קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת שלא פה, תקשיב, לגבי ארבע שנים אני חושבת שאני יכולה להתווכח איתך על זה.
כי יש רצוי ויש מצוי. אז לדעתי, עכשיו חלק מהאנשים פה בסוג של אופוריה מסוימת, אבל מניסיון חיים ושל הבית הזה, בוא נגיד ככה – ההתחלה לא נראית טוב. אני לא יודעת מה יהיה בהמשך, אבל כרגע כמו שאנחנו רואים את הקואליציה המסתמנת ואת היחסים בין האישים בתוך הבית ובתוך הקואליציה המסתמנת וראשי המפלגות, יש לי הרגשה – סיפרו לי פעם שאתה אולי תהיה יו"ר הקואליציה המסתמנת – אני לא יודעת אם זה נכון או לא נכון - -
- - כי אף אחד עוד לא יודע. אבל אני אברך על זה. אתה יודע שאני אוהבת אותך באופן אישי.
זהו, נכון, אמרו לי פעם שאני יכולה לגרום נזק לבן אדם. אבל בסדר, עזוב. הייתי בקואליציה עם דוד ביטן. אני באמת חושבת שהוא היה אחלה - -
אבל אז הקואליציה הייתה אחרת, הבעיות היו אחרות. מה שכרגע מסתמן הוא הרבה יותר גדול. מה שכן, אני ממליצה לקחת מדוד – היה לו מנהג לעשות ארוחות - - -
על בטן מלאה אפשר לפתור הכול. מה שהיה כיף אצל דוד הוא שהוא לא עשה את זה רק לקואליציה, אלא היה ממש מזמין את כולם, כולל את אחמד טיבי, שהיה יושב שם עם החבר'ה מהליכוד. כולם ישבו, אכלו ודיברו, ודווקא שם לא היו חילוקי דעות. חילוקי הדעות היו על האיכות של החומוס ועל מה עדיף להם לאכול.
מבחינה חברתית זה היה מאוד יפה. מה שעוד דוד ידע לעשות כשהיו ויכוחים – והיו ויכוחים – הוא לדפוק על השולחן וליישר את כולם בצורה בלתי רגילה. אבל שוב, זה היה אחרת. כרגע ממה שאני רואה, מהניסיון שלי, לא צריך להיות גאון גדול – אתה פשוט רואה כותרות ורואה מה קורה – בוא נגיד ככה, אם וכאשר אתה תהיה יו"ר הקואליציה המסתמנת, יש לי הרגשה שתצטרך לדפוק על השולחן לא פעם ולא פעמיים וגם בפטיש עשרה קילו, ואני לא בטוחה כל כך שזה יעזור.
לעצם העניין שלנו – לגבי החוק הזה – אתה הובלת את דיוני הוועדה על החוק הזה. דובר רבות ושמעת הרבה. אני חייבת לשבח אותך. אני לא מסכימה עם החוק הזה, אבל יותר נכון שאני לא מסכימה עם הדרך. אבל לזכותך ייאמר שניהלת את זה בצורה יוצאת מן הכלל. למרות שהיו חילוקי דעות והתפרצויות ואנשים לפעמים איבדו את זה, הייתה לך מספיק סבלנות כדי להכיל את זה, וגם כאשר היה לא נעים – לספוג את זה ולתת לאנשים להביע את דעתם – גם לאלה שלא הסכימו, גם אנשי מקצוע, גם אנשי משטרה, גם ייעוץ משפטי. כן, הבנתי – הייתה לך מטרה לסיים את החוק הזה ולהעביר אותו – אגב, בסוף קרה פיצול, אם לא פיצוץ. כי תכלס, בעיניי, שני סעיפי החוק המהותיים, לב-ליבו של החוק הזה, פוצלו. מניסיון שלי – ואני שמעתי את חבר הכנסת איתמר בן גביר שאמר שבעוד שלושה שבועות הוא יביא את החוק הזה מחדש, את מה שפוצל שם – אני רוצה להרגיע אותו – זה כנראה לא יקרה להבנתי, להרגשתי ולפי הניסיון שלי.
כי שוב, מה שאתה לא עושה בבית הזה בזמן אמת, עכשיו ופה – לא סתם צריך לפרוע את השיק במקום – זה כנראה כבר לא יקרה. אבל עדיין – וכבר יש לי ניסיון בכנסת, ואני בעצמי ניהלתי ישיבות, ואני בעצמי השתתפתי בהמון ועדות ועם יו"ר ועדה כזה או אחר – לזכותך ייאמר שהיה בך את אורך הנשימה הזה מספיק כדי לתת לזה לקרות בצורה הכי ראויה שאפשר בנסיבות העניין.
אני מקווה מאוד שגם לילדים שלך יש לך מספיק סבלנות כשהם עושים לך צרות.
לעצם החוק הזה: תראו, אני אמרתי את זה בדיוני הוועדה, ואני לא מסתירה את זה, למרות שיש פה חילוקי דעות. בנסיבות אחרות, בטיימינג אחר, בדיון אחר, הייתי יכולה להסכים לגמרי עם חלק מהדברים, עם חלק ניכר מהצעת החוק הזו, כי אני מאלו שחושבים שמשטרת ישראל צריכה שינוי, משטרת ישראל צריכה טיפול שורש, יש מה לתקן, יש מה לשנות, כי אנחנו משתנים, המציאות שלנו משתנה. אי-אפשר להישאר עם פקודת המנדט, אי-אפשר.
אנחנו מדינה כבר 75 שנה, ומה שאולי היה פעם רלוונטי או ברור – עכשיו לא. בן-אדם חייב להשתנות, מדינה צריכה להשתנות, להתקדם קדימה, לא לסגת אחורה. אגב, זה הסיפור שאנחנו רואים היום על סדר-היום הציבורי, פתאום חזרנו לשיח שמעולם לא היה פה: השיח הגזעני, הפוגעני, השוביניסטי, הגזעני. זה משהו שמטריף את השכל.
וגם אם זה לא יקרה – אני שומעת מחבריי בליכוד, מה את דואגת? אנחנו לא ניתן לזה לקרות – עצם זה שנתתם לזה בכלל לעלות לסדר-היום – זה הפשע. זה הפשע, שאתה לא הסכמתם להכניס את זה לסעיפי ההסכמים הקואליציוניים; זה שבכלל נתתם לדבר הזה להתפוצץ לנו בפרצוף. כן, היום זה מפחיד. גם אם זה לא יקרה, השד הזה יצא מהבקבוק. והיום, אגב, ראיתי את נתוני התלונות על הגזענות, בשנה הזו יש קפיצה מטורפת של תלונות הציבור על מקרי הגזענות, זה כבר קורה. אז נתתם למשוגעים, לקיצוניים, לגיטימציה להתנהג בצורה כזאת.
אבל לגבי החוק: כפי שאמרתי, צריך לשנות, צריך להשתנות, אבל יש גם דרך. מה שלא אהבתי הוא שהחוק הזה בא כמין – איך אמרו בעוצמה יהודית? תעודת ביטוח שלנו. על מה? הביטחון שלי כאזרחית ושל המשפחה שלי והילדים שלי הוא תעודת ביטוח שלכם פוליטית? חברים, השתגעתם. זה לא שלכם, זה של כולנו, זו האחריות של כולנו, וזה לא יכול לשמש כתעודת ביטוח פוליטית. זה הרבה יותר מזה, ממפלגה או מאיש פוליטי כזה או אחר.
אם החוק הזה היה בא כאשר הממשלה כבר קמה, כשאנחנו יודעים מי אחראי על מה, מה חלוקת התפקידים, כשהתמונה כבר ברורה, והייתה דרך המלך, באמת דרך שיח ציבורי פתוח ורחב, ולא תוך כדי דיוני ועדה שהתחילו ב-08:00, כשאנשים עוד לא קלטו מה קורה – כן, זה לא היה פשוט. זה יותר מדי חשוב לכולנו, הביטחון האישי שלנו, מכדי לעשות את זה כמין גנבה. וזה בדיוק מה שאני מרגישה.
למרות ששוב פעם אני מדגישה שאתה בתור יו"ר הוועדה ניהלת את זה לתפארת, אבל עדיין ההרגשה היא שגנבו את זה, שזה משהו לא נקי, משהו לא בסדר, כי לא הייתה שום סיבה לעשות את כל החקיקה הזאת כי זה שינוי סדרי עולם. יש כאלו שיסכימו איתי, יש כאלה שלא יסכימו – זה שינוי סדרי עולם. אני תומכת בזה. אני חושבת שזה חשוב. אבל זה היה בדרך אגב, זה משהו לא תקין.
וכן, אני חייבת להגיד את האמת בפרצוף: האישיות של איתמר בן גביר מעוררת חשש, נכון. האם היינו יכולים להגיד לפני כמה שנים שאיתמר בן גביר יהיה מועמד לתפקיד הזה? אנשים היו אומרים: חלילה, לא, זה לא הגיוני, זה לא יכול להיות. אורית סטרוק שרה? איתמר בן גביר שר לביטחון פנים? את חיה בסרט. אז הסרטים לפעמים מתגשמים. זה אפרופו השיח הפוגעני שיש כרגע. כשאומרים לי: זה לא יקרה – חברים, לפעמים הדברים הכי הזויים קורים, והינה, אנחנו רואים את זה, ביום חמישי כנראה גם אורית וגם איתמר יהיו שרים. אבל מה שחשוב הוא שהם לא יהיו שרים של יהודה ושומרון או ההתנחלויות או חלק קטן מהעם, הם יהיו שרים של כל מדינת ישראל – גם של תל אביב, גם של ראשון לציון, גם של נתניה, גם של חיפה, גם של נצרת עילית - -
- - וגם של חורה, והוא יצטרך לתת תשובות לכל אזרחי ישראל.
אז כרגע אנחנו נתנגד לחוק הזה, כי מאוד חשובה גם הדרך, לא רק התוצאה. אתה יכול להגיע לתוצאה בצורה נפלאה, אבל אם בדרך גנבת, עשית משהו לא בסדר, זה כמו ספורטאי: ניצח בריצת 100 מטר, אבל בסוף מצאו את הדופינג אצלו בדם. זה כשר? לא. הוא נפסל. אותו דבר פה.
אתה לא השתמשת, זאת מטפורה. אתה יכול להגיע לתוצאה, זכית במדליית זהב, אבל על הדרך עשית דברים – הדרך הייתה לא טובה, ובסוף אתה יכול - - -
תראה, אני מאוד אשמח. אבל לנראות ולדרך יש לפעמים חשיבות לא פחות גדולה מהתוצאה. יהיה פה חוק, שאגב, הוא בעיניי מסורס בלי שני הסעיפים האלו – כפי שאמרתי, איתמר קיבל לא סטירה אחת, שתי סטירות. זו רק ההתחלה. הוא עוד לא יודע לאן הוא נכנס. אני חושבת שפה גודל האכזבה יהיה כגודל הציפייה, למרות שאני באופן אישי מאחלת לו הצלחה; מאחלת לו בהצלחה, כי היום כשאני נוסעת ברכב, אני סוגרת חלונות, אני סוגרת דלתות, וכן, יש הרגשה של אי-נעימות.
פעם הסתובבתי בערב ברחוב, לא תיארתי לעצמי שמשהו יכול לקרות. היום אנחנו כולנו קצת, אתה יודע, חוששים, ובמיוחד אימא לילד בן 15 שיוצא בערב לבילויים ולעניינים, היא אף פעם לא רגועה, כי הוא יכול להיות מאה אחוז בסדר, אבל תהיה איזושהי חבורה מטומטמת – אי-אפשר לדעת. משטרת ישראל צריכה תמיכה. אין לנו משטרה אחרת. זה מה שבן גוריון בזמנו אמר, זה מה שיש לנו, את הזונות שלנו, את המשטרה שלנו, זה מה שיש לנו, זו המדינה. זה מה שיש לנו, עם זה אנחנו צריכים לחיות.
אנחנו צריכים לחזק אותם. אנחנו צריכים לדאוג לתנאי השכר של השוטרים, לתנאים הסוציאליים, לדברים הטכניים, כדי שיהיו להם משאבים, כדי שיהיה כוח אדם. ופה צריך גם להבין, אני רוצה – ושאלתי את איתמר והוא לא ענה לי, כי היה לי מאוד חשוב להבין מה המדיניות שלו – אני רוצה לדעת מה מדיניות השר המיועד להפגנות אלימות בירושלים, שכן יש קומץ חרדי מטורף, קיצוני, שלא מקובל על אף אחד, אבל הקומץ הזה עושה נזק גם לשאר הציבור, גם לשם הטוב של החברה החרדית וגם לרכוש. כל ההתפרעויות האלה - - -
נכון. זה גם עולה לנו מיליונים. זה עולה מיליונים. מה המדיניות שלו? כי אי-אפשר ללכת רק לכיוון אחד; הוא יצטרך לטפל גם בדברים האלה.
אני לא יודעת, אני שאלתי אותו, אני לא רואה. אני לא יודעת. שלא יעשה פה איפה ואיפה. הוא יהיה שר לביטחון לאומי של כולנו: חילונים, מסורתיים, דתיים, חרדים, ערבים, בדואים, דרוזים – כולנו. אסור לו להיכנס לנישה. זה כמו שאורית סטרוק אמרה שהרופא יסרב לתת טיפול, היא רק שכחה ש-50% מהרופאים בארץ הם ערבים ודרוזים. ואללה יופי, מחר רופא ערבי יגיד סליחה, לא מתאים לו לתת טיפול לאורית סטרוק. לכל שבת יש מוצאי שבת? זה המצב. הוא יהיה שר ביטחון של ביטחון לאומי. האמת, יכול להיות שלא טעיתי, גם ביטחון, גם ביטחון לאומי.
גם משטרה ירוקה. אוי, היום ראיתי את כמות ההעברות בין משרדי הממשלה, חשכו עיניי. האמת, ברגע שזה יקרה, אני אבקש מהכנסת בצורה מסודרת שאנחנו כח"כים נקבל מי אחראי על מה, כי אני איבדתי את זה לחלוטין. גם ככה היה מאוד מאוד קשה לתפקד כי יש אנדרלמוסיה שלמה במשרדי ממשלה, יש כפילויות שהן לא בריאות לחלוטין, לגמרי, גם בממשלה שלנו ובממשלות קודמות, אבל עכשיו זה עובר את גבול הטעם הטוב. איבדתי את זה, אני אבקש אחר כך מיו"ר הכנסת שיהיה, לא יודעת מי יהיה, שיעשו לנו ממש בצורה מסודרת איזה שר אחראי למה. כרגע אני ספרתי בנושא הביטחון יש חמישה שרים שיהיו אחראים על זה; בנושא יהדות חמישה אנשים שיטפלו בנפש היהודית שלי; במשרד החינוך הלכתי לאיבוד מי אחראי למה. בקיצור, משילות זה לא.
אז לגבי החוק הזה. אני רוצה לדעת מה המדיניות של השר בנושא ההפגנות האלימות בירושלים, דווקא של יהודים? מה תהיה מדיניות השר בנושא הפרוטקשן של ועדת הרבנים לתקשורת? חבר'ה, אנחנו מדברים על פרוטקשן משפחות פשע, שהם דורשים תשלום עבור דמי חסות והעסקים משלמים. ועדת הרבנים לתקשורת זה ארגון לכל דבר שהוא נכנס להגדרה הזאת. הם באים לבעל העסק, נותנים לו דמי חסות, אם הוא לא מסכים שורפים לו את העסק. אם זה לא ארגון פשע אז מה זה? אז מה זה משנה שזה רבנים? דפוס התנהגות. לא משנה, תקראו לזה איך שאתם רוצים, אבל זה דפוס התנהגות. אנחנו ראינו את זה. ראינו לא מזמן בירושלים, בבני ברק. אצלנו בוועדה יחד עם חברתי מירב בן ארי קיימנו על זה דיון. בעלי העסקים שבורים. אין להם למי לפנות, אין עם מי לדבר. המשטרה בורחת משם כמו עכברים. אגב, מה עם כבוד השוטרים? מה עם המעמד של שוטר? השוטרים ממש מפחדים להיכנס לשם כי הם מקבלים שם מכות. אבל זה גם אזרחי ישראל שסובלים, ממש סובלים. כי אף אחד לא מינה את הוועדה הזאת, הם מינו את עצמם, יש להם בריונים פעילים שלהם שממש לא סופרים אף אחד, שורפים חנויות, עושים נזק, מרביצים לאנשים. אז אני רוצה לדעת מה המדיניות של השר המיועד לדבר הזה.
מה המדיניות שלו באלימות במגזר הערבי? חבר'ה, זה שזה במגזר הערבי זה לא אומר שזה יקרה. אתם זוכרים שלפני חצי שנה היה אירוע בנמל יפו, יריות? אל תגידו לי שזה אצלם שם וזה לא מעניין. זה מאוד מאוד מעניין כי אנחנו מדינה קטנה, אנחנו כולם ביחד, נוסעים, נפגשים. זה מאוד משפיע. כמות הנשק שיש במגזר הערבי, הנשק הבלתי-חוקי, זה מטורף. אגב, זה לא מעכשיו, זה לא מהשנה הזאת. זאת רשלנות פושעת של ממשלות ישראל לדורותיהן שהזניחו את זה, פשוט הזניחו ולא טיפלו.
כולנו ראינו את התוצאות בשומר חומות. בשומר חומות בממשלת נתניהו הקודמת, אם מישהו עוד זוכר, זה קרה שם, במשמרת שלו, עם השר לביטחון פנים אמיר אוחנה. אין את מי להאשים, זה מה שקרה שם. כולנו הרגשנו את הפחד, הפחד היה ברחוב. אז שנים רבות לא טיפלו. התחלנו, באמת חל שיפור, אבל צריך להמשיך. אי-אפשר להגיד: אני אטפל רק במה שנוח לי או שאני אעשה כותרות ואני ארוץ, שר כבר לא עושה שידור חי בפייסבוק. זה היה טוב פה לכנסת לעשות את כל יחסי הציבור האלה. זה נגמר, עכשיו זה מעשים. לא יהיו מאה ימי חסד. לא יהיו כי אין לנו.
ואתם באתם מלאי מוטיבציה, חוזרים לשלטון. תוכיחו. אבל תוכיחו שאתם יודעים לתת מענה לכל אזרחי ישראל, בלי שום קשר לדת, גזע, מין, שייכות פוליטית, כי בסוף בסוף זאת מדינה של כולנו. ויש לי הרגשה שחלק מהאישיויות הפוליטיות כרגע שכחו את זה, או שאפילו לא הכירו שהמדינה הזאת שייכת גם למישהו שהוא לא יהודי על פי ההלכה ומשרת עכשיו בצה"ל, או לאחות בבית חולים שנותנת טיפול והיא גם כן לא יהודייה על פי ההלכה. תפסיקו עם השיח הפוגעני הזה. תפסיקו לחלק אנשים ללהט"ב, שמאלן, גוי, רוסי. די, כי בסוף בסוף בסוף, זה מה שיש לנו. המדינה המאוד-קטנה שלנו, אנחנו סך הכול עם קטן, למרות שהוא נבחר. אבל לא יודעת במה נבחרנו. אתה יודע, לא לזה נבחרנו. לא כתוב בתורה לשנוא אנשים ולא כתוב בתורה לשנוא להט"בים. כתוב לא תרצח, אולי רמז לאיתמר. כתוב לא תגנוב, זה רמז לאריה דרעי. לא כתוב לשנוא להט"בים, נשים, גויים וכל השאר. התורה מלמדת משהו אחר לגמרי.
אז חברים, זה בית של כולנו, הוא שייך לכולם. אין פה עליונות לאורית סטרוק או לאיתמר בן גביר או למישהו אחר. ואתם כממשלה חדשה חייבים לתת מענה לכולם. החוק הזה, יכול להיות שיש לו מקום בספר החוקים של מדינת ישראל, אבל לא כרגע ולא בדרך שהוא חוקק. תודה רבה.
2,315 מילים של יוליה מלינובסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.