קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, או יותר נכון, חבר הכנסת. חשבתי לפני הדברים הערב – וגם קרו כל מיני התרחשויות – מה ואיך אני רוצה להגיד את הדברים. ואני תכף אתייחס להצעת החוק עצמה, שיש בה המון בעיות בעיניי. אבל לפני כן אני רוצה לדבר על הזמן שאנחנו נמצאים בו, והזמן שאנחנו נמצאים בו הוא זמן של מלחמה. בעודנו כאן נופלים טילים, יש אזעקות ברחבי הארץ; יש פצועים, יש יממות קשות מאוד. ונראה שכולם כל היום במלחמה, גם בתוך הבית הזה: מלחמה על מלחמה והסתה בתוך הסתה; חברי כנסת נגד חברות כנסת, רק מלבים ומסיתים יותר ויותר, כאילו יש פרס על מיהו המסית הגדול ביותר, מי משסה יותר את מי ובמי.
ואני דווקא רוצה לספר משהו אחר. לפני שבועיים היה לי יום הולדת. וקיבלתי מתנה מחבר בקואליציה, לא מהאופוזיציה. נתן לי במתנה ספר – זה חבר בקואליציה שאני חייבת להגיד שאני לא מסכימה איתו על שום דבר. אנחנו מתווכחים ויכוחים מרים. אף פעם לא סיימנו ויכוח שהצלחנו להגיע בו להבנה משותפת, אני תמיד המשכתי להחזיק בדעתי והוא תמיד המשיך להחזיק בדעתו. אבל תמיד אנחנו מכבדים אחד את השני בוויכוחים שלנו. תמיד אפשר להביע דעה, תמיד אפשר לבקר. ואתם יודעים מה, אולי אני קצת חוזרת בי: גם אם לא שינינו או קיבלנו במאה אחוז אחד את השני בעמדות, אני חושבת שבסוף זה כן קצת מחלחל. אין שנאה, אני יכולה לחשוב אחרת ממישהו, אבל אני לא שונאת אותו.
ליום ההולדת הוא קנה לי ספר במתנה. אני רוצה להקריא לכם מה כתוב בספר, איזשהו ציטוט של המחבר, קוראים לו אילעאי עופרן, והציטוט שהוא מצטט פה הוא מספר ויקרא: "והנשארים בכם והבאתי מֺרך בלבבם בארצֺת אֺיביהם ורדף אֺתם קול עלה נִדף ונסו מנֻסת חרב ונפלו ואין רֺדף. וכשלו איש באחיו כמפני חרב ורדף אין ולא תהיה לכם תקומה לפני איביכם. ואבדתם בגוים ואכלה אתכם ארץ איביכם". הפרשנות של זה היא שלא משנה כמה אויבים יש לנו מבחוץ – ולמדינת ישראל לא חסרים אויבים מבחוץ, איפה שלא נסתכל, קיבלנו את השכונה הכי עבריינית במזרח התיכון – מה שמאיים עלינו באמת זה אנחנו על עצמנו. זה המריבות שלנו עם עצמנו, זה ההכפשות שלנו עם עצמנו, זה הניסיון של חברי כנסת בתוך הבית הזה לקחת כל דבר שמישהו אומר ולהוציא אותו מהקשרו כדי לשסות, כדי להראות איזה צד צודק יותר ואיזה צד טהרן יותר ואיזה צד שונא יותר.
ואני רוצה להגיד מכאן שלפני כשבוע התפרסם סרטון מחריד בעיניי על חברת כנסת מהקואליציה, חברות כנסת מהקואליציה ושתי שרות, שגם איתן אין לי הסכמה על כמעט כלום ושום דבר, והייתי חברת הכנסת הראשונה לגנות את הסרטון הזה כי הוא סרטון בזוי, כי אישה דתייה ומסורתית שבוחרת ללכת עם כיסוי ראש זו זכותה וזו בחירה שלה. אני יכולה לדון מפה עד הודעה חדשה בדעותיי על כיסוי ראש, בדעותיי על צניעות, בדעותיי אם זה תחת כללים שהם מכפיפים, שהם דכאניים – אגב, לדעתי כן, אבל זו דעתי. אם יש לידי אישה שבוחרת ללכת עם כיסוי ראש, זו תהיה זכותה, ואני אעמוד על זכותה. אבל היום בוועדת חוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת שמחה רוטמן התדיין איתי על מה שקורה גם ביהודה ושומרון, ודיברנו על מה קורה כשילדים קטנים נהרגים, ואמרתי לו: איך יכול להיות שאתה לא יכול להביע צער על מוות של ילדים? מת ילד בן שבע עם עיוורון, ילד בן חמש, אי-אפשר לגנות את המוות הזה? ואני אומרת מכאן, אני מרחמת על מי שלא מסוגל לגנות מוות של ילדים. ילדים לא צריכים למות במלחמות של מבוגרים. זה הדבר הכי בסיסי שיש. ואם מישהו פה לא זוכר להגיד את זה, הוא שכח מה זה להיות יהודי.
ובמקביל לשיח הזה גם דיברנו על חיילי צה"ל, ועל הפיגוע, עצמו ודיברנו על הפורעים ביהודה ושומרון, דיברנו על כל מיני נושאים. ואז שמחה פשוט הוציא את דבריי מהקשרם, כי אני אמרתי לשמחה – נתתי לו דוגמה – במה שונים הדברים שלו מאויבינו, שחושבים את אותו דבר, שאין בעיה להרוג ילדים? ודיברתי על דעתו ועל דעות בממשלה, בפירוש על קולות בממשלה, זה הציטוט המדויק שלי, אבל זה לא הפריע לשמחה לקחת את הדברים שלי ולהוציא אותם מהקשרם בדיון, ובגלל שהוא יו"ר הוועדה – עבד כי ימלוך – ואני אומרת לו שזה לא מה שאמרתי, שלא יסלף את דבריי, אין לו שום בעיה, הוא ממשיך, הוא ממשיך. כל חברי הכנסת אומרים לו: שמחה, זה לא מה שהיא אמרה, אתה מסלף את דבריה. לא מעניין: עדי, קריאה ראשונה, עדי, קריאה שנייה, עדי, קריאה שלישית. ושמחה עומד וממשיך להכפיש. אם בתוך הבית הזה חברי כנסת לא יוכלו לנהוג בהגינות ובכבוד אחד כלפי השני, אין מה לצפות מהציבור לכלום. הכבוד וההגינות מתחילים פה. אנחנו יכולים לכבד אחד את השני. אנחנו יכולים לא להסכים אחד עם השני, אבל אי-אפשר לבזות ולשסות. בשביל מה? בשביל מי? בשביל עוד לייקים?
ובהמשך ישיר, נעבור להצעת החוק. הצעת החוק הזאת, הבזויה, יש לומר, היא חלק מסט של הצעות חוק שהממשלה הזאת מקדמת, שבאמת, כמה אפשר לנסות ולהצר ולהקטין צעדים של נשים ושל אוכלוסיות מוחלשות – נשגב מבינתי. פשוט נשגב מבינתי. הצעת החוק הזאת למעשה מרחיבה את סמכויות בתי הדין הרבניים בישראל לדון בנושאים אזרחיים. תנו לזה רגע לחלחל. אין מדינות דמוקרטיות שיש בהן את זה. אנחנו נלחמים באיראן בשביל להפוך להיות איראן? מה דמוקרטי בחוק הזה? למה בתי דין רבניים, שנמצאים בהם רבנים בלבד, דיינים, ונשים לא יכולות לכהן כדיינות בבתי הדין הרבניים, כי יש כאלה שחושבים שבכלל הן פסולות לעדות, למשל; למה בתי דין כאלה, שמצירים צעדיהן של נשים, שנשים סובלות שם, שבוועדה לקידום מעמד האישה אנחנו שומעות עדויות קשות מנשים שהגיעו לבתי הדין הרבניים ועברו שם תלאות ועד היום עוברות שם תלאות, שעד היום זה מוכר כבית דין שמוכר רק לנישואים וגירושים – וגם בזה היום כבר הרבה חילונים מצביעים ברגליים ופשוט לא הולכים להתחתן שם, כי למה צריך לעבור הדרכות כלה ודברים שהם באמת הזויים לנשים חילוניות ממישהי שהיא לא עברה שום הכשרה חוץ מזה שהיא דתייה? אולי בכנסת הבאה נצטרך לעלות – תביאו לנו פה כיסוי ראש, אני אעלה עם כיסוי ראש לפודיום. אולי השיער שלי כבר ייחשב לא צנוע. למה זה נשמע הגיוני להרחיב סמכויות למקום שהוא דכאני באופן אינהרנטי, איך שהוא בנוי, שהוא מדיר נשים, איך שהוא בנוי? להגיד: זה לא מחייב, הם יוכלו לבחור – הם לא יוכלו לבחור. לא כולם חברי כנסת שקראו את כל הצעת החוק מאל"ף ועד תי"ו. ברגע שהאדם הסביר מקבל מכתב רשמי ממדינת ישראל עם סמל של המנורה שמזמין לדיון, אף אחד לא חושב שזו אופציה. אנשים ניגשים כי זה מה שהחוק אומר. אני יודעת שבבית הזה הרבה מאוד חברות וחברי כנסת, וגם שרים, לצערי מצד מאוד מסוים, מהקואליציה, לא כל כך מכבדים את החוק. החוק הוא כהמלצה. כמות החקירות וכתבי אישום שיש נגד חברי הקואליציה היא באמת חסרת תקדים. ולא להתבכיין, זה לא כי מחפשים אתכם, אתם פשוט עוברים על החוק. אבל רוב אזרחי ישראל לא עוברים על החוק. רוב אזרחי ישראל, כשהם מקבלים דוח תנועה הם משלמים; כשהם מקבלים הזמנה מבית דין רבני הם מגיעים. ומה שאתם עושים כרגע זה עוול, עוול קשה.
ואני רוצה לדבר פה, כי אנחנו בשנת בחירות, למצביעות, לנשים מכל המפה הפוליטית, כי הצעת חוק הזאת באה להרחיב את הסמכויות, גם של בתי הדין הרבניים וגם של השרעיים. ומי שמצביעה למפלגות החרדיות ומי שמצביעה למפלגות הערביות פוגעת בזכויות נשים באותו דבר. תמיד כשהמפלגות החרדיות והמפלגות הערביות משתפות פעולה – הופה, זכויות נשים נפגעות. וזו הצעת חוק משותפת שלהם, בדיוק כמו שעברה הרחבת סמכויות של המזונות. אז בפעם הבאה שאתם מצביעות תבחרו טוב טוב למי אתן מצביעות, כי גם המפלגות הערביות וגם ש"ס עושות יד אחת כדי לפגוע כרגע בזכויות נשים.
ומה שמטריד אותי זה חברי הקואליציה החילונים. באמת – למה? הממשלה הזאת לא מחזיקה, היא עוד רגע נופלת. אתה יודע מה? היא לא נופלת, אני אלך איתך. זו שנת בחירות, אתה יכול להסכים איתי שזו שנת בחירות?
צעירה בתפקידה. היה לי יום הולדת, אמרתי, 40.
רגע, אדוני, אבל תעצור לי את הזמן. אתה לוקח לי זמן.
אז אני אשאל את השאלה אחרת: אתה יכול להסכים איתי שאנחנו בשנת בחירות, איך שלא מסתכלות על זה?
הנתון העובדתי שמעניין אותי כרגע זה שאנחנו בשנת בחירות. זו הסיבה - - -
לגיטימי, אוקיי. אז השאלה שלי היא כזו, אדוני: בשנת בחירות, כשאתם יודעים שזה לא מחזיק – כי אין, זו שנת בחירות, זה מתפזר כך או כך – למה להעביר הצעת חוק אתנן לחרדים על חשבון רוב האנשים בישראל? זה על חשבון נשים, על חשבון אוכלוסיות מוחלשות, על חשבון – כל מי שיש בינם פערים של יחסי כוח: בין עובד למעביד, בין שוכר למשכיר. זו הצעת חוק שבאמת יש בה פגיעה יסודית בכבוד האדם ואין לה אח ורע בעולם, ועוד הגדיל לעשות חבר הכנסת בוסו, להגיד שההחלטה של פסק הדין לא צריך אחר כך לאשר אותה בבית משפט אזרחי. כלומר, אנשים יישפטו לפי דין דתי. זה איראן על מלא. תודה.
1,394 מילים של עדי עזוז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.