הצעת חוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות), התשפ"ו–2026

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה, אדוני היושב בראש. מזכיר הכנסת ויתר החברים הנכבדים, תחילה אני רוצה להודות לך, מזכיר הכנסת, ולכל צוות הכנסת על ההתאמה המופלאה, יש לומר, של האודיטוריום לכך שאנחנו נרגיש כמה שיותר בנוח, כאילו זה היה המליאה, ואני בטוחה שהיו הרבה מאוד - - -

ולמנכ"ל, חד-משמעית. למנכ"ל צ'יקו. אני באמת בטוחה שהייתה פה עבודה משמעותית והיינו צריכים להיאזר טיפה בסבלנות, אבל גם ההצבעות האלקטרוניות שבו על כנן.

אדוני היושב בראש, על פניו החוק הזה, הצעת חוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות) – אני רוצה לומר לך, "בוררות" זו לא סתם מילה שהשתרבבה לתוך החוק. בסוף ניסו כביכול לצייר את החוק הזה כמעין בוררות. בוררות זה תמיד נשמע טוב, אנשים בסך הכול עושים לעשות בוררות. ואני חייבת לומר לכם, בחוק הזה דווקא אני מגלמת דאגה מאוד מאוד גדולה. כדאי שאנשים מאוד ידאגו לגבי החוק שמונח לפנינו מהסיבה הפשוטה: הרחבת סמכויות בתי דין דתיים בחוק שיושב לפנינו היא בעצם הפרטת מערכת בתי המשפט.

ההפרטה מתבצעת על ידי כך שאם יש לנו הרחבת סמכויות והעברת סמכויות ואפשרות התדיינות בין צדדים של בתי דין דתיים בתוך מדינת ישראל, כאשר יש לנו את השרעיים בפנים ויש לנו את בתי הדין הדתיים בפנים – ויש לנו גם את האזרחיים, צריך לזכור, את בתי המשפט – אז בעצם יהיו לנו את המוסלמים, שעם כל הכבוד צריך גם – רגע, אני מצטערת שאני אומרת את האמת בפרצוף, אבל אם אני הייתי מהחברה הערבית המוסלמית, למה שאני ארצה לבוא לבית משפט אזרחי ישראלי כדי להתדיין? עדיף לי לבוא למקום שאני מרגיש יותר בבית. כי מה לעשות, עדיין לא כל האזרחים הישראלים מרגישים שווים בפני החוק או בפני בית המשפט. לא שאני מתיימרת לדבר בשמם, אבל אם הם יכולים ללכת לבית דין שהם מתדיינים בו בשפתם והם מתדיינים – אנחנו שומעים את האזעקה. אני לא יודעת אם זה מרחב מוגן, אבל יש כרגע התרעה. תגיד לי, אדוני היושב-ראש, כדי להוות דוגמה.

רק שלוש, אדוני היושב בראש? אני רק אשחזר את הנאום שלי בקצרה לטובת מי שלא היה פה. אני דיברתי על כך שאנחנו מודים למנכ"ל הכנסת, למזכיר הכנסת ולכל העובדים של הכנסת על כך שהתאימו את האודיטוריום לצרכים שלנו כדי שנוכל למלא את השליחות שלנו בהצלחה ובתבונה, ואתם רואים את כל ההצבעות האלקטרוניות – מאחורי כל דבר כזה עומדים אנשים שעובדים. אז לכן, שוב פעם, תודה רבה לכם.

אז אם כבר, אתה יודע מה, אני אדבר על הנושא השני שרציתי לדבר עליו עכשיו, מכיוון שחבר הכנסת והשר לשעבר מרגי, אני אשמח שתהיה קשוב. אומנם זה הנושא השני שרציתי לדבר עליו, אבל אנחנו נדבר על זה עכשיו. אני אספר לכם שיש ילדים קטנים שלא שפר עליהם מזלם. אני רוצה לשים זרקור על הילדים שאולי הרבה פעמים לא כולם רואים בחברה הישראלית, הילדים שלא שפר עליהם גורלם, ילדי פנימיות הרווחה.

אני אספר לכם שהבוקר קיבלתי טלפון מגורם מארגון כפרי הנוער והפנימיות, שסיפר לי, השר לשעבר מרגי, שהיו צריכים לתת ולהקצות 80 מיליון שקלים לילדים המקסימים האלה באיכות של מדריכים שהיום משתכרים באמת שכר זעום, ואנחנו מדברים על ילדים שהרבה מהם יתומים, ילדים שאין להם עורף משפחתי, ילדים שהתעללו בהם, ילדים שאין להם איפה להיות גם בימים האלה. הם הראשונים לחזור למסגרות, אני מכירה את זה גם מקרוב, כי יש לי אחות שהיא ממונה על השמות חוץ-ביתיות – שגם אתה מכיר אותה, השר לשעבר – והובטח להם 80 מיליון שקלים עם חלוקת התקציב, ואני רוצה לומר לך שזה ציער אותי לשמוע שהקיצוץ הרוחבי פגע ופוגע במשרד הרווחה. יש את המנכ"ל ינון אהרוני, שעושה עבודה מדהימה, באמת, איש משכמו ומעלה, אבל בסופו של דבר, כשבוחרים לקצץ ממשרד הרווחה, שגם אנחנו בפרוץ המלחמה, מלחמת חרבות ברזל והטבח הנורא שעברנו, אנחנו ראינו אותם – ראינו את האנשים עם האפודים שכתוב על האפודים שלהם "רווחה", ואני חושבת שזה – כשהיה לנו את החמ"ל, ונמצאת פה חברת הכנסת קטי שטרית, בחמ"ל אנחנו ידענו לראות ולהצביע על כך שהמשרד הזה מתפקד לעילא ולעילא, כשהשר – היית בתפקיד. לא יכול להיות מצב שהילדים האלה לא יקבלו מדריכים איכותיים, מדריכים שרוצים להישאר במערכת, מדריכים שמשגיחים עליהם יום וליל. זה ילדים שאין להם לאן ללכת. גם בימים האלה שיש אזעקות, זה לא שיש להם הורים שמחבקים אותם ומרגיעים אותם מהחרדות. מי שעושה את זה אלה אותם מדריכים. מגיע להם להשתכר כמו שצריך. השכר הזעום הזה – כמה זה? 6,000, 7,000 שקל – למה שיישארו במערכת? נכון זה שליחות, אבל גם האנשים האלה צריכים להביא פרנסה הביתה.

אני מבקשת וקוראת לך, גם כשהיום אתה לא שר, אני יודעת שיש בכוחך ובכוחו של כל אחד ואחת שיושבים פה לדאוג שה-80 מיליון האלה, שזה טיפה בים בתקציב המדינה, יגיעו ליעדם כפי שהובטח. הילדים האלה צריכים אותנו. מדינת ישראל היא האבא והאימא של הילדים האלה, וזה שהרבה פעמים אומרים ש"השבע לא מבין את הרעב" – אני רוצה להאמין שגם אנשים שזכו להורים וזכו לבית, וגם אנחנו שנמצאים פה, מסוגלים להבין מה זה ילדים שצריכים מדריכים שמסורים אליהם ואיכותיים מספיק ולא שנוטשים את התפקיד שלהם ואת העבודה שלהם.

ועכשיו בחזרה לחוק. זה שיקראו לו "חוק בוררות" זה לא הופך את החוק הזה למרוכך ונחמד.

בגלל שהיו לי הפרעות, אני אשמח שתתחשב בי ותיתן לי עוד דקה.

אתם גם רבתם וגם זה, אז אני אשתדל לקצר. אבל אם תוכל, בבקשה, תיתן לי רק לסיים את דבריי. החוק הזה הוא חוק הפרטת בתי המשפט, ומי שלא רואה את זה הוא עיוור, כי בסוף אם מישהו חושב שמוסלמים לא יבחרו ללכת לבית הדין השרעי, הוא טועה ומטעה. למה שירצו לבוא לבתי המשפט הישראליים הכלליים, האזרחיים, למה? עדיף להם בשפתם, עדיף להם מי שמבין אותם, ואז תצא פסיקה אחת שהיא לערביי ישראל, ואז תצא פסיקה שנייה שהיא לחרדים – הם ילכו לבתי הדין הרבניים.

ופסיקה נוספת שהיא לבתי המשפט האזרחיים. שלא לדבר - - -

אני מסיימת במשפט, שלא לדבר על זה שאנחנו לא צריכות לקבל שום מערכת משפטית, בטח לא מערכת שהולכת להסתעף, שאין בה ולו אישה אחת שתפסוק בה. זה דבר שהוא לקוי מיסודו. תודה.