קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
בוקר טוב, אדוני היושב-ראש. כן, אני כבר לא חבר כנסת.
כן. ראשית, אדוני היושב-ראש, לפני - - -
תודה רבה. ראשית היושב-ראש, אני רוצה לומר בצורה ברורה, לפני שאני מתייחס להצעת החוק, שלשר לביטחון הפנים יש זכות ויש חובה לקבוע מדיניות ברורה. במשך קרוב לשנתיים שהייתי השר לביטחון הפנים, קבעתי מדיניות. משטרת ישראל וגם הגופים האחרים פעלו על פי המדיניות הזאת. ואתה יודע מה, אדוני היושב-ראש, אני גם יכול להבין שמגיע שר, חסר ביטחון עצמי, חסר היכרות עם הנושא, חסר ניסיון ניהולי, שאומר: אני רוצה חוק, שאת הסמכויות שלי שקבעו גם ועדות קודמות – בסדר.
אבל לא זאת הצעת החוק שמוגשת כאן. ואני אתייחס להצעת החוק שמוגשת כאן.
הצעת החוק שבפניכם עברה כמה שינויים לאחר הקריאה הראשונה. חלקם שינויים חשובים שרק מצביעים עד כמה הייתה הצעת החוק הזאת, שטחית, לא מקצועית, רעה ולכן מסוכנת. אבל שלא יהיה ספק, גם הנוסח הנוכחי של הצעת החוק אינו מניח את הדעת, בלשון המעטה. ואני אתמקד רק בשלוש סוגיות מרכזיות בעיתיות בהצעת החוק הזאת.
סוגיה ראשונה מתייחסת לקביעת מדיניות כללית. סמכויות השר לקביעת מדיניות מנוסחות באופן רחב, כללי ועמום, עם פתח לפרשנות רחבה ביותר. אני מצטט קטע קטן מהצעת החוק: "השר יתווה את מדיניות המשטרה ואת העקרונות הכלליים לפעילותה" – יש המשך, אני לא אלאה אתכם.
בוועדת צדוק, שהמציע הרבה כל כך לצטט ממנה, יש מגבלות ברורות בנושא הזה. מה זה מדיניות ומה זה לא. ואני מצטט: אשר לתחומי פעולתה האחרים של המשטרה, מחוץ לחקירות, הוועדה סבורה כי השר רשאי להתערב בהחלטות אסטרטגיות, לתת הנחיות כלליות, ולהתוות מדיניות עבור המשטרה בעניינים בעלי חשיבות עקרונית, אולם אין הוא רשאי להתערב בפרטי הביצוע האופרטיביים של המדיניות או בפרטים, נושא השמור לדרג המקצועי. השר רשאי להתערב בקביעת תוכנית העבודה של המשטרה וקביעת סדרי העדיפויות בין התחומים השונים המופקדים בידי המשטרה. אולם בבואו לעשות כן, עליו ליתן משקל ניכר לעמדתו המקצועית של המפכ"ל ולא להתערב בה, אלא במקרים מיוחדים ומטעמים בעלי חשיבות רבה.
זה ועדת צדוק. זה הציטוט המלא שהשר המיועד נתן תמיד רק ציטוטים חלקיים ממנו. וההבדלים בין ההצעה שמונחת כאן לבין מה שוועדת צדוק מציינת – יש כמה הבדלים. דבר ראשון, ועדת צדוק ממקדת את התוויית המדיניות של השר בעניינים בעלי חשיבות עקרונית בלבד, ואילו הצעת החוק מחייבת למעשה את השר לקבוע מדיניות בכל תחום מתחומי פעילותה של המשטרה. במילים אחרות, היא מייתרת לחלוטין את סמכותו של הפיקוד הבכיר של המשטרה ושל המפכ"ל.
נקודה שנייה, בדוח ועדת צדוק נכתב שהשר רשאי להתערב בתוכנית העבודה של המשטרה וקביעת סדרי עדיפויות. הוא לא חייב, הוא רשאי. לא מדובר בחובה. לא מדובר בחובה מכיוון שברור שזו חובתו של המפכ"ל, זו לא חובתו של השר. כאמור, השר רשאי להתערב בנושאים אסטרטגיים, עקרוניים וכן הלאה. ולכן, ככה זה מופיע, אבל מה לעשות? גם זה הושמט מהצעת החוק.
גם את הזכות הזאת של רשאי להתערב, ניתן, לדברי צדוק – ואני מצטט: משקל ניכר לעמדתו המקצועית של המפכ"ל ואף לא להתערב אלא במקרי מיוחדים. לעומת זאת, בהצעת החוק, השר יתווה את המדיניות. כלומר, הוא חייב, גם אם הוא לא רוצה, הוא חייב להתוות את המדיניות ללא כל הגבלה. לקבוע את תוכנית העבודה וסדרי העדיפויות באופן חד-צדדי, מבלי שום דרישה למנגנון היוועצות כלשהו עם המפכ"ל או עם גורמים אחרים.
הצעת החוק אינה מגדירה כלל מהי התווית מדיניות ומה הם הגבולות שלה. היא איננה מבחינה בין עניינים אסטרטגיים – כפי שמצוין בדוח ועדת צדוק – שמאפשרים התערבות של השר, לבין עניינים אופרטיביים שאסור לשר להתערב בהם. לעומתה, ועדת צדוק – שוב, שהמציע הרבה לצטט – הבהירה מפורשות כי השר אינו רשאי להתערב בפרטי הביצוע האופרטיביים של המדיניות, נושא השמור לדרג המקצועי בלבד.
שמעתי שהשר המיועד גם ציטט בוועדה את החוק האנגלי והאוסטרלי והניו-זילנדי, גם יושב-ראש הוועדה הזכיר את זה, רק מה לעשות, הציטוטים שם הם חלקיים ובכל המדינות האלה, אנגליה, אוסטרליה, ניו-זילנד ועוד, במדינות הנ"ל יש הגבלה; יש ציון של הגבלת מעורבות השר בעניינים אופרטיביים ומבצעיים באופן ברור. בחלקן יש גם רשימה ספציפית של סייגים שאסור לשר להתערב בהם. אחד הסייגים זה למשל הקצאה או פריסה של שוטרים – זאת אומרת: כל הנושאים המבצעיים – ועוד רשימה ארוכה מאוד מאוד של סייגים. שוב, כל זה לא מופיע בהצעת החוק, קל לצטט, רק אם מצטטים או אם מביאים מבואות אז כדאי שזה יהיה הציטוט והמבואה המלאה ולא חלקית.
סוגיה שנייה המחייבת התנגדות להצעת החוק היא בעניין התווית מדיניות השר בנושאי חקירות. אין בכלל ספק שמדובר בעניין רגיש ומיוחד בכל הקשור במעורבות של דרג מדיני כלשהו; אלא שהצעת החוק לא נותנת את המענה הראוי לגישה הזאת ולא מציבה חסמים מספקים וברורים למעורבות השר. כך מופיע בהצעת החוק: "השר רשאי להתוות מדיניות כללית בתחום החקירות, לרבות קביעה של סדרי עדיפויות עקרוניים, לאחר ששמע את עמדת היועץ המשפטי לממשלה ולאחר התייעצות עם המפקח הכללי והמופקדים במשטרה על נושאי החקירות". המציע לקח את הציטוט המדויק מוועדת צדוק, רק החליף מילה אחת. במקום להיוועץ, שמע. והנה הנוסח המלא: "השר רשאי להתוות מדיניות כללית בתחום החקירות" – דרך אגב, רשאי, לא חייב – "לרבות קביעה של סדרי עדיפויות העקרוניים, אך זאת בהתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה, מפכ"ל המשטרה והמופקדים במשטרה על נושאי החקירות". ההבדל, שמע את היועצת המשפטית, לעומת התייעצות עם היועצת המשפטית.
אדוני היושב-ראש, בשנה וחצי האחרונות ישבתי בהרבה מאוד ישיבות ממשלה, שמעתי פעמים רבות את היועץ המשפטי של הממשלה – בדרך כלל את ד"ר אביחי מנדלבליט, היועץ הקודם – קוטע לא פעם את אחד השרים בשטף דיבורו, או אפילו את ראש הממשלה, ומודיע לו באופן חד-משמעי וברור כי דבריו אינם עולים בקנה אחד עם החוק במדינת ישראל. זהו, בין היתר, אחד מתפקידיו המרכזיים של היועץ המשפטי לממשלה, מכיוון שגם ממשלת ישראל, כן, ידידיי, גם ממשלת ישראל כפופה לחוקי המדינה. על אחת כמה וכמה, כל אחד מהשרים בנפרד.
על פי הצעת החוק המונחת בפניכם, על השר לשמוע בלבד את עמדתו או עמדתם של היועץ המשפטי או היועצת המשפטית לממשלה ואז הוא יכול להתחשב או להתעלם, זה נתון להחלטתו. זה לא יעלה על הדעת במדינה דמוקרטית, שבה הממשלה כפופה לחוק. היועץ המשפטי לממשלה, במקרים שיש חריגה, תפקידו וחובתו להעיר על כך. על אחת כמה וכמה לגבי כל אחד מהשרים, שמחליט על פי סמכויותיו ועל פי הצעת החוק הזאת, לחרוג מהחוק במדינת ישראל. כמובן שוועדת צדוק גם מציינת מפורשות את המגבלות על השר. שוב אני מצטט: השר איננו רשאי לתת למשטרה הוראות לגבי חקירות ספציפיות ואיננו רשאי להתערב בכל דרך שהיא בחקירה ספציפית. לא במתן הוראות, לא ברמיזות לגבי התוצאות הרצויות, לא בהחלפת החוקרים או בדרישה מהמפכ"ל להחלפתם, ולא בכל דרך אחרת. לכך, כמובן, לצערנו, או לצערי, אין שום זכר בהצעת החוק.
הנושא העקרוני השלישי שנעדר משום מה מההצעה הוא סעיף הממלכתיות. סעיף הממלכתיות מוזכר בחוק השב"כ. מכיוון שכמו משטרת ישראל, כך גם לשב"כ יש סמכות, ולא פעם החובה, לעסוק בענייניהם – לפעמים אפילו בענייניהם הפרטיים – של אזרחי המדינה. ולכן בחוק השב"כ מצוין מפורשות, ואני מצטט: "השירות יפעל באורח ממלכתי; לא תוטל על השירות משימה לשם קידום אינטרסים מפלגתיים-פוליטיים". אמירה ברורה, כמעט מובנת מאליה, שגם היועצת המשפטית לממשלה – ולמיטב הבנתי גם היועצת המשפטית של הוועדה – ביקשו להכניס לנוסח ההצעה. למרכיב זה המציע התנגד בכל תוקף; שחלילה לא ייכנס לחוק, שהמשטרה תהיה כפופה לעקרון הממלכתיות ולא תהיה מונעת משיקולים פוליטיים. לאן הגענו? לא צריך יותר מזה בכדי להבין מה כל המטרה כאן שהמשטרה תהיה כפופה לגוף פוליטי, לשר פוליטי.
אגב, המציע נתן הסבר בוועדה למה הוא מתנגד להוספת המשפט הזה, והוא אמר, הוא חזר וטען משהו שאם הוא לא היה מביך, הוא היה מצחיק. הוא אמר: לא ברור למה כולם מתעקשים להכניס את הסעיף הזה להצעת החוק. לטענתו, הרי במשך עשרות שנים היה ברור שזה המצב, אבל אף אחד לא הרגיש צורך לכתוב אותו, בוודאי לא בחוק, אז למה צריך להוסיף את זה? ואתם יודעים מה? הוא צודק. אבל באותה מידה, הוא צודק לכל אורך הדרך. גם העובדה שלשר לביטחון הפנים יש סמכות לקבוע מדיניות, מה שאמרתי בהתחלה, יש סמכות ואני קבעתי מדיניות בצורה ברורה, זה היה ברור במשך שנים רבות, עד שהגיע שר חסר ביטחון עצמי, ורוצה שזה יופיע בחוק. אבל אם כך, באותה נשימה, צריך שגם הנושא הזה – של הממלכתיות – יופיע בהצעת החוק.
כלומר, קריטי ביותר מבחינתו לעגן בחוק מה מותר לו – שעיקרו להפוך את המשטרה לכלי פוליטי בידיו – וחס וחלילה לא להוסיף את המשפט המובן מאליו, שמופיע בחוק השב"כ; שהשב"כ, כמו המשטרה, הוא גוף ממלכתי שאסור לו להיות נגוע במעורבות פוליטית.
לסיכום ההתנגדות להצעת החוק – לא לסיכום דבריי, אבל לסיכום ההתנגדות להצעת החוק – ניתן לראות שדוח ועדת צדוק קובע נורמה ברורה למערכת היחסים בין דרג מדיני לדרג מקצועי וספציפית בין המשטרה לבין השר והממשלה. למעשה, הצעת החוק נמצאת בניגוד גמור לנורמה הזאת ומפרה לחלוטים את האיזונים שנקבעו על ידי ועדת המומחים. לא פלא שהצעת החוק הזאת זכתה לביקורת כל כך חריפה, ועדיין היא נתונה תחת התנגדות תקיפה של כלל גורמי המקצוע, כולל המשטרה, מפכ"לי משטרה לדורותיהם, הייעוץ המשפטי לממשלה, וביקורת לא קטנה גם של הייעוץ המשפטי של הוועדה, וכמובן גם שלי.
תראה, ועדת צדוק הייתה בשנות התשעים. ועדת אור הייתה בשנת 2000 – ועדת צדוק הייתה לפניה.
משהו כזה. כן. דרך אגב, בעקבות ועדת צדוק וועדת זמיר לפניה, בתחילת שנות התשעים – ועדת צדוק וועדת אור העירו בפירוש לגבי האחריות המיניסטריאלית של השר לקבוע מדיניות, ומאז הדברים השתנו. בהחלט הייתה ביקורת, גם של ועדת אור על השר בזמנו, והיא אמרה שחובתו לקבוע מדיניות, והעירה על כך. ולכן, מאז, מתחילת שנות ה-2000, אחרי שלושת הוועדות האלה, הנושא של סמכויות השר לקבוע מדיניות הן ברורות לחלוטין. וכפי שאמרתי, לי, בוודאי בשנה וחצי האחרונות, לא היו שום בעיות בעניין הזה.
אני רוצה לנצל את ההזדמנות לדבר על ביטחון הפנים במדינת ישראל. תראו, אני חושב שאין ויכוח שהטראומה של כולנו הייתה במבצע שומר החומות, לפני כמעט שנתיים, שזאת הייתה נקודת השפל הגדולה ביותר בביטחון הפנים של מדינת ישראל. כזכור, זה היה בממשלה הקודמת – לא הנוכחית, שמסיימת את תפקידה מחר, כי אם הקודמת. לאומנות ערבית ופשיעה ערבית התערבבו זו בזו. וכולנו נחרדו, לא רק ממה שקרה בערים המעורבות – בכלל מה שקרה בכל מדינת ישראל. למשטרת ישראל היו בסך הכול 16 פלוגות מג"ב מילואים, שמתוכן לשמונה לא היה בכלל ציוד, ולקח למעלה מ-72 שעות עד שהפלוגות האלה, כולל הפלוגות בלי הציוד, הצליחו להתגייס, להגיע ולהתחיל לסייע בהשלטת הסדר והחוק ברחבי המדינה, בעיקר בערים המעורבות. וזאת הטראומה המאוד גדולה. ולכן השאלה הראשונה ששאלתי את עצמי כשנכנסתי לתפקיד היא איך אנחנו לא חוזרים למצב המאוד קשה שחווינו בשומר החומות. הלקח הראשון היה לחזק את מג"ב. להפוך את מג"ב למשמר הלאומי של מדינת ישראל, וזה מה שעשינו. אני אפילו הצעתי להחליף את השם של מג"ב למשמר הלאומי. ותיקי מג"ב התנגדו לזה, אז לכן הוספנו את זה לשם של מג"ב. אבל מה מעבר לשם? מה עשינו? דבר ראשון - - -
גאוות יחידה, גאוות יחידה. איך אמר לי המפכ"ל? תהיינה הפגנות ליד הבית שלך. אז אנחנו בעד גאוות יחידה, ולכן הוספנו. השם הפורמלי של מג"ב זה: מג"ב – המשמר הישראלי.
אבל עזבו רגע את הכותרות, בואו נראה מה בדיוק עשינו. דבר ראשון, הגדלנו את מג"ב בקרוב ל-450 תקנים. זה קרוב ל-20% בכוח של מג"ב.
אני מסכים איתך בהחלט. אני חושב שזה הרבה יותר ראוי וגם נכון. אבל בוא ניכנס לעצם העניין. אז הדבר הראשון שעשינו, הגדלנו ב-450 תקנים, זה קרוב ל-20% – הגדלנו את הכוח של מג"ב; הקמנו את חטיבת ביטחון הפנים במג"ב ועוד ועוד.
מעבר לזה, כמובן השלמנו את הציוד לאותן שמונה פלוגות מג"ב מילואים שלא היה להן ציוד. קבענו תוכנית רב-שנתית של תוספת של 26 פלוגות מג"ב מילואים במשך שלוש שנים, כשאת שמונה הראשונות כבר ביצענו בשנת 2022, ועכשיו, השנה, ברגע זה, כבר למג"ב יש הרבה יותר פלוגות מילואים; סדר גודל של 25 פלוגות מילואים עם ציוד.
הדבר השלישי שהוספנו למג"ב זה פלוגות החוד. פלוגות החוד זה קרוב ל-1,000 מתנדבי מג"ב - - -
הדבר השלישי, הרגל השלישית שחיזקנו במג"ב, זה את פלוגות החוד של מג"ב. פלוגות מילואים של מתנדבים, שנמצאים בבית עם אפוד ונשק, ובכל קריאה, בתוך שש שעות – לא 72 שעות ולא 100 שעות – בתוך שש שעות יכולים להיות בכל מקום לקריאה. זה כבר הוכיח את עצמו באירוע שהיה לנו באלעד. אותם מילואימניקים בתוך שלוש שעות כבר התייצבו ועזרו בסריקות לחפש ולאתר את אותם מרצחים. אז זה הדבר הראשון שעשינו לגבי מג"ב.
הדבר השני: בתוך המשטרה הכחולה עצמה שינינו את ההערכות וקבענו פקודה – מה זה קבענו; זה המפכ"ל יחד עם אג"מ במשטרה – שבמצב חירום כל מחוז יגן בגזרתו. מה שזה אומר: מכל מחוז, 500 שוטרים יצאו לשטח. מימשנו את זה שוב בערב תשעה באב האחרון, במבצע עלות השחר. עשינו את זה. וזאת אחת הסיבות שראו הרבה יותר שוטרים ברחבי המדינה, ובעיקר בערים המעורבות; מה שהצליח לשמור לנו על השקט.
מעבר לזה, בשתי הערים המעורבות שבהן חווינו את הקטסטרופה הקשה ביותר: בלוד ובעכו, קבענו מודל של סייף סיטי, שאומר לרשת את כל העיר במצלמות; אבל לא רק במצלמות ולא רק במוקד 24/7, כי אם בכוחות, גם כוחות סיור וגם כוחות חקירה, שיגיעו לכל מקום בזמן אפס, 24/7.
מעבר לזה, עשינו רה-ארגון של חטיבת המודיעין. חיזקנו מאוד את החלק בחטיבת המודיעין של נושא המחקר. זו, דרך אגב, גם הייתה אחת ההערות של מבקר המדינה, אבל עשינו את זה לפני זה. וכמובן, חיזקנו דברים נוספים. ובאמת, לאורך השנה וחצי האחרונות היו לנו שני מבחנים מאוד מאוד מורכבים שאפשר להשוות למבחן ערב שומר החומות, שמדינת ישראל נכשלה בו, ונגררנו לשומר החומות.
המבחן הראשון היה בחודש רמדאן, שהשנה חודש רמדאן היה גם במקביל לפסח ופסחא. עברנו את זה בהצלחה. למרות ניסיון של החמאס והג'יהאד לא הייתה שום זליגה לתוך תחומי הקו הירוק. והמבחן השני היה – כבר הזכרתי אותו – בתשעה באב, שזה היה 24 שעות לאחר מבצע עלות השחר. ירו רקטות על ירושלים, על עוטף ירושלים. לא היססנו. ישראלים ויהודים המשיכו לעלות להר הבית. לא עצרנו את זה כמו שראש הממשלה המיועד עצר את זה ביום ירושלים לפני שנתיים. לא נבהלנו. הכול התקיים. גייסתי – נתתי הוראה מראש לגייס חמש פלוגות מג"ב מילואים. לא חיכיתי 72 שעות; לא חיכיתי לאישורים כאלה ואחרים. משטרת ישראל – כל מחוז הגן בגזרתו ועברנו את מבצע עלות השחר ואת תשעה באב בשקט, בצורה מוצלחת ביותר. לכן, אין ספק שהפקנו את הלקחים ועשינו את הדברים הנכונים.
אבל מעבר לזה, אני הצבתי את הפשיעה, את ההתמודדות עם הפשיעה ברחוב הערבי, בראש סדר העדיפויות. גם כאן ההישגים שניתן למדוד אותם הם רבים. מספר הנרצחים בחברה הערבית בשנה הזאת – בעוד יומיים אנחנו מסיימים את השנה – היה, לצערנו, 106 נרצחים. כל נרצח זה עולם ומלואו. אבל בשנה שעברה היו 126 נרצחים. לפני שנתיים היו 109 נרצחים. אני מאוד מאוד מקווה שלא נגיע לזה.
לצערי, אני לא שומע. בכל מקרה, זאת פעם ראשונה ששמנו את ההתמודדות עם הפשיעה ברחוב הערבי על השולחן, ופעם ראשונה שהצלחנו לבלום אותה. לבלום אותה, ולא רק לבלום – לצמצם בקרוב ל-20% את מספר הנרצחים. גם יותר מצומצם משהיה בשנת 2020.
מעבר לזה, תפיסות נשק שהיו בשנה האחרונה – לא היה להן אח ורע. תפיסות נשק לא חוקי – לא היה להן אח ורע בשנים קודמות. מספר האקדחים – רובם אקדחים חדשים מהניילון, מה שנקרא – תפסנו ב-56% יותר מאשר בשנה הקודמת. רובי M16 – תפסנו 86% יותר מאשר בשנה הקודמת. כתבי אישום על עבירות נשק, נשיאת נשק ללא אישור – עלינו ב-12% בכתבי האישום. מעצר עד תום ההליכים על עבירות נשק – עלייה ב-8%. עבירות סד"ח, בין היתר פרוטקשן – עלייה ב-21% בכתבי האישום. הקמנו מפלגים כלכליים שתפסו רק בחברה הערבית 282 מיליון שקלים של גורמי פשיעה.
יצאנו עם פרויקט מסלול בטוח, שבעצם אמר שמשילות זה לא רק עניין של המשטרה; משילות זה עניין של משרד האוצר, המאבק נגד הלבנת הון, משרד הפנים והמשרדים השונים. הצלחנו לגייס את כל משרדי הממשלה למאבק הזה, בהובלה של סגן השר יואב סגלוביץ'. סימנו 1,460 יעדי פשע. לא חיכינו שיהיה פשע; סימנו אותם מראש ותקפנו אותם. מתוך 1,460 היעדים האלה, הגשנו 351 כתבי אישום, 397 יעדים מעצר עד תום ההליכים. לא היה אח ורע לדברים האלה בעבר. משפחות פשע – סימנו 117 יעדים בקרב משפחות פשע; הגשנו 34 כתבי אישום כנגד משפחות פשע; עצרנו למעצר עד תום ההליכים 34 עבריינים ממשפחות פשע מתוך ה-117 האלה. תפסנו מאות מיליוני שקלים של משפחות פשע.
בחקיקה קבענו עונשי מינימום על עבירות נשק; החמרת ענישה על החזקת נשק; שימוש בסחר בחלקי נשק; חוק האיירסופט – הצלחנו להעביר רק בקריאה ראשונה ממש ברגע האחרון, כי האופוזיציה של היום, הקואליציה של אז, התנגדה. חוק החיפוש עבר גם הוא רק בקריאה ראשונה, מתוך מטרה לאפשר לשוטר לחפש בזירת פשע ראיות, מבלי שהוא ממתין לצו שופט. גם את זה האופוזיציה של היום, הקואליציה של העתיד, מנעה מאיתנו. לצערי, הצלחנו להעביר רק בקריאה ראשונה.
חוק הפרוטקשן להעברת האחריות על חברות השמירה ממשרד המשפטים למשרד הבט"פ – גם את זה, לצערי, לא הצלחנו להעביר. חוק המצלמות, זיהוי פנים – גם עבר בוועדת שרים. לצערי, הכנסת הנוכחית לא הסכימה להעביר אותו. התעצמות ובניין הכוח – הוספנו 1,360 תקנים למשטרת ישראל – תוספת של מיליארד ורבע. הקמנו את חטיבת הבט"פ, הקמנו מפלגים כלכליים, מוקדים רואים ביישובים ערביים ועוד ועוד.
הגענו להסכמה עם שר האוצר ועם ראש הממשלה לגבי התקציב בשנת 2023 של משטרת ישראל, ואני מאוד מאוד מקווה שהתקציב הזה יאושר. דובר על תוספת של 1,726 תקנים ועל תוספת של 3 מיליארד שקלים. אני מאחל למשטרת ישראל שהממשלה הבאה תאשר את התקציב הזה, וההתעצמות הזאת של משטרת ישראל תימשך.
ונושא אחרון – גם בנושא של מאבק בהטרדות מיניות, באלימות במשפחה. גם בזה עשינו רבות. הקמנו 12 מפלגי משפחה חדשים במשטרת ישראל; 30 חדרים חמים מותאמים לשהייה של נפגעות ונפגעים; תוספת תקנים לעו"ס משפחה; שיתוף פעולה עם פורום מיכל סלע; כלבי שמירה; כלבי הגנה לנשים מאוימות ועוד ועוד. ואני מאוד מאוד מקווה שגם בנושא הזה משטרת ישראל תמשיך, ושהנושא הזה לא ירד, חס וחלילה, בסדר העדיפויות שיקבע השר המיועד.
תודה רבה. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. הנאום האחרון שלי בכנסת, אז תודה ובהצלחה למדינת ישראל.
2,834 מילים של עמר בר לב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.