קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני שומעת פה את חבר הכנסת רוטמן שזועק וצועק: אוי אוי אוי, האופוזיציה מושכת זמן, ואיך הם מעיזים, וזה חוק טוב. אז בואו נדבר מה זה החוק הטוב הזה, חוק הבוררות. מה מסתתר מאחורי המילה המכובסת הזאת. מה שמסתתר שם זה שבטיות, זה פילוג, זה יצירה של מערכת משפט מקבילה – אגב, לא שתיים, שלוש. יש לנו את מערכת המשפט הרגילה, בתי הדין ובתי הדין השרעיים. מצוין. זאת אומרת שאם עד עכשיו לבתי הדין הרבניים הייתה סמכות לדון רק בנושאי נישואים וגירושים – פה, מה שנקרא, מכניסים מהצד נושאים כלכליים, אזרחיים.
אני אגלה לכם: בתי הדין קורסים. בתי הדין היום לא עומדים בלחץ. בתי הדין היום לא עומדים בעומס. בתי הדין היום מבטלים דיונים כי אין להם את מערכת המחשוב, היא נופלת. צריך להבין שהיום מערכת בתי הדין לא מתפקדת מרוב העומס, התקלות וחוסר התפקוד שם. לא, רוצים להכניס את הנושאים הכלכליים. כאילו גם ככה הכול בסדר, נותנים שירות מצוין לאזרחים, אז נכניס גם את הנושאים האזרחיים. למה? הדיינים בכלל יודעים על מה מדובר? הם למדו את זה פעם? יש להם מושג בכלל בחוזים, בעסקאות? בדינים אחרים, דיני עבודה? הם יודעים בכלל על מה מדובר? אגב, אנחנו כולנו יודעים אילו דילים ואילו קומבינות יש בנושא מינוי הדיינים. אם זה היה קורה ככה בנושא השופטים יריב לוין היה נשאר בלי שיער.
אז מה דחוף? מה הצורך האמיתי להכניס, לפתוח את הדלת לבתי הדין וגם לבתי הדין השרעיים בנושאים הכלכליים? אני אגלה לכם: כוח. עוד כוח לעסקני דת, מאוד פשוט. אם אתם באמת חושבים שזה לטובת האזרח, שזה קדושת השם, שזה טובת המערכת, טובת המדינה – ממש לא. זה עוד כוח לעסקני דת, שדרך זה יוכלו לפתור את העסקים שלהם. אמרו לי: בהסכמה, שני צדדים מסכימים. אני יכולה לגלות לכם שבחיים יש סיטואציות של הסכמה – איך אתה רוצה שאני אהרוג אותך, בתלייה או בכדור? זו, אפרופו, שאלה לבן גביר.
בדיוק. זה בדיוק העניין, ההסכמה פה – אין פה הסכמה. יכולים להיות פה אילוצים, שאנשים באין ברירה, ייאלצו אותם להגיע לשם, כי הם קשורים עסקית או כלכלית או בכל מיני קשרים חברתיים, ולא תהיה ברירה. אגב, אתם יודעים מה יכול להיות הפרדוקס פה? שבחור יהודי יכול למצוא את עצמו בבית משפט שרעי, כי הוא יסכים לזה. אגב, אין בזה פסול. ובחור ערבי מוסלמי ימצא את עצמי בבית הדין הרבני. כבר אמרתי, אם זה יהיה המצב – אז בואו נגיד דבר כזה: כל מי שהסכים שעניינו ידון במסגרת בוררות בבית דין דתי מייד מקבל גיור. הסכמת? זהו, אתה יהודי. מי שהסכים הוא יהודי.
לא, לזה שמחה לא הסכים. אבל תקשיבו. עמד פה חבר הכנסת שמחה רוטמן והתלהב וצעק על האופוזיציה: איך אתם מעיזים, איבדתם את הצפון, לעשות פיליבסטר על החוק הזה?
קודם כול, אני אגיד ככה: אני מתנגדת לחוק הזה בתוקף, עניינית. אני וחבר הכנסת פורר בלמנו בגופנו את החוק הזה עוד בכנסת העשרים. זאת אומרת, זה לא שפתאום התעוררנו כאופוזיציה. היינו בקואליציה עם גפני ובלמנו את החוק הזה.
כי אי-אפשר במדינה אחת שיהיו לך כמה וכמה מערכות משפט. לא יכול להיות מצב שבאותו נושא יהיו פסקי דין סותרים. אתה גם פותח פה פתח לאנשים לדון במשהו שבכלל אין להם מושג בו, כי הדיינים לא עוברים את הקורסים האלו. יש פה הרבה מאוד בעיות. יש מערכת משפט ישראלית שצריכה לחול על כולם, והיסטורית נשארו לנו בתי הדין הדתיים שדנים אך ורק בנושא גירושים ונישואים, זהו. בעיניי, זה גם כן יותר מדי, אבל בסדר, זה מה שיש לנו.
לפתוח את זה לעוד אופקים זו פשוט טעות.
אני אענה לך, חברי השר אמסלם. אם שני האנשים בחסידות גור – שאגב, הם בכלל לא מכירים במערכת המשפט הישראלית.
אתה יודע מה? הם אפילו לא מתחתנים ברבנות. יש להם רבנות משלהם, בתי משפט משלהם, הכול רשום שם. הם לא – אתה יודע. אם שני האנשים האלה הלכו לרב שישפוט בינם לבין עצמם זה משהו אחר, זה פרטי. כמדינה, כמערכת, אסור לבצע פילוגים. גם ככה אנחנו מאוד שבטיים, מאוד, יותר מדי. אנחנו לא בדיוק עם אחד, לצערי הרב. אז פה, על ידי הדבר הזה, אתה מייצר עוד שבטיות.
לא, אז אני הסברתי את זה קודם. וולונטרי זה כשאתה בא לצער בעלי חיים ועוזר שם פעם בשבוע לטפל בכלב. פה יכול להיווצר מצב שלכאורה זה בהסכמה, אבל בפועל אין ברירה, כי יש סיטואציות בחיים. יתרה מזאת, זה פסק דין. זה פסק דין לכל דבר ועניין, פסק דין של אותם דיינים ופסק דין של אותו שופט בבית משפט כלשהו, אותו ערך. אבל הדיינים, הם בכלל לא למדו דיני חוזים, דיני הסכמים, הם לא קשורים לאירוע.
לא, רגע. בוא נגיד ככה. יש רבנים - - -
אבל מדינת ישראל, מערכת המשפט הישראלית – דודי, יש לי שלוש דקות, אני מבקשת. המשפט העברי - - -
דודי, ככה. עם כל הכבוד למשפט העברי, כשמדינת ישראל קמה היו ניסיונות להישען על המשפט העברי.
היו על זה ניסיונות רבים וזה לא עבד, כי לפי המשפט העברי, אישה שבוגדת, מותר להרוג אותה עם אבנים. אתה רוצה את זה? זה במשפט העברי. אתה רוצה משפט עברי שאישה שהיא בוגדת, אפשר להרוג אותה באבנים? לא.
ואם גבר בוגד, מותר להרוג אותו באבנים? אז לא. המשפט העברי, עם כל הכבוד, דודו, זה לא - - -
לא, זה לא רק ממונות. זה גם יכול להיות יחסים עסקיים, זה יכול להיות היום כל דבר.
תראה, קודם כול, אני לא מסכימה איתך שהשופטים לא מבינים.
לא, אני לא מסכימה איתך. אני לא מסכימה איתך.
מדינת ישראל נשענת על חקיקה. אנחנו לא נשענים על הלכה. תרצה או לא תרצה, אנחנו עדיין לא מדינה דתית. זה הולך ביחד, יש הרבה מאוד נקודות חיכוך, וזה בסדר גמור, אבל כמדינה, כממסד, אתה נשען על החקיקה. למה אנחנו בכלל בכנסת? לפי מה שאתה אומר, לא צריך כנסת. ניקח רבנים, נושיב פה רבנים, הם יגידו לנו מה לעשות לפי ההלכה ולפי דין תורה, ואז, אתה יודע, בהצלחה לכל הצדדים.
דודי, תענה לי. למה אנחנו צריכים כנסת? לפי ההיגיון שלך, לא צריך. שהרבנים יחליטו לנו איך לחיות, יחוקקו ויגידו לנו: לא צריך חקיקה. למה אנחנו בכלל מחוקקים דברים?
אז אתה אומר שאבותינו, הדיינים שהיום נמצאים בבתי דין הרבניים, הם אבותינו? נו, באמת. נו באמת.
כן, ואיך זה למשל קשור עכשיו אם יהיה סכסוך בין מישהו על נושא, לא יודעת, דיני העבודה או אספקה של חומרים או הסכמים אחרים?
אז בוא נבטל את בתי המשפט ונחזור לבתי דין בכל הדברים. אגב, אתה יודע מה? בוא נלך לבתי דין במשפט פלילי. אתה יודע איזה עונשים יש שם. אתה רוצה את זה? אתה חושב שמדינה מודרנית יכולה להישען על החוק הדתי?
זה מרחיק לכת, זה פיצול, זה שבטיות.
כן. זה גורם חוסר אמון במערכות, ואני אגיד עוד משהו. להביא את החוק הזה בימים האחרונים של הכנסת לפני הפגרה, כשיש מלא מלא סוגיות באמת דחופות, זה מהמקפצה. זה כנראה דמי תשלום לכל מיני עסקני דת כדי שיתמכו ויצביעו בדברים אחרים שהם במחלוקת.
ואז אל תבואו אלינו בהאשמות שהאופוזיציה עושה פיליבסטר. מי שקובע את סדר-היום ומי שאחראי על סדר-היום זה הקואליציה, גם כשטוב וגם כשרע, גם בהצלחות וגם בכישלונות.
1,146 מילים של יוליה מלינובסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.