קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אתה יודע מה טוב באנשים כמו פינדרוס, יוראי? שהם אומרים לנו בדיוק איזו מדינה הם רוצים שתהיה כאן. לפחות הם אומרים לנו את זה בפנים, אנחנו מבינים בדיוק. אני רוצה להגיד לך: המדינה הזאת נוסדה דמוקרטיה ליברלית, ישראל נוסדה, זאת, התנועה הציונית, זה מה שקם כאן, זו מערכת המשפט שקמה כאן. חוצפה כזאת. הם אומרים לנו בקולם בדיוק איזו מדינה הם רוצים לראות. אבל אני רוצה לומר לציבור, שיהיה ברור, שיהיה ברור. הבחירות הבאות הן על: או מדינת הלכה או יהודית ודמוקרטית. זה הסיפור של הבחירות הבאות. או ישראל שלנו, שנוסדה כאן, מדינה יהודית ודמוקרטית, או מדינה שמרנית, משיחית, מסוכנת ועל הדרך מושחתת; מדינת הלכה שמצירה את צעדינו, של הקהילה הגאה, שלנו הנשים, של כל מיעוט, של כל מי שלא בא טוב לחבורה המטורללת הזאת.
החוק הזה, חוק מסוכן, שניתן כשוחד פוליטי לנאשם בפלילים בנימין נתניהו, האיש שסוחט מדינה שלמה ולקח מדינה שלמה כבת ערובה; שוחד פוליטי על חשבון הזכויות שלנו, של הילדים שלנו. בנימין נתניהו, האיש שמזמין חשמלאי ביום כיפור, שאוכל שרצים במסיבות, סליחה, במסעדות פאר, הוא יעשה פה מדינת הלכה. בנימין נתניהו, משפט של איש אחד, לקח מדינה שלמה כבת ערובה.
בוררות – כלי ליישוב סכסוכים מחוץ לבית המשפט, שבו הצדדים בוחרים מרצונם גורם מוסכם שיכריע ביניהם. אבל הצעת החוק הזאת מבקשת להעניק לבתי הדין הדתיים הרבניים סמכות לשמש כבוררים בעניינים אזרחיים. סכסוכי עבודה – מה פתאום בית דין לעבודה? דין תורה. חוזה שכירות ומחלוקות כספיות – בתי דין רבניים. זכויות שלנו – אין כבר חוק, יש מעל החוק בתי הדין הרבניים. זאת הקמת מערכת משפט נפרדת דה פקטו. בגלל זה פינדרוס הזדעק כאן, כי הוא רוצה מערכת משפט נפרדת שלהם, של מדינת הלכה, על פני מערכת החוק הישראלית. יושב פה חבר כנסת בפרלמנט הישראלי, בבית העם, בכנסת שלנו, והוא רוצה פה מערכת משפט נפרדת, מערכת חוק נפרדת. אז למה הוא מחוקק? מה הוא רוצה ממערכת החוק שלנו?
הכול כסף. אבל אתה יודע, אלעזר, זה לא רק כסף. זה דיכוי. הם החליטו לדכא את כולנו. אני קוראת לכל אישה, לכל בן אדם, לכל אזרח, לא להסס יותר, להבין טוב מאוד מה הם רוצים שיהיה כאן. הם ממש אומרים לנו את זה בקולם, ממש אומרים לנו את זה בקולם. אני גם קוראת לכן, הסיעות הערביות בכנסת: שותפות היא לא חד-צדדית. מדינת הלכה אנחנו לא רוצים כאן. ישראל הדמוקרטית, היא לא תהיה מדינת הלכה. זאת הצבעה לא לגיטימית. להילחם על זכויות, להילחם על שוויון – לא כשפוגעים לילדה שלי בזכויות, לא כשרוצים שאני אהיה אזרחית סוג לא-יודעת-מה.
זה מסוכן. זה מסוכן מאוד, ואני גם אספר סיפור אישי. אבא שלי ניהל בית ספר של רשת מגדלור, של הרב גרוסמן. היא עברה למעיין החינוך התורני, אותו גוף שאני עכשיו נלחמת נגד תקציבי הביזה שלו. במעבר בין הרשתות החליטו להפסיק את השיוך להסתדרות המורים. אבא שלי לא הסכים. הוא אמר: המורות שלי לא יהיה בדין תורה. הן יהיו בבית הדין לעבודה. הציעו לו חוזה אישי בהסתדרות המורים, שיעזוב את המורות. אמר: לא, אין דבר כזה. אני לא אפגע במורות. יש להן זכויות. לא קיבל שכר חודשים ארוכים יחד עם המורות. היו לחצים קשים מאוד, אבל הוא אמר: למורות שלי יהיו זכויות בבית דין לעבודה, לא דין תורה. והינה, זה בית ספר של רשת מעיין החינוך התורני, שהם בהסתדרות המורים. עד היום כשאני פוגשת אנשים מההסתדרות, הם זוכרים את זה, כי זה מאבק חשוב על זכויות.
מה שאני אומרת כאן זו לא שנאת דת, זה זעם גדול על מי שהופכים את הדת לכלי לדיכוי. ואני אומרת: כל מי שיצביע על חוק כזה – שהוא לא רק חוק אנטי-ליברלי, הוא חוק של פגיעה קשה בדמוקרטיה, בישראל הדמוקרטית – זה עליו, הדבר הזה, וזה לא יישכח. אנחנו נילחם. נילחם בחקיקה הקשה הזאת. ואין דבר כזה הסכמה כשיש כפייה במערכות שמרניות קהילתיות, שמכפיפות את עצמן. אין בחירה. זה למה יש מערכת חוק דמוקרטית שווה לכול, כדי שלא תהיה כפייה קהילתית שפוגעת ביכולת לבחור באמת – לא לכפות את הבחירה, אלא בחירה בזכויות שלנו ובהגנות שלנו מראש.
זאת פגיעה אנושה בנשים, כי בתי הדין הרבניים מקנים לעיתים קרובות יתרון מובנה לגברים. כולנו יודעות את זה. בהיעדר דיינות נשים הרחבת סמכויותיהם לתחומי חיים נוספים תעמיק את האי-שוויון במיוחד בקרב נשים מוחלשות, שיתקשו להתנגד להסכמה שנכפתה עליהן.
ואני אגיד עוד משפט. אחת מפניות הציבור שליוויתי הכי הרבה זמן בשנה הראשונה שלי בכנסת הייתה של אישה – אגב, היא נחשפה בזמנו בפנים גלויות, אבל אני לא אגיד עכשיו את שמה – אימא לשבעה ילדים, דתייה חרדית מירושלים שבעלה הורשע באלימות כלפיה וכלפי ילדיה, והיה בכלא, וכדי להתגרש ממנו היא נאלצה לוותר על הבית, כן? הבית שסמוך למשפחה שלה, שטיפלה בהם והכול. בחירה. היא בחרה לוותר על הבית, נכון? אבל הוא יצא מהכלא והיא הסבירה ששני הילדים שלה, שהם על הרצף וצריכים טיפול, ושם העזרה שלה – היא לא יכולה לצאת מהבית. אין, היא קנתה את הגט שלה בעתיד של הילדים שלה. הייתה צריכה לצאת מהבית, ואז היא פנתה אליי שוב, כי היה תהליך איתה, ואני פניתי לבית הדין הרבני כדי שיאפשרו לה לטעון בבית הדין הגדול – לטעון, שיאפשרו לה לבוא לדבר איתם. לא התערבתי – שיאפשרו לה לדבר איתם. ואיימו עליי שאני עושה דבר פלילי ושאסור לי לפנות אליהם בכלל.
הינה, זה מה שפינדרוס רוצה. זה מה שהוא רוצה, ואז הוא יעלה לפה ויגדף, והם יגידו: אנטישמים, וידברו אלינו כאילו אנחנו הבעיה. זאת החקיקה עכשיו בזמן מלחמה? זה מה שבוער לכולנו? לפגוע לנו בזכויות? זה מה שהם עושים עכשיו.
אני לא אשתוק, אנחנו לא נשתוק. זאת חקיקה שהיא מבזה בזמן מלחמה. היא בושה, והיא שוחד פוליטי. ראש ממשלה עם כתב אישום כמו נתניהו ורודן כמו נתניהו לא יכול לכהן בתפקיד, כי הוא גורר את כל המדינה הזאת לאסון. כתב האישום שלו הפך להיות החורבן שלנו, של ישראל הדמוקרטית. אז אני רוצה שנזכור את המשוואה: זה או מדינת הלכה, או יהודית דמוקרטית. אין אמצע, אין חצי, יש מצב ברור מאוד.
את הסיום אני רוצה להקדיש לתופעה הקשה של הטרור היהודי בשטחים בחודשים האחרונים, בצורה קשה ודרמטית – תופעה שכבר הרבה זמן מתקיימת, אבל עכשיו, בחסות המצב, מצב החירום, היא אפילו יותר קשה. בחסות הממשלה, התקצוב, הטיפוח והעידוד, התופעה הזאת הרבה יותר קשה, וצריך לדבר על מה שקורה בגדה. צריך לדבר על האלימות הקשה, טרור של ממש, טרור יהודי שפוגע לא רק בפלסטינים, לא רק בביטחון שלנו – פוגע בישראל. ואני רוצה לומר שיש גם קולות אחרים. היום פורסמה קריאה של יותר מ-800 נשות ואנשי חינוך והורים מכל רחבי הארץ שבחרו לא לשתוק מול הטרור היהודי. הם כתבו שיש להם אחריות לחנך לצדק ולאנושיות - -
- - והם התקווה, והם התיקון. יש דבר כזה טרור יהודי, לצערנו הרב.
1,047 מילים של נעמה לזימי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.