קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתנגד משטר. כנגד הצונמי העכור השוטף אותנו בידי הממשלה המיועדת, ההסכמים הקואליציוניים, החקיקה, דברי השרים המיועדים נוטפי הקנאות והכהנאות, נותר לי לומר דבר אחד: אני מתנגד משטר.
אל מול דיקטטורות אלימות וממשלות מרושעות תמיד יעמדו אזרחים ואנשים טובים ויזעקו בקול גדול: עד כאן, לא עוד. כי האדם בעת ההיא לא יידום, כי עת רעה היא. כנאמר בהצהרת העצמאות של ארצות הברית, ואני מצטט: כל בני האדם נבראו שווים, ובוראם העניק להם זכויות שאין ליטול מהם, ובהן חיים, חירות והחתירה אחר האושר. כדי להבטיח זכויות אלה מוקמות בקרב בני האדם ממשלות השואבות את סמכויותיהן הצודקות מהסכמתם של הנשלטים. ובכל פעם שצורת ממשל כלשהי הופכת הרסנית ביחס לזכויות אלה, הרי שזכותו של העם לשנותה או לבטלה ולהקים ממשלה חדשה, שיסודותיה מושתתים על עקרונות השוויון, החירות ורדיפת האושר.
בשעה ששורה ארוכה של עוולות ופגיעות הנמשכת ללא שינוי לאורך זמן וחושפת מזימה להעמידם תחת עריצות מוחלטת, הרי זו זכותם ואף חובתם להתנער מממשל מעין זה ולהעמיד שומרים חדשים על ביטחונם לעתיד לבוא. כך נאמר בהצהרת העצמאות האמריקנית. רבים בבית הזה, שאני דווקא לא בהם, מעריצים את ארצות הברית – אז תשימו לב לדברים האלה גם.
לא נשתוק אל מול הפשיזם והגזענות. לא ניאלם דום בפני המשיחיות והטירוף. לא נחריש אל מול אכזריות הכיבוש ורדיפת האחר, מה שנקרא. כי הנאמנות שלנו היא קודם כל לערכי השוויון, הצדק והדמוקרטיה לטובת כלל יושבי הארץ.
החוק שעליו נצביע היום זכה להתנגדות גורפת של הייעוץ המשפטי לממשלה, של המשטרה ושל המשרד לביטחון הפנים. זהו חוק טוטליטרי במהותו, וממילא מסוכן בפני עצמו. אבל קודם כול יש להבינו כחלק מהמכלול. מכלול שהוא הפיכה משטרית, מאתנוקרטיה יהודית – כלומר, דמוקרטיה ליהודים ומיסוד עליונותם לצד דמוקרטיה חלקית לאזרחים הערבים הפלסטינים – לדיקטטורה מובהקת, שבה גם מיהודים יימנעו פריבילגיות דמוקרטיות. מי יודע, אולי זו תהיה הממשלה השוויונית ביותר שהייתה פה, כזאת שבה גם יהודים מוגבלים, נרדפים, נכלאים ואף מעבר לזה, על עמדותיהם והעדפותיהם, בדיוק כמו הערבים הפלסטינים.
מהם היסודות של ההפיכה המשטרית? למה היא נועדה? קודם כול על מנת למלט את העבריין נתניהו מן הדין ולהשיב אותו ואת חבר מרעיו לזירות הפשע. אבל ההפיכה המשטרית עמוקה יותר, רשעית יותר ומסוכנת יותר משחיתות של אדם אחד. אנו עומדים בפני יסודו של משטר שבמהותו כוחנות ואלימות נגד כל מה ששונה ממרכיביו או מבקר אותם. קרי, עריצות. הוא מיסודו של אפרטהייד הלכה למעשה. אפרטהייד, במובנו הבסיסי, הוא מצב של אפליה חוקתית שיטתית, שנועדה לשמר עליונות של קבוצה אחת כנגד קבוצה אחרת. אדונים ועבדים, עליונים ונחותים, אזרחים ונתינים.
בשנת 1973 פרסמה העצרת הכללית של האו"ם את האמנה הבין-לאומית בדבר ביעור וענישה של פשע האפרטהייד, וקבעה כי אפרטהייד הוא פשע נגד האנושות. בשנת 2002 נכנסה לתוקף אמנת רומא, המהווה את החוקה של בית הדין הפלילי בהאג, ובה נמנה האפרטהייד ברשימת הפשעים נגד האנושות שבתחום סמכותו של בית הדין. מבחינת המשפט הבין-לאומי ההגדרה עדכנית המקובלת של פשע האפרטהייד היא, ואני מצטט: מעשים בלתי אנושיים המבוצעים בהקשר של משטר של שליטה ודיכוי שיטתיים של קבוצה גזעית על ידי קבוצה גזעית אחרת ומתוך מטרה לשמר את משטר השליטה והדיכוי.
הגדרת הכיבוש כהשעיה זמנית בלבד של ריבונות וזכויות של הפלסטינים שימשה במשך שנים כאליבי לישראל מפני ההאשמות באפרטהייד. הקהילה הבין-לאומית אף ראתה בתהליך אוסלו ראיה לכך שאכן ישראל מקבלת ששליטתה בשטחים הפלסטינים הכבושים היא זמנית, ושמעמדם הקבוע ייקבע במשא-ומתן ובהסכם ושאין כוונה לקבע את שליטתה בפלסטינים. השקר הזה הולך ומאבד מכוחו. ראיה לכך היא החלטת ועדת האו"ם לדה-קולוניזציה לשפוט את ישראל בבית הדין הפלילי בהאג, בטענה הנכונה שהכיבוש הוא למעשה סיפוח ומשטר אפרטהייד דה-פקטו. החלטות הממשלה המתהווה וכוונותיה המוצהרות והבלתי-מוצהרות רק מאששות זאת ומוכיחות את צדקת החלטתה של ועדת האו"ם.
האם מישהו יכול לדמיין שממשלת הכהניסטים, המתנחלים ותומכי הטרור היהודי, תכבד את זכותו של העם הפלסטיני למדינה ריבונית? האם מישהו יכול להאמין שלסמוטריץ' ובן גביר, שלהם האציל האריה הפחדן סמכויות מופרעות, יש שאיפה אחרת מלבד לקבע שליטה אלימה, רצחנית ומדממת בעם הפלסטיני? וכי יפעלו בכוח קטלני כנגד כל מי שיעז להתקומם כנגדם? מדוע סמוטריץ' רוצה לשלוט במינהל האזרחי, אם לא על מנת להגביר את הריסות הבתים, החרבת מקורות המים, הרס התשתיות ואפשור הפוגרומים בידי המתנחלים, הקוזקים הנגזלים? מדוע בן גביר רוצה לקבל פיקוד על מה שמכונה מג"ב איו"ש, אם לא על מנת להדק את שיתוף הפעולה בין הכובשים שבמדים לכהנא-יוגנד ולמיליציות המתנחלים שפולשים לאדמות פלסטיניות, תוקפים עוסקים ורועי הצאן וחוזרים לקיני הטרור ללא פגע וללא זימון לחקירה.
זרע פורענות הכיבוש ושלילת העצמאות של העם הפלסטיני חודר כעת במלואו העוז גם לתוך ישראל הריבונית. הדיכוי לא עוצר בקו הירוק ולא ייפסק בשטחים הכבושים – כך הזהרנו במשך השנים בחד"ש, יחד עם אחרים כדוגמת פרופסור ישעיהו ליבוביץ', שאמר שהכיבוש יוביל למנטליות שתאפשר רצח עם. משטר דיקטטורי הוא מטבעו כוחני ואלים כנגד כל מי שלא מיישר קו עם השלטון. המאפיין הזהה בין כל סוגי הדיקטטורות הוא זיהוי השלטון עם המדינה כאילו חד הם. לכן הדיקטטורה מחסלת את הפרדת הרשויות, מוחקת את התקשורת העצמאית, מוחצת את בתי המשפט ושומרי הסף ומעצבת את כל אלה בדמותו ובצלמו של השלטון. פסקת ההתגברות, דרישתו של סמוטריץ' כי תגובות הפרקליטות לבג"ץ יקבלו את אישורו, ההתקפות נגד הייעוץ המשפטי שהתנגד נחרצות לתיקון פקודת המשטרה – כל אלה מסימני הדיקטטורה המשתלטת עלינו.
אך הדיקטטורה לעולם לא נסמכת רק על דיכוי רשמי מטעם מוסדות השלטון, אלא גם על דעת הקהל שרודפת את המתנגדים בטענות כזב של פגיעה בביטחון. ישראל פריי, ידידי, עיתונאי ומתנגד כיבוש, נעצר ונחקר אתמול בעקבות תלונת השתקה ורדיפה שהוגשה נגדו על ידי ארגון זכויות כביכול, שכל תכליתו רדיפת מתנגדי שלטון הימין. לעומתו יאיר נתניהו, בנו של המושחת המוביל, השתלח והסית נגד בכירי מערכת אכיפת החוק שהעזו לצאת נגד אביו, והוא לא זומן לשום חקירה. הוא כבר אמר בקולו: הם בגדו במדינה, ובספר החוקים של ישראל העונש על בגידה אינו כלא. כך הוא אמר. זוהי קריאה לרצח. כך נראית הפיכה משטרית. הגשתי ליועצת המשפטית לממשלה תלונה נגדו, וביקשתי כי תורה לחקור אותו בחשד להסתה לאלימות וקריאה לרצח.
הממשלה המתהווה זרה ליהדות כפי שהיא זרה לדמוקרטיה. אין זו היהדות של נביאי המוסר והתוכחה מהמקרא – ירמיהו, ישעיהו ועמוס. זו אינה היהדות של תלמידי החכמים שתיקנו תקנות למען כלל הציבור ויצאו חוצץ נגד עוולות חברתיות, כמו רבנו גרשום, שהגן על כבודן וזכויותיהן של הנשים באירופה, או רבי בחיי בן יוסף אבן פקודה, שכתב בערבית ושתורתו המוסרית משותפת ונלמדת על ידי יהודים ומוסלמים כאחד. וזו בוודאי אינה היהדות של הוגים, יוצרים ורבנים, שצעדו שכם אל שכם עם מרטין לותר קינג במצעד זכויות האדם בסלמה ופיקדו בסולידריות מלאה עם נלסון מנדלה על מחתרת ההתנגדות לשלטון האפרטהייד המשוקץ בדרום אפריקה. וזו גם אינה היהדות שלי ושל חבריי במפלגה הקומוניסטית ובחד"ש, שכבר למעלה מ-100 שנה מאמינים בשוויון מלא ושותפות אמיתית וצודקת בין שני העמים בארץ הזאת.
דיקטטורה תמיד בנויה על שקרים, וכך גם החוק הזה. מתוך הדרישות המוצדקות לרפורמה במשטרה, יוצרים המציע ועוזריו תמונה מעוותת. כך מציע החוק הזכיר שוב ושוב את ועדת צדוק, אך למעשה עשה ממסקנותיה פלסתר. הערך המרכזי שעמד בבסיס ועדת צדוק לרפורמה במשטרה היה האיזון הדמוקרטי – איזון בין תפקידה של המשטרה בשמירה על זכויות הפרט והאדם לבין תפקידה בשמירה על הביטחון האישי והגנה על החוק והסדר.
המחויבות העיקרית של המשטרה צריכה להיות לחוק, ובהקשר זה עליה להיות חופשית מכל השפעה פוליטית – זה ציטוט מתוך ועדת צדוק, שלה המציע התנגד, ואותו הוועדה דחתה כהסתייגות שהוגשה. מדוע המציע חושש לעגן את מחויבות המשטרה לחוק אם הוא לא מבקש להשתמש בה על מנת להפר אותה ולפגוע באזרחים?
ומה לגבי תחום החקירות שהמציע נלחם להעביר לידיו ככלי לדיכוי ורדיפה פוליטיים? אשר לתחום החקירות, כותבת כך ועדת צדוק: "הוועדה סבורה כי המשטרה צריכה להיות חופשית לחלוטין בחקירותיה, כשעליה מרותו של החוק בלבד. במקרים של ספק לגבי דרך הפעולה של המשטרה בתחום החקירות והתאמתה לחוק, הסמכות להורות למשטרה כיצד לנהוג או לא לנהוג, צריכה להיות בידי היועץ המשפטי לממשלה". כך אמרה הוועדה. לא שליטה של השר ולא כפיפות לדרג הפוליטי, אלא עצמאות.
אבל הסילוף המרכזי ביותר של ועדת צדוק קשור לאיזון בין השר למפכ"ל ולאיזונים והבלמים שיש להשית על המשטרה בחברה דמוקרטית. ועדת צדוק ביקשה לבסס את המשטרה כגוף נאמן לדמוקרטיה, ובן גביר מבקש להפוך אותה למשטרה פוליטית פר אקסלנס, נאמנה לפלוגות הסער של השר ולדיקטטורה המשטרית.
אצטט שוב מוועדת צדוק: הטיעון הדמוקרטי דורש שהמשטרה תהיה נשלטת על ידי החוק והמשפט, המגינים על ערכי זכויות האדם והאזרח. על החוק המסדיר את פעולתה של המשטרה ליצור, אפוא, את האיזון הראוי, ולקבוע באופן ברור את חובת המשטרה לכבד את זכויות הפרט. כך כתבה הוועדה.
ועדת צדוק ראתה לנגד עיניה משטרת חוק ומשפט, משטרת זכויות אדם, ולא משטרה פרטית לפשיסט התורן. הוועדה ביקשה למנוע כפיפות של המשטרה לשר ולאזן בין סמכויותיו לסמכויות המפכ"ל. בן גביר רוצה להפר את האיזון, כדי להפוך את המשטרה לפוליטית ולכלי לדיכוי של זכויות הפרט. הוא רוצה לשלוט בהפגנות, לשלוט בחקירות ולשלוט באלימות בכולנו.
גם אני הצעתי השבוע בכנסת תיקון לפקודת המשטרה, תיקון שמבקש להיאבק בתופעת האלימות המשטרתית. אלימות משטרתית, כמו דיקטטורה, כמו גזענות, כמו אפרטהייד, אינה עוצרת באדום, אלא שועטת נגד כל אדם ואדם. החשודים המיידיים לפגיעה הם פלסטינים בשטחים הכבושים ובתוך ישראל, ארגוני זכויות אדם ושמאלנים שיעזו להמרות את פי השלטון, אבל גם הנשים תיפגענה כי הממשלה מסרבת לחתום על אמנת איסטנבול, במאבק באלימות נגדן. גם המורים ייפגעו, כי הממשלה עומדת לפקח עליהם ולסתום את פיהם; גם הלהט"בים ייפגעו, כי הממשלה החדשה רואה בהם אזרחים נחותים ותעגן את הזכות להפלות נגדם. וגם פגועי הנפש, החרדים, ואוהדי הכדורגל, כפי שראינו אמש באלימות חסרת הרסן במשחקה של מכבי חיפה. כל אלה יהיו על הכוונת תרתי משמע. בסופו של דבר, לא יהיה איש שמוגן מהרדיפות ומהדיכוי של ממשלת נתניהו, משטרת בן גביר וצבא סמוטריץ'.
במשפטו, באפריל 1964, אמר נלסון מנדלה כך: ביטויי התנגדות חוקיים לעיקרון הקובע שהלבנים עליונים על השחורים נחסמו בפנינו באמצעות חקיקה, ולפיכך נקלענו למצב שאילץ אותנו או לקבל את מצב הנחיתות המתמשך או לקרוא תיגר על הממשלה. בחרנו להתנגד לחוק. אנו מאמינים שדרום אפריקה שייכת לכל העמים החיים בה. ולא שחורה או לבנה. לא חפצנו במלחמה בין גזעים ועד הרגע האחרון ניסינו למנוע אותה. אבל לא היה אפשר להזיז את הממשלות הלבנות מדעתן, ובמקום לגדול – מספרן של הזכויות לאפריקנים הלך והתמעט. כך אמר מנדלה בנאומו הידוע במשפט ב-1964.
בליץ החקיקה בכלל, ותיקון פקודת המשטרה שלפנינו בפרט, לצד חוק סמוטריץ', מצמצם את זכויותינו ואת כוחן וימנע מאיתנו להתנגד באופן חוקי למשטר העליונות היהודית, לכיבוש ולרדיפת השונים. בכך מובילה ממשלת נתניהו-סמוטריץ'-בן גביר להתנגשות, שאחריתה מי ישורנו. עצרו את הטירוף לפני שיהיה מאוחר מדי, כי בין קבלת מצב הנחיתות לבין קריאת תיגר על הממשלה נבחר בשני, כפי שעשו מנדלה וחבריו. תודה.
1,659 מילים של עופר כסיף. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.