קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, בוקר טוב. כבר שבועיים שאנחנו עוסקים בחקיקה של ארבעה חוקים שכל מטרתם היא לשרת את האינטרסים הצרים של חברי הקואליציה המסתמנת, ושבפועל יפגעו גם בצבא ההגנה לישראל, גם במשטרה, ובעיקר באמון הציבור. ארבעה חוקים – או שלושה חוקים – רעים לציבור ולדמוקרטיה הישראלית. במקום מייד לאחר הבחירות להתחיל להתעסק בצרכים של אזרחי המדינה, כל מה שאנחנו עושים בשבועיים האחרונים, ואולי אפילו מיום הבחירות, זה להתעסק בצורך של נתניהו החלש והסחיט לרצות את שותפיו הקואליציוניים, שהם רעבי כוח, רעבי שררה ולא יודעים גבול לדרישות שלהם.
כבר שבועיים שאנחנו, מפלגת יש עתיד, וכל מפלגות האופוזיציה המסתמנת, נלחמים במליאה ובחדרי הוועדות בניסיון למנוע את החקיקות האלה; חקיקות בזק שנעשות בהליך לא תקין, בפטור הנחה בפני הכנסת, בקיצור תהליכים. בהתחלה הם רצו אפילו לחסוך את כל הקריאות ולאשר את כל הקריאות במכה אחת. לבצע מחטפים. התעלמות מוחלטת מתקנון הכנסת ומכל מה שהיה מקובל בחקיקה בבית המכובד הזה. התעלמות מעמדות של יועצים משפטיים. אפילו ראינו אתמול שהחוק נכנס לתוקף טרם פרסומו ברשומות, מייד עם אישורו בכנסת. באמת הליך כל כך חפוז.
אם בממשלה המסתמנת יודעים לחוקק בכזאת מהירות, אולי ראוי שהם יטפלו בכל הנושאים שהם התחייבו להם בקמפיין הבחירות כלפי אזרחי המדינה. לעשות את זה בהליכים מהירים, אבל בטח לא בהכשרה של חוקים שמטרתם היא רק לשרת אינטרסים צרים של חברים בקואליציה המסתמנת.
אנחנו דנים היום בחוק תיקון פקודת המשטרה. חבר הכנסת בן גביר כל כך לא מאמין לנתניהו, שלא נוכל להשביע ממשלה עד שלא יתוקן החוק הזה, חוק פקודת המשטרה. בעצם הבקשה הראשונה הייתה לתת לבן גביר סמכויות של מפכ"ל על. אולי לשנות את ראשי התיבות של מפכ"ל למפקד כפוף לשר.
מה כל כך בער? מה כל כך היה דחוף? מדוע אי-אפשר היה להמתין? להיכנס למשרד הבט"פ – או כמו שזה נקרא עכשיו, המשרד לביטחון לאומי – ואחר כך לתקן תיקון בחוק פקודת המשטרה, באופן מושכל, מעמיק, יסודי? ממה החיפזון?
אתמול, בסוף שבועיים מאוד מאוד אינטנסיביים, הסכים בן גביר, בהתאם להמלצת הייעוץ המשפטי לכנסת, שזה בעצם אחד משומרי הסף החשובים של המינהל התקין והדמוקרטיה, למחוק את הסעיף הבעייתי של הכפפת מפכ"ל המשטרה לשר ולמחוק את הסעיף שנוגע להשפעת השר על משך הטיפול בתיקי החקירה.
בעצם אנחנו היום לא נביא לאישור את סעיף 8(א), שבו הוצע שהמפקח הכללי נתון למרות הממשלה וכפוף לשר. גם לא נביא לאישור את סעיף 8א(ג), שהדרג הפיקודי העליון במשטרה הוא המפקח הכללי. וסעיף 8ה, שהשר רשאי להתוות מדיניות ולקבוע עקרונות כלליים בעניין משך הטיפול בתיקים, בהתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה, המפקח הכללי והמופקדים במשטרה על נושא החקירות. זו קבוצה של סעיפים מאוד מאוד מטרידים ומדאיגים. הסעיפים האלה לא יחוקקו היום, לפני הקמת הממשלה. אני רוצה לקוות שהם גם לא יחוקקו אחריה, אבל בכל מקרה יהיה הליך יותר סדור ומינהל יותר תקין.
אני לא חושבת שאזרחי המדינה כיוונו להיפוך סמכויות ולניצול לרעה של בית המחוקקים. יש כאן רשות מבצעת, ממשלת ישראל, שעוד טרם השבעתה כופה על הרשות המחוקקת, או המכוננת, לחוקק חוקים דרמטיים שכל מטרתם לשרת צרכים קואליציוניים צרים ואישיים וממש לא את טובת הציבור. באמת היפוך סמכויות. ממשלה שעוד לא הושבעה כופה על רשות מחוקקת לחוקק חוקים, לתקן חוקי-יסוד. אני באמת יושבת ולא מאמינה.
התפקיד שלנו כנבחרי ציבור זה כמובן לא לעמוד מנגד, כי אם לעמוד על המשמר, להיאבק על צביונה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, דמוקרטית וליברלית. תפקידנו הוא להתריע ולעצור את התהליך לפני שיהיה מאוחר מדי. לפני שנתעורר בוקר אחד ונבין שאין יותר דמוקרטיה.
אני מניחה שאדוני היושב-ראש יודע שאני הייתי בעברי ראש רשות מקומית, ראש מועצה אזורית בשפלת יהודה – קוראים למועצה המועצה האזורית יואב. אני כראש מועצה במשך 12 שנים ידעתי שיש שומרי סף. ידעתי שאחת לשנה יש ביקורת של משרד הפנים. ידעתי שיש גזבר שיכול לעצור אם יש איזושהי התנהלות לא תקינה בקופה הציבורית. ידעתי שיש יועץ משפטי למועצה שיבדוק שלא נעשה שום דבר באופן לא שקוף ולא תקין. ידעתי שיש מהנדס מועצה שדואג שאני לא אעשה הפרות בכל מה שקשור לחוק התכנון והבנייה. יש קבוצה של שומרי סף שדואגת שהמינהל יהיה תקין ברשויות המקומיות.
בעצם מה שאנחנו מוצאים כאן זה שיש כאן ממשלה מסתמנת שרוצה לעקוף את כל שומרי הסף שקיימים – גם את הרשות השופטת, גם את הרשות המחוקקת. היא הרשות העליונה.
אני בוחרת במקום הזה טיפה לספר על המועצה שעמדתי בראשה, כדי שאדוני ידע. המועצה האזורית יואב היא מועצה שנוסדה ב-1952. יש בה כ-10,000 תושבים, שגרים בשמונה קיבוצים, שלושה מושבים, כפר ערבי אחד, כפר נוער אחד לילדים בסיכון, שאתמול מיכאל ביטון הזכיר אותו, וגם יישוב קהילתי. הקיבוצים במועצה האזורית יואב הם: במזרח – בית גוברין, דרך בית ניר, גלאון, קיבוץ גת, קיבוץ נגבה, קיבוץ שדה יואב, קיבוץ כפר מנחם וקיבוץ רבדים. שלושה מושבים: מושב סגולה, שבו אני גרה, מושב נחלה ומושב כפר הרי"ף. יש יישוב קהילתי בשם ורדון, כפר נוער בשם קדמה, שהיה בעבר קיבוץ; 11 הנקודות בנגב.
זאת גבינה שווייצרית כזאת של שפיר, באר טוביה, מטה יהודה. אין רצף גיאוגרפי. יש אפילו מובלעת של היישובים. וכפר ערבי בשם אל-עזי. אלה 14 היישובים - - -
נכון, הכפר שרואים מכביש 6 זה הכפר אל-עזי. גרים בו כ-150 ערבים, שיושבים על האדמה כבר 400 שנים; אזרחים טובים, שומרי חוק. אצלנו במועצה כל התושבים שווים, ולא משנה מינם, דתם ואמונתם - -
אז אלה יישובי המועצה האזורית יואב. המועצה חולשת על 200,000 דונם. היישובים תופסים רק 1%, וכל שאר השטחים הם שטחים פתוחים: חקלאיים, גנים לאומיים, יערות קק"ל. ובעצם אני כראש רשות אמונה על המרחב הכפרי הזה; אמונה לשמור שהשטחים האלה יישמרו. היישובים, כאמור, תופסים רק 1% מהשטח.
למועצה יש גם חזון – בסוף יש איזשהו כוכב צפון שלאורו אנחנו פועלים. החזון מדבר על שלושה אדנים מרכזיים. הדבר הראשון הוא הקהילה. לוודא שאנחנו דואגים לאזרחי המועצה. אם זה בחינוך, אם זה ברווחה, אם זה בתעסוקה, אם זה בבניית מנהיגות מקומית שתוכל לנהל את ענייניו הפנימיים של כל יישוב.
אז זה סעיף אחד בחזון המועצה. הסעיף השני מתייחס לסביבה שבה אנחנו חיים – אם זה מבחינת הגנה על משאבי הטבע, על המים, על הקרקע, ניקיון, ובכלל קיימות. הסעיף השלישי הוא הפיתוח הכלכלי, שהוא רק אמצעי – הוא כמובן לא מטרה; אמצעי כדי שנוכל לתת את סל השירותים הכי טוב לתושבי המועצה.
בשנות כהונתי, אני יכולה לומר בגאווה שלמשל אחוז גביית הארנונה במועצה שעמדתי בראשה עמד על 98%. אוכלוסייה מאוד מאוד מחויבת שיודעת שלצד זכויות יש גם חובות. כמובן שיש קצת אכיפה ברקע, אבל בהחלט צריך לשמור על חוק, וכל אזרח צריך לשלם את מיסיו כמו שצריך.
אני גם יכולה לומר בגאווה שהמועצה שלנו משקיעה הרבה מאוד בחינוך. כ-60% מתקציב המועצה מוטה חינוך, עבור מוסדות החינוך שלנו. ואם הממוצע במועצות אזוריות בהשקעה לתלמיד ב-2022 עמד על כ-4,000 שקלים, אז במועצה האזורית יואב זה עומד על 7,000. ולמה? כי אנחנו האמנו, ומאמינים עד עכשיו, שאנחנו אמונים על עיצוב דור העתיד של מדינת ישראל. מבחינתי, הבוגרים של המועצה שעמדתי בראשה יהיו השפיץ של החברה הישראלית. הם לא יהיו במכנה המשותף הבינוני או במכנה המשותף הנמוך – הם יהיו השפיץ, הם יהיו המנהיגים של העתיד. ולכן אנחנו משקיעים הרבה מאוד בתקציבי חינוך.
החינוך הוא לא רק פורמלי; הוא בעיקר לא פורמלי. הוא תנועות נוער, הוא הכנה לצה"ל, הוא המסע לפולין, הוא חינוך לילדים שהם עם חשיבה ליברלית ועצמאית, ביקורתיים, דעתניים; כאלה שבאמת יקבלו ארגז כלים, שכשהם יצאו לחיים האזרחיים אחרי התיכון והשירות הצבאי הם ירצו לתרום למדינת ישראל כאזרחים פעילים.
בעשור האחרון המועצה חוותה צמיחה דמוגרפית מאוד מאוד מואצת, בערך 5% בשנה, שזאת צמיחה דמוגרפית שמאפיינת את ההרחבות בעיקר בקיבוצים ובמושבים. האתגר שלי כראש מועצה היה איך אני שומרת על סל השירותים לתושבים, ולא רק שומרת, אלא אפילו משפרת. אני יכולה לומר בשמחה ובגאווה שסל השירותים – העלות של השקעה בתושב עלתה ב-40% בתקופה שלי, ובאמת תושבים מקבלים סל שירותים ראוי.
אחד האתגרים של ראש מועצה - - -
יש מעט אזורי תעשייה, לא הרבה - - -
לא, זה של באר טוביה. זה צמוד דופן, אבל זה של באר טוביה. יש גן אירועים אחד, מתחם ריזורט ספא אחד; בתוך הקיבוצים יש מעט מבני ציבור וכמה מפעלים; יש את אזור התעשייה של מסמיה, צומת ראם, שיש בו קצת עסקים; יש תחנות כוח, שזה גם ארנונה.
צריך לומר שכ-12% מייצור החשמל במדינת ישראל הוא בשתי תחנות כוח שממוקמות במועצה האזורית יואב. זה לטוב ולרע: מצד אחד, יש הכנסה - - -
כן, כפר מנחם שלי. יער המלאכים, יער חרובית גם. 200,000 דונם, והתושבים גרים ב-1%. הציווי שלי הוא לשמור על ה-99% של השטחים הפתוחים. צריך להבין שבמדינת ישראל המשאב המוגבל העיקרי הוא משאב הקרקע, ואנחנו חייבים להתייחס אליו בחרדת קודש. ולכן יש מאבקים ברצון לעיור – לפלוש לשטחים פתוחים. זה לא בגלל שזאת קרקע של המועצה האזורית יואב או של ההורים שלי. זה בגלל שאם אנחנו רוצים לשבת בקרקע הזאת לא רק עוד חמש שנים או עשר שנים; אם אנחנו רוצים שנינינו וניני נינינו יחיו במדינת ישראל היהודית והדמוקרטית והליברלית, הרי שאנחנו צריכים להתייחס לרכיב הקרקע בחרדת קודש. לפני שאנחנו חודרים למרחב הכפרי הפתוח, בשביל הדורות שיבואו, אנחנו צריכים לוודא שהיה מימוש של השטחים העירוניים וציפוף, כדי שלא יהיה מצב שנחשוב שמשאב הקרקע בסכנה.
אני אומרת להקים יישובים, אבל אני אומרת שהמדיניות של התכנון והבנייה, כשבונים עיר, צריכה להיות בסטנדרטים של העולם. לא עיר צמודת קרקע, אלא עיר במגדלים, כמו שקורה בכל העולם, בהכנת התשתיות. לזכור שהמדינה שלנו קטנטונת, היא מדינת אי, ויכול להיות שאם בעתיד יהיו גם הסדרי שלום יכול להיות שחלק ממשאבי הקרקע יצטמצמו עוד יותר. אנחנו צריכים, לפני שאנחנו מפתחים שטחים פתוחים – ואנחנו יודעים גם את המצב של הכדור, של העולם – לדעת שעשינו הכול, ושזה לא אקראי, וזה לא כי למישהו יש כוח פוליטי ללחוץ להרחבה ולבנות. אנחנו שכנים של קריית מלאכי וקריית גת. אז כשקריית גת מקבלת 3,000 דונם משטחי המועצה האזורית יואב, ב-3,000 דונם אי-אפשר לבנות רק 7,000 יחידות דיור; זה לא ציפוף עירוני. ולכן צריך לתת את הדעת על זה וצריך לזכור ולקוות שממשלת ישראל מבינה את האחריות הכבדה שיש בשמירה על הקרקע לדורות שיבואו. אנחנו חיים 75 שנה כמדינה עצמאית ואני רוצה לחשוב שאנחנו פה לנצח נצחים. וצריך לזכור שאנחנו גם מדינת אי.
נכון. אני בכלל עשיתי מעבר בחיים שלי. עבדתי 25 שנה במחקר והשבחה. עשיתי דוקטורט באוניברסיטה העברית בגנטיקה של צמחים, ואחרי 25 שנים, בגיל 50, הרגשתי שחשוב לי להשפיע על החברה בישראל, עברתי איזשהו תהליך של התבגרות, אולי של בשלות, והתמודדתי לראשות המועצה. לפני 12 שנים.
אני רוצה רק לספר לך שב-1992, כשקיבלתי את הדוקטורט, הייתי רק בת 30. אני גאה לומר שהייתי דוקטור לפני שהייתי אימא.
אז אני רוצה לומר שכשהחלטתי להתמודד לראשות המועצה ולעזוב את אזור הנוחות של המחקר ושל העבודה, קריירה של 25 שנים, באמת באתי ממקום שרציתי להשפיע על המעגל הקרוב. אני גרה במושב, התחתנתי עם בן מושב, וכשהתחתנו עמדה בפנינו הדילמה אם אנחנו נשארים בעיר – כי אני הגעתי מעיר וגרתי ברחובות הרבה שנים כסטודנטית – או שאנחנו עוברים למושב. ובבחירה שלנו לגור במושב קיבלנו החלטה מושכלת. 1. שאנחנו נעבוד את האדמה. כי אנחנו קיבלו חלקת אדמה לעבוד אותה בחקלאות. אנחנו כורמים – יש לנו כרם יין. אנחנו לא עושים את היין – אנחנו משווקים את הענבים ליקב. אז זאת הייתה החלטה אחת מושכלת – שאנחנו עובדים את האדמה, ושוב, בחרדת קודש; מתוך הציווי שקיבלנו למשמורת חלקת אלוהים קטנה.
והציווי השני – ההחלטה השנייה, שאני בעיקר לקחתי אותה, היא שאם אני חיה במרחב כפרי ובקהילה קטנה, אני לוקחת תפקיד בקהילה. כשעבדתי במחקר לקחתי תפקידים רכים: ועד הורים, פורום נשים, שותפות ביחד; כל מיני אזורים רכים כאלה.
יש לנו פרנץ קולומבר, שזה זן לבן. אני לא יודעת אם מותר לעשות כאן זה, אבל אפשר לקנות הר לבן של יקב תבור; זה עם הענבים שלנו. אז יש לנו פרנץ קולומבר ויש לנו גם - - -
כשר, ברור. ויש לנו גם זן אדום, שנקרא פטי ורדו.
סולטנינה זה מאכל, נכון. בעבר גם לנו היה סולטנינה, אבל המרנו את הכול - - -
אז כששואלים אותי מה אני עושה בחיים, אני אומרת: אני אשת אגרונום. ככה זה מסדר לי את העניין. היה לי באמת הציווי לבוא ולהשפיע במעגל האינטימי שלנו. ואחרי 12 שנים כראש מועצה אזורית, החלטתי שאני כן נכונה להיכנס לזירה הלאומית. אני רוצה לומר שהגיבוש שחוויתי בחודש וחצי האחרונים מאוד מטריד אותי, מתוך דאגה אמיתית לדמוקרטיה במדינת ישראל ולהיותנו מדינה ליברלית. אני רוצה לחשוב שנבחרי הציבור מבינים את האחריות שלהם לאיכות החיים של תושבי המדינה באשר הם. כראש רשות אתה מתמודד עם אתגרים רבים מאוד, ולא תמיד אתה בטוח שהשלטון המרכזי מבין גם את חשיבות החקיקה, אבל גם את האתגרים שאנחנו ניצבים בפניהם. בסוף זו עבודה – אתה בעשייה מתמדת. אני רוצה לקוות שהממשלה המתהווה תתעסק יותר ברווחת התושבים ופחות ברווחת השרים ובהכשרת עבריינים כנבחרי ציבור.
שוב, כראש רשות אתה אחראי. יש הרבה מאוד שותפים או בעלי עניין בתוך המרחב הכפרי הזה. יש את הקרן הקיימת לישראל, ויש את רשות הטבע והגנים, ויש את רשות הניקוז, ויש את איגוד ערים לאיכות סביבה, ויש את רשות מקרקעי ישראל. יש הרבה מאוד בעלי עניין. כשבאים לנהל את המרחב הזה, צריך לדאוג שלכל אחד יש את המקום שלו להשפיע בעולמות התוכן שהוא אמון עליהם. בחמש השנים האחרונות הייתי עסוקה בהכנת תוכנית מתאר כוללנית שבאה ליצור את הממשק הזה. גם את ההסדרה של הצמיחה הדמוגרפית, גם את ההסדרה של תעסוקה במרחב הכפרי. ובעיקר, ניהול השטחים הפתוחים וקביעת סייגים איך לא מפירים הכול ברגל בוטה. כי הכי קל להחליט שמרחיבים ומתרחבים ומתרחבים ומתרחבים. לצערי, רכיב הקרקע, כמו שאני אומרת, הוא מאוד מאוד מוגבל במדינת ישראל.
מה היישוב הקהילתי שיש לכם - - -
קוראים לו ורדון. זה יישוב קטן. הוא על צומת היישובים מנוחה, נחלה וסגולה.
אני יודע שליישובים האלה יש צורה מאוד - - - מהאוויר זה נראה כמו - - -
נכון. יש לו כביש מעגלי פנימי. כאנקדוטה אספר לך שזה יישוב דתי בעיקרו. היה לו עירוב חיצוני, אבל בגלל שיש לו כביש פנימי ובליבה שלו יש שטחים חקלאיים, עשינו חוט עירוב כפול, גם למעגל הפנימי וגם למעגל החיצוני; כי זה שטח חקלאי, כדי שהם יוכלו לנוע. לא הכרתי את זה עד שלא הייתי ראש מועצה. אחד האתגרים - - -
בטיסה בלילה - - - את נחלה בצורה מאוד מאוד - - -
אתה רואה את נחלה בצורה מאוד מאוד ברורה. נכון, נכון, נכון.
אני אומר, זו צורה של אונייה כזאת - - -
כן, כן. אני מכירה את המועצה מצוין דרך אפליקציית ה-GIS שלנו, ואני ישר יודעת להתביית בערך על כל בית.
אני רוצה לומר משהו על ציווי נוסף שהתחדד אצלי במהלך השנים, וזה הגיל השלישי. כשמדינת ישראל נוסדה, לפני 75 שנה, כולם היו צעירים. לצערי, לא הגיעו ותיקים. הם לא הצליחו להגיע למדינת ישראל. במהלך השנים אנחנו, סוף-סוף, באיזשהו איזון בין הגיל השלישי לבין הילדים. אנחנו עכשיו די מזכירים דמוגרפית מדינות בנות מאות שנים. המדינה לא השכילה לתת את דעתה על הגיל השלישי בצורה מכבדת. עסקנו גם בתוכנית אסטרטגית, וגם ממש השקעה בלגרום לוותיקים להרגיש משמעותיים, כנכס. שהם יחיו ברווחה, בבריאות טובה; שירגישו חוסן, שיידעו שיש חברה שמחבקת אותם. הנושא של הגיל השלישי – אני גאה להיות במפלגת יש עתיד, כשמירב כהן כל כך השקיעה בתחום הזה. אם אני מדברת על ציוויים שלאורם אנחנו קמים בבוקר, אז זה אחד הציוויים – לוודא שהוותיקים או הזקנים במדינת ישראל מסיימים את חייהם בכבוד. אני רוצה לחשוב את זה על עצמי, ואני רוצה לחשוב שהבית הזה יפעל בנושא הזה; כי היינו אוכלוסייה צעירה ולא נתנו את דעתנו מספיק בתמיכות. ואתם גם יודעים שלהרבה מאוד מהוותיקים אין פנסיה. נעשו כמה הסדרות בשנים האחרונות, אבל אני חושבת שאנחנו לא יכולים להתעלם ממצוקת הגיל השלישי במדינת ישראל, וצריך לתת את דעתנו בצורה מאוד מאוד ברורה.
אני אומר עוד כמה אתגרים במרחב הכפרי וכשגרים ביישובים קטנים ומבודדים. צריך להבין שהתשתיות ביישוב הוותיק הן מאוד מאוד ישנות. ליישוב של 500 תושבים אין יכולת להשקיע בשיקום תשתיות ביישוב הוותיק. וצריך לזכור שהיישובים האלה מתווים את גבולות המדינה. בסוף האחיזה שלנו באדמה הזו והטענה שלנו, שלנו היא, היא רק אם אנחנו עובדים את האדמה. צריך להחזיר קצת עטרה ליושנה מבחינת החשיבות של עבודת האדמה. זה אתגר אחד שיש לנו.
2,606 מילים של מטי צרפתי הרכבי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.