קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת ליברמן, ברשותך, אני רוצה להתווכח עם התזה שהעלית פה היום, שאמרת: הם מעלים את החוק הזה למרות המלחמה. הם לא מעלים את החוק הזה למרות המלחמה – הם מעלים את החוק הזה בגלל המלחמה; הם לא מעלים את החוק הזה למרות שנפצע מישהו בנשר ונפצע מישהו בקריית שמונה – הם מעלים את החוק הזה היום בלילה, בשעה 01:40, כי הם יודעים שהמדינה עסוקה בהוא שנפצע בנשר ובהוא שנפצע בקריית שמונה ובכל הנחיתות ובכל הנפילות.
גפני חיכה 20 שנה להזדמנות להעביר את החוק הזה. היום זאת ההזדמנות שלו, כי אימא שלי בת ה-91 ישנה לבושה כי היא תצטרך לרדת למקלט, והנכדה שלי בת השנתיים ישנה בממ"ד כבר חודש, אז הם יודעים שבמדינת ישראל אין קשב, וזאת ההזדמנות שלהם להעביר חוקים שבכל מצב אחר לעולם לא היו עוברים, מפני שהציבור הישראלי היה עולה עם קלשונים על הבניין הזה כאילו הוא היה הבסטיליה על זה שהופכים את מדינת ישראל למדינה שנשלטת על ידי גורמים אנטי-ציוניים.
אני רוצה להגיד מפה לחברי הליכוד: אתם תסתכלו יום אחד על התקופה הזאת, על התקופה הזאת שבה בזמן מלחמה זנחתם וזרקתם את אזרחי ישראל; התקופה הזאת שבה בזמן מלחמה אמרתם לעצמכם: אותנו זה לא מעניין, לא אכפת לנו מכאב העם, לא אכפת לנו מהפחדים שלהם, לא אכפת לנו מהם, אכפת לנו רק מעצמנו. ואתם תתביישו. עמוק, כל אחד בפני עצמו, מול המראה שלו בבית, על הלילה הזה אתם תתביישו. תודה רבה.
229 מילים של יאיר לפיד. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.