קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
זאת תופעה חריגה שמחוקקים חוקים לפני הקמת הממשלה.
קודם כול, כמו תמיד באמת נהניתי לשמוע את חבר הכנסת מנסור עבאס, שתמיד מדבר דברים של טעם, שתמיד הלב שלו בבעיות האמיתיות שמטרידות את הציבור הערבי במדינת ישראל. הוא נרתם לכך בכל תקופת הממשלה האחרונה, עשינו יחד תוכנית מאוד משמעותית.
נכון, על הממלכתיות שלו. עשינו תוכנית של אימפקט לחברה הערבית – אני כשרת חדשנות, בתקציבים מאוד משמעותיים, כדי להביא את עולם ההייטק למגזר הערבי. אני זוכרת שפגשתי אותך ורתמתי אותך לפני התקציב. אמרת לי: יש לנו מספיק רוקחים, יש לנו מספיק רופאים, והדברים יצאו לפועל. הם קורים ומתרחשים.
הראשונה שגובשה וגם יצאה לדרך. דרך אגב, היא תוקצבה.
בואו נעבור לדברים פחות משמחים, אדוני היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת, אני נמצאת כאן עכשיו בשעה מאוחרת כזאת בלילה ימים ספורים לפני השבעתה של ממשלה במסגרת בליץ של חקיקה, ואני רוצה דווקא בזמן הזה להיזכר יחד איתכם מה הבטיח הליכוד לציבור. מה הייתה ההבטחה הגדולה של הבחירות האלה? מה הייתה ההבטחה הגדולה לציבור? לטפל ביוקר המחיה, לטפל במשילות; ממשלת ימין מלא מלא. ממש עולם אחר.
אחד מסרטוני הבחירות שאהבתי במיוחד נגע לחינוך חינם לגיל הרך. למה זה נוגע לי במיוחד? כי אני כשרה עוד בממשלת נתניהו דוחפת דחיפה מאוד חזקה את יוזמת החינוך חינם מגיל לידה ועד שלוש לזוגות עובדים במדינת ישראל כחלק מטיפול ביוקר המחיה של הישראלים הצעירים. ואני רוצה לנצל את הזמן שניתן לי ולהקריא את התמלול מסרטון הבחירות של ביבי נתניהו על חינוך חינם: ביבי: איך קוראים לך: האישה: ליזה. ביבי: ואיך קוראים לדבר היפה הזה? האישה: טליה, הבת שלי. נתניהו: בת כמה היא? האישה: בת שבעה חודשים. נתניהו: נו, אז למה היא לא באיזה גנון? האישה עונה: המחירים יקרים. לא שווה לי לשים אותה בגן. נתניהו: למה? האישה: כל הכסף שלי הולך על הגן אם אני אצא לעבוד. נתניהו: תגידי לי, ליזה, כמה עולה לך לשלוח את טליה לפעוטון? האישה: אצלנו עולה 3,000 שקלים. נתניהו: אוי, זה 36,000 שקלים בשנה. האישה עונה: נכון, וזה גם יכול להגיע ל-4,000 ו-5,000 בערים אחרות. נתניהו: אני הולך לפתור לך את הבעיה משום שאני שומע את זה מהמון זוגות צעירים. אנחנו הולכים לעשות חינוך חינם מגיל לידה ועד שלוש. האישה: איך בדיוק? נתניהו: הכסף יגיע משלושה מקורות: מיסים, גז, מקור שלישי: את הולכת לעבוד. האישה: איזה כיף? נתניהו: כשאת עובדת, גם את משלמת מס קטן, והמס הזה גם הוא נכנס לחינוך חינם של טליה שלך ועוד עשרות אלפי ילדים וילדות כמוה. האישה: ולמה זה לא קרה עד עכשיו? נתניהו: קרה חלקית. אנחנו הולכים להשלים את החלק הנוסף הזה מאפס ועד סוף התיכון. האישה: מדהים. נתניהו: עולם אחר, עולם אחר. את חוסכת 36,000 שקל בשנה, ואני הולך לשנות לכל כך הרבה זוגות צעירים את החיים. אז יש לי רק בקשה אחת: שימו מחל בקלפי.
ציפיתי לראות, אדוני היושב-ראש, את הנושא הזה בסדר-היום של ההסכמים הקואליציוניים שהתגבשו בין השותפות הקואליציוניות של הממשלה הזו. אתה יודע למה? כי אני הכנתי תוכנית חמש שנתית בנושא הזה. זה דורש תקצוב; זה דורש לרתום את השר האוצר, שהוא איננו מהמפלגה של נתניהו; זה דורש סדרי עדיפויות ממשלתיים ברורים כבר בהסכם הקואליציוני. אבל כלום – במקום זה אני עומדת כאן כשרה בממשלה היוצאת וחווה שבועות שמטלטלים אותי באמת ברמה האישית כשרה, כאזרחית, וכאימא לילדים במדינה הזו.
חוק שעבר רק הבוקר מסדר למי שהורשע בפלילים, בהעלמות מס באופן סדרתי, את האפשרות להיות שר האוצר, והוא ישמור על הקופה הציבורית שלנו; גם חוק נוסף עבר הבוקר, ומטרתו לפצל את משרד הביטחון, בלי שקולה של מערכת הביטחון כלל נשמע. ההסכמים הקואליציוניים מלאים בסעיפים שאין להם דבר וחצי דבר עם קשיי הציבור הישראלי כולו. אבל מה כן יש בהם? שספר החוקים במדינת ישראל צפוי להיות מתוקן, כך שמי שמסית לגזענות יוכל להיבחר לכנסת ישראל; מי שרוצה להפלות אנשים על רקע המין שלהם, הדת שלהם, המוצא שלהם, או לא לתת להם שירות רק כי זו האמונה שלו והדעה שלו, יוכל לעשות כן. מתפשט שיח רעיל ואלים נגד הרמטכ"ל, נגד חיילי צה"ל, נגד היועצת המשפטית, נגד הקהילה הגאה, נגד שמאלנים, נגד פרקליטים. נגד מי לא? זה שיח רעיל שמעולם לא היה כמוהו. ואני חרדה.
זו לא ממשלת ימין מלא מלא, זו ממשלה קיצונית ובורה מלא מלא. זאת גם לא הציונות הדתית שאני גדלתי עליה, שילדיי מתחנכים בה, זה לא בני עקיבא, זה לא ואהבת לרעך כמוך, זה לא מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך; זו השחרה וההעלבה של ציבור הכיפות הסרוגות והציונות הדתית, שסולד ממה שהוא רואה. ציונות דתית היא אהבת אדם, היא תורה ועבודה, היא השתלבות בחברה ותרומה לצד ערכי הדת. ביטול האיסור לגזענות בכנסת ישראל – זו עוצמה יהודית? זו העוצמה היהודית שלנו? גזענות? זו בדיחה, זה כתם שחור. דגל שחור מתנופף על תיקון כזה אם הוא יאושר. ישראל היא הבית של העם היהודי, הבית של עם שהגיע משואה לתקומה. אנחנו מלמדים את ילדנו על השואה ועל חרפת הגזענות; אנחנו פונים לעולם להגן על כל יהודי העולם ועל ישראל מפני גזענות. אנחנו עכשיו נהיה אלה שנכניס לבית הנבחרים שלנו את מי שמסית לגזענות? בשביל מי? בשביל איזה ברוך מרזל אחד? כי לא הייתה אכיפה שוויונית או כן הייתה אכיפה שוויונית? את מי זה מעניין? זה לא רלוונטי. It is not done, ואין לזה הצדקה בשום יקום.
אני שמעתי את ההסבר הזה. היושב-ראש, אני שרה תורנית כאן. שמעתי גם את אופיר כץ מסביר את זה.
זו לא תשובה. זאת לא תשובה שמאפשרת לבית מחוקקים ישראלי לבטל סעיף בחוק - - -
אני עדיין חוזרת ואומרת את דעתי.
מדינת ישראל, מדינה משואה לתקומה, מדינה שכל-כולה, מה שנקרא – מעפר קמנו והקמנו בית לעם היהודי, לא יכולה בשום יקום להרשות בבית הנבחרים שלה שישב מישהו שמסית לגזענות. גם אם פירשו ככה, גם אם פירשו אחרת – זה לא תירוץ. לא מתקנים עוול בעוול, ולא עושים דבר כזה. אני אשתמש במילה בוטה, בעיניי זה צלם בהיכל. אסור לעשות את זה. זה ייהרג ובל יעבור.
אני כשרה לנושאים אסטרטגיים חוויתי את הזינוק באנטישמיות שחווים יהודים ברחבי העולם מאז הסכמי אברהם, מאז הקורונה. אתה רואה מה קורה בעולם. הרי אנחנו נאבד כל לגיטימיות בין-לאומית להילחם בכך. אנחנו נאבד את המוסריות של עצמנו כעם. זו לא עוצמה יהודית, זה להילחם נגד כל מה שאנחנו מבטאים, נגד כל מה שהמדינה הזו מייצגת. זו גם לא יהדות, נקודה. זהו דגל שחור, וכל החברים בליכוד ובממשלה וגם אתה, אדוני היושב-ראש, צריכים לומר לראש הממשלה המיועד: עד כאן.
ואני רוצה לומר לך עוד משהו. אני יודעת, דרך אגב, שחבר הכנסת כץ, ואני מקווה שגם אתה, רואה את זה בדיוק כמוני. הציבור הישראלי רואה ומקיא את השיח הרעיל הזה, וזה ילך ויתגבר אם לא תתעשתו. כי זו לא ממשלת ימין מלא מלא, זו ממשלה של אובדן ערכים מלא מלא, פשיטת רגל מוסרית מלא מלא. רופאים במדינת ישראל מוציאים סרטונים – אני מורידה את הכובע, בבית חולים רמב"ם, בבית חולים איכילוב, בכל רחבי הארץ עומדים זה לצד זה צוותים רפואיים חרדים, ערבים, יהודים, ואומרים: אנחנו נטפל בכולם; אנחנו לא נעשה מה שהמנהיגים שלנו עושים. גופים עסקיים מוציאים הודעות כנגד הדברים הללו, ועוד. והדבר הזה יתגבר אם לא תתעשתו.
אני אישית מגיעה ממשפחה מוקפת רופאים ממש מכל הכיוונים: אח ואחות וגיסים. לא יקום ולא יהיה כדבר הזה. הדבר הזה חותר תחת שורש המשמעות של מה זה לתת שירות וטיפול. ואני לא רוצה לשמוע הסברים – אורית סטרוק: לזה התכוונתי, חבר הכנסת רוטמן: לזה התכוונתי. אין הסברים. It is not done, פשוט לא.
הייתה לי שיחה ארוכה, שיחת מסדרון, עם חבר הכנסת רוטמן, והוא אמר: לא, הכוונה הייתה באירועי קיצון, באירועי זה – אתה יודע, יש דברים שלא מסבירים. אין אירועי קיצון לסעיף כזה.
ואם כן, ממשלת ימין מלא מלא, עלק, מקדמת ערכים שאינם יהודיים – גזענות, אי-מתן שירות. לכן אני שמחה שאתה מחזק אותי. והדבר הזה –
לי הייתה שיחה מאוד ארוכה עם חבר הכנסת רוטמן, והוא הסביר שהכוונה הייתה לסיטואציות קצה. אבל מה לעשות, אנחנו ראינו ומבינים שברגע שאתה כותב משהו בספר החוקים של מדינת ישראל הוא מקבל חיים משל עצמו והוא מנוצל לרעה. ועם כל הכבוד למה התכוונו או למה לא התכוונו, הנזק נעשה. הדברים האלה שאני מדברת עליהם, המחיר הרעיל שלהם, הרעל לחברה הישראלית – הרעל הוא בעצם השיח, הוא בעצם ההתקיימות של הדברים האלה.
לכן אני הייתי מבקשת לומר לך, היושב-ראש, לחבריי חברי הכנסת, לממשלה המיועדת, ליזה וטליה מהסרטון של נתניהו על חינוך חינם לגיל הרך צופות בכם, יחד עם כל עם ישראל, אז תשתדלו להיות המנהיגים שראויים לעם הזה, שהגיע משואה לתקומה וסוף סוף הקים בית יהודי במדינת ישראל לעם היהודי, סליחה.
ועכשיו אני אגיד כמה מילים אחרונות על החוק הזה, שצפוי לעבור, על פקודת המשטרה. בכל סדרי העדיפויות, מה שדיברתי מדם ליבי, השארתי את זה באמת לסוף. בסוף מדובר בעוד איזה דבר חקיקה, שבעצם באה הממשלה – ודרך אגב, זה הסימפטום. הרי הבעיה של המשילות היא תוצאה של דחיינות של מעל עשור של ממשלות ליכוד. אני ראיתי את זה בממשלה האחרונה, תופעות ארוכות, יודע את זה מנסור בדיוק כמוני – בחברה הערבית, בנגב. בשנה וחצי הכול קרה? סוף סוף התחלנו לעשות דברים. וגם פה, אם אין אמון במערכת המשפט בנושאים של ביטחון אישי, עובדים, מפשילים שרוולים וקובעים עונשי מינימום. אם יש בעיות באכיפה, נותנים עוד תקנים. אמרתי את זה לשר המיועד לביטחון לאומי, חבר הכנסת בן גביר, ואמרתי לו שהעבודה היא רבה, אבל הפתרון איננו לתת או לפרמל את סמכות המדיניות.
מה אין בחוק הזה ומה יש בחוק הזה? אני כן רוצה לציין גם את היושב-ראש כץ וגם את חבר הכנסת בן גביר, שבסוף ישב שעות ארוכות והאזין להערות שלנו, הערות משמעותיות, הערות לייעוץ המשפטי של הכנסת, הערכות של הייעוץ המשפטי לממשלה. זה לא מסוג החוקים שעושים בחופזה, בבליץ, בלילות או בדיונים רצופים לפני השבעת ממשלה.
אבל כן, אני חייבת לציין לשבח, למשל, אני התרשמתי מהעובדה שלי מאוד מאוד מאוד הפריע שהסמכות הזו של המדיניות, שמקבלת ביטוי פורמלי בחוק הזה, היא לא כתובה, היא לא בכתב. אמרתי לחבר הכנסת בן גביר, הרי אתה כותב חוק – היום זה שר כזה, מחר זה שר אחר. זה טבעו של חוק, הוא צריך להנחות את הדרך. אני, כשרת חדשנות, המדיניות שלי מפורסמת בכתב; שרים אחרים מפרסמים מדיניות בכתב; ממשלה מפרסמת את מדיניותה בהחלטות ממשלה. לא יעלה על הדעת שדווקא בדבר כל כך רגיש כמו משטרה, באמת עם יכולות לפגוע בזכויות הפרט, מדיניות השר תהיה דבר מוצנע או סמוי מן העין. זה הפתח לשחיתות עוד יותר גדולה. ובאמת ההערה הזו התקבלה ונכנסה לטיוטת החוק, ועל כך אני מברכת.
אבל אני עדיין הייתי רוצה להצטרף לחוסר האיזון הממשי שקיים כרגע בנוסח של החוק הזה, במובן הזה שמצד אחד השר המיועד לביטחון לאומי מקבל את סמכות המדיניות – יש מסמך לא ברור שנקרא עקרונות כלליים, שאינני יודעת מה הוא ועל פניו לא ברור איפה ואיך הוא מפורסם – אבל אין מהצד השני את האיזון, אדוני היושב-ראש, שאומר: המפכ"ל הוא הכוח העליון שעומד בפיקוד המשטרה, כדי שהשר לא יוכל להתחיל לחתור תחתיו ולנהל את המשטרה כנגדו או במקומו. הדבר הזה לא קיים. גם לא קיים סעיף נוסף שאומר את הברור מאליו, והוא שהמשטרה תפעל בממלכתיות ובצורה שלא משיקולים לא ממלכתיים או פוליטיים וכו'. הדברים האלה עומדים בשורש הפגמים של החקיקה המאוד-מאוד מאוד רגישה הזאת.
אני באמת רוצה לסיים. אני רוצה לאחל הצלחה לממשלה המיועדת. אנחנו כולנו רוצים לראות בה הצלחה, אבל באמת באמת, הדברים שאני מצביעה עליהם – סעיף של גזענות, סעיף של אי-מתן שירות, שיח רעיל כנגד כל פקידי הציבור, כנגד המערכת הפיקודית, כנגד ייעוץ משפטי, כנגד התשתית שעליה נשענת כל המערכת הדמוקרטית של מדינת ישראל – אלה דברים שלא משחקים איתם. ויותר מזה, אני חושבת שהציבור הישראלי לא יסבול אותם. תודה רבה.
1,849 מילים של אורית פרקש הכהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.