קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני אנסה לחלק את הנאום שלי לכמה חלקים. יש לי מספיק זמן גם לפרט את התובנות שלי, את משנתי, וגם להתייחס לכמה נקודות שכרגע נמצאות על הפרק. אני דווקא רוצה להתחיל מהנקודה של ההתנהגות של הכנסת, מה שקורה כאן בקואליציה, בשבוע לפני החג. מצד אחד אמרנו: בוודאי שאנחנו בעד הפיקוח הפרלמנטרי על עבודת הממשלה, ואנחנו מוכנים להתגייס למאמץ המלחמתי ולא לעשות שום הפרעה לקואליציה בחוקים שקשורים למלחמה. ככה תמיד היה נהוג בבית הזה: כשיש מלחמה, קואליציה-אופוזיציה מתגייסים ויחד מעבירים את החוקים לטובת האזרחים.
בשבועיים הראשונים הכנסת כמעט לא תפקידה. בשבוע השלישי הפוליטיקה חזרה בכל הכוח: חוק פיצול היועמ"שית; החוק שאנחנו דנים בו היום; השתלטות על תקציב התאגיד – שזה בכלל בעיה בפני עצמה. חברי הקואליציה כנראה לא קראו את חוק התאגיד ולא מבינים שהעיקרון הראשון של חוק התאגיד זה שפוליטיקאים לא יכולים להתערב בעבודת התאגיד, אחרת אין טעם בטלוויזיה הציבורית בישראל. אני כבר לא מדבר על החוקים שכרגע נמצאים ברשימה, רשימת המתנה לניקוי שולחן – מושג שידוע להרבה חברי הכנסת. לקראת סיום המושב רוצים להעביר מהר מהר מהר מהר, וככה אולי מקווים להסכמות בין הקואליציה לאופוזיציה.
אני חושב שההתנהגות של הכנסת והקואליציה בפרט רק מעידה על הניתוק, ניתוק מוחלט ממה שקורה בעם, מה שקורה ברחוב הישראלי, מה שקורה במקומות שמופגזים, אם זה צפון, אם זה דרום, מרכז הארץ. למעשה אין היום במדינת ישראל מקום שלא נמצא תחת הטילים, וגם עכשיו בדקות אלו כשאנו מדברים – כל הזמן קורה, אם זה בצפון, אם זה בדרום, באזור דימונה. אתמול גם יצא לי לבקר בערד. אני מסכים עם הקואליציה בדבר אחד – פשוט נס.
השאלה היא אם אקוסטיקה תלויה בהחלטת הממשלה והקואליציה. אם זה לא תלוי, אז תתקנו. אם זה תלוי, אז אנחנו נתקן את זה כשנחליף את הממשלה. נתקן גם את האקוסטיקה.
כשאנחנו נחליף את הממשלה נטפל גם בנושא האקוסטיקה, ואני בטוח שגם נחזור לאולם המליאה וננצח את כל הזירות – שאנחנו ככה בזירות פתוחות.
דווקא הזדמנות לעבור לנושא הביטחוני, שבעיניי זה נושא שהיום מטריד את רוב אזרחי ישראל. אנחנו בישראל ביתנו אמרנו מהרגע הראשון שאנחנו לא עוסקים בפוליטיקה. ניתן את הגיבוי המלא לכוחות הביטחון, למוסד, לצה"ל, לטייסים וגם להחלטות של הממשלה והקבינט בנושא המלחמה. אבל אי-אפשר לעבוד על הציבור. אי-אפשר לבוא ולהגיד שאנחנו מנצחים כאשר כמעט שנתיים וחצי אחרי 7 באוקטובר כל הזירות נשארו פתוחות.
האם מישהו מהקואליציה מוכן היום לדבר בגלוי על מה שקורה בעזה? יש חברי קואליציה שיושבים בוועדת החוץ והביטחון. אני לא שמעתי אותם, כשהם עולים כאן לדוכן, שואלים שאלות קשות לגבי מה שקורה בעזה, לגבי מצבו של חמאס, שמתאושש ומחזיר את האימונים, לגבי מספר המשאיות שנכנסות לעזה תוך כדי מלחמה מול האיראנים. מדובר על מאות משאיות. לא שואלים את השאלות לגבי העתיד של עזה, ולא שואלים גם את השאלה הכי חשובה: איך ייתכן שאחרי שנתיים וחצי חמאס נשאר חמאס בעזה. נכון, קיבל מכה, אבל לפי קצב ההתאוששות – אני לא רוצה להיות נביא, אבל זה עניין של זמן עד שאנחנו נמצא את עצמנו בעימות נוסף מול חמאס בעזה. אז השאלה מתבקשת: מה עשינו שנתיים וחצי מול חמאס? אי-אפשר להגיד שניצחנו. זה נכון, נתנו מכה במחיר כבד ביותר, גם במחיר ההפקרה של 7 באוקטובר, שגם על זה אף אחד מהקואליציה לא נותן את הדעת. מקדמים ועדת חקירה פוליטית במקום להקים ועדת חקירה ממלכתית. איבדנו רק ב-7 באוקטובר 1,200 אזרחים. איבדנו למעלה מ-930 חיילים במלחמה, וחמאס נשאר חמאס בעזה. מה, אף אחד מהקואליציה לא שואל איך זה ייתכן שנלחמנו מול חמאס וחמאס נשאר לשלוט בעזה, או לפחות בחלקים שהוא נמצא בהם? זו רק זירה אחת מתוך שבע זירות שנשארו פתוחות.
חיזבאללה – אנחנו שומעים במשך עשרות שנים את המשפט הממוחזר: נתנו מכה קשה. נתנו מכה קשה, והחיזבאללה ממשיך לאיים על תושבי הצפון. אי-אפשר לחזור לשגרה בצפון היום בלי מיגון מתאים. ומי אחראי לזה שאין מיגון בצפון? תושבי הצפון או הממשלה? בוודאי שהממשלה. תוכנית מיגון הצפון הייתה צריכה להיות מיושמת כבר ב-2018. ובמקום זה ראש הממשלה קיפל את התוכנית הזאת ב-2018, כששר הביטחון ליברמן התפטר מתפקידו. באמת, למה לתת לליברמן מתנה פוליטית, שהתוכנית הזאת תיקרא על שמו? נסגור את התוכנית, נשאיר את תושבי הצפון ללא מיגון. מתי נזכרו בתוכנית הזאת? אנחנו נזכרנו בתוכנית הזאת ב-2021 כשמצאנו כמעט 400 מיליון שקל בתקציב. אבל מתחלפת ממשלה בדצמבר 2022, ובתקציב 2023 שוב אין תקצוב לתוכנית הזאת. אז אל תספרו היום סיפורים לתושבי הצפון שהם כל כך מעניינים אתכם. לא, כי אתם לא דאגתם למיגון של הצפון, וזה שיש היום מקומות בצפון ש-60%-70% לא ממוגנים והתושבים שם נאלצים פשוט כל הזמן לרוץ או לקוות לנס, כפי שזה קרה בערד – זה פשוט נס, בזה אני מסכים עם הקואליציה, שקרה נס בערד. הייתי במקום של הנפילה. כמה מטרים שמאלה או ימינה, ונגמר הסיפור, היו לנו פה עכשיו 50 הרוגים.
עכשיו, אני כבר לא מדבר על זה שיש אוכלוסיות שלא מצייתות להנחיות של פיקוד העורף. הנציגים של האוכלוסיות האלה יושבים כאן – אני מדבר על המגזר החרדי. יש לכם פה אחריות על המגזר שלכם. אחרי האסון הזה, שברוך השם, ברוך השם, לא נגמר בהרוגים, תבואו ותגידו לציבור שאין דבר חשוב מלציית להנחיות של פיקוד העורף. אז מה, אתם מקווים שיהיה נס? לא, אין ניסים בצפון. לצערי יש הרוגים בצפון. אז במקום זה הקואליציה ואנשי הקואליציה מספרים שמשרד הביטחון מאיץ את תוכנית המיגון. חבר'ה, אל תשחקו ואל תעבדו על הציבור, מה זה מאיץ? אנחנו בשיא האירוע מול החיזבאללה.
אני פשוט שומע מה קורה במטולה. דרך אגב, היינו לפני שבוע במטולה. זה נורא ואיום. איפה ההכרעה מול חיזבאללה? מדברים פה אנשים על רצועת הביטחון, חברי הקואליציה נהיו פה מומחים לרצועות הביטחון בדרום לבנון. נזיז מעבר לליטני. מי שמכיר את הגיאוגרפיה יודע שבאזור של קריית שמונה הליטני זה לא 20 קילומטר, זה קילומטרים בודדים. אז אני דורש מהילדים שלי להסתכל מדי פעם על המפה וללמוד גיאוגרפיה ולהבין איפה המדינה נמצאת, אבל פה אנחנו מדברים על דבר פשוט. תסתכלו על מפת ארץ ישראל, על גבול הצפון, ואתם תבינו מה המשמעות שאתם מקשקשים, סליחה על הביטוי, מקשקשים על רצועת הביטחון דרומה מהליטני. עם טילים שמגיעים ל-40 קילומטר מה משנה רצועת הביטחון? אחר כך אני שומע עוד תזה של השופרות של הקואליציה: מה אנחנו צריכים מיגון? נחסל את חיזבאללה, לא צריך מיגון. נחסל את חיזבאללה. עד שאתם תחסלו את חיזבאללה התושבים שם ישלמו את המחיר של החיים שלהם על הסיסמאות שלכם. אז גם לא בניתם מיגון במשך שנים, גם לא יודעים לקחת אחריות, ועכשיו אתם מספרים סיפורים שלא צריך מיגון כי אנחנו הולכים לחסל את חיזבאללה. אז, אל"ף, אפשר לעשות גם וגם, ויש לי חשש כבד שההבטחה הזאת לא תתקיים – חיסול ארגון חיזבאללה. יש היום, נוצרו היום תנאים מיוחדים אכן לפרק את חיזבאללה מנשקו, אבל בשביל זה צריך להיכנס לאיזשהו מהלך שהוא משולב, צבאי-מדיני. יש לא מעט גורמים בתוך לבנון שהיו מוכנים לסלק את חיזבאללה.
לא יודע, אני מאוד מקווה שחברי הקואליציה ישאלו את השאלה מה עושה השר לשעבר רון דרמר, שנשלח במשימה סודית ולא מחויב לשום דיווח ולשום פיקוח? אז תשאלו אתם את ראש הממשלה. אני פונה לחבריי בליכוד, במפלגות של הקואליציה: תשאלו, תבקשו תשובות, זה התפקיד שלכם. על זה המדינה משלמת לכם שכר – לפקח על עבודת הממשלה ולא להיות חותמת גומי של הממשלה. אז תדרשו את התשובות, כי גם תושבי הצפון מצביעים לכם. זה מהמקומות שלכם, איך אתם אומרים? מהמעוזים שלכם.
אז במקום זה אני מסתכל על התושבים שם בצפון, שבתוכניות ובכתבות בטלוויזיה אומרים: אנחנו לא נצביע יותר לליכוד, ואני מבין אותם. כמה אפשר להכיל בהבטחות, כמה אפשר להכיל בהבטחות, וכל הזמן לקפוץ ולהגיד: ניצחנו, ניצחנו? כל הזירות פתוחות אחרי שנתיים וחצי, אז מה ניצחתם? יכול להיות שאתם פשוט לא מסוגלים לנצח. גם לזה צריך אומץ, לבוא ולהגיד שאנחנו כנראה נכשלנו ולא מצליחים לנצח.
אבל מה אני מנסה להטיף לכם מוסר? אנחנו בשנת בחירות. אני מאמין גדול בזה שהעם יגיד את דברו בקלפי. אני משוכנע בזה שהעם יגיד את דברו בקלפי בנושא הביטחוני, כי אנחנו נציג לא רק מה שהיה בהיסטוריה, אנחנו נציג גם אלטרנטיבה. וזה מה שאנחנו עושים גם היום, מציגים אלטרנטיבה. אבל אתם יודעים הכול, אתם לא צריכים אופוזיציה, אתם לא צריכים להקשיב לעצות. אתם מנהלים את המערכה הזאת, מבקשים להיות ביחד, ואתם הראשונים שמפירים את התחושה הזאת של ביחד. אי-אפשר לבקש מהאופוזיציה להיות ביחד, וכשהאופוזיציה אומרת: בואו נשאיר בצד את כל הדברים ששנויים במחלוקת, אתם אומרים: לא, אנחנו נכניס לכם דווקא אצבע בעין עם הדברים שלא קשורים למאמץ המלחמתי.
מה תגידו אחר כך לחיילים שמקבלים בפעם החמישית צו להתייצב ולהיות שם בלבנון, בסוריה, או בתעסוקה מבצעית באיו"ש? שזה עוד נושא שמטריד לא פחות, מה שקורה ביהודה ושומרון. יהודה ושומרון זה מצב שחייבים להתייחס אליו, ויש לא מעט חברי קואליציה שבדיונים סגורים מעלים את הסוגיה. אז תעלו את זה גם בפומבי. תשאלו את הממשלה מה היא מתכוונת לעשות באיו"ש כאשר אנחנו יודעים שהרשות הפלסטינית יותר ויותר משתלטת שם על המקומות? חס וחלילה, אני אפילו לא רוצה לחשוב על היום הזה שבו יתקיים שם היפוך קנים, כמו שאנחנו אומרים בשפה המקצועית. אז חברים מהקואליציה, זה תפקיד שלכם כחברי הכנסת. זה התפקיד שלכם לפקח על עבודת הממשלה ועל הכשלים של הממשלה. אם אתם לא עושים את זה, אתם פשוט נכשלים בתפקיד שלכם, במשימות שלכם.
עכשיו אני רוצה להתייחס לעוד נקודה, חשובה בעיניי לא פחות, הנושא של החינוך, וגם כל העניין הזה סביב החזר הוצאות על מעונות יום והגנים. זה בכלל בעיניי שערורייה. אנשים משלמים הרבה כסף. החל מהיום הראשון של המלחמה הושבתו כלל הגנים, מעונות יום. אנחנו או-טו-טו חודש באירוע, ואין אפילו מתווה שאושר על ידי כנסת ישראל. היום היה דיון בוועדת החינוך, יושב נציג האוצר, ואומר: בתקווה שהדבר הזה יאושר לפני חג הפסח. מה זה בתקווה? לא הבנתי. אתה צריך לדבר בתקוות? אתה צריך לדבר במעשים.
אני אגיד לך, אדוני היושב-ראש, אני פחות משמיע ביקורת כלפי שר האוצר בימים האחרונים, בגלל שחלק מהזמן הוא מעביר ליד מיטת בנו שנפצע בלבנון. אני חושב שגם בקטע האנושי צריך להתייחס. ואני מאחל החלמה מהירה, כמו שאני מאחל החלמה לכל החיילים הפצועים. ברמה האישית אני מאוד מתחבר ומבין. כשאתה מחלק את הזמן שלך בין התקציב לבין הדברים באוצר לבין מיטת בנך שנפצע, אני מבין אותו ברמה האישית, אבל בשביל זה יש לך אנשים, פקודים שלך, יש לך דרג מקצועי. תן הנחיה, תבוא תגיד: תכינו לי, אני אבוא, אשקיע כמה שאני יכול להשקיע את הזמן, אני אשמע את כל הגורמים, ואני אתן את ברכתי, מה שנקרא. אבל אי-אפשר לבוא להגיד: אנחנו מקווים שזה אולי יאושר, בלי שבכלל הוצג מתווה בדמות של תזכיר חוק.
חבר'ה, זה בדיחה. אני כבר לא מדבר על האפליה שעושים בין מעונות סמל, ששם מנסים איכשהו לתת להם את המקסימום, לבין המעונות הפרטיים, הגנים הפרטיים, שאת כל ההוצאות פשוט שמים על הכתפיים של בעלי העסקים. כי זה עסק, בסופו של דבר זה עסק. גם לא יחזירו 100% להורים – וזה הרבה כסף, זה אלפי שקלים; גם לא מתחשבים בזה שההורים, יש כאלה שגויסו למילואים, או כאלה שבכל זאת ניסו לצאת לעבודה, או בעלי עסקים שהעסקים שלהם קרסו בחודש הזה, כי אין הכנסות. אומרים להם עכשיו: תחכו לאחר החג, אולי אנחנו נצליח לעשות את זה. לא, אתם לא תצליחו לעשות את זה. במקרה הטוב אולי באמצע מאי הם יקבלו חלק מההחזר. וכשאתם מדברים על החל"ת למטפלות, המטפלות לא מקבלות 30,000 שקל וחל"ת של 75% מהשכר – זה שכר מאוד נמוך. חלק מהאנשים, חלק מהנשים, לא יחזרו למקצוע הזה. גם ככה קשה היום למצוא נשים שעוסקות במקצוע הזה.
אני חושב שיש פה כשל כזה ענק, ומה שכואב הוא שהכשל הזה הוא למעשה כשל חוזר של כל הכשלים שנעשו על ידי ממשלה, לפחות בחמש-שש השנים האחרונות. אנחנו עברנו מלחמות, אנחנו עברנו קורונה, אנחנו עברנו את 7 באוקטובר, אנחנו עוברים שתי מלחמות מול האיראנים. ואללה, אנחנו מתפלאים שאין מתווה, ואנחנו שוקלים כיצד לעשות את המתווה הזה הכי טוב. תגידו: מה, אתם כאילו נפלתם על הראש עכשיו? אני לא מבין. עד עכשיו לא למדתם? עד עכשיו לא לקחתם מסגרות קיימות ולא ניסיתם פה ושם קצת לעבד את זה, קצת להתאים את זה למציאות? יש לכם כבר בסיס מוצק למתווה שאמור לתת פתרון להורים, למאות אלפי אנשים שלא יודעים מה יהיה עם ההחזרים שלהם. עזבו שהם חודש שלם עם הילדים בבית – הם שילמו כסף שצריך לחזור אל הכיס שלהם.
ואני מסתכל על ההתנהגות של הממשלה פה בעניין הזה, ואני פשוט מתפלא. אפשר להגיד שאנחנו, האופוזיציה, מפריעים לכם? לא, להפך. אמרנו: תביאו חוק, תביאו מתווה, המתווה הזה מוסכם, נקדם אותו, כמו שאמרנו גם בוועדה לחוק התקשורת. בדקה שנשארה אני רוצה להתייחס – כשדנים בוועדה על חוק התקשורת, יש בעיה של היוצרים הישראלים, ומבקשים לסייע, לעזור. הינה, חברת הכנסת טל מירון מכירה את זה היטב. והם כל הזמן בוכים, ובצדק. אז ביקשנו גם משר התקשורת, שמנסה בלהט להעביר חוק שבעיניי הוא חוק לא טוב. אז אמרנו: תפצל את החוק, תבוא ותיתן עזרה ליוצרים ישראלים, ואנחנו מתחייבים כאופוזיציה לתמוך בחוק הזה, כי אין דבר יותר חשוב בכל החוק המטורלל הזה מאשר לעזור ליוצר הישראלי. אז במשך שלושה חודשים של דיונים פשוט משקרים, אין לי מילה אחרת, משקרים ליוצרים, ואחר כך באים ומחממים אותם לתקוף את האופוזיציה, שלא נותנת לחוק הזה לעבור. לא, זה לא עובד ככה. תפצלו את החוק – האופוזיציה תתמוך, בדיוק כמו שקורה כאן בכנסת. תביאו חוקים שמוסכמים, והאופוזיציה תתמוך. אני אומר לכם שלא תהיה אפילו דקה אחת של מחסומים לחוקים האלה, הקואליציה יחד עם האופוזיציה. אבל לצערי, אתם בוחרים את הדרך הזאת, שהיא בעיניי דרך שנכשלת פעם אחר פעם, וככה הכנסת נראית. תודה רבה.
2,114 מילים של יבגני סובה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.