קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב בראש, בעיצומה של מלחמה מטורפת מתחוללת לה זה תקופה ארוכה בעיה שרבים מעדיפים להעלים ממנה עין. כאילו לא רואים, לא שומעים, כאשר כל לילה אנחנו עדים להתארגנויות של מיליציות למעשה של מתנחלים טרוריסטים שתוקפים יישובים פלסטיניים, נכנסים לכפרים, שורפים רכבים, שורפים בתים, משחיתים רכוש. והם לא מסתירים זאת – הם מפרסמים זאת ברבים. הם מפרסמים את ההישגים שלהם מדי יום על מספר הרכבים ששרפו, מספר הבתים ששרפו, הגבורה שעשו נגד נשים, ילדים, אנשים תמימים, ולעיתים עושים זאת בחסות הצבא או תחת שמירת הצבא, וכאילו אף אחד לא רואה, אף אחד לא שומע. מצב דברים של התפוררות של מדינה.
גם כאשר אנחנו מדברים על שטח כבוש, עדיין המדינה נושאת באחריות לכל המתרחש בתוך השטח הכבוש הזה. וכאשר היא מאפשרת לקבוצות, מיליציות, של טרוריסטים מתנחלים, לערוך פוגרומים כל לילה באין מפריע, מבלי שזה מזיז למישהו, על מה זה מעיד? על מה זה מעיד? המדינה, גם לפני המלחמה האחרונה, שכל אזרחי המדינה משלמים עליה מחיר – אני בא מכפר קאסם, שבכל מטח היא סופגת, אם לא שברי יירוטים, אז מהפצצות המתפצלות האלה, שפגעו יותר מפעם אחת ביותר ממקום אחד, ורק בנס לא נפגעו האנשים בנפש. נגרם כמובן נזק רב לרכוש. האנשים – אין להם את המיגון הראוי, אין מיגון ציבורי. וזו עוד סוגיה, שהממשלה הפושעת הזו ממשיכה להתעלם ממיגון ציבורי, מקלטים ציבוריים בחברה הערבית. גם עכשיו, בתקציב שיובא לאישור בעוד כמה ימים – זה לא מוזכר באף דף, באף מקום. זה כאילו לא קיים, זה כאילו לא מעניין אף אחד.
אבל מדינה שלמה מעלימה עין מטרור של מתנחלים. זה צריך להדיר שינה מעיניו של כל אדם במדינה ולא רק מהאזרחים הערבים. זו התפוררות של מדינה, זו התפוררות של משטר, כאשר מיליציות עושות כראות עיניהן במרחב שהן נמצאות בו, למרות שהן נמצאות במרחב שלא כדין. הן נמצאות שם שלא כדין, ולמרות זאת הן מבצעות את כל הפשעים שלהן.
הנושא השני שדיברתי עליו לקראת סוף הפרק הראשון הוא באמת נושא המקלטים במדינה בכלל, ובחברה הערבית במיוחד. עכשיו, במלחמה הנוכחית, נחשפה החומרה הרבה שבמחסור במקלטים ציבוריים במדינה בכלל, אבל במיוחד בחברה הערבית. במלחמה הזאת אין יישוב ישראלי, לא ערבי ולא יהודי, שאיננו מאוים מהטילים שמגיעים או משברי יירוטים או מהטילים עצמם, וזה ממחיש את הפער המשווע במקלטים הציבוריים בין החברה היהודית לחברה הערבית. האנשים נמצאים בתוך בתים שאין בהם מקלטים, ונמצאים במרחב שאין בו מקלטים, ורק בנס עד עכשיו לא שילמנו בחיי אדם; רק בנס עד עכשיו לא שילמנו בחיי אדם. ואם אנחנו בשבוע של העברת תקציב, והנושא הזה לא מקבל משנה חשיבות אצל אלה שהיו צריכים לשבץ אותו בראש סולם העדיפויות בעיצומה של מלחמה כדי למגן את האנשים ולאפשר להם מחסה כשהם שומעים את הזעקות, אז מתי זה יקרה? זה בוודאי ובוודאי לא יקרה בימים כתיקונם, כי זה לא מעניין אף אחד. ואם זה לא מעניין אף אחד היום, כאשר זה קורה בפועל, אז אני לא יודע באמת מתי זה יעניין מישהו. תודה רבה.
461 מילים של ווליד טאהא. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.