קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
מה שלומך? אני חייב להגיד שאני שמח שאת פה, כאילו, שמח באופן אישי.
למה? כי על כל כך הרבה דברים בתקציב כבר דיברו – מירי, את בטלפון או שאת מקשיבה?
אוקיי. תראי, דיברו על כל כך הרבה דברים בתקציב.
לא, לא צריך לענות. אני אספר משהו. אני אתן לך הצעה שלי, אולי את תקבלי את זה. כלומר, זה בצינית ובהומור, אבל בכל זאת.
דיברו על כל כך הרבה דברים בתקציב, שאמרתי: מה, אני אבוא עכשיו, אני אדבר על התקציב? למרות שיש לי הרבה הסתייגויות. אז עלה לי רעיון מדהים – נכון שאת אחראית לוועדת סמלים וטקסים? נכון?
כן. יפה. יש עכשיו הכנות לקראת יום העצמאות, נכון?
יש עבודה, אני מניח שיש אנשים שעובדים. את לא מכינה לבד – יש אנשים שמכינים לך תוכניות, נכון? אומרים מה צריך, איך צריך לבוא לידי ביטוי, גבורה וזה. אני מניח שזה יבוא, זה יבוא וכו'.
אני חושב ואני כמעט בטוח שזה יום העצמאות האחרון לראש ממשלה המכהן בנימין נתניהו. אני חושב שמן הראוי גם לתת כבוד לנתניהו כראש ממשלה ביום העצמאות האחרון שלו כראש ממשלה, כי אני לא מאמין שיהיה תקציב 2025 בממשלה הזאת.
אגב, אני מאמין שאת תהיי שרה בממשלה הבאה. אבל ראש הממשלה – סיכוי קלוש.
רגע, עוד לא סיימתי, רק התחלתי. שנייה, תקשיבי, תקשיבי, עוד לא התחלתי לספר.
מירי, אני רק התחלתי עם תיאור המציאות. חכי שנייה, קצת סבלנות.
אבל לא הקשבת. אם את מוכנה להקשיב – – –
לא, אני רק התחלתי. אמרתי שאני חושב שאת תהיי שרה בממשלה הבאה.
לא, את לא יכולה. אם את יוצאת, הוא עוצר את השעון. אם את יוצאת, הוא עוצר את השעון. אז אני אדבר עוד שעה, נכון? אז מה שאני בא להגיד – אני חושב שלנתניהו יש מורשת ארוכה של 15 שנה, 16 שנה. ואז אמרתי שביום העצמאות האחרון של ראש ממשלת ישראל – כי אני מאמין שהבחירות יהיו ב-2025, אפילו לפני 2025 – אז אני חשבתי שהמורשת של ראש הממשלה תבוא לידי ביטוי ביום העצמאות, היום הכי חשוב, נכון? היום הכי חשוב למדינת ישראל.
אני אמתין בסבלנות לתשובת הממלא.
לא, גם אני סגן, אולי אני יכול לעזור לך.
אם היא רוצה לצאת לקפה לשתי דקות – –
בסדר, אז אתה תוסיף לי שלוש דקות. אבל היא לא תשמע מה יש לי להגיד – זו הבעיה. אבל שלוש, ארבע דקות זה הגג, זה המקסימום.
כן, אין בעיה, בסדר גמור. אני מניח שהיא תשמע את זה אחר כך בשידור, נכון, מירי?
אין ספק. אז אני חושב שהמורשת של ראש הממשלה חייבת לבוא לידי ביטוי בטקס יום העצמאות, שכמו שאמרתי, יהיה כנראה הטקס האחרון שלו כראש הממשלה. אני מאחל לו בריאות, אריכות ימים, אבל בשנת 2025 נתניהו לא יהיה ראש ממשלת ישראל. אבל יכול להיות שהליכוד יהיה בשלטון או בממשלה שתקום כנראה.
אז חשבתי – וזאת ההצעה שלי ליושבת-ראש הוועדה לסמלים וטקסים, השרה מירי רגב – לציין חלק מהדברים החשובים שייזכרו כמורשת של נתניהו. אני מציע שהיא תתחיל כבר מהקדנציה הראשונה שלו, ב-1996–1999. אני למשל חושב שגם הציבור הישראלי וגם התלמידים חייבים לדעת שמי שמסר את חברון לערפאת היה ראש הממשלה בנימין נתניהו, אני חושב שזה חלק מהמורשת שלו. אני גם חושב שבקדנציות הבאות, כשהוא חזר לתפקיד ראש הממשלה, יש לו גם מורשת שחייבת להיות מוזכרת בחומרי הלימוד בתיכונים, למשל 2009. אדוני היושב-ראש, איפה אתה היית ב-2009? תסלח לי על השאלה. לא היית בכנסת.
אז אני אזכיר לך ולכל הצופים של ערוץ הכנסת שאת הקדנציה השנייה שלו כראש הממשלה בנימין נתניהו התחיל עם מה? עם הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון. עשרה חודשים, עשרה חודשים לא בנו אפילו מחסן אחד ביהודה ושומרון. חברים שלך לליכוד – אני זוכר את זה היטב – לא ידעו מה לעשות, הרי בחרתם ממשלת ימין בראשותו של נתניהו. לפני הבחירות, משה בוגי יעלון, שהצטרף לליכוד ב-2008, הוצג כמועמד לתפקיד שר הביטחון, אבל קיבלתם ממשלה שבתוכה מי שניהל את משרד הביטחון היה אהוד ברק ממפלגת העבודה. זה היה היריב הפוליטי הגדול שלו – הרי הוא הפסיד לו ב-1999. אז 2009, הקדנציה השנייה של נתניהו, התחילה מהקפאת הבנייה. עשרה חודשים שום דבר לא נבנה. אחר כך, בדיעבד, הסבירו שאלה היו הלחצים של אובמה. לא משנה מה היו הלחצים, עובדה שזאת המורשת של 2009, של ממשלת ימין של נתניהו.
ב-2011 – אני מדלג, כי בכל זאת אי-אפשר להכניס את כל המורשת ככה בכמה דקות – ב-2011 הייתה לנו מחאה חברתית ענקית. למה זה התחיל? כי המחירים קפצו, עלו. אתם זוכרים את מחאת המילקי? מה אמרו בממשלה? אתם רוצים לנסוע לברלין – סעו לברלין, תקנו שם מילקי; לא, לא תיסעו לברלין. בקיץ 2011 כמעט מיליון ישראלים יצאו למחאה החברתית, כי נמאס להם. הם שילמו מיסים, הם עבדו קשה, הם שירתו את המדינה, הם עשו צבא – אבל כבר ב-2011, שנתיים אחרי שנתניהו חזר לתפקיד ראש הממשלה, לזוג צעיר ממוצע לא הייתה אפשרות לרכוש דירה במדינת ישראל, ואז אנשים יצאו לרחובות. המחאה הייתה ענקית. קראו להם סטלנים ושותי בירה ומעשנים סמים, איך לא קראו להם, אבל מיליון איש יצאו לרחובות.
אני לא הייתי בכנסת. ב-2011 הייתי כתב פוליטי.
אני מדבר בשם עצמי, ואני נכנסתי לכנסת ב-2019. תשאל אותי מה היה ב-2019.
אתה תדאג לעצמך. יש לך פריימריז, נכון?
ב-2011, בשביל לדכא את המחאה החברתית, מה עשה נתניהו? הלך לעסקת שליט. אני יודע, אדוני היושב-ראש, שלא נעים לך ולחברים שלך בליכוד להיזכר בדבר הזה, אבל מה לעשות? זה חלק ממורשת נתניהו. שוחררו 1,027 מחבלים, ומהם מאות – מאות – מחבלים עם דם על הידיים, וחלקם חזרו לטרור. כן, נוח לזכור רק את הדברים שנוח לכם, אבל זאת מורשת של נתניהו – שחרור מחבלים ב-2011, אחרי שהוא הבין שהמחאה החברתית מערערת את הממשלה שלו. אז אני מבקש שגם זה יצוין בוועדת הסמלים והטקסים כמורשת של נתניהו ב-2011.
בואו נמשיך. יש פה רשימה ארוכה. אנחנו גם זוכרים גם את מבצע עמוד ענן, שלא הביא לשום הרתעה, לשום דבר. ב-2014 הופתענו מהנשק הסודי של החמאס: מנהרות בעזה. שההיסטוריה תשפוט אותנו – ואותו בעיקר – על התוצאות של צוק איתן, וכמה אנשים עדיין זוכרים את תוצאת המלחמה הזאת. אז אני חושב שב-2014, כבר אז היה אפשר לצפות ולראות שכנראה זה לא הצד החזק של ראש הממשלה, לנהל מלחמות עד הניצחון. אני מדגיש את זה: עד הניצחון, כי היום מספרים לנו סיפורים – – –
אדוני, אתה לא צריך להגיב, כסגן יושב-ראש הכנסת. לא, אתה תקשיב. אם אתה תגיב, תוסיף לי זמן. כשאני אפנה אליך אתה תגיב.
לא, אתה לא צריך להגיב. אתה יושב על תקן סגן יושב-ראש הכנסת, אתה כרגע לא על תקן הליכוד, אז אתה לא חייב להגיב. אתה יכול להגיד – אין בעיה, תוסיף לי זמן, אני אדבר.
תודה רבה. אז ב-2014 צוק איתן לא הביא את התוצאה. מה שקרה למעשה הוא שכל השנים הללו – כולל דרך אגב 2018, שמ-2018 למעשה נכנס הכסף הקטרי לעזה, והכסף הזה הוא שאפשר התעצמות של החמאס.
כפי שאמרה כבוד השרה: ועדת חקירה תסביר הכול. כן, אני מאמין. אני דווקא פה מסכים איתך לגמרי, גברתי השרה, שוועדת חקירה בהחלט תציין את העובדה הזאת, ומי שעומד בראש הפירמידה כל כך הרבה שנים, הוא זה שיצטרך לתת את התשובות. וגם ראש המפלגה שלי, שר הביטחון לשעבר, אמר שהוא בין הראשונים שילכו להגיש את חוות הדעת ואת העדות בפני הוועדה. רק תקימו את הוועדה הזאת, כי אני שומע קולות שאתם לא רוצים להקים ועדת חקירה ממלכתית, כפי שלא רציתם להקים ועדת חקירה ממלכתית בנושא של מירון. את לא יכולה להתכחש לזה – לא רציתם להקים ועדה. היא קמה רק אחרי שאיבדתם את השלטון, נכון? בממשלה שלנו קמה ועדת חקירה ממלכתית. לא רציתם. זה הדבר הכי אבסורדי: יש לכם שותפים מהמפלגות החרדיות, הציבור שלהם נפגע הכי הרבה במירון, ואתם עשיתם הכול בשביל לא להקים ועדת חקירה ממלכתית לאסון הנורא הזה, האסון האזרחי הכי נורא בהיסטוריה של מדינת ישראל.
אל תספרו סיפורים שאתם בעד ועדת חקירה ממלכתית. אני לא שומע את ראש הממשלה שהוא בא ואומר בקול ברור: אני מקים ועדת חקירה ממלכתית. אז השאלה של העיתוי היא שאלה חשובה. יכול להיות שזה לא הזמן אולי, אולי חודש, חודשיים. אבל תבוא ותגיד בקול ברור שבכל מקרה תקום ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את האירוע – לא רק את היום הזה של 7 באוקטובר.
אין ספק שמדובר בטרגדיה. אני לא בא לשפוט פה, באמת. לא שמעת אותי אומר: אתה אחראי, אתה אשם. לא. אני רק אומר שצריך להקים את הוועדה, ועדת חקירה ממלכתית, ולא בדיקה ולא מבקר המדינה ולא ככה ולא ככה, לנסות פה למסמס את האירוע, שהוא בעיניי האירוע הכי חשוב בעשרות השנים האחרונות של מדינת ישראל. לדעתי, ביחס לוועדה שתקום, ועדת אגרנט תהיה ועדה שולית, למרות שהיא בהחלט עשתה זעזוע; למרות שחלק מהדיונים והפרוטוקולים היו חסויים כמעט 40 שנה, עד שנת 2013.
אני יכול להמשיך ולדבר על כל האירועים שקרו. הזכרתי כבר את הנושא של מירון. דרך אגב, לא הבנתי, לפני שלוש שנים, מה הייתה ההתנגדות לזה. לא הבנתי. כאשר פורסמו התוצאות אז הבנתי. כשיש אחריות אישית, אז בוודאי שזה לא נעים, אבל זאת המציאות של ההנהגה. מנהיג צריך לקחת אחריות על מה שהוא עושה; מנהיג גם יכול לקטוף את הפירות של ההצלחה. אם יש הצלחה אז בוודאי שאתה קשור להצלחה, אבל אתה לא יכול לשייך לעצמך רק את ההצלחה ולבוא ולהגיד: אני לא ידעתי, אני לא קשור, אני מחכה שכולם יגידו שאני לא אשם. לא, זה לא עובד ככה. האחריות חייבת להיות אחריות כוללת של מאה אחוז, גם על ההצלחות וגם על הכישלונות. כמו בכדורגל. יש מושג שבכדורגל אם הקבוצה מנצחת אז אומרים שאלה שחקנים טובים, אבל אם הקבוצה מפסידה אז אומרים שהמאמן נכשל. אז בקבוצות הנורמליות מבינים שמאמן שבונה משהו טוב, הוא גם נושא באחריות ביחד עם כולם. אני אומר לך, אם אתה לא מסוגל לשלוט בחדר הלבשה, אז יפטרו אותך לפני שאתה תגיע לאסון. לא יחכו שאתה תרד ליגה ואז יפטרו אותך. יגידו: לא, אני לא רוצה לקחת סיכונים, אני מפטר אותך לפני שהקבוצה תרד ליגה. כך בקבוצות הטובות, בקבוצות שמשקיעות מיליארדים ובקבוצות שחשוב להן לא להגיע למצב שהאוהדים שלך אומרים: ביי ביי, ומבטלים מינויים וכו'.
פעם סיפרתי על ההשוואה הזאת לכדורגל. אמרתי שהדבר הכי גרוע בכדורגל הוא כאשר האוהדים השרופים שלך עוזבים את המועדון ופשוט לא רוכשים את המנוי. זה הדבר שהכי נורא. אז שם לא מחכים. פה מחכים לוועדה. בסדר, נחכה לוועדה, אבל את האחריות אתה צריך לקחת כבר היום. זה דבר מינימלי; זה מה שמצופה ממך, מהמנהיגות. כמו בצבא. בצבא מצפים שתיקח אחריות. אתה לא יכול להוביל חיילים לקרב בלי שאתה מוכן לקחת אחריות. וברוך השם, יש לנו צבא טוב, עם כל הדברים שקרו. ואגב, גם את המחדלים יש לחקור, אבל עדיין הקצינים שלנו הם אחראים. ואני שמעתי בחמשת החודשים האחרונים שרובם כבר מתכוונים להניח מפתחות, לא משנה מה יהיו תוצאות המלחמה. ואני מקווה מאוד שיהיו תוצאות, כי כרגע אנחנו קצת איבדנו את הכיוון.
אז בעניין הזה אני מסכם את הפרק הזה של הוועדה לסמלים וטקסים. אני רושם לפרוטוקול. יש פה אנשים שרושמים את מה שאני אומר, ערוץ הכנסת מקליט מה שאני אומר. תבדקו, הינה, גם אתה תבדוק אותי: בעוד שנה אני לא מאמין שראש הממשלה המכהן יהיה ראש ממשלת ישראל, אם זה בשינוי כאן בכנסת ואם זה אולי בבחירות.
לא, אני אומר, לפי התקציב הזה אני לא רואה כיצד הממשלה הזאת מעבירה תקציב 2025. אני לא מצליח להבין. גם בתקציב הזה יש דברים שהם פשוט בלתי ניתנים ליישום.
זה מה שאני אומר. אז 2025 – אני לא רואה מצב שהממשלה הזאת תצליח להעביר תקציב של 2025. אגב, יש רק שני מקרים של פיזור הכנסת: או שרוב הבית הזה מסכים לפיזור – מגייסים 61 – או שהממשלה לא מסוגלת להעביר את התקציב. אני גם אמרתי שאין כזה דבר בהיסטוריה של הכנסת, כמעט – אני לא זוכר ניסיתי להיזכר – שהשותפים הקואליציוניים של הממשלה, של ראש הממשלה, מצביעים נגד התקציב, מצביעים נגד התקציב בתוך המליאה, ונשארים כאילו לא קרה שום דבר. תקציב זה אחד מיסודות הממשלה. כשממשלה מגישה תקציב זה סוג של אמון – זה לא סוג, זה אמון של הכנסת בממשלה. זה המסמך הכי חשוב. על פי המסמך הזה מתנהלת המדינה: כלכלה, ביטחון, כל השירותים שניתנים לאזרח. זה אבן היסוד של חיינו, מה שנקרא. בלי תקציב אי-אפשר להתקיים.
בתקופת הקורונה, בתקופת המעבר של הבחירות – אני כבר לא זוכר, זו הייתה קואליציה, היינו באופוזיציה – אז ניסו להסביר לנו שזה לא נורא שאין תקציב למדינה. מה הבעיה? אפשר לחיות בלי תקציב. לא, רבותיי, אי-אפשר לחיות ולקיים את המדינה בלי תקציב, כי תקציב זה מסגרת, תקציב זה כסף. תקציב זה של כולם, וזה לא תקציב של 64 של הקואליציה. זה תקציב של כל אזרחי המדינה. אבל מה אני רואה בתקציב הזה? שזה לא תקציב של המדינה, זה תקציב לשימור הקואליציה, של 64 מנדטים. אתם בתקציב הזה כבר לא נותנים סיכוי אפילו ל-12 מנדטים של המחנה הממלכתי להישאר בתוך הממשלה.
כרגע שמונה, כי יש כבר התפתחויות. בזמן שעשיתי דרך לדוכן לדבר – אז יש התפתחויות דרמטיות בנושא של יחסי גומלין בתוך המחנה הממלכתי. דרך אגב, אני לא מדבר בציניות, אני אומר את זה כחדשותי. תיכנסו לאתרי חדשות ותבינו מה הסיפור שם – מי מתפצל, מי מפצל ומי מתחבר למי. אבל עדיין אני מתייחס לזה, כי זה 12 חברי כנסת ולא שמונה ולא ארבעה.
אז זה לא תקציב של המדינה, זה תקציב של הקואליציה, 64. אני מדגיש את זה.
ודבר אחרון – בשתי דקות שנשארו לי אני רוצה להתייחס לנושא שהוא קרוב לליבי, הנושא של העלייה. אני מסתכל על התקציב של עידוד העלייה ואני פשוט צוחק, ממש צוחק. 70 מיליון שקל אתם נותנים לעידוד העלייה, כאשר בשנתיים מאז שהתחילה המלחמה באוקראינה אנחנו קלטנו למעלה מ-80,000 עולים חדשים, שכל עולה מגיע עם השכלה, עם יכולת להשקיע בכלכלת ישראל. כמעט 2,000 רופאים, אדוני היושב-ראש. אתה יודע ש-2,000 רופאים הגיעו בשנתיים האחרונות למדינת ישראל? כמה עולה למדינת ישראל להכין רופא אחד? מישהו יודע? למעלה מ-1.5 מיליון שקלים, זו העלות. אני כבר לא מדבר על כל העלויות של מתקנים בבתי חולים, ששם צריך להתאים את זה לסטודנטים לרפואה. 2,000 רופאים הגיעו למדינת ישראל.
במקום לבוא ולקלוט אותם, במקום לעודד אותם, להוסיף כסף ללימודי עברית, לקליטה, לדיור, וכך בעצם לזרז את התהליך של קליטתם בארץ, אני רואה בתקציב הזה 70 מיליון שקל לעידוד העלייה. אתם לא מתביישים? באמת, אתם לא מתביישים? אני לא אומר על אנשים שבאו לפה ולא תורמים. אגב, אני גם בעד להעלות את גיל הגיוס לעולים, אמרתי את זה. אני חושב שבן אדם שמגיע אחרי גיל 27, עד גיל 40 יכול לעשות מילואים, ויש כאלה שרוצים להשתבץ ורוצים לעבור הכשרה צבאית בעקבות האירועים של 7 באוקטובר.
אז אני חושב שאני אסיים דווקא בנושא של העלייה. אני חושב שזו בושה, כי אתם כנראה לא מבינים שמדינת ישראל נבנתה על גלי העלייה במשך 76 שנה. אני מאוד מקווה, גברתי השרה – מירי, אני לא מדבר בציניות – שהנושא של העלייה בשנתיים האחרונות, מה שלא בא לידי ביטוי בטקס האחרון, שיבוא לידי ביטוי. יכול להיות שפספסת, אבל 2,000 רופאים שעלו בשנתיים האחרונות – זה מיליארדי שקלים שאפשר לתרום לכלכלת ישראל. לצערי, אמרתי לך, 70 מיליון שקל לעידוד העלייה – זה לא הכסף שצריך להשקיע בעלייה מאז שהתחילה המלחמה באוקראינה. אנחנו מפספסים את האנשים האלה. אלה אנשים שיכולים לתרום ולהתניע גם את הכלכלה וגם את הבריאות של מדינת ישראל. תודה רבה לכם.
2,412 מילים של יבגני סובה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.