קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
בוקר טוב, אדוני יושב-ראש הישיבה, אדוני השר.
אני רק התעוררתי לפני שעה. האמת, יש לי היום משימה, באתי עם משימה. אה, רגע, מתחלפים, הזדמנות לברך. לילה טוב, מתן.
בוקר טוב לחברי יושב-ראש הישיבה. איזה כיף לי שאני הראשונה שאני מברכת אותך על התפקיד החדש. שיהיה בהצלחה. אני סומכת עליך, ואני ממש ממש שמחה לראות אותך יושב פה. אז בהצלחה. אני כן יכולה להגיד לך שאני לא אעשה לך בעיות. לא תצטרך לזרוק אותי מהדוכן. לא תצטרך לנזוף בי או להעיר לי.
אני באתי הבוקר עם משימה לכל מי שער ולכל הנוכחים. המשימה שלי היא לשכנע אתכם מדוע יש לתמוך בחקיקה לעצירת המשלוחים החיים. אדוני היושב-ראש, זה גם לך, כי היה לנו דווקא שיח על זה. אני אמתין שהוא יקשיב לי.
אני אומרת שהמשימה שלי היום היא לשכנע את כל הנוכחים פה, ומי שאולי השכים קום וצופה בנו, למה אנחנו חייבים לתמוך בחקיקה של עצירת המשלוחים החיים. אז יש לי חצי שעה של קהל שבוי, הוא לא גדול, אבל כל אחד נוסף שיתמוך בחקיקה לעצירת המשלוחים החיים – הרווחתי.
כן. אני חושבת שנולדתי עם אהבה לבעלי החיים. זו משימה בשבילי. והינה, זו גם הזדמנות להגיד שמאז שאני בכנסת, לא משנה איפה אני נמצאת – בוועדה, על דוכן המליאה, כל פעם שאין לאחד מחברי הכנסת משהו ענייני להעיר לי, ישר אומרים לי: אבל החתולים, אבל דאגת לחתולים, אבל דאגת לחתולים ולא לילדים. אז הינה, זאת הזדמנות לומר שזה בסדר שחברת כנסת אחת מתוך 120, האג'נדה של רווחת בעלי חיים זה בנפשה, והיא תמשיך לעשות את זה. אני אמשיך לעשות את זה, למרות הביקורת ולמרות הכול. אני אישה, ואני יכולה לעשות כמה דברים, מסתבר. אז אני יכולה לדאוג גם לבעלי החיים, וגם לילדים, וגם לדיור ציבורי, וגם לנשים. אני עושה את זה כל חיי, ואני אמשיך לעשות את זה.
נכון. אז קודם כול הכותרת, למי שלא יודע: במדינת ישראל יש ממש ממש קרוב למיליון צמחונים וטבעונים.
כן. מצד אחד אנחנו המדינה שיש בה הכי הרבה צמחונים פר אוכלוסייה. מצד שני אנחנו המדינה שגם יש בה את צריכת בשר בקר הרביעית בעולם פר אוכלוסייה שזה מטורף. אנחנו כמעט מספר אחת בעולם בצריכת עוף. ההמלצה של משרד הבריאות לאדם היא לצרוך 300 גרם בשר בשבוע, לא בקר. אוקיי.
בשבוע. משרד הבריאות ממליץ לצרוך 300 גרם – לא בקר. עוף או דגים. אתה יודע מה הצריכה בפועל בשבוע לאדם במדינת ישראל? 1.8 קילו. אוקיי. עודף הבשר הזה במשך שנה, ותחשוב כמה עודף בשר, יש לו גם משמעויות בריאותיות, שנופלות על מערכת הבריאות. יש לזה משמעויות מאוד מרחיקות לכת. אני כן אומר שבמשך שנה שלמה ניסיתי לזמן דיון בוועדת בריאות על המשמעות של עודף צריכת הבשר, מה המשמעויות של זה – בריאותיות, כלכליות, מדוע אין הסברה. מדוע יש הסברה להמון דברים – להפסיק לעשן, לעשות פעילות ספורט – אבל מעולם לא הייתה הסברה, לפחות לא שאני ראיתי, לצריכת קצת פחות בשר. אוקיי, לא יקרה כלום. זהו.
עכשיו לגבי המשלוחים החיים, שבאמת, זה רק נדבך אחד מצריכת הבשר, אבל יש לו משמעות. כל שנה מובאים למדינת ישראל כ-800 עגלים וטלאים במשלוחים החיים. המשלוחים החיים – 800,000 כבר. כן. אני מניחה שהשנה זה גם יגיע לשיא יותר גדול. המשלוחים החיים, זה שם, למעשה, למשלוחים שמגיעים מרחבי העולם, בעיקר מפולין, פורטוגל, אבל גם מאוסטרליה. הם מובאים לפה באוניות, במסע ימי שנמשך בין שבוע לחודש. אני ממש אסרטט בקצרה את המסע הזה. למעשה, תחשבו, אלה משאיות שמסתובבות ברחבי פולין, או במדינה אחרת. אוספות מכל החוות עגלים. מעלים אותם בדרך כלל על ידי שוקרים, עם המון סטרס, למשאיות. נוסעים איתם ברחבי המדינה עד שמגיעים לנמל, ואז מעמיסים אותם על האונייה, עוד פעם בסטרס אדיר, לרוב עם שוקרים וצעקות ומכות. כל מי שיראה את הסרטון הזה, זה שובר לב. ואז, הם עולים לאונייה למסע נוראי, בצפיפות מאוד מאוד גדולה. הם עולים אחד על השני. החלשים נרמסים על ידי החזקים. החלשים לרוב לא מצליחים להגיע לא לאוכל ולא למים. רובם נפצעים במהלך המסע, אגב, מה שהופך אותם ללא כשרים. וכשהם מגיעים בסופו של דבר למדינת ישראל, במקרה הטוב יש מקום בנמל לפריקה מיידית – לרוב, זה לא קורה. אני לא מדברת איתך על שביתות ועומסים בנמלים, כשלפעמים האוניות האלה עומדות ימים על גבי ימים. והעגלים והטלאים האומללים האלה, שהם בסך הכול גורים קטנים, מתבוססים בצואה במשך ימים רבים ואז מורדים מהאוניות בלחץ, בצעקות, עם שוקרים חשמליים - -
כן, אני אספר על זה. - - שוב פעם למשאיות. מהמשאיות האלה חלק מהעגלים הולכים לשחיטה מיידית, זאת אומרת שהם עברו את כל הגיהינום הזה רק כדי להישחט פה, בארץ הקודש. רובם עוברים למפטמות. הם מגיעים למפטמות, מפטמים את העגלים והטלאים עד שהם מגיעים למשקל שבו משתלם לשחוט אותם ומשם הם עוברים לשחיטה. זה התהליך והמסע הנוראי של בעלי חיים שכל רצונם הוא לחיות.
עכשיו, יש כמה בעיות. המשלוחים החיים, נכון לשנת 2021, מהווים 25% ממה שמכונה בשר טרי הנמכר בישראל. אנחנו מדברים, וזה רק הולך ועולה והולך ועולה. יש כמה דברים. כשאני התחלתי – אני יכולה להראות לך, אני יודעת שאסור לי להראות אבל אני יכולה להראות לך. יש פה עבודת מחקר על המשלוחים החיים. התחלתי את המחקר הזה מתוך חמלה לבעלי החיים, אבל ככל שלמדתי ולמדתי ונכנסתי לזה, והיה לי חשוב ללמוד את כל ההיבטים, ולשלוט בחוק מכל הבחינות, גיליתי כל כך הרבה דברים אחרים. קודם כול גיליתי שיש פה דואופול ששולט על שוק הבשר ולמעשה קובע את שוק הבשר. הדואופול הזה מורכב משני גופים שהשתלטו על שרשרת האספקה בארץ, הווה אומר שהיום הם גם בעלי הספינות, הם בעלי המפטמות בארץ, הם בעלי מקומות השחיטה והם גם בעלי הסופרים.
כל שרשרת האספקה היא שלהם ולכן אי-אפשר להתחרות איתם במחיר הבשר, הם שולטים במחיר הבשר בארץ.
כנראה שכן. עכשיו, לא שיש לי בעיה שהמחיר גבוה, כי מבחינתי לא צריך לצרוך בשר, אבל פתאום גיליתי שיש פה דואופול. נכון לעד לפני כמה חודשים לא היה קיים מס על משלוחים חיים. יש מס של כ-6 שקלים על צאן אבל לא היה מס על בקר שמובל במשלוחים חיים. לעומת זאת, על התחליף – ואני רוצה לדבר על התחליף: התחליף של המשלוחים הבאים הוא מה שנקרא בשר מצונן. מדובר בבשר שנשחט קרוב למקום המחיה שלו בלי לעבור טלטלות, נארז בוואקום במינוס שתי מעלות ומגיע לארץ. הוא נמכר פה כבשר טרי. כשאתה קונה בשר טרי אתה לא יודע אם הבשר הוא מהמשלוחים החיים או שזה בשר מצונן.
אתה לא יודע מה אתה רואה בוויטרינות, האם אתה רואה בשר שהגיע מהמשלוחים החיים או בשר שהגיע מצונן. הם לא מסומנים אחרת, בדיוק. אבל, חוות הדעת פה – יש לי חוות דעת שאומרת שהבשר המצונן שנשחט קרוב למקום מחייתו ונמכר כטרי, האיכות שלו הרבה יותר טובה והוא הרבה יותר רך, כי חיה שעוברת סטרס כמו שקורה להם במשלוחים החיים, למעשה משחררת לגוף שלהם הורמון שגם גורם לדלקות, גם לנו, וגם גורם לבשר להיות קשה יותר. יש לנו בשר מצונן – אני לא יכולה לקרוא לזה יותר הומני אבל אני מעדיפה אותו על המשלוחים החיים – שהוא יותר בריא, יותר רך. ויש לנו בשר מהמשלוחים החיים שהוא גם בשר שיש בו סבל מיותר – ו-86% מתושבי המדינה, על פי סקר, רוצים להפסיק את המשלוחים החיים – והוא עדיין הרוב פה. אחר כך אתייחס גם למגדלים המקומיים. זו, בגדול, הכותרת של המשלוחים החיים, למי שרוצה להבין יותר.
המשלוחים מאוסטרליה הם הכי בעייתיים כי אנחנו מדברים על מסע של כמעט חודש, בין שלושה שבועות לחודש. מדובר באוניות שמגיעות לאילת ויש קושי גדול גם במסע.
אין מספר מדויק. לפי העדויות שבידנו הרבה מהמתים בדרך נזרקים לים ולכן אנחנו רואים לפעמים גופות של טלאים שנשטפות לחוף. יש פה עניין, אני אגיע לזה, של זיהום סביבתי. אנחנו מדברים על אלפי טונות של צואה שנשפכות מהאוניות לים מדי שנה, אנחנו מדברים על זיהום נוראי מעבר לגופות שנזרקות. אקרא לכם קצת תיעודים, תיעודים של משרד החקלאות ולא של פעילים; פעילים לא מורשים לעלות על הספינות האלה. אני עליתי על ספינה שהגיעה לאשדוד לפני כמה חודשים וזה היה רק אחרי מסע ימי של כמה ימים. תיעדתי את הביקור וזה שובר לב. הריח, הפחד, אי-אפשר לתאר את זה. זה כל כך מיותר אין שום סיבה בעולם להמשיך את זה, שום סיבה.
כן. אני ריאלית, הייתי רוצה שנפסיק לאכול בשר, וגם ברור לי שזה העתיד. היום התחליפים תופסים תאוצה גדולה. אין לי ספק שזה העתיד, כי הזיהום של גידול הבקר והצאן הוא משמעותי. תחשבו שזיהום מכל גידול הבקר בעולם הוא כמו הזיהום של כל כלי התחבורה בעולם. העולם הולך לשם. אנחנו במשבר אקלים מאוד גדול. אנחנו מחפשים תחליפים, ואין לי ספק שגם אם מישהו מהנכדים שלי יאכל בשר זה יהיה בגדר לא תקין.
ואני רוצה קצת לקרוא לכם עדויות מהאוניות האלה. העדויות האלה הן עדויות של פקחים של משרד החקלאות. אני לא ממציאה אותן. מדובר בציטוטים הבאים מתוך טופסי הביקורת שנמסרו לארגון אנימלס לפי בקשות על פי חוק חופש המידע: ריח אמוניה חריף, חום ולחות גבוהים. בחלק מהתאים הרפד היה רטוב, מלוכלך ומסריח. בחלק מהתאים אין רפד כלל. חלק מהעגלים נראו חלשים ונשמו בכבדות. נראה כי מערכת האוורור באנייה אינה מתאימה להובלת בעלי חיים בתנאי חום ובכמות גבוהה – משלוח מרומניה, נמל אשדוד, 2019. היו בערך 100 עגלים בנפרד בתא של בית החולים, היו להם בעיות ברגליים. לחלק מהעגלים הדלקות עלו למפרקים אחרים ונאלצו להרדים מספר עגלים. במהלך הסיור רוב האבוסים היו ריקים. מצאנו ארבעה כבשים שחיפשו אוכל ונתקעו בין האבוסים והצינורות למזון ונחנקו. את הגופות של בעלי החיים שמתו שמים במקפיא וזורקים אותם לים כאשר מגיעים לאוקיינוס הבטוח – משלוח מאוסטרליה, נמל אשדוד, 2018.
חלק מהתאים צפופים, בעלי חיים מלוכלכים בצואה ובשתן, במעברים שלוליות מים רבות הלחות והטמפרטורה בכל הסיפונים גבוהות והקשו על הנשימה. ריח חריף של אמוניה בכל הסיפונים. חלק מהכבשים נשמו בכבדות, מערכת האוורור אינה מאווררת כראוי. רפד ספוג שתן וצואה שלא טופל זמן רב. שקתות מלוכלכות בקש וצואה, מים עכורים ומסריחים – שבורים, חלקם ריקים. לצוות האנייה אין ידע בסיסי בכל הקשור ברווחת בעלי החיים ונראה כי סבל בעלי החיים אינו נוגע להם. אוקיי? עכשיו, בואו נדבר על פיקוח, הרי אמור להיות פיקוח על האוניות האלה. אמור להיות איזשהו פיקוח, אוקיי? הניסיון בישראל, באוסטרליה ובאירופה מלמד כי מאמצי הפיקוח כשלו כישלון חרוץ. אין דרך להוביל בעלי חיים במשך ימים ושבועות בתנאים תעשייתיים בלי להסב להם סבל קשה. אין דרך. אני חוזרת, אין דרך להוביל בעלי חיים בלי שהם יסבלו סבל קשה. כבר נתקלתי באנשים שמתארים את המסע הימי הזה כאילו הטלאים והצאן יצאו לקרוז בריביירה הצרפתית. דוח חריף של הנציגות האירופית ממאי 2020, לא מזמן, חושף את כישלון ניסיונות הפיקוח. שימוש באוניות תת-תקניות, היעדר מוחלט של פיקוח ומעקב כלשהו במהלך הפלגה, ליקויים בבדיקה של התנאים באוניות ושל כשירות בעלי החיים, לחץ כבד על הווטרינרים לאשר כל משלוח. זאת אומרת, הרבה פעמים המשלוח כבר מגיע, הווטרינרים עולים, ועכשיו, מה הם יעשו? ישלחו את הטלאים והעגלים האלה בחזרה למדינת המוצא? אתה גורם להם עוד יותר סבל.
ולכן יש לחץ כבד על הווטרינרים לאשר כל משלוח שמגיע. כמה זמן עוד יש לי? אני פשוט רוצה – אין, יש לי שמונה דקות.
כן. אז למעשה אנחנו מסכימים על זה – גם משרד החקלאות, אגב, מסכים על זה, שאי-אפשר לפקח על זה כראוי. אי-אפשר. למסע הימי הזה לא מתלווה וטרינר. אוקיי? אין וטרינר שמלווה. יש וטרינר במדינת המוצא. יש וטרינר במדינת ההגעה. מה קורה בדרך, אף אחד לא יודע. אין יכולת לפקח על זה. הם מגיעים לפה, יש לחץ כבד לאשר. אגב, כשהם מגיעים – סליחה, אני שכחתי לציין תחנה: קרנטינה. הם מגיעים לשמונה ימים בקרנטינה. יש תיעודים מהקרנטינות האלה, מה שנקרא, תחנות ההסגר.
קרנטינה הזאת היא תחנת הסגר. כל בעל חיים שמגיע צריך להיות שמונה ימים בתחנת ההסגר כדי לצפות אם יש איזשהן מחלות. עכשיו, גם על זה עשיתי מחקר. ומסתבר שמחלות שנכחדו במדינת ישראל בעבר, חזרו, אוקיי, בעקבות המשלוחים החיים. המשלוחים החיים למעשה מגיעים עם מחלות שבכלל לא היו כאן, ולא רק שהם מגיעים ואנחנו בעצם מכניסים לפה בעלי חיים עם מחלות – הם מדביקים את כל העדרים המקומיים.
אתה רוצה קצת ביקורת על תחנות ההסגר? יש לנו כמה תחנות הסגר, והיו תיעודים. חלק מהתיעודים מצולמים. אני אולי אדבר בעל פה. אחת מהן היא באזור אילת. אתה יודע מה הטמפרטורות באזור אילת בקיץ, נכון? הם יושבים שם שמונה ימים בחום שהוא מעל 40 מעלות, בתוך הצואה ובתוך השתן של עצמם. ואז יש תיעוד של ערמת גופות בצד, שאף לא יודע ממה הן מתו. הן פשוט נקברות. אף אחד לא לוקח את הגופות האלה ועושה להן איזושהי בדיקה לבדוק ממה הם מתו. אז למעשה אין לך מושג אם הם מתו מהמסע, אם הם מתו כי הם הגיעו עם מחלה, אם יש איזשהו משהו שצריך – אנחנו לא מצליחים. ואז חזרו מחלות כמו כחל הלשון, ועוד כל מיני מחלות שמגיעות לכאן ומדביקות את העדרים המקומיים.
נכון. כן. אם יהיה לי זמן, אני אגיע לדוח מבקר המדינה. הוא קובע חד-משמעית שאנחנו חייבים לבדוק אופציה לצמצם את זה. בשנה האחרונה בעצם היו הכי הרבה פגישות שנאלצתי לעשות ולהתמודד איתן. חבל שאני לא יכולה להראות את כל מה שיש פה – אלה דוחות על מפגעי ריח באילת, מפגעי ריח וזבובים. את כל זה הוצאתי מעיריית אילת. יש פה מאות – מאות – דיווחים על מפגעי ריח וזבובים וצואה רק בעיר אילת, אוקיי? מכל השכונות.
אז דיברנו על ההיבט הסביבתי ודיברנו על ההיבט הזה. בואו נדבר על הפגיעה בחקלאות המקומית. בשנה האחרונה גם נפגשתי בעיקר עם כל מגדלי הצאן. אני מדברת על כל האגודות, עזיזה, כל אגודות מגדלי הצאן. למעשה, כל מגדלי הצאן תומכים בחקיקה שלי. מגדלי הצאן המקומיים הם אלה שנפגעו הכי הרבה מהמשלוחים החיים. מה שקרה הוא שבגלל המשלוחים החיים, שעולים כל שנה, מגדלי הצאן נפגעו. הם לא יכולים לעמוד בתחרות. חשוב לי לומר שרוב מגדלי הצאן הם מהנגב, אנחנו מדברים על הרבה הרבה חוות, אנחנו מדברים גם על המגזר, ואנחנו מדברים על פגיעה אנושה במגדלים המקומיים.
אני חייבת לומר שחלק ממגדלי הבקר המקומיים תומכים בחקיקה הזאת כי גם הם נפגעו. כשאני נפגשתי עם רשות התחרות ועם משרד הכלכלה – יש חשש, יש חשש שאם אנחנו נצמצם את המשלוחים החיים תהיה עלייה במחירי הבשר. יחד עם החשש הזה הוצגו לי כמה תנאים, שאם נעמוד בהם לא תהיה פגיעה. זה לא בשמיים. ולהלן התנאים: אחד מהתנאים כבר בוצע. לצערי, הוא בוצע חד-צדדית, כשזה היה אמור לבוא כחלק מצמצום היבוא של המשלוחים החיים. אנחנו מדברים על השוואת מס. סיפרתי לך בהתחלה שעל המשלוחים החיים אין מס בכלל. לעומת זאת, על הבשר המצונן, המיובא, היה 12% מס. זאת אומרת, על הבשר היותר-טוב, שהוא תחליף יותר הומני, היה מס של 12%, בעוד שעל המשלוחים החיים אין מס בכלל. אז באמת לפני שיצאנו לבחירות הדבר הזה הושווה, אוקיי? גם המס על הבשר המצונן ירד. אבל מה עשינו בזה? הכנסנו, כשזה חד-צדדי, בלי לצמצם את המשלוחים החיים. אנחנו גורמים לפיצוץ המדינה בעוד יותר בשר, לצריכה עוד יותר מוגברת של בשר. זו לא המטרה.
לא. המשלוחים החיים התחילו במטרה להוריד את מחיר הבשר. הדוחות מראים שמחיר הבשר לא רק שהוא לא ירד – הוא עלה. זאת אומרת, כשלנו בהורדת מחיר הבשר. המשלוחים החיים לא תרמו לזה וגם לא יתרמו לזה, כי יש לנו דואופול ששולט בכל שרשרת אספקה. זה לא יקרה. זה לא יקרה.
האמת היא שאיבדתי קצת את חוט המחשבה שלי.
אני מבינה מה אתה אומר. מצד שני, אני חייבת לומר שכשאני הגעתי להתחיל לטפל במשלוחים החיים היו לי איזה 50 מהמורות שהייתי צריכה לעבור. ממש לקראת היציאה שלנו לבחירות היינו במהמורה האחרונה, במהמורות האחרונות. הצלחנו להגיע לאיזושהי הסכמה ולמתווה עם רוב המשרדים, להעביר את זה בטרומית ולפתור את שאר הבעיות. אבל אני אדבר גם על הבעיות. אז דיברנו - - -
תראה, המטרה שלי היא להפסיק את זה לחלוטין - -
- - בתהליך של חמש שנים בחקיקה, אוקיי? זה הרעיון, לרדת כל שנה ב-25%, להוריד את המשלוחים החיים, להגדיל את היבוא של בשר מצונן כדי שהוא יהווה תחליף, לתת אפשרות גם למגדלים המקומיים להגדיל כמה שהם יכולים. בבקר זה קצת יותר מוגבל בגלל שטחי המרעה ושטחי הגידול. מגדלי הצאן המקומיים יכולים לספק את כל צריכת הצאן שדרושה למדינה, אוקיי?
יש יכולת. תוך חמש שנים לא נצטרך בכלל לייבא צאן. נוכל להשתמש שרק בגידול המקומי.
רק צאן, אני מדברת על כבשים, אוקיי?
אז אני אומרת, רק צאן. בגלל שהצאן פחות זקוק לשטחי מרעה גדולים, יש אפשרות לספק את כל צריכת המזון של צאן בארץ, אוקיי? תוך חמש שנים להגדיל את זה. כמובן שאנחנו מדברים פה על מענקים ועל עזרה למגדלים המקומיים. לגבי הבקר יש אפשרות לעלות, לפי הבדיקות שלנו, ב-25% גידול מקומי, שגם זה, הם ישמחו.
תראו, לגידול המקומי של הבקר – שוב פעם אני חוזרת, אני לא הייתי רוצה שישחטו בכלל בקר, לא בארץ, לא בחו"ל ולא באף מקום, לא בקר ולא בעלי חיים. אבל יש ערך גם בכל מה שנקרא שמירת שטחים, מניעת שרפות. יש לזה ערך מוסף - -
- - במיוחד בצפון, שמגדלים שם את רוב הבקר. יכולים לעלות בכ-25%, וכל השאר, כל שאר הבשר שאנחנו צורכים, לצרוך אותו כבשר מצונן, שזה בשר טרי, יותר איכותי, יותר טעים.
אוקיי. עכשיו, עוד בקשה של רשות התחרות הייתה לבחון את הארכת חיי המדף של הבשר הטרי. יש לנו איזושהי מגבלה על הבשר הטרי. אנחנו צריכים להאריך, והתחלנו בתהליך הזה כבר בכנסת הקודמת, להאריך את התוקף של חיי המדף של הבשר הטרי המצונן. נקבע איזה תוקף כזה שרירותי. היו לנו כבר פגישות עם משרד הבריאות. אין מניעה. זאת אומרת, הבשר זה הדבר היחיד שבו המדינה קובעת את התוקף, אוקיי? תחשוב, בכל מוצר אחר היצרן קובע את התוקף, מגבינה ועד אני לא יודעת. רק בבשר משרד הבריאות למעשה קובע את התוקף.
אני לא הצלחתי להבין למה. כנראה שהייתה איזושהי רגישות. היום אנחנו מבינים שאין שום סיבה הגיונית לעשות את זה. אז בעצם אנחנו מדברים על הארכת חיי המדף של הבשר המצונן, הקלה על הרגולציה על יבוא בשר לישראל – זאת אומרת, ירד המס על הבשר מצונן המיובא, ירד. עכשיו צריך גם להקל על הרגולציה. גם בזה התחלנו, אגב.
בכנסת הקודמת התחלנו ועשינו על זה המון המון פגישות. אני מקווה שזה ימשיך גם בכנסת הזאת, להקל על היבואנים שרוצים לייבא בשר מצונן. הגדלת מספר צוותי השחיטה – לדעת רשות התחרות יש להגדיל את מספר אנשי המקצוע העוסקים בשחיטת בשר בחו"ל, לבחון גם שימוש בצוותים מקומיים, לא רק בחגים. גם את זה התחלנו. היו דיונים. זאת אומרת, זה אפשרי.
כן. אז ראשית אני רוצה להודות לכם על ההקשבה. זה היה על קצה המזלג. אני מודה שלא הייתי הכי מרוכזת בעולם, קצת קשה בשעת הבוקר הזאת. אני רוצה לומר שאני אמשיך ואפעל לקדם את זה בכל דרך שאני אוכל. אני אשתף פעולה, אופוזיציה, קואליציה, לא מעניין אותי. זה חשוב, וחשוב שנאחד כוחות בדבר הזה ונפעל להפסיק את הדבר הנורא הזה. תודה רבה. בוקר טוב. ובהצלחה, יושב-ראש הישיבה.
2,978 מילים של יסמין פרידמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.