קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכוון להקדיש כמעט את כל פרק הזמן שעומד לרשותי לעיסוק בעניינה של פקודת המשטרה; עיסוק ענייני, למרות שסוגיות רבות שנמצאות על סדר-היום הציבורי מטרידות אותנו ומעסיקות אותנו.
אבל לפני זה, אינני יכול להתעלם משני עניינים. האחד מהם כבר הוזכר על ידי חבר הכנסת רון כץ. אחרי שאתמול חבר הכנסת אבי מעוז תקף קצין צה"ל מסור בדרגת אלוף משנה על הדרך שבה הוא בחר להסב את תשומת הלב של המפקדים בפיקוד לעובדה שישנם חיילים יהודים שחוגגים את חנוכה וחיילים נוצרים שמתנדבים וחוגגים את כריסטמס. אנחנו רואים היום הזה התקפה רבתי של חבר הכנסת סמוטריץ' ושל חבר הכנסת בן גביר על הרמטכ"ל. ככל הנראה התקנאו סמוטריץ' ובן גביר בהתקפה של אבי מעוז, ואם סגן שר מיועד בעל מנדט אחד מרשה לעצמו לתקוף קצין בדרגת אלוף משנה, אז שני מנהיגי ציבור חשובים שעתידים לכהן כשרים וברשותם שבעה מנדטים, איך הם יכולים להסתפק בתקיפתם של דרגי פיקוד במדרג הבינוני? לכן הם השתלחו הבוקר הזה ברמטכ"ל על כך שמילא את חובתו הציבורית.
מי שהצביעו רק אתמול על ביטול הצינון לעבריינים מורשעים מישיבה סביב שולחן הממשלה – בעצם הבוקר, לפני כמה שעות – מי שביטלו את תקופת הצינון לעבריינים מורשעים, תקופת הקלון, הם אלה שמציעים היום בחוצפתם להכפיל את תקופת הצינון לרמטכ"ל. למה? רק מכיוון שהוא מעכב במסגרת תפקידו, ואפילו מחובתו, את התוכניות שלהם לזריעת בלגן פיקודי בצה"ל כחלק מתוכנית-על להאצת הסיפוח הזוחל ביהודה ושומרון והפיכתה של מדינת ישראל למדינה דו-לאומית מדממת. חשוב לומר, יום אחרי יום החנוכה ושבוע בדיוק לפני תענית עשרה בטבת, שלאורך כל שנות ההיסטוריה של העם היהודי וגם בהיסטוריה של עמים אחרים נכרתו בריתות בין הקנאים לבין המושחתים. אלו מאפשרים את שחיתותם של אלו ואלו מאפשרים את קנאותם של אלו. כך, לאסוננו, גם בממשלה המתרגשת עלינו לרעה.
והדבר השני שאבקש לומר כהערת פתיחה, אדוני היושב-ראש, וכאן אני חייב לציין שחבל שיושב-ראש הכנסת חבר הכנסת יריב לוין לא שומע את הדברים. ההערה השנייה נוגעת לפרסום ההסכמים הקואליציוניים. אנחנו ניצבים פחות מ-48 שעות לפני השבעת הממשלה וטרם הונחו על שולחן הבית הזה הרוב המכריע של ההסכמים הקואליציוניים. החוק אומנם קובע זמן מינימום של 24 שעות לפני הצגת הממשלה החדשה לטובת הנחתם של ההסכמים הקואליציוניים, אך הזמן הזה מוגדר בחוק כזמן מינימום. חודשיים ימים חלפו מאז הבחירות. 45 ימים חלפו מאז הוטל על חבר הכנסת נתניהו המנדט להקמת הממשלה, וההסכמים הקואליציוניים, שכוללים במצטבר, באופן די חריג הפעם הזאת, אלפי סעיפים – עדות לחוסר האמון של השותפים במי שעתיד לעמוד בראש הממשלה – ההסכמים הללו לא נמצאים לפנינו. לכן צריך לומר אחד משניים. או ששותפיו של נתניהו מנסים להאריך את הסחר-מכר עד השנייה האחרונה בניסיון לחלץ מראש הממשלה המיועד עוד כניעה, עוד ויתור, או עוד התרפסות אידיאולוגית שאחריה הוא יצטרך להוציא הבהרות לתקשורת, או שהכול כן סגור אך נתניהו מעדיף להסתיר את ההסכמים הקואליציוניים המלאים עד הרגע שבו החוק יכריח אותו לפרסם את ההסכמים הקואליציוניים. מדוע? בשל ריח הקיצוניות, המופרכות והחולשה הפוליטית שעולה מתוך ההסכמים הקואליציוניים.
אני קורא מעל הבמה הזאת לראש הממשלה המיועד וגם ליושב-ראש הכנסת חבר הכנסת יריב לוין, שהיה מעורב בסוד המגעים הקואליציוניים, לפרסם לאלתר את ההסכמים הקואליציוניים כדי שהציבור הישראלי כולו ויושביו של הבית הזה יוכלו לעיין באותם עשרות דפי הסכמים קואליציוניים לפני ההצבעה, או הדיון ואז ההצבעה על הקמת הממשלה.
עכשיו, אדוני היושב-ראש, אבקש להתייחס לתיקון הרע, הגרוע, הרשלני והמסוכן של פקודת המשטרה. אבקש לפתוח בכמה הערות כלליות ואחריהן אצלול לתוך סעיפי החוק. בניגוד לדעתך, אדוני, שהרי אתה ישבת בראש הוועדה המיוחדת, אני עומד על העמדה שלפיה הליך החקיקה שנוהל כאן הוא הליך חקיקה חפוז ביותר. אין ספק שאתה, אדוני, הקדשת מאמצים רבים לדחוס אל אותו סד זמנים בלתי אפשרי כמה שיותר דיונים, ותבוא על כך הברכה, אבל סד הזמנים שהונחת עליך היה מלכתחילה סד זמנים ששם את הליך החקיקה הזה ללעג ולקלס. לא כך מתקנים חקיקה שבאה לתקן פקודה כל כך מרכזית בספר החוקים הישראלי 50 שנים לאחר שתוקנה באופן רציני בפעם האחרונה.
ואם לא די בכך שמדובר בהליך חקיקה פזיז שאין לו שום קשר להשבעת הממשלה החדשה, החוק המושחת שאושר כאן הבוקר – עוד ניתן לטעון שהוא באמת קשור לזהות חברי הכנסת שיתייצבו כאן ביום חמישי ויישבעו אמונים כשרים בממשלת ישראל. אבל בין תיקון הפקודה לבין מעשה המרכבה של הממשלה אין כל קשר, למעט דבר אחד, והוא התחושה, הידיעה, של איתמר בן גביר שאם הוא לא יכפה על נתניהו ועליכם הליך חקיקה חפוז ולא רציני, הדברים לא יגיעו לידי גמר.
ואם לא די בכך שמדובר בהליך חקיקה חפוז, הרי שצריך לומר שהליך החקיקה הזה לא היה ראוי לבוא לקו הגמר כהליך חקיקה פרטי. נכון, לכל חבר וחברת כנסת בבית הזה עומדת הזכות להציע הצעות חוק פרטיות ולקדם אותן. איננו כופרים בהיבט הפרוצדוראלי. עם זאת, מן הראוי שחקיקה שעוסקת במערכת היחסים בין הדרג המיניסטריאלי לבין הדרך המקצועי בזרוע כל כך מרכזית ועתירת כוחות של הרשות המבצעת – מן הראוי שלפחות חלק מתהליך החקיקה יבוצע במסגרת הצעת חוק ממשלתית. חבר הכנסת בן גביר עמד על כך שיש להביא את החקיקה הזאת לקו הגמר כהצעת חוק פרטית שלו. אנחנו הצענו לו לעצור אחרי הקריאה הראשונה – ההישג שלו הושג – ולהמשיך את הליך החקיקה אחרי שייכנס ללשכת השר; להביא בהמשך התהליך הצעת חוק ממשלתית לאחר שכל הגורמים הרלוונטיים של הממשלה – גם אם בסד זמנים, נאמר, לחוץ יחסית – ייתנו את דעתם על הליך החקיקה. אבל לא, בן גביר לא רצה תהליך חקיקה סדור ממשלתי, לא רצה את פרסום התסקיר להערות הציבור, ולכן הוא גם רץ לקבל פטור שערורייתי מחובת הנחה, כאילו מדובר במעשה חקיקה דחוף. ולכן בן גביר לא רצה באמת ובתמים לאפשר עבודת מטה מסודרת של הייעוץ המשפטי של המשטרה ושל הייעוץ המשפטי של הממשלה. כל המתקפה המרושעת שנשמעה בוועדה נגד הייעוץ הממשלתי לממשלה, כל המתקפה הזאת נועדה רק להסוות עובדה אחת יסודית – איתמר בן גביר לא רצה מעורבות של הייעוץ המשפטי לממשלה בתוך תהליך החקיקה הזה. לכן תהליך החקיקה הזה מגיע בצורה לא בשלה, לא אפויה, מסוכנת ומכוערת, לקו הגמר בבית הזה.
אפשר לחשוב שקיימת בספר החוקים ובדין הישראלי לקונה דרמטית בכל מה שנוגע לסמכויות השר. כאילו ללא תיקון החוק איתמר בן גביר לא יכול לצאת לדרך בתוכניותיו מרחיקות הלכת לטיפול בפשיעה, שעד הרגע הזה לא שמענו לגביהן שום דבר רציני ומבוסס.
בוודאי. תראה, אולי ההסכמים הקואליציוניים שהם לא מפרסמים יספרו לנו משהו על המהלכים מרחיקי הלכת.
הדין הישראלי מאפשר היום לשר לביטחון פנים – ואני אמשיך לקרוא לו השר לביטחון פנים עד שתשנו את השם בעוד מהלך מופרך של שבירת – איך הייתי אומר? הקוהרנטיות של ממשלת ישראל בחלוקת התחומים. כל אחד הוא לאומי: משימות לאומיות, ביטחון לאומי. זה לאומי, זה לאומי.
כבר היום, בדין הקיים, שר יכול להכתיב מדיניות כללית. זה נכון לגבי כל שר, זה נכון לגבי השר לביטחון פנים. לשר לביטחון פנים יש גם הרבה מאוד מנופים כדי להבטיח שהמדיניות הכללית שלו תיושם על ידי המטה הארצי: הוא מאשר כל מינוי מעל דרגת סגן ניצב במשטרה; הוא, בסופו של דבר, זה שמכתיב את אופני השימוש בתקציב. אבל איתמר בן גביר, לא די לו בסמכויות הללו, ועוד אגע בסוף, בסיום דבריי, במה שבאמת חשוב לאיתמר בן גביר.
לא נעלמה מעינינו ההתנגדות הגורפת של ניצבים ושל רבי-ניצבים בעבר למעשה החקיקה הזה. בן גביר חשב שהמפכ"ל רב-ניצב קובי שבתאי, שיושב לצידו בוועדה, או ישתוק או יאמר במילים מגומגמות שהוא יחיה עם החקיקה הזו. אבל רב-ניצב קובי שבתאי אמר בוועדה בצורה ברורה שמדובר בחקיקה גרועה, שלא זכתה לעבודת מטה ראויה.
אתה – לא. אני – כן. בסדר. יש פרוטוקול.
היינו באותה ועדה, אבל אתם מראש אטמתם את אוזניכם לדברים של הייעוץ המשפטי לממשלה, לדברים של רבי-ניצבים ושל ניצבים בדימוס. והאמת היא שלמרות כל האמירות שלכם מעל הדוכן הזה ביממה האחרונה, רציתם גם לאטום את אוזניכם לדברי הייעוץ המשפטי של הוועדה ושל הכנסת, עד שהובהר לכם שהייעוץ המשפטי של הכנסת לא יגבה אתכם במהלך החקיקה הזה אם לא תבצעו בו שינויים דרמטיים. זאת האמת.
האמת היא שרב-ניצב קובי שבתאי ישב בוועדה ואמר שהחקיקה הזו היא חקיקה שלא זכתה לעבודת מטה במשטרה. היא חקיקה נגועה בבעיות, וטוב לה שלא הייתה באה לעולם בצורה הזו, והדברים ברורים.
ומילה אחרונה, לפני שאיכנס להערות הפרטניות, אדוני היושב-ראש, נוגעת לזלזול הבוטה בייעוץ המשפטי לממשלה משל הם אויבים שבאים לסכל את כניסתה של הממשלה החדשה לכהונתה – חלק ממסע הסתה מתמשך גם של הגורמים הקיצוניים כדוגמת בן גביר וחבריו, אבל לצערי גם מסע שמובל על ידי ראש סיעתך, ראש הממשלה הבא, כאשר רוב חברי וחברות הכנסת של הליכוד משתתפים בו בחדווה גדולה. הייעוץ המשפטי לממשלה הציג עמדה מקצועית. אתם אלה שחייבתם אותו להביע עמדה ראשונית כעבור 24 שעות בכך שלחצתם על דוושת הגז של מעשה החקיקה בעוצמה מטורפת. לאורך כל דיוני הוועדה נציגי הייעוץ המשפטי לממשלה עתירי הניסיון, שפעילות המשטרה נוגעת גם ישירות לפעילותם המקצועית כמי שמובילים את מערכת התביעה הכללית במדינת ישראל – לכל אורך הדיונים נציגי הייעוץ המשפטי לממשלה עמדו תחת התקפה.
הם מוציאים חוות דעת, אדוני - - -
בסדר גמור. כאשר אתם בוחרים בקידום חקיקה פרטית טרם הקמת הממשלה, קובעים סדי זמנים בלתי אפשריים, טוב שהייעוץ המשפטי לממשלה מראים לכם תמרור כעבור 24 שעות. כל מעשה החקיקה הזה, אלמלא המאבק שלנו מבחינתכם הוא היה נגמר תוך 24 שעות. אנחנו אלה שדאגנו שיהיה שם דיון רציני ודיון יסודי ושכל נציג של החברה הישראלית וכל איש ששירת בעבר במשטרה ורוצה להגיע, יוכל לדבר. וההתייצבות שלנו שם בדיונים, עשרות חברי כנסת מהאופוזיציה, היא זו שאפשרה - - -
אדוני, אם הדברים היו תלויים בכם - -
- - הליך החקיקה החפוז היה עוד יותר חפוז.
עכשיו, אדוני, אני מבקש במחצית השנייה של דבריי להתייחס קונקרטית לארבעת הסעיפים. ביחס לסעיף הראשון, אני מודה שמחר אני אצביע כאן במליאה מבלי שהצלחתי להבין, לא מאדוני יושב-ראש הוועדה המיוחדת, לא מחבר הכנסת המציע, והאמת, גם לא מהייעוץ המשפטי של הוועדה, מה המשמעות של הביטוי "מדיניות ועקרונות כלליים". מה ההבדל בין מדיניות לבין עקרונות כלליים? האם ה"כלליים" חל גם על ה"מדיניות", או שהמדיניות יכולה להיות פרטנית והעקרונות הם כלליים? לא יודע. יותר מזה, לא קיבלתי תשובה מניחה את הדעת מדוע, בניגוד למה שקורה ברוב המדינות בעולם שכן מעניקות בחקיקה לשר את היכולת לקבוע מדיניות, מדוע היכולת הזו לא מסויגת בכלל? מדוע החוק לא אומר שישנו תחום אחד של המשטרה שבו השר לא קובע מדיניות, לדוגמה, אולי המדיניות שנוגעת לחקירת שחיתות שלטונית? לא יודע. אולי טוב שבתחום הספציפי הזה של חקירת שחיתות שלטונית השר לא יכול אפילו לקבוע מדיניות? אולי במדינה דמוקרטית כדאי שהשר לא יוכל לקבוע מדיניות בתחום חופש הביטוי, המחאה וההתאגדות הפוליטית? אולי היינו צריכים ללכת יותר מזה, לדוגמאות שקיימות בחלק ממדינות אוסטרליה, ששם קבוע שהשר לא יכול לקבוע מדיניות לגבי הפעלת כוח אופרטיבית, מבצעית, של המשטרה? לא היה ראוי לדון אם את הסעיף הכללי הזה צריך לסייג קצת או הרבה – קביעה כללית של מדיניות?
מעשה החקיקה שלכם היה כל כך רשלני, עד שגם כשאמרתם שלא נדון כרגע ביכולת שלו לקבוע מדיניות בתחום ניהול התיקים הורדתם את הסעיף הזה בפיצול, אבל השארתם את סעיף המדיניות באופן כללי. אם נאשר מחר את החוק על פי החוק הכתוב, השר יכול, מיומו הראשון במשרד, לקבוע מדיניות בכל מה שנוגע לניהול תיקים. ולמה לניהול תיקים ולא להעמדה של אנשים לדין? 90% מכתבי האישום במדינת ישראל מוגשים על ידי התביעה המשטרתית – נשאיר בצד את השאלה האם לא הגיע הזמן להעביר את התביעה המשטרתית לפרקליטות המדינה, אבל זה המצב. אתה, אדוני היושב-ראש, הוצאת תחת ידיך בוועדה הצעת חוק שהפרשנות הבסיסית שלה היא שאין שום סייג על יכולתו של השר, יום אחרי השבעתו, לקבוע מדיניות גם בתחום העמדה לדין. מה לעשות? בוא נקרא את החוק כפי שהוצאתם אותו מהוועדה במעשה הרשלני שלכם.
אם יש סעיף כללי של מדיניות, מדוע צריך סעיף ספציפי של מדיניות בתחום החקירות? אם הסעיף הספציפי של המדיניות בתחום החקירות היה מצמצם את היכולת, ניחא, אבל הוא לא מצמצם את היכולת – להפך: העובדה שיש סעיף מדיניות כללי, ואז סעיף מדיניות בתחום החקירות בלי שום סיוג, רק מדגישה את היכולת שלו להתערב בתחום החקירות.
ויסביר לי אדוני, יושב-ראש הוועדה שיושב כרגע כיו"ר הכנסת, מכיוון שחבר הכנסת המציע – זה נורא חשוב שזה יהיה בחקיקה פרטית, רק שחבר הכנסת המציע לא יושב כאן בדיון מרוב שחשובה לו החקיקה הפרטית הזו. בטח הוא יושב וחושב עם יועציו מה עוד אפשר לגנוב אל תוך ההסכם הקואליציוני ברגע האחרון מידי הליכוד, לכן הוא לא יושב פה. אבל חקיקה פרטית זה נורא חשוב. אז אני רוצה לשאול את אדוני היושב-ראש, כי איתמר בן גביר לא פה: מה ההבדל בין "שמע את עמדת היועץ המשפטי" לבין היוועצות עם המפכ"ל? אני, כשלמדתי בשנה ב' משפט מינהלי, למדתי מה זו חובת ההיוועצות מספרו של השופט זמיר, ייבדל לחיים טובים וארוכים.
אבל מה זה "שמע"? אני יודע מה זו היוועצות. יש בישראל הררי פסיקה לגבי איך מממשים את חובת ההיוועצות. אז למה אמרתם "היוועצות עם המפכ"ל", אבל עם היועץ המשפטי לממשלה לא כתבתם היוועצות, אלא "שמע את עמדת" בידיעה מוחלטת שאין לגבי זה פרמטרים משפטיים ברורים? כי אתם לא רוצים שהוא ישמע את היועץ המשפטי לממשלה. תקפתם את נציגיו, את היועצת, תקפתם את נציגיה לאורך כל הדיון, ואתם מוציאים תחת ידכם מעשה חקיקה שגם מקרין את העובדה שטוב, היא תדבר ונציגיה ידברו, אבל לא באמת צריך להקשיב. כי כשמדובר על להקשיב בחוק המינהלי או בדין המינהלי, מדברים על היוועצות, לא על "שמע". והייעוץ המשפטי של הכנסת אמר לכם את זה, ובכל זאת הלכתם על התיבה הזו.
נמשיך הלאה: סעיף 3 בהצעת החוק – אם כבר קבעתם שהשר קובע מדיניות, מדוע בסעיף שעוסק בסמכויות המפכ"ל להוציא הוראות כלליות ובסמכות המפכ"ל להוציא פקודות כלליות, חזרתם על העניין שלפיו הכול בהתאם למדיניות שקבע השר? אני לא מבין, אם סעיף 1 אומר את זה, צריך לחזור על זה בסעיף 3? מה הקוהרנטיות המשפטית בלחזור על אותה תיבה בשני סעיפים שונים, אלא אם כן הסבטקסט של החקיקה הזו היא הנמכת קומתו של המפכ"ל. ויותר מכך, יצרתם גם מצב שעל פניו אם השר לא קבע מדיניות באיזשהו תחום, למפכ"ל אסור להגיש לאישורו הוראה כללית. זאת עוד דוגמה למעשה חקיקה חפוז ורשלני.
משם נעבור לסעיף 4, שעוסק בפרסום פקודות המשטרה. אמרנו לכם בדיונים: הסעיף הזה יוצר התנגשות בחוק חופש המידע. הרי חוק חופש המידע, שהוא אחד מהחוקים החשובים של הדמוקרטיה הישראלית, קובע קריטריונים מתי מותר להימנע מלפרסם. אז מדוע צריך את הסעיף הזה שנותן סמכות למפכ"ל לא לפרסם?
אמרנו לכם שיש כאן התנגשות. ביקשנו הבהרות על איך הייעוץ המשפטי של הכנסת והייעוץ המשפטי של הממשלה מבינים את הקשר בין חוק חופש המידע לבין החקיקה הזאת ולא קיבלנו תשובות, מכיוון שאצה-רצה לכם הדרך. וגם בסעיפים שאין להם שום חשיבות דרמטית לעניין קביעת המדיניות היה חשוב לחבר הכנסת בן גביר – השד יודע למה – להכניס עוד מוקד של בוקה ומבולקה לתוך החקיקה.
ומעל לכול, אדוני היושב-ראש, על שאלה אחת יסודית לא קיבלנו מענה מחבר הכנסת המציע. אתה, אדוני יושב-ראש הוועדה המיוחדת, לא עמדת על כך שהוא ייתן תשובה.
מדוע, לעזאזל, חבר הכנסת בן גביר לא הסכים להצעה – אפילו הייתי אומר דרישת הייעוץ המשפטי לכנסת להכניס סעיף שקובע שמשטרת ישראל תפעל באורח ממלכתי? מה הפריע לחבר הכנסת בן גביר להפיג את החששות ולהכניס הוראה שקיימת בחוק השב"כ, שמשטרת ישראל תפעל תחת מרות הממשלה?
אדוני היושב-ראש, אני רוצה רגע לומר לך משהו - - -
תראה, אני רוצה לומר לך שהוא היה – גם להקריא ציטוטים - - -
אדוני היושב-ראש, תעשה לי טובה, הרי חבר הכנסת בן גביר יכול היה גם להקריא פסקה מתוך הספר "תורת המלך" של רבותיו, ואז פורמלית הוא נתן תשובה. נו, אז מה? איזו מין תשובה זאת?
בסדר גמור. אז עכשיו אני מסביר למה בעיניי תשובתו היא לא תשובה. תשובתו היא לא תשובה מכיוון שאי-אפשר פעם אחת לדרוש בחקיקה פרטית חפוזה להכניס הסדר ספציפי לגבי השר לביטחון פנים שאין ביחס לאף שר אחר, ואז כשאומרים לו: טוב, אתה כבר עושה הסדר ספציפי, אז בוא נכניס אורח ממלכתי בגלל הייחוד של המשטרה ככוח עתיר עוצמה והשפעה על זכויותיו של היחיד בחברה, אז הוא אומר: רגע, רגע, רגע, למה אתם מבקשים את זה רק ממני?
למה אנחנו מבקשים את זה רק ממך? כי אתה היחיד שמקדם חקיקה כזאת שנוגעת לאחריות המיניסטריאלית. ולא יעזור – לא קיבלנו תשובה רצינית. הייעוץ המשפטי של הכנסת, שאתם נושאים את שמו פתאום ביממה האחרונה, לא קיבל תשובה על השאלה למה השר המיועד בן גביר לא רוצה שייקבע בחוק שמשטרת ישראל פועלת באורח ממלכתי?
הייעוץ הציע ואפילו דרש – והוא לא הסכים.
ולכן אני עומד כאן ואומר לאזרחי ישראל: דעו לכם שהשר המיועד לביטחון פנים האחראי על המשטרה, שרוצה עוד סמכויות ביחס למשטרה, עוד כוח, השפעה יום-יומית על פעולתה, מסרב לקבוע בחוק שהמשטרה תפעל באורח ממלכתי. ועכשיו שילכו אזרחי ישראל ויחליטו אם הם ישנים טוב בלילה כאשר החקיקה הזאת תאושר – לדעתי לא.
ולסיום אני מבקש לומר את הדברים הבאים: נאמר לנו לא אחת במהלך הדיונים החפוזים שההתנגדות שלנו להצעת החוק היא התנגדות פרסונלית, שאנחנו מתנגדים להצעת החוק רק מכיוון שהביא אותה חבר הכנסת בן גביר. דומני שהצגנו יסודות יותר עקרוניים וכלליים להתנגדות שלנו, כמו הטענה שחקיקה מהסוג הזה, ראוי לה להיות חקיקה ממשלתית, גם אם היא מתחילה כיוזמה פרטית.
אבל אני רוצה לומר בצורה הכי גלויה לך, אדוני היושב-ראש, לחבר הכנסת המציע, לכל יושבי ויושבות הבית ולכל אזרחי ישראל: כן, אנחנו מתנגדים באופן פרסונלי לחקיקה שתיתן לאיתמר בן גביר עוד סמכויות ועוד יכולת להתערב בפעילותה של המשטרה.
אנחנו לא מסתירים ולא מתביישים לומר שאנחנו חושדים באיש הזה ובחבורה המקיפה אותו. ארגון להבה היה צריך להיות מוצא אל מחוץ לחוק; במקום זאת אנחנו מקבלים את אנשיו המרכזיים ביותר מסביב לשר המיועד במעגל האינטימי ביותר, לוחשים באוזנו, עתידים לנהל את ענייניה של הזרוע המרכזית לאכיפת החוק.
אמרתי את זה לאורך כל הדרך. אני זה שעמדתי - - -
בסדר גמור. איתמר בן גביר חסר כל ניסיון ניהולי. הדבר היחיד שהוא יודע לעשות הוא לסמן טריטוריות באופן כוחני. שנים הוא עשה את זה באמצעות הפיכת דוכנים של סוחרים ערבים בשוק בחברון או התפרצות והתפרעות במועדון חברתי של מבקשי מקלט ומהגרי עבודה בדרום תל אביב.
לאחר מכן, כשהוא כבר נהיה חבר כנסת, הוא סימן בכוחניות את הטריטוריה על ידי נפנופי אקדח משל הוא במערב הפרוע, גם כאשר הוא היה מוקף בחבורת מאבטחים ממשמר הכנסת ושוטרים של משטרת ישראל. ועכשיו, כאשר כבר לא יפה ולא יאה לשר לנופף באקדחו, הוא בא ומסמן טריטוריה באמצעות חקיקה דורסנית, רשלנית ולא רצינית.
ידעו אזרחי ישראל שכל מעשה החקיקה הזה משול לנפנופי האקדח ולהפיכות הדוכנים של איתמר בן גביר. אין פה כל בשורה לביטחון האישי של אזרחי מדינת ישראל – אם כבר, זאת בשורה רעה לשלטון החוק.
ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, שהבדל אחד יש בין נפנופי האקדח החקיקתיים של בן גביר לבין נפנופי האקדח והפיכות הדוכנים של ממש: הפעם הזאת אתם הפכתם להיות משרתיו. כמשה שמרים את ידיו מול עמלק, מצד אחד אהרון, מצד שני חור, כך גם איתמר בן גביר ימשיך לנופף באקדחים וירטואליים, רק שהפעם הזאת ראש הממשלה המיועד, נתניהו, יעמוד ויתמוך מימינו. אתם, חבורת חברי הכנסת של המחנה הלאומי, תתמכו בו מצד שמאל, ויחד כולכם תהפכו להיות המחנה הלאומני של מדינת ישראל.
מהיום עד מחר תקראו למיניסטריון "המיניסטריון לביטחון לאומי". האמת היא, שהמחנה הלאומני יוביל ממשלה לאומנית, שתיתן לחבר כנסת גזען ולאומני שליטה חסרת תקדים על משטרת ישראל.
3,071 מילים של גלעד קריב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.