הצעת חוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות), התשפ"ו–2026

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, את עיקר דברי אקדיש, כמובן, לסקירת הפגמים הקשים שנפלו בחקיקה, במטרה להזים ולהדוף את טענות השקר של יושב-ראש ועדת החוקה חבר הכנסת שמחה רוטמן לגבי אופיו של החוק.

אבל עוד קודם לכן אומר, אדוני היושב-ראש, שכפי שאתה ודאי יודע, כאדם שומר תורה ומצוות, אנחנו נמצאים בתקופה בלוח השנה העברי שבה אנחנו מרבים לעסוק בענייני החמץ. ראשית, חג הפסח בעוד כשבוע, ומצוות ביעורו של החמץ מוכרת לכולנו. וגם פרשות השבוע שלנו. הפרשות הראשונות של ספר ויקרא, מזכירות לנו שלחמץ אין דריסת רגל במקדש ובמשכן אלא במקרים מאוד מאוד מסוימים. והמנחה, מנחת הסולת שמובאת בצד הקורבנות, אסור שתהיה חמץ. המסורת של התורה, וההלכה שנקבעה בעקבותיה, באה ואומרת שגם בחג הפסח יש איסור חמץ וגם במשכן ובמקדש, ברוב המקרים, יש איסור חמור להקריב מנחת חמץ.

כאשר הפרשנים עוסקים בשאלה למה החמץ אסור במשכן ובמקדש, מעבר לאיסור בחג הפסח, מציעים לנו הפרשנים שהחמץ, אותו בצק שמתנפח, אותו בצק שתופס עוד ועוד מקום, הוא סמל של גאווה, של יהירות, של שחצנות, של מרדף אחרי כוח ואחרי שררה – מול ההסתפקות במועט, שמאפיינת את המצה או שמסומלת במצה. החמץ – אמר פה חבר הכנסת אחמד טיבי על אחד השרים, כינה אותו "אבו נפחא". החמץ הוא סמלם של האנשים שראויים לכינוי "אבו נפחא", מנפחים את החזה בגאווה, תמיד מנסים לכבוש עוד ועוד מקום.

החוק הזה הוא חוק של חמץ. הממשלה הזו היא ממשלה של חמץ. הקואליציה הזו היא קואליציה של חמץ. ממשלה וקואליציה תאבות כוח, תאבות שררה, חסרות גבולות.

תראה, חבר הכנסת עמית לוי – אדוני, אני רוצה רגע לסגור איתך משהו, אם אפשר בסוגריים. חבר הכנסת עמית הלוי איחר להירשם לרשימת הדוברים.

אה. אז הוא מבקש שאני אדבר בגנותו - -

- - שאני אדבר רגע בגנותו כדי שתינתן לו הודעה אישית. בסדר?

עכשיו, רגע. אני יודע שאם אני לא אדבר עכשיו רגע בגנותו והוא יקבל הודעה אישית, הוא יפריע לי כל עשר הדקות לנאום. אז אם אפשר, אדוני, אני חושב שחבר הכנסת עמית הלוי הוא ממש ממש ממש לא בסדר. אתה יכול לתת לו אחרי ההצבעה חמש דקות, ואני אדבר עכשיו בשקט, בסדר, אדוני?

אבל תבטיח, כי חשוב שהוא ידבר.

עמית הלוי הוא ממש לא בסדר.

בסדר גמור. הינה, דיברתי בגנותך. אז יש לנו ממשלה של חמץ, קואליציה של חמץ, שעסוקות כל הזמן בניפוח עצמי – בעוד כוח, בעוד שררה, בעוד תקציבים, בעוד סמכויות, במספר בלתי מתקבל על הדעת של שרים, במספר בלתי מתקבל על הדעת של משרדים. אתם פשוט קואליציה של חמץ. קואליציה חסרת גבולות. עומד כאן יו"ר ועדת חוקה ולא מתבייש להציג את החוק הזה כחוק ליברלי. אתה מדבר איתנו על ליברליות? על חירויות הפרט? על זכותו של האדם להחליט איפה הוא רוצה שיידון עניינו? הזכירה חברת הכנסת מרב מיכאלי את הזכות של שני גברים, או שתי נשים, לחיות בזוגיות מוכרת, ומה עם הזכות של גבר ואישה להחליט שהם רוצים להינשא בנישואין אזרחיים ולהתגרש בגירושין אזרחיים? איפה הליברליות הגדולה שלכם אז?

אתם מעיזים לדבר איתנו על חופש בחירה בחוק שעוסק באחת המערכות הכי לא ליברליות במדינת ישראל, שאין לה אח ורע בשום מדינה מתוקנת? מערכת שכופה את עצמה על אנשים ברגעים הקשים ביותר של פירוק חיי הזוגיות והמשפחה, ששם לרצונם של אנשים אין שום מקום ומעמד בחוק הישראלי, ואתם מעיזים לדבר איתנו על חופש בחירה, על ליברליות? מה, הציבור הישראלי מטומטם? הציבור הישראלי לא מבין את ההונאה שיש כאן בדבר הזה?

פתאום בתי הדין הרבניים, המקום שבו נשים מעוכבות גט ומסורבות גט, המקום שבו נשים לא זוכות למעמד שווה בהגדרה כי הן לא יכולות לשבת בדין – אנחנו רואים את הקרבות של הרבנות הראשית נגד היכולת של נשים לגשת למבחנים בנושאים הלכתיים - - -

אתם תדברו על בתי הדין הרבניים כסמל של ליברליות וחופש בחירה? 20 שנים נתניהו לא אפשר את חקיקת החוק הזה. מה קרה? בתי הדין השתנו? הדבר היחיד שהשתנה הוא שנתניהו הפך להיות מנהיג מרופט, חלש, סחיט, לחיץ, כמו חצי לימון שכבר לא נשארה בו טיפת מיץ. אז נתניהו, שלא חוקק את החוק הזה במשך 20 שנים, במסגרת הניסיון שלו לקושש עוד כמה חודשים של שלטון – אולי המצב שלו בסקרים ישתפר – בניסיון שלו לקושש עוד קצת זמן להפעלת לחץ פסול על נשיא המדינה שייתן לו חנינה לא חוקית, נתניהו מבצע כאן מכירת חיסול, בתקציב המדינה, בחוק עונש המוות של בן גביר, שיהפוך את אלוף פיקוד מרכז למישהו שמוגדר כמבצע פשע מלחמה; כי לא אכפת לו מהחיילים והקצינים, רק מעצמו.

והחוק הזה, שניתן כאתנן של זנות פוליטית, אתנן זנות פוליטית למפלגות החרדיות ולמפלגות החרד"ליות בצד שימון המערכת שלהם במיליארדי שקלים – 20 שנה נתניהו לא חוקק את החוק הזה מכיוון שהחוק הזה הוא חוק לא הגון. מדברים על הסכמה? אז למה בתי הדין הרבניים, על פי החוק הזה, יוציאו כתב זימון לאדם באופן שהופך את האדם המסורתי, או הדתי, או החרדי, לאדם שמסרב להגיע ולהתדיין על פי דין תורה. אם הכול בהסכמה, אז מה צריך שבית הדין יוציא מכתב רשמי של זימון?

כשאנחנו הצענו לוותר על החלק הזה כולם כמובן קפצו, כי בתי הדין הרבניים רוצים להפעיל לחץ לא ראוי על האנשים שיבואו להתדיין אצלם. אומרים לנו: מה הבעיה? זה כמו בוררות רגילה. יאמר לי אדוני: בבוררות רגילה יש זכות ערעור לערכאה יותר עליונה? פה יש זכות ערעור לבית הדין הרבני הגדול. ברצותכם זאת רק בוררות; ברצותכם זו מערכת משפט מקבילה.

עכשיו, תאמר לי, אדוני, למה שהמדינה תיתן עדיפות ממונית וכספית דווקא לבוררות בבתי דין רבנים? אם אתה ואני רוצים ללכת לבוררות אזרחית נצטרך לשלם ממון רב לבורר, וכאן מסלול בוררות מועדף, עם איזושהי אגרה שאפילו לא קבועה בחוק. שר הדתות יקבע אגרה. מחר הוא יקבע אגרה לבוררות בבית דין רבני 500 שקל, כשבוררות במסלול אזרחי תעלה עשרות אלפי שקלים. מה פשר האפליה? למה המדינה תיתן בוררות מסובסדת על פי הדין הדתי ולא מציעה בוררות מסובסדת על פי הדין האזרחי? מה פשר האפליה הזו?

הצעת החוק הזו היא הצעת חוק, בדיוק כמו שאמר סמוטריץ', שמדברת על תחילת תהליך מסוכן של הקמת מערכת משפט נפרדת על פי דיני תורה, שכרגע הסמכויות שלה מוגבלות בחוק הזה, אבל מה אתה חושב? שבקואליציית ה-64 או ה-68 הבאה לא ינסו גם להוריד כאן את הסייגים? ינסו גם ינסו.

ולכן – ובכך אני מסיים – המסר היחיד שלנו לממשלת החמץ, לקואליציית האבו נפחא שלא יודעת שובע: אנחנו מודיעים לכם שאנחנו נבצע ביעור חמץ, ואחד החוקים הראשונים שיבוטלו בממשלה שאנחנו נהיה בה חלק ושאנחנו נוביל יהיה החוק המסוכן הזה. ולטובת חבר הכנסת עמית הלוי אני אשוב ואציין שהוא ממש ממש לא בסדר.