קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
בוקר טוב, מכובדי היושב-ראש. חברתי חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, תודה, שוכרן כתיר. האמת היא שאנחנו עומדים בפני חוק נוסף שאם, למשל, הממשלה הקודמת הייתה מביאה אותו או ממשלות קודמות, והליכוד והימין היו באופוזיציה, הם היו מזדעקים. אבל יש אלמנט נוסף לדאגה של הרבים והכעס – זה בגלל האישיות והפרסונה שעומדת במרכז העניינים, איתמר בן גביר, שהוא מורשע בהזדהות עם ארגון טרור; היו לו עשרות תיקים במשטרה, עם הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. זה אלמנט שגורם דאגה גם לרבים מקציני המשטרה, וגם סדרת החוקים שהממשלה הזאת מחוקקת עוד לפני שהיא מושבעת.
יכול להיות שזה בגלל היעדר אמון בין מרכיביה לראש הממשלה, אבל האלמנט של הגזענות, של הדרת האחר, ניבט מכמה חוקים מוצעים או הצהרות בדברי חלק מהשרים המיועדים. למשל, ההצעה להסיר את סעיף ההסתה לגזענות מסעיף 7א להיבחרות לכנסת. אני בטוח שהקהילה הבין-לאומית קראה את זה, וזה עורר אצלה מחשבות. לא כל הקהילה הבין-לאומית, אבל אפילו יהודים בארצות הברית, אפילו סטודנטים יהודים בקמפוסים בארצות הברית, דיפלומטים כאן בארץ. אני, למשל, קיבלתי טלפונים מכמה שגרירים וקונסולים כאן בארץ לגבי הסעיף הזה באופן מיוחד.
האמת היא שתמיד הייתה גזענות כאן. וגם כשהסעיף הזה היה קיים, הבניין הזה והמליאה הזאת מלאים בגזענים. העובדה שחלק מהספסלים פה מאוישים על ידי אנשים עם השקפת עולם חשוכה, גזענית, חלק מהשרים המיועדים; גם חלק מהשרים בממשלה הקודמת, שעיכבו תוכניות לערבים, לחברה הערבית. אבל יש משהו סמלי בהצהרה שאנחנו מתירים לכהניסטים נוספים לבוא ולהיבחר לכנסת הזאת. אולי מעז יצא מתוק.
זה גרוע, זה גזעני, זה פשיסטי, זה נורא. ציבור יהודי רחב גם מודאג מהדבר הזה, אבל שימו לב בכל הקמפיין של הדאגה לאחרונה בחברה הישראלית, במערכת הפוליטית, בתקשורת, הנושאים שיש בהם גזענות כלפי ערבים הם משניים. הנושא של פגיעה בלהט"בים, למשל, הוא נושא קרדינלי, ראשי, מדאיג רבים מאוד, מסעיר. יכול להיות שיש אנשים שהתרגלו לגזענות כלפי ערבים יותר מאשר בנושאים נוספים, אבל אני חושב שנושא הגזענות כלפי האחר, באשר הוא אחר, הוא נושא חמור ביותר, שצריך להדאיג גם יהודים, גם ערבים, גם שופטים, גם רופאים, גם אחיות, גם משפטנים, גם עובדים סוציאליים. אני מזכיר את כל אלה, כי אני מקבל מהם הצהרות, עמדות פומביות; הם התגייסו להביע את העמדות שלהם.
אבל אתמול התקבל גם החוק לגבי סמוטריץ' והסמכויות שהוא יקבל במשרד הביטחון. שלא תהיה הבנה לא נכונה – לא שהמצב בשטחים הכבושים היה מזהיר, שהיו שם זכויות אדם והפלסטינים שגשגו תחת הכיבוש הנאור ופתאום סמוטריץ' מגיע ומדרדר את המצב; המצב היה רע, כיבוש אכזרי, ויכול להיות, סביר להניח, שעם סמוטריץ' זה יהיה לפחות רע יותר. זה המצב; לגבי שטחי C, מינהל אזרחי.
הנקודה השנייה היא האם הממשלה הזאת שקמה ושתושבע מחר תמשיך להתייחס אל האזרחים הערבים כאל חצר אחורית, בעיקר בנושא הפשיעה והאלימות. זה נושא שהוא הנושא הראשון שמדאיג את הציבור הערבי, את האבא, את האימא, של כל ילד, של כל נער, של כל משפחה בחברה כולה. יותר מ-100 נרצחים עד עכשיו בשנה הזאת. זה נורא. יש סופי שבוע שיש יותר מאשר מקרה רצח אחד. לעיתים זה מקבל ביטוי של ידיעה בעמוד 17 למטה בעיתונות הישראלית; לעיתים בכלל לא. למשל, נושא אחר שדיברה עליו חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.
דוניא חליל היא סטודנטית, מכובדי היושב-ראש, מכובדי המזכיר, סטודנטית ערבייה מג'דיידה-מכר, שלומדת בירדן שנה שנייה סיעוד. והיא נפלה מקומה רביעית ואושפזה בבית חולים אל-אסרא בירדן, במצב קשה, פגיעות רב-מערכתיות, והמשפחה הייתה לידה, סטודנטים ערבים שעשו עבודה מצוינת היו לידה. אני יצאתי מייד לירדן כדי לעמוד לצד המשפחה, לנסות לעזור מול בית החולים, מול הרשויות בירדן; לנסות להעביר אותה לכאן, להקל את כל התהליכים. דיברתי ופניתי כבר בהתחלה לחברת מדאסיס; דיברתי עם משה המנכ"ל, שמגיעה לו מילה טובה – כבר מההתחלה הוא היה מוכן. בסופו של דבר, היא הגיעה לרמב"ם. מילה טובה גם למנכ"ל רמב"ם – שוחחתי איתו והוא אמר לי: מייד. אתם לא שמעתם על זה. אתם שומעים על זה לראשונה, נדמה לי. וזה בעייתי שאתם שומעים על זה לראשונה. זה נושא שצריך להיות בקדמת החדשות. אם סטודנטית יהודייה הייתה במצב דומה בצרפת, או בפיליפינים או בווייטנאם, לדעתי כל הציבור היה שומע על זה, ותמונות של ההורים, ושיחות עם ההורים היו מתקיימות כמעט כל יום בתקשורת. לא זה המצב. התקשורת הערבית התעניינה מאוד – מגיעה מילה טובה לתקשורת הערבית – אבל בישראל לא שמעו על המקרה. זאת ההגדרה של חצר אחורית, וחבל.
על כל פנים, (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
כדי להיות הגון מגיעה מילה טובה גם לגלי, הקונסולית של ישראל בירדן, שכל הזמן הייתה איתי על הקו וקיצרה תהליכים, וגם לסמי, סגן השגריר, שיצרו איתי כבר אתמול קשר שניהם ביחד והעלינו את מנכ"ל מדאסיס על הקו – שיחה מרובעת כדי להסיר את כל המחסומים ולקבל את האישורים של הטיסה, וכך היה בסופו של דבר.
האמת היא שהדאגה קשה. היא מחוסרת הכרה, מונשמת, פגיעה רב-מערכתית. לצערי הרב המצב קשה. האמת היא שהדאגה מהממשלה הזאת היא דאגה גם בנושאים חברתיים, גם בנושאים כלכליים, גם בחקיקת חוקים גזעניים, אנטי דמוקרטיים, אבל אני חייב תמיד לומר שהטעויות נעשו בממשלות קודמות, בשש-שבע הממשלות הקודמות.
אני רוצה לנצל את העובדה שמכובדי השר נמצא כאן. לפני יומיים בהצבעה על אחד החוקים, כל האופוזיציה הצביעה יחד נגד החוקים, חד"ש-תע"ל בעיקר, אנחנו רואים את עצמנו כמפלגת אופוזיציה לכל דבר. אנחנו האופוזיציה הנחושה ביותר, ואנחנו יודעים לעשות את זה.
הייתה הסתייגות שהחוק לא ייכנס לתוקף, אלא לאחר הכרה בארבעה כפרים ערביים בנגב. הסעיף הזה דומה, הוא copy-paste מהחלטת הממשלה, ממשלת השינוי להכיר ביישובים האלה. אגב, התייחסנו אל זה כאל הסתייגות רגילה, בטח כולנו באופוזיציה נצביע, והיא לא תעבור. ככה חשבנו. פתאום אני רואה את כל האגף הזה – חוץ מסיעת העבודה – כל האגף הזה קם באופן הפגנתי עוד לפני ההצבעה, כי הם לא משתתפים בהצבעה על ההסתייגות הזאת. האמת, לא הבנתי. הסתכלתי גם על הקולגות שלי ברע"מ, גם הם לא הבינו, הם חלק מהקואליציה היוצאת. ממשלת השינוי, מה לא עשתה כדי לשווק את העובדה שהיא הכירה בכפרים וכו'.
אגב, תהליך ההכרה התחיל בממשלה שקדמה לה, בתקופה של עמיר פרץ, בממשלת נתניהו הקודמת, ועד היום התהליך לא הסתיים. עד עצם היום הזה, עד הרגע הזה אנחנו, לא חד"ש-תע"ל, לא רע"מ, לא סיעת העבודה – אגב, סיעת העבודה הצביעה איתנו על ההסתייגות הזאת – לא יודעים מה פשר ההתנהלות הזאת. לא הבנו.
אם השר או מישהו מטעם ממשלת השינוי, שמשווקת את עצמה כטובה לערבים, והערבים לא יודעים, הערבים לא התעדכנו שהממשלה הקודמת היא טובה לערבים, צריך לעדכן אותנו. בהתנהלות כזאת אנחנו מבינים ההפך.
יכול להיות שההסבר הוא פזילה לקולות הימין, למשל, שיש מי שראה שהחברה הישראלית הולכת ימינה, ולכן אולי כדאי לפזול – מה שמובן מאליו. לא מתקיים? חבל.
אנחנו רוצים להתנהג כאופוזיציה, אנחנו רוצים לשתף פעולה עם כל סיעות האופוזיציה. האתגר בפנינו הוא אתגר גדול, גם פוליטי, גם מדיני, גם לאומי, גם חברתי, גם כלכלי, ובלאו הכי הקואליציה המתהווה היא 64 מול 56. לא צריך להחליש את האופוזיציה עוד יותר ובכל פעם לתקוע טריז באופוזיציה המתהווה. על כל פנים, אני מקווה שאלה קרטועים של ההתחלה בלבד, ושהעבודה תהיה יותר הרמונית ויותר אופוזיציונית.
נשאלת השאלה, ובזה אני אסיים, לגבי ביטול סעיף הגזענות, מכובדי השר שטרן. למה לבטל את סעיף הגזענות ולהקשות על הכנסת ויהיו תהליכים וועדת בחירות? אולי הקואליציה הזאת, המתהווה, של נתניהו, בן גביר, סמוטריץ', תמנה מינוי, לא בחירות, שתהיה מכסה של חמישה גזענים, או שניים כהניסטים, שניים נוער גבעות ואחד מינוי אישי של נתניהו – טלי גוטליב היא לא מינוי אישי של נתניהו?
היא נבחרה בפריימריז בהמלצה. הייתה המלצה.
אומנם אני מציע חמישה, זה יפגע באפשרות שאחרים ייכנסו באמצעות המינוי הזה, אבל למה לבטל את סעיף הגזענות ולהקשות על ההליך, אם אפשר עם נתניהו, שהיעד שלו בסוף זה שהוא יכול למנות כהניסטים וגזענים במינוי?
שו אסמו? בן ארי, בן ארי למשל, גופשטיין, מינוי אישי - -
- - או שבמשא ומתן הקואליציוני אפשר עכשיו, יש מכירת חיסול של נתניהו, אפשר עכשיו להציע לו שעוצמה יהודית או סמוטריץ' יבקשו ממנו, הוא יגיד כן. הוא אומר לא בדרך כלל רק לשרי הליכוד, לאמסלם וכו', אבל לאלה הוא יגיד כן. רק שיציעו מינוי אישי במסלול מהיר.
1,263 מילים של אחמד טיבי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.