קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
יושב-ראש הכנסת, חברי כנסת נכבדים, אני אדבר בקצרה על המשמעות של החוקים וההסכמים הקואליציוניים, ואני אתמקד בחוק פקודת המשטרה. בפתח הדברים אני אומר שהשילוב בין החוקים שעוברים בימים האלה לבין ההסכמים הקואליציוניים יביא לפגיעה בביטחון. אני מקווה ששכר הלימוד יהיה קטן ושיהיה האומץ להודות בטעות ולתקן מוקדם ככל האפשר.
הכלל בעיניי במנהיגות זה לנסות להשאיר את המורכבות אצלך, ליצור עד כמה שאפשר בהירות ומיקוד אצל הכפוף ולתת לו תנאים מיטביים להצליח במשימה שלו. זה לא קורה במקרה הזה, אלא ההפך. יש פה שלוש החלטות, שמוטעות מהיסוד: החלטה אחת, העברת המתפ"ש והמינהל האזרחי לכפיפות של שר נוסף במשרד הביטחון; החלטה שנייה, הכפפת פלוגות מג"ב. כמי שעשה הרבה מאוד שנים ביהודה ושומרון, ממג"ד עד מפקד יהודה ושומרון, אני מתקשה מאוד לראות את זה עובד; וההמצאה החדשה היא מינוי הרבצ"ר.
בהעברת מתפ"ש מינהל אזרחי לשר אחר אני לא מוצא שום היגיון, אלא צורך פוליטי קצר טווח, אלא אם יש כוונה נסתרת או מטרה נסתרת להביא לפירוק המינהל האזרחי, להביא למציאות כאוטית ביהודה ושומרון, לדרוש כניסה לשטחי A ביהודה ושומרון, לפרק את הרשות הפלסטינית ולקחת בחזרה אחריות על 2.8 מיליון פלסטינים. יש אמירות ברורות מאוד, גם של איתמר בן גביר וגם של בצלאל סמוטריץ' – שייאמר לזכותם, הם לא מסתירים את זה, הם אומרים את זה באופן חד, גלוי, בראיונות, במסמכים. לדעתי זה יהיה אירוע רע מאוד למדינת ישראל, עד כדי סיכון המפעל הציוני, העברה של כ-2.8 מיליון פלסטינים לאחריותנו והכנסתם בין הנהר לים למציאות מאוד בעייתית עבור מדינת ישראל.
הכפפת פלוגות מג"ב לשר – נראה לי שזו החלטה שהתקבלה בקלות דעת ובחוסר הבנה. כאחד ששירת שם הרבה מאוד שנים, יש 18 פלוגות שיש להן תפקיד מרכזי לאורך עשרות שנים. הן אלה שפועלות במשימה המאוד-מורכבת של חברון, ובלעדיהן אני מתקשה לראות כוחות סדירים וכוחות מילואים לוקחים את המשימה הזאת. החיכוך עם האוכלוסייה האזרחית הערבית והישראלית יוצר אתגרים ענקיים, שלפקודות מג"ב יש מיומנות גדולה יותר, וזאת תהיה טעות, למרות שנודה על האמת, זאת החלטה כל כך מטופשת, שאני מתקשה מאוד לראות אותה קורית.
ההמצאה החדשה זה מינוי הרבצ"ר. כמי שמינה את הרבצ"ר האחרון, תת-אלוף אייל קרים – אדם ראוי מאין כמותו, רציני מאוד, מפקד סיירת צנחנים לשעבר, גדול בתורה על פי כל הרבנים – עשיתי תהליך סדור, שלחתי את ראש אכ"א להיוועץ בשני הרבנים הראשיים, עשינו עבודה רצינית והבאתי את המינוי שלו, מה שיצר רעש גם במשכן הזה, רעש שבא מהשמאל, ואחד המתנגדים היה יושב-ראש ועדה מטעם הליכוד, שקרא להסברים ועוד רעשי רקע, שלא היו ענייניים. הוא מונה לפני שש שנים, והוא מבצע את תפקידו מעולה. ככה אני ראיתי לפחות בתקופה שלי. לפניו היה הרב רפי פרץ. אי-אפשר להגיד מילה רעה על רפי, טייס בחיל אוויר, ביצע את התפקיד. לפניו היה הרב רונצקי זיכרונו לברכה, מפקד, לוחם, איש אהוד מאוד, היה אהוד מאוד בהתיישבות – אז על מה בעצם מלינים?
ופה הבחירות הסתיימו בהכרעה, אני כמובן מכבד את תוצאות הבחירות. אני מסתכל די בהשתאות, אני בדרך כלל חטפתי את זה בתפקיד שלי, ויש פה איזה עניין שיטתי. לפני חודש ראש השב"כ הוא מושא להתקפה, שבאה מאותם אנשים, ששבועיים אחרי זה הסתערו על המפכ"ל, והיום הם מסתערים על הרמטכ"ל – מה הם בעצם רוצים להשיג?
האנשים האלה, שכל אחד שירת את מדינת ישראל 30 ו-40 שנים, קמים בבוקר ומקדישים ימים ולילות לביטחון ישראל, הופכים להיות פתאום אויב בעיני חלק מהאנשים. הרצון לשסות את החיילים במפקדים, המילים "אנחנו אוהבים את החיילים" נשמעות הרבה מאוד בחודשים האחרונים.
זו אמירה שבאה להגיד גם משהו על מה מרגישים כלפי המפקדים, הפיקוד העליון של הצבא, ראשי הארגונים האחרים. אני מציע בעוד יומיים לעשות reset, לדעת לכבד את האנשים האלה, לדרוש מהם, אפשר לבקר אותם. אבל כאחד שעשה את אחד משלושת התפקידים האלה ופעל רק משיקולים ממלכתיים ומקצועיים, ועמד בפני התקפות של הדרג הממונה עליך, זה לא ראוי ולא רצוי, וכדאי מאוד שאתם תלמדו הפעם להתנהג. גם באירועי אלאור אזריה, והאופן שבו חברי כנסת, שרים וראש הממשלה, פועלים נגד ראשי הארגונים – זה דבר שהוא לא מתקבל על הדעת. ראיתי את זה עוד באירוע אחד או שניים. תופעה מאוד לא רצויה שאני ממליץ להעביר אותה מחיינו.
פה במקום לנהל דיון מעמיק שבו שואלים מה משרת את האינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל, מחלקים ומחברים מתוך צורך פוליטי שאני לא מבין אותו. אפשר היה אחרת. אפשר היה לשבת עם גורמי המקצוע. אפשר היה לשבת ולעשות דברים שעשו ראשי ממשלות בעבר. אצל רבין היה פורום יש"ע. היה אפשר לעשות פורום יהודה ושומרון בראשות ראש הממשלה, שיהיה בו שר הביטחון, יהיה בו בצלאל סמוטריץ', יהיה בו איתמר בן גביר. יחתמו על הסכם מה מקדמים, ולא לפרק למטה, להשאיר את המורכבות למעלה ולא למטה. ובמקום זה עושים הסכמים, קורצים בחצי קריצה שחלק מהם זה לא יתקיים ולא יתבצע, ויוצרים אנדרלמוסיה מיותרת. גם באופן שבו היום שואלים – איך אפשר להסתדר? כי הרי מפקד יהודה ושומרון ואלוף הפיקוד מבינים שאת המשימה שלהם הם יתקשו מאוד לבצע. מאחר והם אנשים מאוד מאוד אחראים הם יחפשו כל דרך כדי להקטין את הנזק, למזער אותו. המשמעות של הקטנת הנזק והמזעור שלו, זה חוסר היכולת לספק ביטחון ותחושת ביטחון לאזרחים. ואם הייתי גם יכול לתת עצה ולא רק לבקר, הייתי לומד מניסיונם של אחרים ומקים פורום יהודה ושומרון, ששם יקבלו מה הנושאים שצריך לקדם, ולא יעשו פירוק והרכבה שהם מאוד מאוד בעייתיים עם מחירים כבדים מאוד.
בנוגע לפקודת המשטרה, אני לא רוצה לתת לך יותר מדי מחמאות כדי לא לגרום לך נזק, אבל אני יכול להגיד שהוועדה נוהלה ביד רמה, במקצועיות רבה, וניתן זמן לומר את הדברים. הדברים נשמעו. לצערי לא הייתה הקשבה, כי אם הייתה הקשבה היה תיקון משמעותי יותר של החוק. היה אפשר להוציא תחת ידי הוועדה בשבועיים האלה חוק טוב יותר, וחבל. כי אחרי 51 שנים כשניגשים לעדכן חוק, זה לא חוק שנועד לחזק את השר, זה חוק המשטרה, הוא נועד לחזק את המשטרה. המשטרה בעיניי הייתה מפוקדת גם בעבר, ואם רצו לחזק את זה, זה בסדר. אני רואה את הביטחון, את המשילות ואת הלחימה בפשיעה, כמשימה עליונה במדינת ישראל. ואני מקווה מאוד שהשר הנכנס יקבל את כל התנאים שיש כדי לעמוד במשימה הזאת. להעמיד אותה במישור אחד מול המשימות של מניעת גרעין איראן, ומול המשימה של מניעת דיוק וטילים מתוחכמים בחיזבאללה, ולשים את זה כמשימה עליונה שעומדת במישור אחד יחד איתם. כי המציאות שאנחנו חיים בה היא לא רק פשיעה ולא רק חוסר משילות, היא פגיעה בביטחון הלאומי של מדינת ישראל. וראינו את זה גם באירועי מירון ובעיקר בערים המעורבות בשומר חומות. התפקוד, למרות שאנשים טובים ואולי עשו כמיטב יכולתם אז – יכולתם לא הספיקה. מה שנדרש זה סדר כוחות גדול יותר; תוכניות אופרטיביות; שילוב של כלל היכולות הטכנולוגיות המודיעיניות שיש במדינת ישראל.
אני מבקש להזכיר שאנחנו נכנסים לשנת 2023, שהיא שנה מיוחדת. זה 100 שנים לכתיבת המאמר של ז'בוטינסקי על קיר הברזל, 75 שנים למדינת ישראל וגם 50 שנים לפטירתו של ראש הממשלה הראשון, דוד בן-גוריון. אנחנו נכנסים לשנה מורכבת מאוד. הפרסומים על הערכת המודיעין השנתית של אמ"ן מצביעים על סבירות גוברת להסלמה בזירה הפלסטינית. ולא צריך להיות אסטרטג דגול כדי להבין שהמציאות היא מאוד מאוד נפיצה – ההתפוררות של הרשות, בעיקר בצפון השומרון ולא רק; המציאות סביב הר הבית; המציאות הנפיצה גם ברצועת עזה; והאפשרות לתפנית אסטרטגית והסלמה גברה בצורה משמעותית. במקביל יש התקדמות גדולה ומטרידה מאוד בתוכנית הגרעין האיראנית, בהיקף ההעשרה ובאיכות שלה, שמביאים את איראן להיות מדינת סף, ולכן כשרוצים לעשות הרבה מאוד שינויים בכמה גזרות צריך לזכור תמיד סדרי עדיפויות. סדר העדיפויות – הראשון הוא למנוע גרעין איראן, השני הוא לטפל בזירה הפלסטינית, בעיניי, והשלישי הוא לטפל בלבנון. צריך לזכור שזה אותו מטה כללי שמטפל בתוכניות התקיפה באיראן, מטפל במשימה של ביטחון וחוק וסדר ביהודה ושומרון ובמשימה ברצועת עזה.
חוק פקודת המשטרה לא דומה לחוק השב"כ או לחוק-היסוד: הצבא. הם שונים, ועמדו על זה גם בוועדה. הרצון הבסיסי לעשות גזור-הדבק בכפיפויות נועד מראש לכישלון, למרות שאני מודה שאני ראיתי בו גם יתרונות מסוימים למשטרה, כי זה היה מגדיר טוב יותר אולי בפעם הראשונה את המקום של המפכ"ל. כי בעיניי, פקודת המשטרה באה להגדיר קודם כול את מעמד המפכ"ל, ורק אחרי זה את האחרים. לא מגדירים את המעמד שלך דרך הגדרה של המעמד של הכפוף. ברגע שאתה מקטין את המשטרה, אתה לא מגדיל את מוטת השליטה, האחריות והמדיניות שלך, ההפך. משטרה חזקה מאוד זה תנאי לשר לבט"פ חזק. ופה יש צורך דחוף בעיניי לענות על החסר שיש, כי כרגע הניסוח שהמשטרה כפופה לשר ונתונה למרות הממשלה, זה ניסוח חלקי. פה צריך לבוא מעמד המפכ"ל, כי אחרת מעמדו נראה – אני לא רוצה להגיד עלה נידף, אבל מוגדר באופן חסר מאוד, ונדרש להגדיר את מקומו ומעמדו.
נושא מהותי בעיניי שהיה בו שיפור, ייאמר לזכותך, זה גידור החקירה והאכיפה. ופה, ראש הוועדה והוועדה היו קשובים להערה הזאת. אבל עדיין זה נושא שצריך לגדר אותו בצורה טובה יותר כי הוא פתח למעורבות ולפרשנות. ולמרות שהייתה בזה התקדמות ראויה, ואמרתי את זה, התייעצות עם מומחי תוכן והקשבה ליועצים המשפטיים יכולות רק לתרום ובסופו של דבר זה עניינו של הבית הזה להחליט.
אני אציג טלגרפית את הנושאים שבעיניי דורשים שינוי כדי שאני לא אהיה רק בעמדת המבקר. הייתי מוסיף למשפט שאומר שהמשטרה נתונה למרות הממשלה, מילה אחת: והחוק. זה כל כך מובן, כל כך טריוויאלי. זה כתוב למשטרה, סליחה, כתוב לשב"כ. ואין שום סיבה שזה לא יהיה כתוב בחוק המשטרה. לדעתי זו אמירה בסיסית, כמו האמירה שמופיעה, שוב פעם, בחוק שב"כ, שהארגון נדרש לפעול בממלכתיות, ללא נגיעה פוליטית-מפלגתית. הרי מישהו רוצה שהמשטרה תנהג לא בממלכתיות, שהיא תפעל בנגיעה פוליטית ומפלגתית? הרי המרכיב החשוב ביותר ליכולת של משטרת ישראל לממש את ייעודה זה אמון הציבור במשטרה. בלי אמון הציבור במשטרת ישראל, אין למשטרה סיכוי להיות אפקטיבית. נושא הכפיפות, אני עמדתי על זה כשאני מוסיף נתון נוסף שמופיע, דרך אגב, בחוק שב"כ, זה ועדת שרים לענייני שירות. לצה"ל יש את הקבינט לענייני ביטחון לאומי או הוועדה לביטחון לאומי. וצריך להחליט – ואני חושב שראוי להכניס את זה לחוק – שהוועדה לביטחון לאומי היא גם הוועדה הממונה או הקבינט של המשטרה.
טוב, אין לנו זמן. למדנו שבסביבה שבה אנחנו חיים אין זמן יקר. הזמן פועל עבור מי שיודע להשתמש בו נכון, ואסור למשוך את זה יותר מדי ולהשאיר את זה עמום אלא לקבל החלטה. אני חשבתי שנכון להכניס את מינוי המפכ"ל לארבע שנים – בחוק שב"כ מופיע חמש. לאורך שנים זה יוצר מתיחויות בין המפכ"ל לבין השר. זה יוצר, דרך אגב, מתיחויות - -
זה שלוש פלוס אחת. - - גם לרמטכ"ל, שרי ביטחון – לא נזכיר שמות, אבל אני זוכר הרבה מאוד מתיחויות, כמי שמצוי בסביבה הזאת למעלה מ-20 שנים, סביב החוק הזה. ראוי להגדיר ארבע שנים מראש. זה יוצר אופק תכנוני, זה מונע את השיח הזה ואת הצורך לבוא לממשלה ולעשות מיקח וממכר אחרי שנתיים וחצי, ותמיד נתונה זכות לממשלה בהצבעה אחת להפסיק לבעל תפקיד את תפקידו.
סעיף נוסף שחסר לגמרי לדעתי זה השתנות האיומים, באופן כזה שמשטרת ישראל היום שונה לגמרי בתפקודים שלה בחירום ומלחמה מהתפקודים שהיו למשטרה לפני 50 שנה. היום יעד הפעולה של האויבים שלנו הוא העורף הישראלי, שנתון לפיקוד המשטרה בחירום ומלחמה. והיום למשטרת ישראל, אומנם באמצעות מג"ב, יש חטיבות. הם אף פעם לא דיברו בשפה של חטיבות. מפקדי המחוזות נדרשים לאתגרי פיקוד ושליטה במציאות מורכבת מאוד, בלהפעיל הרבה מאוד כוחות משולבים – גם כוחות של פיקוד העורף, כוחות אוויריים וכוחות אחרים. אני חשבתי שבהזדמנות הזאת היה נכון להכניס גם סעיף על חירום ומלחמה ולהגדיר, כי היום זה פתוח. אני יכול להגיד מניסיון, גם במלחמת לבנון השנייה וגם בצוק איתן היו חיכוכים בין מפקדי המחוזות לבין מפקדי המרחבים של פיקוד העורף על טיפול בסוגיות. נכון שזה יהיה באחריות המשטרה, נכון להגדיר את זה בצורה חדה ונכון גם לאפשר לה צווי חירום.
היום זה כן, אבל בגלל חולשת המחוזות יש הגעה של פיקוד העורף. זה הלך והשתפר, יש לומר. במלחמת לבנון השנייה היה פער גדול, והיה נדרש השר לבט"פ, ואפילו ועדת וינוגרד העירה על זה. פה אני חושב שאם כבר מעדכנים חוק, ראוי להכניס גם את זה.
שורה תחתונה, אני חושב שהשילוב בין החוקים וההסכמים יוצר בלבול מיותר. נכון להסדיר את זה אפילו בעוד יומיים כשתושבע הממשלה, ואני מאחל לה הצלחה גדולה באתגרים הענקיים שיש לה, שתחזק את מדינת ישראל, תביא לאחדות, תביא לשיפור הביטחון, שיפור בכלכלה, שיפור ביחסים הבין-לאומיים, תמנע איומים מסוכנים מאוד שיש על מדינת ישראל. אבל אם הייתי ממליץ על איזה צעד ראשון ביום שאחרי ההשבעה, זה לראות איך מטפלים בתקלה הזאת של שילוב החוקים וההסכמים, כדי למנוע בלבול, אנדרלמוסיה, לאפשר לפעול באופן ממלכתי לגופים שרואים רק את טובת המדינה ואזרחי המדינה לנגד עיניהם. תודה רבה.
1,976 מילים של גדי איזנקוט. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.