קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב-ראש, אמרו לי להגיד "היושב בראש". מה אנחנו פוגשים? אנחנו מסתובבים בכל המקומות, ברחובות, במפגשים, כאלה שהצביעו לימין, כאלה שהצביעו לשמאל. אני פוגש חברה ישראלית, חציה מכווצת מפחד, חציה שיכורת כוח.
זו פעם אחרונה שהתייחסתי. אני מבקש, אל תפריע לי. יש לי הרבה מה להגיד לך, לא עכשיו, לא כדאי לך שעכשיו, ואני לא אגיד עכשיו.
זו דוגמה לשיכרון כוח. אני רוצה להגיד על זה משהו. אמרתי, מחציתה - - -
מחציתה, אמרתי, מכווצת מפחד, מחציתה שיכורת ניצחון. צריך לדייק: יותר ממחציתה מכווצת מפחד. יש לזה שתי סיבות. האחת, נגיד את האמת, בתהליך הדמוקרטי הממשלה שעתידה לקום ניצחה, ואנחנו מכבדים את זה ונכבד את זה כל הזמן. מי שייבחר – נכבד אותו, כראש ממשלה, כשרים, אבל שיזכרו כל הזמן שכל הממשלה הזאת, אין לה 49%, יש לה פחות. ונגיד עוד דבר: בתוך ה-49% – אני מניח שיהיה דיון כמה באמת מכווצים ואומרים: לא לזה התכוונו, וכמה לא. אני לא מודד את זה, לא מתיימר למדוד את זה, אבל אין לי ספק – אני פוגש – שהרבה אנשים שהצביעו למפלגות האלה ושומעים כל יום את מה שניחת עליהם, ואומרים: לא לזה התכוונו.
האמת היא, לדעתי גם ראש הממשלה העתידי עצמו אומר: לא לזה התכוונתי. עובדה, הקצב שבו הוא מוציא הבהרות – למה שהוא חתם, לא רק למה שהוא אמר לפני הבחירות – למה שהוא חותם איתם בהסכמים הקואליציוניים, הוא אחרי זה מבהיר שזה לא יקרה, לא משנה באיזה שפה הוא מבהיר את זה.
אני רוצה להגיד שאת הכיווץ הזה, לא משנה אם זה פעם מערכת המשפט ופעם זה המערכת של אוכלוסיות עם מאפיינים מיוחדים; לא משנה אם זה להט"בים, בני מיעוטים, ששומעים בכל פעם מה הולכים לעשות להם; לא משנה אם זה חיילי צה"ל, שפתאום שומעים שמפקד של אחד החילות, ימנה אותו הרב הראשי הספרדי דווקא, לצורך העניין הזה, ימנה את מי שהולך להיות מפקד שלהם. עזוב שהוא גם צריך לפסוק להם הלכות, אבל קודם כול הוא מפקד של חיל שנקרא "חיל הרבנות הצבאית".
ואז מה אנחנו שומעים אתמול? שכשהולך רמטכ"ל, בדיסקרטיות הראויה לרמטכ"ל, באחריות הראויה לרמטכ"ל, להיפגש עם ראש הממשלה, להסביר לו את המשמעויות של הדברים שמתהווים כאן, בניסיון לעצב אותם, שראש הממשלה ישמע מה יש לרמטכ"ל שלו להגיד, אז אנחנו שומעים שהולכת להיות הצעת חוק של הקואליציה להגביר את הסינון, צינון, לא משנה איך נקרא לזה, לחמש שנים. למה? כדי להרחיק רמטכ"לים מהפוליטיקה הישראלית.
אופיר ידידי, אני רוצה להגיד לך, אני לא יודע איך זה אצלך. החברים שלי, אני צריך לשכנע אותם כדי שיבואו לפה. אלה שהוא רוצה להרחיק אותם – רמטכ"לים, אלופים, לא משנה מה – הם אנשים מוכשרים ואנשים טובים, ניהלו מערכות גדולות, פיקדו על מערכות גדולות, השקיעו יום ולילה בלהגן על אזרחי מדינת ישראל, גם על אלה שרוצים שהם לא יבואו לפה, ואני אומר את האמת.
תיקח לדוגמה – הצטרף, לשמחתי הרבה, לצערי לא אלינו, גדי איזנקוט, רמטכ"ל. ימים ולילות לשכנע אותו שלטובת המדינה קודם כול שיבוא לכאן, לא משנה לאן. קודם כול שיבוא לכאן, כיוון שהמעמד והרמה שלנו, צריך להגיד את האמת, לא כמו שהיו בעבר. המקום הזה ידע ימים יפים יותר. אז מה עושה הממשלה העתידית? כבר אומרת: לא, אם רמטכ"ל מגלה אחריות והולך לראש הממשלה להסביר לו, לדוגמה – אני לא יודע, לא הייתי בשיחה וגם לא דיברתי עם הרמטכ"ל. בשביל לדבר עם הרמטכ"ל צריך אישור של שר הביטחון. לא ביקשתי ולכן גם לא דיברתי, אבל אני ישבתי מספיק שנים במקומות האלה בשביל לדעת מה המשמעות שבמשרד הביטחון יהיו שני שרי ביטחון. ישבתי במקומות האלה ימים ולילות בשביל להבין מה המשמעות שכוחות מג"ב יהיו תחת השר לביטחון לאומני ולא תחת אלוף פיקוד מרכז.
מי ישלם על זה? אני אגיד לכם מי ישלם על זה – ובואו נגיד את האמת, לא נשלם על זה בעמדות פוליטיות, נשלם על זה בחיי אדם: קודם כול מתיישבי יהודה ושומרון, אחר כך אזרחי מדינת ישראל, בגלל שקשה הרבה יותר להקנות ביטחון, לדוגמה – ואני נותן את זה רק כדוגמה – כשהמערכות שעובדות ביהודה ושומרון, ולו רק ביהודה ושומרון, יש עליהן שלושה שרים שמופקדים על הביטחון, על מה שהיום נמצא תחת אחדות פיקוד, כמו שאנחנו קוראים לזה. יהיה שר על המינהל האזרחי – שאין לנו ברירה, יש שם מינהל אזרחי. מה לעשות, זה לא תלוי בנו, גם לא תלוי בכם כנראה; אולי כן תלוי בכם, אולי כן תלוי בראש הממשלה העתידי, אבל אני יכול להרגיע אתכם, ימשיך להיות מינהל אזרחי. לא תוחל ריבונות ביהודה ושומרון, עם כל ההבטחות.
אבל למינהל האזרחי יש תפקיד לא רק לספק צרכים אזרחיים. באמצעות אספקת הצרכים האלה – יש לזה גם משמעויות ביטחוניות של חיי אדם. אתה שמעת כמוני כמה פעמים פעל המינהל האזרחי דרך הרשות הפלסטינית לחלץ אזרחים, לצורך העניין, שרק טעו בדרך. מה עכשיו יהיה? עם מי ידבר שר הביטחון? איזה מהם? עם מי ידבר אלוף הפיקוד?
אחרי שאמרתי את זה, הולך רמטכ"ל לדבר עם ראש הממשלה בארבע עיניים – או שש עיניים, אני מקווה שהמזכיר הצבאי היה שם – ומה שיוצא החוצה זה שהממשלה הזאת תאריך את "חוק הסינון" לחמש שנים. דרך אגב, אופיר, אני רוצה להגיד לך שגם היום השלוש שנים זה לא שלוש שנים, זה גם ככה חמש שנים.
אתה לא מסיים קדנציה ומתחיל לספור שלוש שנים, ובום – יש בחירות. אם יש בחירות בממוצע כל שלוש שנים, אתה צריך להוסיף שנה וחצי לשלוש השנים שממילא קיימות. ואתה לא רואה פה את זה, אתה רואה פה בשנים האחרונות, לצערי הרב, מי מגיע לכאן, ואתה יותר רואה מי לא מגיע לכאן. ואני לא מכליל, יש חברים טובים בכל הצדדים של המפה הפוליטית, אבל לא מספיק, בהקשרים האלה, וזו שאלה באמת אם הדבר הזה הוא לא דוגמה.
יש פרס נובל. נשאל עכשיו כל אחד מאיתנו: למה אלפרד נובל המציא את פרס נובל? אתה יודע למה? אני אגיד לך. הוא המציא את הדינמיט וחשב שעם הדינמיט יפרצו כבישים, יכשירו שטחים לבניית בתים ושכונות, ויום אחד חשב שהוא מת בטעות, ופורסמה ידיעה שאלפרד נובל נפטר, והוא זה שהמציא את הדינמיט, ובגלל ההמצאה הזאת נהרגו וייהרגו מיליוני אנשים בעולם, אז הוא אמר: איך אני מתקן את זה? זה מה שיזכרו ממני? איך אני מתקן את זה? ואמר: נמציא את פרס נובל, שיביא הרבה יותר טוב לעולם, יעשה טוב לעולם – תרומות במדע, בכלכלה, ברפואה, מה שאתה מכיר, מה שאני מכיר.
השאלה שלי – בממשלה שמתהווה יש אנשים, מראש הממשלה ולמטה, שעשו הרבה דברים טובים לעם ישראל. תגידו, אם היום לא תלכו מן העולם אבל תלכו למקום כש"הגב יהיה כפוף כחטוטרת, ותיזכר אז בימיך", לא משנה איפה – מה יזכרו? מה יזכרו מכם? ששירת אתה בסיירת מטכ"ל, ואתה שירת בשב"כ, ואתה היית ראש עירייה מצטיין, ואתה, המשפחה שלך שירתה בצה"ל, או שיגידו שהם אלה שפירקו אותנו כחברה? אתם אלה שעשיתם חוק שהחקירות של המשטרה, ישלוט בהם אדם פוליטי שיש לו מאוויים; אתם אלה שקבעתם שהביטחון יעורער וכתוצאה מזה ימותו אנשים.
אדוני היושב-ראש, אדוני המזכיר, אני רוצה להגיד לכם משהו: אני כראש אכ"א הייתי נגד עסקת שליט. כשהשתחררתי כתבתי על ה-front page של עיתון ידיעות אחרונות. יש שישה אנשים שמברכים, אני כתבתי נגד. אמרתי: כולנו עכשיו חוגגים, נחגוג, נתחבק, נתנשק. ואני אומר לכם, ואמרתי את זה אז, אני לא יודע כמה, אבל היום קבענו שבעתיד יהיו עוד מסגרות שחורות, מסגרות אבל. לא ידעתי כמה, אני גם לא יודע היום; לא ידעתי איזה שמות יהיו בתוכם, ואני גם לא יודע היום, אבל חלק מהמסגרות האלה, אני לא רוצה להגיד בשביל לא להטיל אשמה, כנראה שהתמלאו גם בגלל עסקת שליט ועוד יתמלאו. זו שאלה אם אנחנו מסתכלים על הרגע, על החגיגה שתהיה כאן מחר, שכביכול קמה ממשלה לאומית – בעיניי ממשלה לאומנית – או באמת על החברה הישראלית הולכת ומתפצלת.
אני, ברשותך, רוצה לתת שתי דוגמאות. תגידו, יש בהסכמים שאתם תבטלו את המס על משקאות ממותקים. למה יש מס למשקאות ממותקים? להציל חיים. במשפחה שלי כבר שנים לא קונים משקאות ממותקים – לפעמים, כשיש אורחים שיודעים שיש להם רצון מיוחד, אבל לא שותים. אז למה יבטלו? הילדים החרדים הם ילדים כמו כל הילדים האחרים. למה זה בכלל נהיה צו שהוא עניין לחרדים? אולי זה בא מאותו המקום של לימודי ליבה, לא רוצים שהם יהיו – חשבנו פעם, משכילם, אולי גם לא רוצים שהם יהיו בריאים. כיוון שלא רוצים שהם יהיו בריאים – הרי אנחנו יודעים כמה חולי סכרת יש בממוצע במשפחה נורמלית בחברה הישראלית. אנחנו יודעים שבמשפחה שצורכת יותר סוכרים יש יותר חולי סכרת.
אני אתן עוד דוגמה. למה צריך לבטל את האקדמיזציה של מקצועות פארה-רפואיים? למה? אני, דרך אגב, לא אסכים שיטפלו בי, בילדים שלי ובנכדים שלי, אבל למה בחלקים אחרים של החברה הישראלית צריכים לאפשר טיפולים רק בגלל שאנחנו רוצים לשלם? אני בעד זה שכל האוכלוסיות כולן ילכו לאקדמיה, ירכשו מקצועות ויטפלו כולם בכולם – כמו שקורה היום, דרך אגב, עד שיבואו החוקים האלה. אבל למה אני צריך לשים את זה בחוק? כדי לפעמים לפגוע באוכלוסייה שלי, שאולי אני רוצה לשמור אותה כקהל שבוי. אני נתתי את הדברים האלה כדוגמה.
אני עומד כאן ואני רציתי לברך את הממשלה שתקום כבר מחר. היא תהיה גם הממשלה שלי, שיהיה ברור. אבל אני אומר שמיום ליום במסע הייסורים שאנחנו עוברים כאן, שעובר הייעוץ המשפטי של הכנסת וגם של הממשלה, נראה שהאתגרים שעומדים בפנינו הם אתגרים שהולכים ונהיים קשים. אני רוצה לאחל לממשלה הזאת שאת כל ההסכמים הקואליציוניים תזרוק, וכשהיא מתיישבת פעם אחת - -
- - תסתכל על דברים שהם באמת טובים, וכמו שדיבר פה ראש הממשלה המיועד בכנס השבעת הכנסת, לטובתה של החברה הישראלית כולה. לצערי הרב, עד עכשיו ראינו את ההפך, תודה.
1,507 מילים של אלעזר שטרן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.