קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לברך אותך, כי עוד לא יצא לי לדבר בזמן שאתה מנהל את המליאה. אני מאחל לך המון המון הצלחה. אתה באמת עושה את זה בדרך ארץ, דרך נאה, ותודה רבה.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, למציאות בימים האלה אי-אפשר להתרגל.
תודה, אדוני. למציאות בימים האלה אי-אפשר להתרגל. כישראלים אנחנו כבר רגילים לחיים מטורפים, אבל לפעמים צריך לעצור ולהגיד את האמת: אלה לא חיים נורמליים. לפני יומיים נחת טיל בין בנייני מגורים בערד. יותר מ-100 אנשים נפצעו, אבות, אימהות, ילדים, כולם דיממו ופונו לבתי חולים, חלקם עדיין מחלימים; אזרח בצפון ישב ברכב וקיבל פגז, כנראה מאש צה"ל, מצא את מותו באותו הרגע; תשעה אנשים נהרגו מפגיעת טיל בבית שמש, כשחלקם היו ממוגנים לפי ההנחיות.
ועכשיו אנחנו כאן, בכנסת, דנים בוועדות ובמליאה בחוקים שחברי הקואליציה יודעים טוב מאוד שחצי מהמדינה מתנגדת להם מכול וכול – חוקים שמפלגים, שנמצאים עמוק במחלוקת הציבורית, וודאי שאינם נוגעים למצב האזרחים שנמצאים במצב חירום. אני, אדוני היושב-ראש, לא באתי היום לדבר על החוקים האלה. אמרתי את דעתי על חוקי ההשתלטות על התקשורת, החלשת היועמ"ש, העברת סמכויות לבתי דין רבניים. מספיק פעמים דיברנו על הדברים האלה. אתה יודע מה, ואני עוד אגיד אותם בדיונים הבאים ובוועדות.
אני מבקש לדבר על משהו אחר לגמרי. על מה שאתם, חברי הקואליציה, עושים לציבור. על איך שאתם מתייחסים אליו. שמעתי לאחרונה עדות של אישה אמיצה, מתיישבת מהתנחלות, אשת ימין במשך כל חייה – ככה היא גם מגדירה את עצמה – והיא אמרה כך: השבר העמוק שאני חווה כאשת ימין הוא על מה שנהיה מהימין, הציבור הזה – בכאב עצום – שתומך בראש ממשלה שעקר לסבלם של הזולת, שתומך בממשלה שדורכת ברגל גסה על "ואהבת לרעך כמוך", דורכת ברגל גסה על "לא תונו איש את עמיתו", האיסור לגרום צער לזולת.
תחשבו על זה רגע, חברי הכנסת. זו לא מפגינה מתל אביב, זו לא מישהי שקראתם לה אנרכיסטית או שמאלנית. זו אישה מהבייס שלכם, מהלב של הציבור האמוני, שאמור לשים את הפתק שלכם בקלפי, זה שהביא אתכם לתפקידים שלכם. היא באה ואומרת לכם: אתם עוקרים את הערכים שבשמם העם הזה עוד קיים. "ואהבת לרעך כמוך", "לא תונו איש את עמיתו", אלה הערכים היהודיים הכי בסיסיים שיש. נטשתם את אבני היסוד האלה, שכתובות בתורה, בנביאים, במשנה, בגמרא, לאורך כל ההיסטוריה היהודית.
והיא צודקת, אותה אישה. אתם, כמעט בכל צעד שלכם, דורסים אותם. לאורך כל הקדנציה שלכם בחרתם ללכת על הדברים הכי שנויים במחלוקת. הרפורמה או המהפכה המשפטית; שינויים מבניים במשטר הישראלי; החלשה ופגיעה במוסדות השלטון; התרסה בכל פעולה שלטונית שלכם; בעיטה בכל נורמה ציבורית; קידום השתמטות גורפת מגיוס למגזר חרדי; ושלא לדבר על תקציבי ענק לסקטורים מסוימים בציבור והזנחה של אחרים.
לכל אורך הדרך אנשים ראו את מה שאתם עושים ויצאו לרחובות בהמוניהם, בצורה שלא הייתה כבעבר. לא פעם, לא עשר פעמים, שבוע אחרי שבוע, חודשים ארוכים. והם לא ביקשו הרבה. הם אמרו: תעצרו, תשמעו גם אותנו. בואו נגיע לפשרות, להסכמות. אנחנו חיים כאן ביחד, ניהול המדינה הוא לא אירוע במעמד צד אחד. ואתם הפניתם להם את הגב. גבה ליבכם, הקצנתם והקצנתם. ואתם, השלטון, שאמורים לדאוג לכל הציבור, לא הקשבתם. פשוט חייכתם ודהרתם. הכלבים נובחים והשיירה עוברת.
ועכשיו אתם תוהים: למה המדינה קרועה? השר אמסלם עמד פה לפני דקות אחדות ותהה: למה מגישים אי-אמון בתקופת מלחמה? הוא קרא את סדר-היום של הכנסת? את הנושאים שדנים בהם בוועדות בזמן מלחמה? אני לא מחשיב את עצמי כאיש שמאל, תמיד הייתי איש מרכז ליברלי, אבל אני רוצה לדבר על מה שעשיתם פה לשמאל הישראלי. תראו מה עשיתם לצד במפה הפוליטית בישראל, כאלה שמתנגדים לכם: הפכתם את השמאל למילת גנאי. מי שהוא לא אתם הוא שמאלני, וזו כמעט קללה היום.
אתה צודק, גם את המרכז הם הפכו כאלה. לקחתם דעה פוליטית לגיטימית - -
- - אנשים שחושבים אחרת מכם, חושבים אחרת על פתרון הסכסוך, על היחסים עם הפלסטינים, ועשיתם לדעה הזאת דמוניזציה, הפכתם אותה לאויב. לא יריבות פוליטית, אויב. כאילו מי שמצביע לשמאל יורה עלינו טילים; כאילו אנשי שמאל לא נרצחו ב-7 באוקטובר, או נהרגו בשדה הקרב; כאילו הם לא רצים לממ"ד עכשיו כמו כולם, ונמצאים במצב של סכנת חיים תמידית. אתם, הממשלה, אמורים לדאוג לכל אזרחי ישראל, לכל אזרח ישראלי באשר הוא, ימין ושמאל, חרדים, חילונים, מתנחל, תל אביבי, כולם. וזו לא המלצה, זה התפקיד שלכם. לצורך זה קיבלתם כוח מהעם – להנהיג את הציבור ולדאוג לו, לכולו.
חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להזכיר לכם משהו חשוב, ובעיקר לכם, חברי הקואליציה. בבחירות האחרונות הצביעו למעלה מ-4.7 מיליון אזרחים; בכם תמכו, בכם, מפלגות הקואליציה, תמכו, כ-2.3 מיליון איש, מספר משמעותי ולא מבוטל של אזרחים. אבל לשאר המפלגות, שאינן בקואליציה, שלא מיוצגות בקואליציה, לשאר המפלגות הצביעו כמעט 2.5 מיליון איש. אתם מבינים? הרוב לא בחר בכם, פער עצום של יותר מ-150,000 איש שלא תמכו במפלגות שמרכיבות את הממשלה והקואליציה בכנסת.
בכנסת השגתם את הרוב, ואני לא מערער על תוצאות הבחירות, אבל אני חש היום, וכבר לאורך תקופה מאוד ארוכה, כפי שכל כך הרבה אנשים מרגישים, שאתם פשוט לא רואים את מי שלא הצביע לכם; שיש בממשלה הזאת אנשים שלא מעוניינים לפעול עבור כל האזרחים; שיש ציבורים שלמים שיכולים לצעוק ולזעוק בזעקה אמיתית, ואתם תמשיכו בשלכם. לכם יש רק בייס, רק את החצי שלכם. לא לכך נועדה הממשלה.
אדוני היושב-ראש, מלחמה היא גם מבחן, ואם תרצו – גם הזדמנות. הזדמנות לשאול מי אנחנו כחברה, מה מחבר אותנו, על מה יש להגן כאן. עם ישראל, בשנים האחרונות, הוכיח לעצמו שהוא יכול לגייס אחדות עמוקה מאוד כשיש סכנה. ב-7 באוקטובר ובשעות שאחריו לא שאלנו מי מצביע למי. כולנו ראינו בימים הראשונים לאחר הטבח אנשים שרבו שנים ברשתות החברתיות פוגשים אחד את השני ופועלים ביחד במישור האזרחי כדי למלא את החלל, את חלל האחריות שהממשלה השאירה ריק. ראיתי ימנים ושמאלנים וחרדים וחילונים לוחמים זה לצד זה מתוך הבנה שיש כאן משהו משותף לנו. וזה לא נעלם, אדוני היושב-ראש. מתחת לכל הרעש הפוליטי, מתחת לכל המלחמות שאנחנו רואים ברשת וגם ברחוב, מתחת לכל אמירות השטנה של אנשי ציבור וחברי כנסת, רוב עם ישראל מתעקש לא לשנוא את השכן שלו.
רוב עם ישראל לא רוצה לחיות בתוך שנאה כזאת. ממשלה אחראית הייתה עושה הכול כדי לטפח את הרצון הזה, להביא לאחדות אמיתית, בטח בזמן מלחמה. ומה עשיתם בשביל זה? כלום. למעשה אתם עושים את ההפך. בשביל עוד אמירה קיצונית שתשמש אתכם בפריימריז, בשביל עוד כותרת בערוץ 14, אתם גורמים לאנשים לשנוא את חבריהם, את השכנים שלהם, רק כי הם שייכים לגוש אחר, למפלגה אחרת. אתם מלמדים את ילדי ישראל שהחברה שלהם מחולקת לימנים ולאויבים. זה חינוך לשנאה, וזה נעשה על חשבון הציבור כולו, בכספי הציבור, מתוך הכנסת שאמורה לייצג את כולם.
יש אנשים, אדוני, ובכך אני מסיים, יש אנשים שנפצעו בערד, בבית שמש, ברמת גן, בתל אביב ובצפון, שנמצאים עכשיו בבתי חולים ומחכים לשמוע מהממשלה שהיא מסוגלת לראות מעבר לפוליטיקה קטנה. יש חיילים שיוצאים כל יום לשמור על כולנו, שמאל וימין. לא שואלים, לפני שהם מקריבים את חייהם, לאיזה גוש אנחנו שייכים. יש משפחות שכולות, אדוני, שקברו את ילדיהן, ולא ביקשו כלום חוץ מאחווה, חוץ מתחושה שהמדינה שלהן עומדת מאחוריהן. לפחות היום, לפחות בשעות האלה, של מלחמה – תנו להן את זה. אני מבקש מכם.
אני לא מבקש מכם לוותר על האידיאולוגיה שלכם – אני מבקש מכם לזכור שאתם מנהיגים. ומנהיג אמיתי, כזה שנמדד בהיסטוריה כמנהיג טוב, הוא מנהיג של כל העם, לא רק של המצביעים שלו. מנהיג של כל אזרחי ישראל. תודה רבה.
1,164 מילים של איתן גינזבורג. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.