קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, לפני הרבה שנים למדתי באוניברסיטה, והיה לי קורס מעניין שנקרא "בין תורה לחיים". למדתי על ספרות יהודית, על היסטוריה של הדת, היסטוריה של היהדות, וראיתי שהמשנה והתלמוד נערכו כדי להוריד את המתח שקיים בין החיים לתורה. החיים המודרניים משתנים. חיים המודרניים של פעם, לפני מאות שנים, מתוארים בתלמוד ובתורה, ואנחנו מבינים שהחיים משתנים כל הזמן. אורח החיים משתנה, התנאים משתנים, האופנה משתנה, הסביבה מתפתחת ומתחדשת. והגישה של פעם, הפרשנות של דברי התורה של פעם, אינה מתאימה לחברה המודרנית, לחברה העכשווית. ומה אנחנו רואים עכשיו, בישראל של המאה ה-21? עדיין יש קבוצות גדולות של האוכלוסייה שמתלבשות לפי האופנה של המאה ה-18 במזרח אירופה, עדיין מלמדים את הדור הצעיר לפי הפרשנות של הרבנים מימי הביניים. נראה לי שמורי התורה ומנהיגי הדת אינם מעוניינים לצעוד ביחד עם הזמן ולעבוד קשה כדי להתאים את התורה לחיים של המאה ה-21, של הזמן שלנו. אולי קל יותר להחזיק את הציבור של המאמינים, הציבור הדתי, בתפיסות של פעם.
בעצם זהו כתב היד של הדת, כל דת שהיא. הגישה של פעם מאפשרת לשלוט בקהל שאינו מלומד מספיק. המנהיגים הרוחניים מגדלים ומחנכים שכבה דקה של המנהיגים הבאים, של הדור הבא של המנהיגים, ומעבירים להם את הכלים כדי שימשיכו להחזיק את ציבור המאמינים בשליטה. ברור שקל לנהל את האנשים שנמצאים בעולם הפנימי של הקהילה. אנשים שלא לומדים מקצועות ליבה, שלא מכירים את הטכנולוגיות החדשניות ולא מסוגלים להתקדם בחיים באופן עצמאי, הם תמיד יהיו זקוקים לתמיכה והגנה של המנהיגים הדתיים.
יש לי מסורת שאני אוהבת והיא מאוד חשובה לי: כל שנה מאז 2004 אני מגיעה למרכז הקליטה לעולים חדשים בכרמיאל ועורכת סדר פסח, מספרת לעולים על יציאת מצרים. למה אני עושה את זה? כל שנה, יחד עם המשפחה. בסדר הראשון שלי כשעליתי ארצה, סדר שנערך בחדר האוכל הגדול של איזה קיבוץ, אני זוכרת שלא עבד מיזוג האוויר, לא הייתה הגברה. איזה רב בשפה העברית הסביר על כל הסימנים וסיפר על יציאת מצרים. לא הבנתי שום מילה, שום מילה. וכל מה שקרה אז זה שהאוכל עמד על השולחן, לא ידעתי מה זה מסמל, והיה אסור לגעת ולאכול. ואחרי 3.5 שעות, אם לא יותר, יצאתי מבולבלת. כל מה שהיה רק הרחיק אותי מהדת, מהיהדות, מהמסורת, אז לא רציתי להסתכל לכיוון הזה. ואני עושה מין חוויה מתקנת לעולים החדשים שמגיעים, מ-2004 כל שנה, ואני מרגישה שזאת השליחות שלי. בשבילי זאת שליחות לקרב את העולים החדשים למורשת היהודית בשפה ברורה ומובנת להם. זאת אחת הדרכים לקליטה מיטבית של העולים החדשים בחברה הישראלית בעיניי. זה מעורר בהם עניין ומשיכה לישראליות ולמורשת היהודית.
רבנים, מורים רוחניים ביהדות, אמורים לקרב צאצאים של היהודים לעם היהודי ולא לדחות אותם. אתם יודעים, אני נולדתי במשפחה חילונית, אבל כל כך רציתי להשתלב בחברה הישראלית, רציתי להיות ישראלית בכל דבר ולהרגיש שייכות לעם, לעם היהודי, לא רק בגלל האנטישמיות שסבלתי ממנה בברית המועצות. ידעתי שמדינת ישראל היא הבית הלאומי ליהודים, ללא שום קשר לדם, לכל זרם של דת.
באנו לדבר על מה זה להיות יהודי. ההגדרה של המונח "יהודי" עדיין במחלוקת. יש זרמים שאינה מפרידים את הלאום מהדת, אבל עובדה שיש יהודים שהם חילונים או שייכים לאחד הזרמים ביהדות – רפורמים, יהדות מתקדמת. זרמים חרדים בדת היהודית לא מבדילים בין לאום לדת. לעומת זאת, לפי המדע – אנתרופולוגיה, סוציולוגיה והיסטוריה – לא חייב להיות קשר בין דת ללאום. וזה רלוונטי לכל העמים והאומות בעולם. זאת ההגדרה הקונבנציונלית. הלאום – או אומה היא קבוצה של אנשים בעלי זהות לאומית משותפת, השואפת להגדרה עצמית במסגרת של מדינה ריבונית, בזיקה לטריטוריה מסוימת. בלאום קיימים יסודות משותפים, אותם חולקים בני אותו לאום – שפה, תרבות, מסורת, מקור אתני והיסטורי משותף.
ההשפעה הדתית על החברה המודרנית דומה לחיבוק חונק, שלא מאפשר לנשום ולהתקדם אלא רק מעורר חשק להשתחרר, להתרחק מהידיים המחבקות. יש אנשים שטוב להם בחיבוק הזה. הם מרגישים יותר בטוחים, מוגנים תחת המחיצה דתית. אבל יש גם כאלה ששואפים לנאורות, להשכלה, לעצמאות וחירות, והשאיפות האלה אינן מבטלות את יהדותם של אותם היהודים.
לאורך השנים ניתן לראות, מי שיש לו יותר כוח פוליטי הוא המגדיר את המונח "יהודי", וזה תקף גם בישראל וגם בתפוצות. זרם יותר חזק ומקורב לשלטון מכתיב את התנאים שלו, ומשנה את החוקים איך שנוח לו, כדי לבסס את כוח השררה. בימים אלו פועלות מפלגות הקואליציה החדשה לשנות את חוק השבות ולשלול את הזכות לאזרחות ישראלית מהדור השלישי. במקביל, מקדמים את השינוי של ההגדרה הכללית "מיהו יהודי". לפי החוק במדינה ההגדרה הזאת תהיה על פי שיפוט בתי דין רבניים של הזרם החרדי. אך ורק רבנים חרדים יהיו רשאים להכריע ולהכיר ביהדות של מועמדי עלייה. אתם מבינים מה הולך לקרות כאן? מה הולך לקרות פה בישראל של המאה ה-21? אתם מבינים שמדובר בכפייה דתית פר אקסלנס?
זו לא הפעם הראשונה שנציגי מפלגות הימין הקיצוני מנסים להשתלח בצאצאיהם של היהודים. בינואר השנה חבר הכנסת שלמה קרעי יצא ביוזמה לשינוי חוק כצעד פופוליסטי המריח ריח רע. אליו הצטרפו חברת הכנסת חוה עטייה מהליכוד, בתמיכה של הנציגים מהמפלגות החרדיות חבר הכנסת ישראל אייכלר מיהדות התורה ומשה אבוטבול ממפלגת ש"ס. זו נראתה אחת הדרכים למשוך תשומת לב ולזכות בבוחרים נוספים מהמגזר הדתי, וגם אחת הדרכים לחסל חשבונות, ולדקור ולהכאיב לקואליציה של ממשלת השינוי, ולשר האוצר אביגדור ליברמן בפרט. לשמחתי, בינואר 2022 הצעת החוק נכשלה כישלון חרוץ. קואליציית ממשלת השינוי הצביעה נגדו, והדגישה שהעיקרון שלנו הוא לאהוב ולקרב לישראל את כל מי שקשורים בקשרי דם ליהודים, ומזדהים עם המדינה וההיסטוריה שלה, ולא לדחוק אותם בגסות.
אבל בימים אלו, עוד לפני הקמת הממשלה החדשה בראשות נתניהו, פועלים חברי כנסת של מה שמכונה גוש הימין לאשר את החוקים הכואבים ביותר לחברה הישראלית, תוך לעומתיות, קנטרנות ודחיפת אצבע לעיניים של רוב תושבי המדינה. חבר הכנסת שלמה קרעי וחבר הכנסת אבי מעוז שוב הגישו את הצעות החוק שלהם, והם משנים את ההגדרה של זכאי עלייה. החוק שלהם משנה את סדרי העדיפויות במדינה. הקואליציה החדשה לא מתחילה את פעילותה ברפורמות שיכולות להוזיל את יוקר המחיה, ולא עוסקים בתוספת של מימון נוסף למערכות הבריאות, וגם אין אזכור למצוקת הנכים או מאבק בפשיעה; התנאים להקמת הקואליציה החדשה הם שינויים בחוקי היסוד של המדינה, כדי לאפשר כאוס הרסני במדינה ובחברה הישראלית.
יישום חוקים פרסונליים, המאפשרים לפושעים שמעלו בתפקידם כשרים, ששלחו את ידם ומעלו בקופה הציבורית, לעמוד בראש ההנהגה, לנהל את התקציב במדינה ולקבוע את גורלם של מיליוני אזרחים ישראלים. וזה לא הכול. נבחרי הציבור הדתיים – רדיקלים שהגיעו לשלטון – הם כבר מתחילים לעסוק בדברים שחשובים להם: בקידומם הפוליטי האישי; ברצון לתפוס כיסאות ותיקים; חקיקה למניעת פיצול סיעה כדי למזער דעה עצמאית ולבצר ולחזק את מעמדו של ראש הסיעה השליט נצחי; פירוק משרדי הממשלה לתתי-נושאים, והמצאת הלגיטימציה לתפקידים החדשים של שרים נוספים במשרדי הממשלה. וכאוס מערכתי בו הממונים לא יודעים למי עליהם לדווח, למי יש את סמכות הקובעת.
אנחנו, חברי הכנסת של יש עתיד ומפלגות נוספות אשר מתנגדות לעיצוב הכאוטי וחסר האחריות של עקרונות כוח המדינה החשובים ביותר, מתנגדים וממשיכים את המאבק יום ולילה בכל הרמות האפשריות: במישור הפרלמנטרי – באמצעות שליטה על הוועדות, ייזום דיונים והצבעות; בזירה התקשורתית – על ידי סיקור האמת על מה שמתרחש בכנסת; בהפגנות לאומיות פוליטיות המתכנסות בעשרות ערים וסוחפות המוני אזרחי מדינת ישראל המתייצבים ברחובות, על הגשרים ובצמתים ברחבי המדינה. העמדה שלנו תקיפה ועוצמתית.
נתניהו התקשה להרכיב ממשלה. הוא חלש, ונסחט על ידי השותפים העתידיים שלו. הוא תלוי ביותר מדי דברים וחייב לרבים מדי. הוא בישל את הדייסה הזו והוא גם מתקשה לחלק לכל ההמונים הדורשים בכל תוקף את המנה שלהם. בינתיים התיאבון גדל ועימו החוצפה ועזות המצח. אם אפשר, אז למה לא? מבקשים גם להגביל את העלייה וגם לשנות את חוק השבות. השבת היהודים לישראל, קודש הקודשים שבלעדיו המדינה שלנו לא הייתה מתקיימת במזרח התיכון, כפי שהיא לא הייתה 2000 שנה לפני כן.
שינוי חוק השבות שאליו חותרת הקואליציה של נתניהו הוא מהלך דרמטי. כך שנכדים של סבתות וסבים יהודים לא ייחשבו כשרים מספיק כדי להיות קשורים לעם היהודי ולהיות זכאים לאזרחות ישראלית. לדעתי זו גזענות. אם תרצו, לאומנות בצורה מוגזמת ומעוותת.
מתחת לשינוי החקיקה הזה מסתתר אינטרס אחר, החותר לבטל את האלקטורט החילוני ולחזק את האלקטורט הדתי והחרדי, מה שיוביל לביטול מדינת ישראל ציונית ודמוקרטית. מדובר בהרחקת צאצאים מנישואי תערובת, ילדים של עולים חדשים שמשרתים בצה"ל, עובדים, משלמים מיסים ואולי אוהבים את ישראל הרבה יותר מהרבה תלמידי ישיבות כשרים. אולי הם מעדיפים לשמור על עצמם הרחק מהסכנות ולא לשאת בנטל הביטחוני והכלכלי. את זה הם משאירים לאחרים, כמונו.
בזמנים אחרים ואפלים, לפני כ-83 שנים, נינים ונכדים של יהודים מנישואים מעורבים זכו לאותו יחס כמו כלל היהודים. הנאצים לא עשו איפה ואיפה ודאגו לחסל כל שמץ יהדות בעיקר בשטח מזרח אירופה. שם מדיניותם הרבה יותר אכזרית אפילו מאשר בגרמניה עצמה.
אני רוצה עכשיו לדבר, ומדברת בשם כל יוצאי ברית המועצות, יהודים יוצאי ברית המועצות. כולנו נאלצנו לנהל אורח חיים חילוני ולהסתיר את יהדותנו, כמו האנוסים בתקופת האינקוויזיציה. שלא באשמתו, גדל שם דור שלם, דור שלא מודע למסורת ופולחן דתי, קורבן של משטר טוטליטרי ואכזרי. אין זה אומר שאנחנו פחות צאצאים של אברהם, יצחק ויעקב מאשר יוצאי תימן או מרוקו. הצעות החוק של הקואליציה החדשה פוגעות בהרבה משפחות ישראליות, שחברי הכנסת מתכחשים לשורשיהן היהודיים ומציגים אותם כמזהמי העם היהודי. מעבר לגישה המזעזעת, מדובר בהיבט לא אנושי ברמה בלתי נתפסת. הפרדת המשפחות ויצירת קרע מכוון בין צאצאים שחלקם מורשה להגיע וחלקם לא ואפילו מגורש. ייתכן דבר כזה שיקרה בין בני אותה משפחה?
אני רוצה לפנות לאוהדי ביבי ורוצה לשאול אתכם: האם אתם מסכימים לקרוע משפחות ולהפריד בין צאצאים מדורות שונים שמבקשים להמשיך לחיות ביחד? האם הייתם מוכנים שיפרידו ביניכם ובין ילדיכם בטענה שנוכחותם מזהמת את טוהר הגזע? אנחנו עם אחד, משפחה אחת במובן הרחב של המילה. משימתנו היא לאהוב, לקרב לישראל את כל מי שקשור ליהודים ומביא באופן מעשי סולידריות עם ארצנו ועם ההיסטוריה שלנו. על מדינת ישראל לספק מידע ולהבטיח חינוך לאומי ותרבותי לעולים חדשים, כדי לחבר אותם לזהות של המדינה הישראלית והציונית; לאפשר להם להשתלב במהירות בחברה הישראלית ולהכיר את המורשת שהובילה להקמת המדינה.
אני מאוד שמחתי לפני שנה וחצי, שר הדתות היקר, שהקמת אגף ליהדות מתחדשת. וחבל לי מאוד אם הדבר הזה יפסיק לפעול.
שר התפוצות, סליחה. שר התפוצות, שהקמת אגף ליהדות מתחדשת. אני באמת מאחלת שזה ימשיך לפעול. זה מה שישמור על העם שלנו, זה מה שיגשר בין הדור הצעיר למורשת היהודית. אני וחבריי במפלגה נעשה הכול שאף תנועה דתית לא תהפוך לדיקטטור ממלכתי ותקבע את גורלם של אזרחינו.
במסורת היהודית יש מנהג חשוב שמקיימים אותו באחד המועדים החשובים ביהדות: בחג הסוכות מקיימים את מצוות ארבעת המינים. ארבעת המינים הם ארבעה צמחים שהתורה מצווה על נטילתם בחג הסוכות – אתרוג, לולב, הדס וערבה. ארבעה מינים מעכבים זה את זה, ואם חסר מין אחד מהם אין מקיימים את המצווה. יש ליטול אותם יחד ולאגוד.
ארבעת המינים רומזים לארבעה סוגי אנשים. האתרוג, יש בו טעם וריח, כנגד יהודים מושלמים בתורה ובמעשים טובים. הלולב – דקל, תמר. יש בו טעם ואין בו ריח, כנגד תלמידי חכמים שיש בהם תורה אבל אינם זוכים להרבות במעשים טובים. ההדס, שריחו טוב ואין בו טעם, רומז לבני אדם שיש בהם מעשים טובים אבל לא זוכים להיות תלמידי חכמים. הערבה, שאין בה לא טעם ולא ריח, רומזת ליהודים פשוטים שלא זכו לתורה ומעשים טובים. האיגוד של ארבעת המינים מסמל את האחדות של העם. כולנו משלימים אחד את השני, והברכה של העם, היא תבוא על כולנו כאשר אנחנו ביחד.
כל שנה וכל השנה אנחנו צריכים לזכור את זה ולהתייחס אחד לשני בכבוד. הערבה בחיים לא תהפוך ללולב, ההדס לא יהפוך לאתרוג. אנחנו צריכים את כולנו מאוגדים ומחוברים, ללא כפייה וללא דריסה. אני קוראת לכם, חברי הכנסת הנכבדים, אל תדחקו בגסות והשפלה את הנכדים ואת הילדים של היהודים מהתפוצות. מכל מיני תפוצות. תושיטו יד בחינוך ואחדות ואהבה.
אתמול דיברתי כאן מהבימה של הכנסת על המשטר הקומוניסטי ועשיתי השוואה בין השינוי שקורה עכשיו בפקודת המשטרה למה שקרה אז בברית המועצות, לפני עשרות שנים. מה שקורה עכשיו זאת פוליטיזציה של המשטרה. היא מחזירה אותנו לתקופה של המשטר הקומוניסטי, כאשר כוחות הביטחון לא שירתו את האינטרסים של האזרחים, הם שירתו את האינטרסים של המפלגה הקומוניסטית בלבד. אני מאמינה שלא נגיע לזה ושלעם ישראל מגיעה ממשלה שפויה שתדאג לאינטרסים של כל האזרחים. אני מאמינה שלא נגיע לשינוי ואני מאמינה שמגיע לנו – ממשלה טובה שתדאג לכל האזרחים.
אני לא מאמינה שלדת צריכים להיות כוח, השפעה והחלטה על גורלם של אזרחים שלא שייכים לדת. ושוב, המחלוקת על ההגדרה מיהו יהודי, מה שמקדמת הקואליציה החדשה – אסור שהגדרת המונח "יהודי" תישאר רק בידי הגורמים הפוליטיים ובתי הדין הרבניים. אני מקווה שיהיה לנו מספיק כוח לעצור את זה. אני מאחלת לאופוזיציה בהצלחה במאבק, ואני מקווה שנחזור לשלטון. תודה רבה.
1,980 מילים של טטיאנה מזרסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.