קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
בוקר טוב. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לפתוח את דבריי, כמו שאני נוהגת לעשות בכל הנאומים במליאה, ולציין שהיום הוא היום ה-159 למלחמת חרבות ברזל, 159 ימים שבהם עדיין יש לנו 134 חטופים בעזה. כשאני עומדת פה – לצערי, המליאה ריקה עכשיו. יותר מאוחר היא תהיה מלאה מאוד, אבל כשאני עומדת כאן ומסתכלת על היציע ורואה את התמונות של האחים והאחיות שלנו ניבטות אלינו ביציע, אני חושבת על המחויבות שלנו כלפיהם כנבחרי ציבור, על זה שכולנו צריכים לחשוב עליהם יומם וליל, לשים אותם בראש סדרי העדיפויות, לדבר עליהם, לפעול ולהשתמש בכל הפלטפורמות שיש לנו כדי לעזור להחזיר אותם הביתה. זה לפני הכול.
אתמול ראיתי ריאיון של לואיס, שחזר מהשבי – לואיס ופרננדו, שחולצו במבצע ההירואי המדהים הזה שהיה לפני כמה שבועות – והוא סיפר קצת על המבצע שבו החזירו אותו ועל השגרה שהוא מנסה לסגל לעצמו, למרות שאין שגרה ומאוד קשה לחזור לחיים עצמם. והוא סיפר על כך שהוא פגש בחור צעיר שבא ואמר לו: כמה טוב שאתה בבית. אתה יודע, בן דודי היה בצוות שחילץ אותך. לואיס מאוד התרגש ואמר לו: ואו, איזו התרגשות, תודה לו בשמי. והוא אמר לו: הוא נהרג לפני שבוע בעזה. כשאני שומעת את הדברים האלה, הלב מתכווץ. אני חושבת על הלוחמים האמיצים, המדהימים שלנו, שמחרפים את נפשם בשבילנו, בשביל שאנחנו נהיה כאן בבטחה, בשביל שנמשיך לחיות במדינה האהובה שלנו, ואני חושבת על המחויבות שלנו.
ולאור זה, אני רוצה לדבר גם על התקציב, כי הכול נקשר האחד בשני. למה סדרי העדיפויות שלנו צריכים להיות אחרים בעת הזו? למה עכשיו אנחנו מדברים על תקציבים הזויים שלא קשורים למציאות הישראלית שאנחנו חלק ממנה, למציאות היום-יומית, שבה יש לנו כל כך הרבה מילואימניקים שחוזרים הביתה ואין להם עבודה כי העסקים שלהם קרסו, או כי החברות שלהם פשטו רגל ופיטרו אותם בעקבות זה, או כי הם הלומי קרב או כי הם פוסט-טראומטיים, או אלף ואחת סיבות למה אנחנו צריכים להשקיע את התקציב שלנו בעם ישראל ובדברים הנכונים, ולא בדברים ההזויים שיש בתוך התקציב הזה? אז את הנאום הזה אני בעצם מקדישה לחטופים ולחטופות שלנו ולכל חיילי צבא ההגנה לישראל, חיילים וחיילות שחירפו נפשם למעננו.
חברים וחברות, אנחנו דנים היום בתקציב שהביאה ממשלת המחדל. אני חייבת להגיד שאני מזדעזעת מההצעות שנכתבו בספר התקציב. התקציב שאתם מביאים, חברי הממשלה, שנקרא על ידכם תקציב המלחמה, אינו משקף כלל את העובדה שהמלחמה מתנהלת ממש ברגעים אלה. אתם מתעלמים ביודעין ממה שיודע כל אדם שחי היום בישראל: המלחמה הזאת תגרור עוד הרוגים ופצועים ואנשים רבים שנפשם לא תחזור להיות מה שהייתה קודם. יחזרו אלינו אנשים שאיבדו את עבודתם. לצערנו, יחזרו אלינו חיילים פצועים שאיבדו איברים. לצד הקושי הכלכלי, הם נתקלים גם בקשיים רבים בהתאקלמות בחזרה לחיים, למשפחה.
ראיתי אתמול בערב בחדשות את הנתון שפרסמה מיכל פעילן בנושא הטראומטיים שיש כרגע בישראל. דובר על כחצי מיליון אנשים – זה כרגע מה שיודעים. ואני נזכרת בהצעת החוק שלי בנושא חיילים משוחררים שעלתה לוועדת שרים לחקיקה לפני שבועיים. ביקשתי לתת להם להשתמש בכספי הפיקדון שלהם לטובת טיפולים נפשיים, לאלה שזקוקים לזה. מדוע? מכיוון שתהליך של אבחון מול משרד הביטחון, תהליך אבחון נפשי, לוקח הרבה מאוד זמן. בינתיים הם זקוקים לטיפול נפשי. בינתיים המצב יכול להידרדר. באתי ואמרתי: בואו ניקח את כספי הפיקדון, נאפשר למי שצריך, למי שיש לו קושי נפשי, להשתמש בכספי הפיקדון האלה. כמובן, מי שיאובחנו, יקבלו החזר אחר כך. זה לא שזה צריך להיות על חשבונם – לאחר מכן יושב להם הכסף – אבל בינתיים נציל חיים, בינתיים יהיו חיילים שיקבלו טיפול נפשי ונמנע את ההידרדרות שלהם. אבל מה קרה בוועדת שרים לחקיקה? אמרו לי: לא, נדחה את זה בשלושה חודשים. מסמסו את החוק. על מה ולמה? אלה בדיוק הדברים שכנסת ישראל צריכה לעסוק בהם עכשיו, בדיוק הדברים האלה. בזה צריך לעסוק התקציב.
אתם מתעלמים מכך לחלוטין בתקציב שאתם הולכים להעביר, כי אחרת אין הסבר מדוע אתם מקצצים 14 מיליון שקלים מתקציב הבריאות. אתה יודע, אני כל כך מעריכה את שר הבריאות, השר מהמפלגה שלך, השר בוסו. הם עושים עבודה מטורפת במשרד הבריאות מהרגע שהמלחמה הזאת פרצה. ובאמת, הוא נכנס לתפקיד אחרי פרוץ המלחמה, בתוך סערה מטורפת, אתגר ממש ממש גדול למשרד הזה, והם באמת עושים ככל יכולתם כדי לצלוח את המצב הזה. ובמשרד הזה מקצצים? במשרד שמטפל בעם ישראל? בחיילים שלנו שחוזרים מהמלחמה? בפצועים הרבים? אנחנו מדברים הרבה מאוד על החיילים שנהרגו, זיכרונם לברכה, שכולנו שבורי לב בגלל מותם, אבל איפה כל החיילים הפצועים שאנחנו צריכים לשקם? זה יעלה הון תועפות למדינת ישראל. למה לקצץ בתקציב משרד הבריאות? אין תקציבים אחרים שאפשר לקצץ? אין משרדים מיותרים שאפשר לסגור? יש. אז היו דיבורים באוויר: נסגור, נעביר, נעשה; בינתיים לא קרה שום דבר. למה? הג'ובים יותר חשובים. בתי החולים זקוקים למתקנים נוספים – לא יוכלו לרכוש אותם, לא יוכלו להגדיל את כוחם לתת מענה למספר נפגעים שילך ויעלה, כמובן. אותו תקציב שאמור לאפשר לאנשי ונשות הסיעוד לתת מענה – להם מקצצים.
התקציב שלכם מתעלם לחלוטין מצורכי החברה הישראלית ביום שאחרי המלחמה, אחרת אין סיכוי שהייתם תומכים נלהבים בקיצוץ ברשתות הביטחון החברתיות, במענה לאלימות במשפחה, נפגעי ונפגעות תקיפה מינית, סיוע לנפגעי טראומה ועוד אין-ספור שירותים חברתיים מצילי חיים. מי יודע כמה עוד אנשים יזדקקו לשירותים האלה בעתיד הקרוב, לצערנו הרב?
בזמן כהונת ממשלת הכישלון הזאת הציבור הישראלי יודע פילוג ושיסוי. לצערי, הממשלה ממשיכה להחדיר את השנאה והשיסוי בתוך העם. רק אתמול שמעתי התבטאות של חבר כנסת מהליכוד – פשוט הייתי בהשתאות טוטלית. איך יכול להיות שחבר כנסת מתבטא כך כנגד ראשי הצבא שלנו? איזו קונספירציה מבישה, מבישה, בזמן שהמפקדים שלנו בצבא עושים הכול למען ביטחון המדינה, בשבילנו. כן, כשלנו ב-7 באוקטובר להגן על אזרחי ישראל. גם הצבא יודע את זה, והם היו הראשונים שלקחו אחריות. אבל לצאת בכזאת אמירה, חבר כנסת – באמת אין מילים לתאר את החלחלה שעברה בי.
הלוואי, הלוואי ש-7 באוקטובר, השבת השחורה הזאת של שמחת תורה, הייתה משפיעה על הלבבות שלכם באותה מידה שהיא משפיעה על כל הלבבות של עם ישראל. הייתם צריכים להתעורר מהחלומות שלכם על ריסוק החברה, אבל לא – בתקציב הזה אתם ממשיכים בשלכם. התקציב שאתם מביאים ממשיך בשיטה של לתת למקורבים, לעסקנים ולחברים. בימים האחרונים גם שמענו על עוד מינויים הזויים ולא קשורים של אנשים שלא מתאימים למינוי שרוצים לתת להם, שאין להם את הרקורד המתאים, שהם לא מקצוענים בתחום. אלה האנשים שמובילים את מדינת ישראל? גם היום אתם לוקחים ממי שגם אחרי השבת השחורה אתם מכנים "אויבים". לא, עם ישראל הם לא אויבים זה לזה.
אתם מקצצים בשמחה רבה בתקציב החינוך הממלכתי, בתקציב ההשכלה הגבוהה; אתם סוגרים את מכון וולקני, שהוביל מחקרים פורצי דרך, שהביאו כבוד גדול למדינת ישראל בארץ, כמובן, ובעולם. בזמן שאינכם נותנים כסף לעם ישראל, אתם נותנים אותו לחברים ולמקורבים – 25 מיליון שקלים שוחד על מלא לאבי מעוז ולרשות לזהות יהודית. למה? רק כדי שהוא יצביע איתכם. שוחד פוליטי.
למעלה ממיליארד שקלים לעידוד השתמטות של ציבור גדול מדי. רק לפי המספרים שהצבא מפרסם, יש 66,000 תלמידי ישיבות שיכולים להתגייס ממש עכשיו, ממש עכשיו, בזמן מלחמה, כשהצבא זקוק לזה, כי צריך לעזור, צריך להיכנס למאמץ המדיני, המאמץ של כולנו פה ביחד. איך יכול להיות? הבת שלי בת 17, בכיתה י"ב, מתמיינת לצה"ל בגאווה כל כך גדולה, כל כך רוצה לשרת את המדינה, כל כך רוצה לתת את חלקה, בעוד שחלקים שלמים במדינת ישראל לא משתתפים בחובה המוסרית שלהם. איך יכול להיות דבר כזה? אני מחנכת את בנותיי לחובות וזכויות כאחד. צריך למלא את החובות ואז לקבל את הזכויות – גם בבית, בחינוך, גם במדינה. לזה אני מצפה מכל האוכלוסייה במדינת ישראל.
חברים וחברות, על התקציב הזה אנחנו, כל חברי הכנסת, עובדים כבר שבועות. אנחנו מקדישים זמן ללימוד שלו, לדיונים בוועדות ובמליאה, נפגשים עם ארגונים, שומעים על צורכיהם התקציביים – כל זה במטרה לייצר תקציב טוב, שתורם לחברה הישראלית ושלא ישמש כעול על גבם של האזרחים כאן.
מה שאנחנו רואים כאן היום בתקציב הזה הוא תוצר של פרלמנט שרוקנו אותו מכלים ומיכולת לבצע את עבודתו האמיתית. אם עד לפני חמישה חודשים וחצי הממשלה עבדה נגד הדמוקרטיה הישראלית באופן גלוי במלחמה שהכריזה על מערכת המשפט, כעת הם משתמשים בכוח הלא-סביר שלהם כדי לכופף את הכנסת להגיש תקציב רע וגרוע, שימשיך את הפגיעה ואת ההרס. והקואליציה – כולם מרימים את היד. אף אחד לא שואל שאלות. אף אחד לא מסתכל על הצו המצפוני, המוסרי, הפנימי שלו, ושואל את עצמו: אני עושה את הדבר הנכון? האם זה הדבר הנכון לעם ישראל בעת הזו, במלחמה הנוראית הזו, בעת הקריטית הזאת לתושבי מדינת ישראל?
חברי הממשלה והקואליציה, לפעמים אין מנוס מהמחשבה שאתם פשוט לא רואים את המדינה, אתם לא רואים את העם שחי כאן, את האנשים. אתם רק רוצים להכשיל כל דרך שהמדינה הזאת תהפוך להיות באמת אור לגויים ושהחברה שלנו תהיה חברת מופת. בכל צומת של בחירה בין טובת המדינה לבין טובתכם האישית אתם עושים את הבחירה הרעה למדינה. אתם מוותרים על המדינה שאנחנו כל כך אוהבים ועל העם הנפלא הזה. הדבר היחיד שאתם לא מוותרים עליו הוא ממשלת המחדלים והכישלונות שלכם – אותה אתם מחזיקים בכל הכוח ובלי להתחשב בנזק שאתם עושים.
כל מי שאוהב את המדינה הזאת חייב להתנגד לתקציב הזה. כל מי שאוהב את המדינה הזאת חייב לעשות הכול כדי להחליף את הממשלה הזאת, ומייד. אבל אתם, ממשלה חסרת אחריות, חסרת כישורים ויכולת בסיסית לנהל, עסוקים בפוליטיקה קטנה, עלובה וזולה. המשך קיום הממשלה שלכם הוא לא פחות מסכנה לעתיד המדינה. כל כך הרבה קיצוצים למי שמגיע להם יותר; כל כך הרבה מיליארדים בכספים הקואליציוניים למי שלא מגיע להם. איך אתם מסוגלים להסתכל לציבור בעיניים? איך אתם יכולים לצאת מהבית? איך אתם יכולים לדרוך פה ולהרגיש טוב עם עצמכם, אחרי מה שאתם מעוללים לעם הזה?
אני פונה כעת לחברה הישראלית, לאנשים שנושאים עיניהם לבית הזה בתקווה אמיתית שיימצאו פה האנשים שיעבדו למען החברה הישראלית. ניסינו, באמת שניסינו להציל את כבשת הרש של הציבור הישראלי מפני הגזל האגרסיבי שמבצעת הממשלה, שלוקחת את המעט שעוד נשאר – הכול רק כדי לרפד את הכיסים של החברים המקורבים העסקנים, של אלה המצביעים בעד התקציב. אבל אני גם מבטיחה לעם המדהים שחי כאן: אנחנו עושים הכול ונמשיך לעשות הכול כדי להחליף את הממשלה הזאת בממשלה אחרת, חדשה, טובה, ממשלה שרואה את הציבור ואת טובת המדינה, ממשלה שבה נראה אתכם. תודה רבה.
1,602 מילים של שלי טל מירון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.