ביטוח והעלאה במע"מ. ומי בעצם משלם את כל זה ונפגע כאשר יש עלייה כזאת? השכבות המוחלשות ושכבות הביניים. אלה האנשים שעובדים ומשלמים לקופת המדינה מיסים; אלה האנשים שקונים ואחוז הקניות שלהם מתוך ההכנסה הוא גבוה. כאשר אתה עשיר, כאשר יש לך הכנסה גבוהה, אז הקניות הבסיסיות שלך לא עולות כאשר מעלים את המע"מ, הן לא אחוז גדול מההכנסה שלך.
אם אנחנו מסתכלים גם על המציאות הזו שנוצרה כיום ואנחנו מדברים על הצורך לחזק את המנוף הכלכלי של האוכלוסייה, גם לעתיד – כי התקציב הזה בנוי על הכנסת המדינה לגירעון יותר גדול, והגירעון הזה יגדל, ויהיה צורך בשנים הבאות לסגור את הגירעון הזה – אנחנו מסתכלים איפה ההשקעה העיקרית. האם מושקע בחינוך יותר כדי לייצר מינוף כלכלי בעתיד, כדי לייצר דור חדש שיכול כן לתרום לכלכלת מדינת ישראל? כמובן, התמונה היא שונה לגמרי. כאשר מסתכלים – נתחיל עם חינוך חינם עד גיל שלוש. קיצצו שם 200 מיליון. אתם יודעים בדיוק מה 200 המיליון האלה. בזמנו אני זוכרת שהתווכחנו עם השרה דאז יפעת שאשא ביטון, שקיבלה את זה כתוספת, ואמרנו: תכניסו את זה לתקציב של המשרד כדי להבטיח אותו. אלה 200 מיליון שקל של הכשרות ושל פיקוח על החינוך שהחליטו, וטוב שעשו, שיהיה חינוך חובה.
אבל תזכרו טוב מאוד: מי שבעיקר עובדים במקצוע הזה הם נשים. והפגיעה במקצוע, בתגמול, בהכשרות או ברווחת העובדים תגרום למצב שהנשים, בעיקר, הן שייפגעו, כולל הילדים שלנו. האם כשעמד יושב-ראש ועדת הכספים היום בבוקר על הדוכן הזה ודיבר על המורה החרדית משדרות שמרגישה מקופחת כי היא לא מקבלת אותו שכר ואותם תגמולים, הוא זכר את אותה מורה מנצרת, מיפו, מעכו, מכל המקומות שיש בהם בתי ספר פרטיים שקוראים להם "כנסייתיים", והם משרתים את כלל האוכלוסייה הערבית? האם הוא היה מוכן להילחם איתנו כדי שאותה מורה ואותם בתי ספר יקבלו את אותם תנאים? לצערי הרב, זה לא מה שקרה.
מדברים על תקציב למדינה? זה תקציב מגזרי. זה תקציב שפוגע במגזרים מסוימים ומחזק מגזרים מסוימים. ואפרופו, אם מדברים על לפגוע במגזרים – ואמרתי מלכתחילה שהתקציב משקף את המדיניות של ביסוס האפרטהייד – תסתכלו על מה שקורה פתאום באוכלוסייה הערבית. רק שמישהו יסביר בצורה אמיתית איך אתם תוכלו להסתכל בעיניים של אנשי ה-OECD כשישאלו אתכם: קיצוץ 5% רוחבי, אבל אצל הערבים זה 15% – פתאום? למה? יש הסבר חוץ מהגזענות והגישה הגזענית? יש הסבר כלכלי, אם אנחנו כבר מדברים? זה האנטיתזה לכל הסבר כלכלי, אפילו קפיטליסטי ניאו-ליברליסטי, שאני לא כל כך תומכת בו.
ועוד לא מתביישים – אנחנו אמרנו מלכתחילה שעניין הפשיעה באוכלוסייה הערבית – אני לא הייתי. אתם יודעים מה, אני הפסקתי לקרוא לשר "שר הכישלון הלאומי", כי בעצם הוא לא נכשל, הוא מצליח במדיניות שלו. הוא מצליח, בדיוק כמו שר האוצר, ליישם את המדיניות שהוא הגיע בגללה. הוא רוצה שהפשיעה תשתולל בתוך האוכלוסייה הערבית. הוא רוצה אותנו מתבוססים בדמנו ולא יכולים להרים ראש ולנסות לתבוע משהו חוץ מאשר: תשאירו אותנו בחיים. זה מה שהשר הזה רוצה. ועוד מה, הוא חושב שדרך השתוללות הפשיעה הזו אנחנו נרד על הברכיים ונתחנן: תקבל מה שאתה רוצה בעמדות הפוליטיות והאנושיות, נשתוק, נהיה חירשים ואילמים לגבי מה שאתם עושים לעם שלנו, רק תצילו אותנו מהפשיעה. אז הינה, אני אומרת לכם, הוא מצליח ליישם את המדיניות. וכל מי שיגן עליו שותף לפשיעה הזו בדיוק, כולל ראש הממשלה בנימין נתניהו, שאחראי לא רק לדם של הילדים בעזה אלא גם לדם הנשפך של הילדים שלנו באוכלוסייה הערבית.
אין לי שום אשליות, לא מהשרים שדיברתי עליהם וגם לא מראש הממשלה הזה. אנחנו היינו נגד הממשלה הזו, היינו נגד כל המדיניות שמובילה הממשלה הזו. אבל אני רוצה להגיד לכם, כל עוד מי שמתנגדים לממשלה הזו לא מתעוררים ומבינים שהמשך המלחמה הארורה הזו והמדיניות הארורה הם לא עניין קיומי של מדינת ישראל, ובטוח בטוח לא של אזרחי מדינת ישראל, אלא עניין קיומי של מי שעומד בראש הממשלה הזו – נתניהו מבין טוב מאוד שביום שתסתיים המלחמה הזו, תסתיים כהונתו, או יתחיל הסוף של כהונתו ושל החיים הפוליטיים שלו, ואולי גם של החיים האזרחיים, כי הוא ייכנס לבית סוהר, אז זה אינטרס אישי להמשיך. ואני שואלת את כל אלה שעדיין מצדדים בהמשך ומצד שני רוצים להפיל את הממשלה: איך? תתעוררו. הצעד הראשון זה לנסות להבין שהמשך המלחמה הוא אסון לעם הפלסטיני, אבל הוא אסון גם לאזרחי מדינת ישראל. ראינו את זה, ראינו את התחלת ההשלכות.
ועוד לא נגעתי באיך מסתכלים בעולם. לפני שבוע עמדתי על הדוכן הזה ואמרתי: תמשיכו להתנהג כמו בת יענה, תכניסו את הראש מתחת לחול, ותחשבו שכל העולם לא רואה. כן רואים וכן מבינים. הגיע הזמן שאזרחי מדינת ישראל שחפצים בחיים, שחפצים בערכים אנושיים כמו שוויון וכמו צדק חברתי ובלחזק את השכבות המוחלשות – הגיע הזמן שכולנו נתעורר, ונתחיל קודם כול להיאבק להפסקה מיידית של המלחמה הזו.
כמובן, הדרך לעסקת שחרור חטופים היא הדרך, ואחר כך להתפנות גם להצביע נגד התקציב הזה, אבל בעיקר – להעיף את הממשלה הזו.
1,501 מילים של עאידה תומא סלימאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.