קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. וואו, זה לא קורה הרבה, שאני צריכה להוריד את זה. אני מהגבוהים.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית אני רוצה להביע צער עמוק ואת תנחומי למשפחת ההרוג באסון הנורא בשריפה בבית החולים סורוקה, שאירעה הבוקר, ב-03:00, ולשלוח החלמה מהירה לפצועים.
אני רוצה להקריא לכם קטע, ותשימו לב: "אני מודה למאות אלפי האזרחיות והאזרחים של מדינת ישראל, אשר היום הזה קיימו את הקריאה שהפניתי אליהם הבוקר: אם היום בפתק הבוחר תעלו את הליכוד לדרגת המפלגה הפרלמנטרית הראשונה שתרכיב ממשלה חדשה בישראל, או-אז יידע העולם כולו כי אכן ישראל היא מדינה דמוקרטית וחופשית, כי אזרחיה אינם עבדים נפחדים במערך השליט אלא אזרחים בני חורין הקובעים את גורלם הם, על פי הכרתם, החלטתם ומצפונם".
זה קטע מנאום הניצחון של 1977, של מנחם בגין, ראש הממשלה לשעבר. שימו לב למילים "כי אזרחיה אינם עבדים נפחדים במערך השליט, אלא אזרחים בני חורין". רבותיי, אנחנו עדים היום לפער העצום בין הימין של אז למי שמתיימר להיות הימין של היום; בין הליכוד של אז לבין הליכוד של היום. אנחנו עדים ורואים את תחילתו של מסע הצלב בגרסתו היהודית נגד חלקים שלמים באוכלוסייה, שצופים בחרדה בציד המכשפות של הממשלה הנכנסת.
אבל רבותיי, חברי הממשלה הנכנסת, אלה לא מכשפות. אלה הם בני אדם, בני עמכם, שפשוט לא חושבים כמותכם: נשים שוות, ילדים וילדות גאים, וילדים וילדות למשפחות גאות. כל מי שלא נמצא בעמדתכם מבחינתכם הוא לא פחות מהמכשפות של סיילם של אז. ואתם מבצעים פה צייד מכשפות לפי הספר.
תגידו לי, על מי ועל מה אתם מלינים? מי שלט פה עד היום? על מה הבכי? מי רודף אחריכם? על מה אתם מדברים? אתם השתגעתם לגמרי. שני עשורים של שלטון ימין, שני עשורים. אני שומעת חברי הליכוד שבאים ועוד טוענים שהם ליברלים. אז קודם כול, לא. אני אתקן אתכם. הליכוד הפכה לתנועה לאומנית שמרנית, ואין שום קשר בינה לבין ליברליות. אולי היה פעם. חלקים נכבדים מתוך סיעת הליכוד הם לא שונים מחברי הקואליציה הנכנסת והשותפים, שמסתבר שהם טבעיים לליכוד – מה שנקרא, השותפים הטבעיים. הם אכן הפכו להיות טבעיים, מאחר שסיעת הליכוד הפכה להיות בדיוק כמותם. אבל אלה שכן טוענים שהם עדיין ליברלים, שאנחנו שומעים אותם מנופפים בידיים ואומרים: תנועה לאומית, תנועה לאומית; יש גם חבר בקהילה הגאה ששמעתי שהוא הולך לקבל תפקיד בכיר – חברים, אתם לא ליברלים; אתם דג שושנון.
בואו אסביר לכם מה זה שושנון, מי שלא יודע. בתוך הים, באוקיינוס, יש ריף אלמוגים. שם יש את השושנה, פרח ימי מאוד יפה אך מאוד רעיל. היא רוצה לאכול את כל הדגים. איך היא עושה את זה? יש דג קטן שקוראים לו שושנון, והשושנון שוחה לו בתוך השושנה ומראה לשאר הדגים: בואו, תתקרבו, תראו כמה נחמדה וטובה היא השושנה. אתם יודעים מה קורה לשאר הדגים שמתקרבים אל השושנה? הם נאכלים. אז כן, אמיר אוחנה, אתה שושנון; וגלית דיסטל, את שושנית; וכן כל שאר הנחמדים האלה שאני שומעת כאן, שזועקים עד כמה הם ליברלים חמודים. אתם לא ליברלים. אתם בסך הכל דג שושנון.
תתעוררו. תתעוררו למען כולנו. תתעוררו למען העם שלכם. תפסיקו לזלזל ב-50% מהציבור. אגב, כולל הציבור שהצביע לכם. בשני הגושים יושבים אנשי הימין; בשני הגושים יושבים אנשים דתיים; בשני הגושים יושבים אנשים מסורתיים; בשני הגושים יושבים אנשים מזרחיים, שאתם כל היום רק זעקתם שאף אחד לא מייצג.
על מה אתם מדברים? אגב, אתם לא מחזירים אותנו אחורה בזמן, כי מדינת ישראל מעולם לא הייתה במקום החשוך והימי-ביניימי שאתם שולחים אותנו אליו. היהדות שלנו, להבדיל מהגויים, אף פעם לא עסקה בציד מכשפות. אתם ממציאים פה משהו חדש. אתם לא מחזירים אחורנית את הגלגל. אתם בפירוש ממציאים משהו שלא היה קיים מעולם. אתם בפירוש מחזירים משהו שלא היה קיים מעולם, לא לעם היהודי ולא בארץ ישראל. אבל אני אגיד לכם מה אתם כן עושים שהיה פעם – זו לא הפעם הראשונה שיש ריבונות במדינת ישראל, כבר הייתה לנו ריבונות. כבר פעמיים ידענו לחרב אותה בגלל אנשים כמוכם, שחשבו שיש איזה ערך עליון, איזו יהדות גדולה, איזו אמונה עצומה שבשבילה שווה לקרוע את העם.
חברים, בלי עם אין מדינה. בלי עם אין ארץ. בלי עם יש גולה וחורבן, ולשם אתם מובילים אותנו, לגולה ולחורבן. אגב, אתם יודעים, הדבר הכי עצוב זה שמי שמנצח על כול המקהלה הזאת זה אדם שלפני 25 שנים בערך ירש את תנועת הליכוד, ויצא בנאומים חוצבי להבות כמגן הציונות, כמגן הדמוקרטיה, כמגן על העם היושב בציון מפני עמו עצמו, שזה הזוי. וכמי שתמכה באותו אדם – באמת, תמכתי, רצתי בג'בלאות, השתתפתי כמעט בכל הפגנה אפשרית. הפער בין מי שהוא היה פעם לבין מי שהוא היום הוא עצום; וכמות האכזבה – אכזבה, זה פשוט אכזבה לראות אדם שבגלל אינטרס אישי באמת מוכן למכור את כולנו.
היש דבר יותר קדוש מהעם שלנו? אין. אין. זה לקדש את החיים, זה לקדש את העם שלנו, זה לקדש את מי שאנחנו. זה לא לקדש שום דבר אחר. שום דבר לא קדוש יותר מהעם שנתן פה דם כדי לחיות פה. אבל אדוני היושב-ראש, מסתבר שיש הבדל בין דם לדם, כי הנופלים, אם הם היו גאים או גאות, הם כנראה לא מספיק טובים. והנופלים, אם הם היו שמאלנים, הם כנראה לא מספיק טובים. והנופלים, אם הם חלילה היו אשכנזים – הם גם כן לא מספיק טובים, לא לממשלה הזאת. אנחנו מגיעים לאיזושהי נקודה שמסוכנת לנו ולעתידנו.
אני רוצה להקריא לכם טקסט שרץ בקבוצות הימין, ומצאתי לנכון להקריא חלקים ממנו, כי הם באמת מביעים את תחושת הכעס, האכזבה, האכזבה הצורבת הזאת של מי שהגדיר את עצמו פעם כליכוד, לפני שזה הפך להיות ליכוד קיצוני עם שותפים טבעיים, חשוכים, עם כמה דגי שושנון ששטים בתוכם.
אני מקריאה: ביבי, בוא נדבר על ערכים, מילה קצת זרה ומוזרה ולא קשורה, אני יודע, אבל אם תתאמץ אולי תזכור אותה מהעבר הרחוק. פעם, מזמן, היית אדם ערכי. ככה זה כשגדלים בבית של היסטוריון רביזיוניסט. לסיירת מטכ"ל לא מקבלים כל אחד, גם לא ל-MIT ולהרווארד. פעם, ביבי, היית סיפור הצלחה ישראלי. פעם היית גאווה, ביבי. והיום, מה נשאר לך מבית אבא? איש ז'בוטינסקי ובית"ר. ומה נשאר מרוח סיירת מטכ"ל שלך? איפה הדוגמה האישית? איפה אומץ הלב שלך? כלום. היום, ביבי, אתה מייצג את כול מה שהפוך מזה. שנות שלטונך ירשמו בהיסטוריה כשנות הרס וחורבן חברתי. חירבת במו ידיך, בזדון ובכוונת תחילה מרקם חברתי שנבנה בדם ויזע במשך דורות רבים. התאהבת בשררה, ביבי, ואינך יכול יותר בלעדיה. שיסית אותנו האחד בשני, יצרת מחנאות ופלגים אשר שונאים איש את רעהו שנאת מוות. המונח "הפרד ומשול" היה לשיטת הפעולה שלך. הרסת את ארץ ישראל היפה. הפחד מנהל אותך, ביבי. הפחד להפסיד יחסים, שהרווחת בזכות קשרים עם איילי הון, עם מאיון עליון של חליפות יוקרה, שמפניות וסיגרים במצג שווא של כלכלה פורחת. הרסת לצעירים את התקווה, לבעלי עסקים את יכולת הפרנסה, לנכים וניצולי שואה את הסיכוי להזדקן בכבוד. חסידך מנפנפים בנתוני הצמיחה הכבירים והולכים לחטט בפחי האשפה. הפכת אלפי משפחות בישראל לאויב, ביבי. הרסת להם את החיים, את ההווה ואת העתיד. אתה, ביבי, הוא ההפך הגמור מכל מה שהיה פעם טוב במדינה הזו. ביבי, מסית ומדיח, תאב בצע ותאב כוח, ולחלוטין חסר בושה לנוכח כול אלה. הפכת את עצם השלטון לחזות הכול. מכרת את שאריות הערכים עבור בצע כסף כאחרון הדיקטטורים. הרחקת מעמדות השפעה את גדולי הליכודניקים, אלו עם ההדר הבית"רי שכל כך זר לך והחלפת אותם בעדה של מלחכי פנכה, קומבינטורים וצעקנים, חסרי כל זיקה לאידיאולוגיה של ז'בוטינסקי. כאלה שתוכל לשלוט בהם ויעשו בעבורך את מלאכת השיסוי והשנאה. את הקלקול הגדול שחל בך הקנית גם למשפחתך, ובעיקר לדור הצעיר. וכך, הפך בנך יאיר, שדרן המסרים שלך, לגיבור מקלדת פחדן, נוטף ארס ושנאה, פרזיט, בטלן, המנצל את מנעמי השלטון בלי בושה. גם אחריך, ביבי, ייקח לנו שנים לתקן את כול מה שקלקלת, אבל נתקן, כי עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה.
כך רץ לו טקסט בקבוצות הימין מתוך כאב אמיתי. הבעיה היא שמבחינת כל מי שקורא את זה בקבוצות הימין, אותם אנשים שמדברים מדם ליבם – הם כבר לא ימין. הם אפילו לא ציוניים יותר, הם בכלל הפכו להיות מתייוונים כי ככה זה, ככה זה כשהגולם הקיצוני גם על יוצרו המושחת והשקרן.
אני רוצה לפנות בדקות האחרונות של הנאום הזה לציבור שצופה בנו, אלה שעדין מקווים ומתפללים לישראל היפה. אלה שהרוח הציונית גואה בהם, והם לא שוכחים אותה ולא מוכנים לוותר עליה: אנחנו החיילים שלכם בכנסת. אנחנו נמשיך להילחם בעבורכם. אנחנו לעולם לא נחדל מלומר את האמת, לא משנה כמה יתקפו אותנו ותוקפים. לא משנה כמה יאיימו עלינו ועל חיינו האישיים – ומאיימים. לא משנה כמה ינסו להשחית ולהשחיר – אנחנו תמיד נהיה כאן כדי להזכיר מהי ישראל היפה, מהי הרוח הציונית, מהי היהדות היפה, בת אלפיים שנה; אנחנו לא ניתן לאף אחד להזיז אותנו מכאן. אנחנו לא ניתן לאף גוף ולאף קואליציה מתגבשת, חשוכה וקיצונית להרוס את כל מה שטוב ויפה וחופשי במדינת היהודים, שהצלחנו להקים אחרי אלפי שנות גלות עם דם שזרם פה ברחובות. אנחנו לא ניתן לאף אחד לגעת בקודש הקודשים של החברה הישראלית, והיא הרוח הישראלית והיא הרוח הציונית.
ואני פונה אליכם האנשים שבבית: אל תתייאשו. אנחנו צריכים אתכם. אנחנו זקוקים לרוח שלכם, אנחנו צריכים את הכוח שלכם, שתתנו לנו מהבית. כשאנחנו קוראים לכם לבוא להפגנות – תבואו. תיכנסו לרשתות החברתיות, תעזרו לנו במאבק הזה. זה המאבק על המדינה, זה המאבק על החיים שלכם.
אל תשבו בבית ותצקצקו בלשון. אנחנו צריכים אתכם, המדינה שלכם צריכה אתכם ואתם נקראים שוב למילואים. זה לא זמן לנוח. יש לנו מדינה צעירה מדי, שברירית מדי. אנחנו היום בגיל ההתבגרות של המדינה. עד היום קמנו, עד היום ייסדנו את המדינה; היה את דור המייסדים, ייבשו את הביצות, נלחמו במלחמות ישראל. אנחנו דור המעצבים והם מאיימים להרוס את העתיד של כולנו. תתעוררו גם אתם, תתחילו לפתוח טלוויזיה, למרות שזה כואב; תקראו עיתונים, למרות שזה מעצבן. תגיבו ברשתות החברתיות, וכשצריך תבואו להפגנות ואל תנוחו. אנחנו, החיילים שלכם בכנסת, זקוקים לכם ומחכים לכם. עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. תודה.
1,543 מילים של מיכל שיר סגמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.