קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
חבריי חסכו כמה דקות, אז אפשר לקבל אותן בחזרה?
אתה צודק, לכן אני צריך לעבור גם לערבית, ברשותך.
כן, אני אתן לך תמצית בעברית, וגם לשרה.
כנסת נכבדה, באופן כללי נגיד את זה, אדוני היושב-ראש, כרגע באולם חברי הכנסת הערבים, כבוד השרה אורית פרקש וכבוד היושב-ראש, שמנהל את הישיבה - - -
חברי הכנסת של רע"מ, כן. לא הקואליציה ולא האופוזיציה באו לשמוע אותנו, אז את הזעקה שלנו אנחנו נוציא גם בערבית וגם בעברית.
כמובן שאנחנו מתמודדים כרגע עם החוק המוזר, שבא לתת סמכויות עודפות ומיותרות, לפי דעתי, לשר לביטחון הלאומי – סמכויות שבמקור הן סמכויות של מפכ"ל משטרה, של קציני משטרה. עד עכשיו המשטרה פעלה תחת המרות של החוק. בעצם החוק קובע מה תפקידה של המשטרה ואיך היא צריכה לפעול ומה הסייגים על הפעילות שלה. בהתאם לכך, אנשי המקצוע יודעים לעשות את עבודתם. זה דומה – לא בדיוק, אבל דומה – לעבודתם של אנשי הרפואה, של אנשי ההנדסה, בכל תחום ותחום, שזה המקצוע שלהם. הם קובעים איך אפשר לפעול ואיך אפשר להשיג את המטרות שלשמן הם פועלים.
בתחום המשטרתי, לכאורה, כשיש מדיניות נוקשה שאי-אפשר לשים אותה בעדיפות שנייה או שלישית או רביעית: לשמור על ביטחונם של כל אזרחי המדינה, ללא הבדל כמובן בין אזרח לאזרח, בין יישוב ליישוב, בין קבוצה זו לקבוצה אחרת. זה בעצם היעד של המשטרה: מתן השירותים המשטרתיים, במטרה אחת, והיא לשמור על ביטחונם של אזרחי המדינה.
לכן, כל מדיניות משנית – זה בעצם מהות תפקידה של המשטרה בהתאם לחוק. כמובן שיש מרות כללית על המשטרה, שהיא הממשלה, שבדרך כלל נכנסת לתמונה רק כאשר יש דברים חריגים, שמצריכים מצב חירום, שמצריכים טיפול רחב היקף, שמצריך הקצאת משאבים מיוחדים לארגון הזה. לכן, כאשר בא שר ואומר: אני רוצה לקבוע מדיניות, אז יואיל בטובו ויסביר לנו, כדי שנוכל גם קצת להירגע, מה זאת המדיניות שהוא מתכוון לקבוע.
אם היעד הראשון והמרכזי וההגיוני והצודק והבסיסי ביותר, לא מתגשם במציאות הנוכחית – חבריי הציגו את הנושא של פשיעה ואלימות בחברה הערבית – כבוד השרה ואדוני היושב-ראש, אני רוצה להמחיש מה המשמעות של המספרים שאנחנו מדברים עליהם: ב-2021 סיימנו את השנה עם 126 נרצחים. כמובן שאם יש 126 נרצחים, תארו לעצמכם כמה פצועים קשה יש, שיסחבו את הפציעה איתם לאורך כל החיים. אז אנחנו מדברים על מאות ואפילו על אלפים.
אז ההשלכות של התופעה הזאת – האמת שאי-אפשר לכמת אותן. אבל רק כדי להשוות, אם אנחנו מתייחסים לחברה הישראלית כולה ומעתיקים את הנתונים שיש בחברה הערבית, שהיא פחות או יותר 20% מכלל החברה הישראלית, אז אנחנו עומדים על 600. 20% זה 120, אז 100% – נוסיף עוד 480, מה שאומר 600 אזרחים נרצחים, לכאורה, חס וחלילה מדי שנה אם התופעה הזאת הייתה כלל ישראלית או בכל החברה עצמה.
לכן תארו לעצמכם, אם המספרים האלה היו קיימים בכל החברה וכל שנה היינו מסיימים עם 600 נרצחים ועם אלפי פצועים קשה ובינוני ועם אווירת הטרור החברתי הזה – וגם ההשלכות על הכלכלה ועל חיי האזרחים הרגילים, איזה מצב חירום הייתה מכריזה מדינת ישראל? ולכן, ברגע שאנחנו עומדים בפני האתגר הזה, אנחנו בהחלט שואלים את השאלה הזאת. האם אנחנו צריכים עוד מדיניות של שר זה או אחר, כדי להבין שכרגע העדיפות הראשונה המדיניות צריכה להתמקד במתן מענה לתופעה של פשיעה ואלימות בחברה הערבית?
אני לא אומר שבחברה היהודית אין אתגר כזה במידה זו או אחרת; שהפשיעה המאורגנת נעלמה. היא לא נעלמה. אנחנו עוקבים גם אחרי זה ורואים שבחודשים האחרונים קבוצות או ארגונים או משפחות פשע שהיו מוכרות לנו – שהשם שלהן היה מצלצל באוזנינו לפני עשור – אנחנו רואים שהיום מתחילים להיות בפעילות נמרצת ויש התגברות של פשיעה ואלימות. אני בטוח שיש קשר בין האוכלוסייה הזאת, ובין הקבוצות האלה שמשתמשות באלימות ובפשיעה כדי להשיג – בסופו של דבר רוב המטרות שלהם זה הון, להרוויח בצורה לא ישרה.
משתלבים בזה פרוטקשן, גביית חובות, צ'קים, לנסות לכפות את רצונם על בעלי עסקים, על קבלנים. אנחנו יודעים ממקור ראשון מה קורה בחלק מהמכרזים, שבא קבלן, זוכה במכרז מסוים לסלול כביש – וזה לא רק בתוך היישובים הערבים. אנחנו מכירים מקרים לא מעטים על כבישים בין-עירוניים, שלכאורה הם תחת סמכות ופיקוח ואחריות ישירה של נתיבי ישראל, של הממשלה עצמה, ובכל זאת אנחנו רואים שהארגונים האלה מנסים לגנוב גם את המכרזים האלה. הם עושים את זה, ובמקרים רבים גם מצליחים. לכן מבחינת הצורך אנחנו בהחלט מודעים לזה שאכן יש צורך לתת מאמץ נוסף, לתת השקעות נוספות, כדי שהמשטרה תוכל להתמודד עם התופעה הזאת של פשיעה ואלימות גם בחברה הערבית, אבל גם באופן כללי.
אדוני היושב-ראש, אנחנו לא בזבזנו זמן בשנה האחרונה. שאלת את חברת הכנסת אימאן מה הפתרון. הגישה שלנו ברע"מ הייתה מתחילת הדרך – כאשר אני אישית גם נבחרתי לכנסת על התקן הזה. כולם ידעו שאני נבחר לכנסת כדי לעסוק בסוגיה הזאת. מהיום הראשון עמדתי שם – אני זוכר – ובנאום בן דקה, לפני נאום הבכורה, ביקשתי מיושב-ראש הכנסת, שהיה אז חבר הכנסת יולי אדלשטיין, להקים ועדה מיוחדת למיגור הפשיעה והאלימות בחברה הערבית. זה היה בסיבוב הראשון של הבחירות. הוועדה קמה בסיבוב השלישי, והמשכנו בסיבוב הרביעי.
לקחנו אחריות, ודרשנו שגם הממשלה תיקח אחריות. ואכן קמה ועדה, ועדת מנכ"לים, שהגתה מסמך עם מדיניות. יש הבדל בין איש אחד שיושב ומחליט בהתאם לסדר העדיפות שהוא חושב שהוא הבטיח לבוחרים שלו, והם – סליחה על הביטוי – הם המיעוט בחברה הישראלית. יש לו שישה מנדטים. אפילו אם מתייחסים לציונות הדתית, זה עשרה אחוזים מהכנסת. הם הבטיחו לבוחרים שלהם מדיניות מסוימת, אבל בסופו של דבר אנחנו מדברים על חברה ועל ציבור רחב, שיש לו צרכים אחרים לגמרי וסדר עדיפות אחר לגמרי.
ולכן כאשר באנו וקידמנו את התוכנית למיגור הפשיעה והאלימות – זאת לא תוכנית של רע"מ במובן הזה שרע"מ הגתה אותה; רע"מ קידמה אותה, אבל אנשי המקצוע, על סמך המדיניות שאושרה על ידי ממשלת נתניהו בהחלטת ממשלה 852, הקצו תקציב של 150 מיליון שקל לתוכנית הזאת. אני זוכר שאישרו את זה לפני הסיבוב הרביעי של הבחירות. 150 מיליון שקל, אבל אנחנו יודעים, ואנחנו לא קבענו את המספר הזה. אנשי המקצוע הם שקבעו שצריך בערך 2.5 מיליארד שקל.
בסופו של דבר אישרנו את התוכנית הזאת, שהיא תוכנית 549. קוראים לה התוכנית למיגור הפשיעה והאלימות בחברה הערבית, אבל אם אתה מסתכל פנימה, מעל כמעט 1.4 מיליארד שקל מהתקציבים שם, מיועדים למי? למשטרה. 1,100 תקנים חדשים, אמצעים טכנולוגיים ועוד כל מיני דברים שהמשטרה ביקשה וקיבלה.
האיוש הוא לאורך זמן. לא כל התקנים מיועדים ל-2022, אלא מתחילים בתהליך הזה. מבחינתנו, אנחנו כמפלגה, ככוח פוליטי, עשינו את המוטל עלינו בתחום הזה וקידמנו את התוכנית. היא אושרה בממשלה, דאגנו שהיא תתוקצב בתקציב המדינה, ואכן המשטרה התחילה לפעול בהתאם לתוכנית הזאת, לקבל תקציבים ולקבל את התקנים האלה.
היום אנחנו קמים לבוקר חדש, ועד עכשיו – חודשיים – אנחנו יודעים שיש שר לביטחון לאומי, ביטחון פנים, שר המשטרה שקוראים לו איתמר בן גביר. אנחנו יודעים את היחס שלו לחברה הערבית, מכירים את היחס הזה. אני מודה שאחד הדברים שלמדתי השנה – הינה השרה אורית פרקש – הוא שאם אין זיקה בסיסית חיובית בין השר לבין הקהל או הציבור או החברה שהוא רוצה לטפל בנושאים שלהם – תאמין לי, לכל שר יש המון עבודה על השולחן שלו. הוא יכול לקחת את התיק הזה, לשים בצד ולהגיד: בסדר, אני אטפל בזה, אבל יש לי נושאים אחרים שאני צריך לחשוב עליהם.
לכן כאשר מדברים על מדיניות, על זכותו של השר או סמכותו של השר לקבוע מדיניות – אני מנסה להעביר את המסר הזה בכמה דרכים. אני אגיד לך, אדוני היושב-ראש, אני כאזרח ערבי שעסק בנושא הזה, מאוד מודאג שביטחוננו האישי והעתיד שלנו יופקדו בידי האיש הזה. אני לא מסוג האנשים שעומד על הדוכן ומתחיל לגדף, לתקוף ולהאשים וכולי. אני לא תוקף כמעט אף אחד, כולל חבר הכנסת איתמר בן גביר. אבל אנחנו מודאגים בצדק, ואנחנו לא מקבלים תשובות. אנחנו מודעים לזה שבא שר עם אג'נדה אחרת לגמרי, עם סדר עדיפות אחר לגמרי.
עדיין, עד עכשיו לא קיבלנו אף תשובה על השאלה מה מתכוונים לעשות. איך הם מתכוונים להתייחס לכל ההחלטות שהתקבלו בממשלה הקודמת, שנוגעות לחברה הערבית – במיוחד ההחלטה שהתקבלה בהקשר לפשיעה ואלימות. לכאורה אנחנו אמורים לתת אמון באיש הזה, ולתת לו סמכויות נוספות מעל לממשלה. בדרך כלל שר שואב את סמכויותיו מהממשלה עצמה; היום יש לך שר ששואב את סמכותו מהחוק עצמו. ואז יבוא ראש הממשלה, ויגיד לו: אדוני, זה לא מקובל מבחינתי. הוא יאמר לו: זאת סמכותי בהתאם לחוק. המפכ"ל לא יכול לעשות בנושא דבר. הוא כפוף לשר הזה.
אבל יש לנו עוד זמן. החבילה של רע"מ לא הסתיימה.
כן, היום עברנו את ה-100. נכון.
אני לא רוצה להשלות את עצמי ולתלות תקוות שווא ולהגיד: אני סומך על השר איתמר בן גביר שיעשה את העבודה.
אבל אנחנו רוצים שלפחות אותן סמכויות – למה אנחנו מתנגדים לחוק? לפחות את אותן סמכויות הם צריכים להדגיש, להגיד שהדרג המדיני קובע מדיניות. לפחות שתהיה ועדת שרים, לפחות שתהיה הממשלה עצמה, ולא איש אחד שיכול עכשיו לקבוע. יגיד, סליחה, סדר העדיפות מבחינתי הוא עבירות הבנייה, ואז הוא מעביר למשרד שלו את רשות האכיפה. מצד שני, רשות האכיפה לא יכולה לפעול לבד, היא גם צריכה משטרה יחד איתה.
הוא אומר שהנושא הזה עכשיו הוא מבחינתו ראשון בסדר העדיפות, ובמקום שהמשטרה תעסוק כל היום במיגור פשיעה ואלימות, היא תתחיל לעסוק באכיפת בנייה ומימוש צווים. זה אחד הדברים שמדאיגים אותנו – זאת לא רק בנייה, אלה חיי אדם. תודה, אדוני.
1,482 מילים של מנסור עבאס. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.